... כולם הם רק מחמת חוסר
שלום והרמוניה שבין האדם לעולמו. הייסורים שיש לאדם בגופו (מחלות) נובעים מכך שאין
שלום בין הכוחות השונים שבגופו, כי כאשר הכל בגוף נמצא באיזון
ובשלום, אז האדם כמובן בריא והחולי נובע רק מחמת הפרת האיזון שבגוף, דהיינו שדבר אחד מנסה להתגבר על דבר אחר, ואז מופר האיזון ואז האדם חולה. גם כל הייסורים שיש לאדם מחוץ לגופו, גם הם כולם נובעים מחמת חוסר
השלום של האדם עם עצמו, כי באמת לאמיתה, כל הייסורים שיש לאדם מחוץ לגופו הם כולם דמיון אחד גדול, כי כל זמן שהאדם בריא בנפשו ובגופו, הרי שאין לו צורך ביותר מכך ואכ עליו להיות ... והוא שהאדם לא נמצא
בשלום עם עצמו, האדם לא מחובר לעצמו, לא קשוב לתת מודע שלו, לא עושה את מה שהוא באמת מרגיש אלא חי את החיים של אנשים אחרים, וכל הדברים האלו יוצרים אצל האדם המון קונפליקטים פנימיים ... מאושר יותר, יותר
בשלום עם עצמך וכולי, אז מדוע בעצם להמשיך לסבול? אך ישנה נקודה נוספת, והיא כי כל הדברים שאדם בורח אליהם במקום להסתכל פנימה, כל הדברים האלו דומים לאדם שמרוב צמא הוא מחליט לשתות מי ... שעוברים עליו, חס
ושלום הוא רק מחמת שלוקחין מהאדם הדעת, עד שאין יכול להסתכל על התכלית, שהוא כלו טוב, ואז מרגיש צער וכאב היסורין. כי כשיש לו דעת, ומסתכל על התכלית, אינו מרגיש כלל הצער של היסורין ויש שני מיני
שלום: יש
שלום בעצמיו, כי תחלה צריך אדם לראות שיהיה
שלום בעצמיו, כי לפעמים אין
שלום... כי כל החולאת (המחלות) באין על ידי בחינת מחלקת, כי כל החולאת הם בחינת מחלקת, שאין
שלום בעצמיו, והיסודות מתגברין זה על זה ואין מתנהגים
בשלום, במזג השוה, ועל ידי זה בא חולאת כידוע לפעמים אתה חי פחות טוב מאשר בעל חיים ובהמה הוא חכמה ומלאכה גדולה להיות כמו בהמה... הינו שהוא חכמה לעשות עצמו כבהמה... אלו בני אדם ...