... את העולם. הפרשנות הזאת מובילה אותנו לחוות רגשות מסוימים: אם הפרשנות היא חיובית, נחוש שמחה, ואם הפרשנות
שלילית, נחווה עצב, כעס, פחד וכדומה. את הסיפורים שלנו עיצבנו בעיקר בילדות. כל חוויה חדשה יצרה סיפור עם רגש נלווה. ככל שהחוויות היו קשות יותר, כך הסיפורים והרגשות שנוצרו הם
שליליים יותר. אנו נוטים לומר על אדם שיש לו בעיות מסוימות, שיש לו שריטה. מהי אותה שריטה? אדם זה כבול לסיפורים שסיפר לעצמו בילדות ועדיין לא השתחרר מהם. הסיפורים האלה מכוונים את חייו ... שהאדם מביע, לבין כאב ממש. במילה סיפור אני מתכוונת לפירוש שהאדם יוצר כלפי סיטואציה מסוימת שהיא בדרך כלל
שלילית. תגובה חיובית אינה נחשבת לסיפור (לדברים שאנו מסוגלים לעשות בקלות אנו אומרים: זה לא סיפור). הבה ננסה לבצע הפרדה בין הסיפור לבין האירוע האמיתי בדוגמה שניתנה בתחילה: האירוע הוא, ... או לא שם לב וכולה, ובזאת הוא למעשה לא יצר שום סיפור ועבר לסדר היום. מהסתכלות באנשים למדתי, שנטייה
לחשיבה שלילית מובילה את האנשים לספר לעצמם סיפורים, וחשיבה חיובית אינה מובילה כלל לסיפור. לדוגמה: מרצה מבקש מהתלמידים שלו לשתף, בתוצאות שהשיגו, חברים וקרובים, לספר להם על הסמינר ועל ... כדי לעזור לעצמם, ובכך לנסות לעזור גם לחבריהם בהפצת הרעיון שהסמינר מנסה להעביר. האנשים בעלי הנטייה
השלילית ייצרו סיפור כזה: המרצה שמעביר את הסמינר רוצה לפרסם את עצמו, להפיץ את עצמו, ולהביא אליו עוד אנשים. הסבל במקרה הזה הוא, תלונה שמובעת בעניין. אין זה משנה אם הסיפור שהם סיפרו ...