... ואז נגיע אל הנאתינו ונתבודד עימה, שום דבר לא יפריע ולא יעמוד בפנינו. זהו מקור נטייתינו האינסטנקטיבית לאגור
כסף וכמה שיותר, וכל המרבה הרי משבח ומגדיל בזאת את שטחי השלום שלו, ומאידך מקטין ומצמצם את דאגותיו... האדם ומעודו זיהה את
הכסף כגורם שמנטרל עכבות ודאגות באופן יעיל ומיידי, הוא ביקש להשיג באמצעותו את השלום המיוחל, זו היתה נטייתו המולדת המקורית, ורק בשלב הבא צצו האפיקים הנותרים הנגזרים
מהכסף כמו ההנאה הצרופה הטמונה בו או מעצם אגירתו. נא לשנן ולזכור: פנינו אל
הכסף או לכל אמצעי שמנטרל דאגות ועכבות, כי ביקשנו להגיע באמצעותם אל השלום כנתיב אמצעי בדרך אל ההנאה, בלעדי השלום והשקט הנפשי לא ניתן להגיע ... לנצל את ההנאה ולטעום ממנה, להתבודד עימה. פנינו איפוא להנאה כהיא זו. אם תרצה, זה היעד והתכלית. אגב, לא תמיד
הכסף משיג את מטרתו המקורית - השלום, הרבה אנשים השיגו את השלום ללא פרוטה שחוקה בכיסם. היגעתי פעם לאזורים שכוחי - אל בפנמה למכור סחורה, ... השקט הנפשי המופלא על פני אנשים פשוטים שהפרוטה אינה שכיחה אצלם בלשון המעטה... השלום אינו בא בהכרח באמצעות
הכסף. ומאידך ישנם האנשים שהפרוטה מצוייה בכיסם אך השלום מהם והלאה... האנשים האלה וללא ספק נהנים
מהכסף שלהם באופן זה או אחר, אבל הם עוד לא הגיעו אל השלום המיוחל, זה שהגיע אליו הכפרי שהיכרתי בפרבריה של פנמה... זה שהסתכלתי בפניו וקנאתי בו. אבל ולמרות השלום
והכסף וכל הנוסחאות והאמצעים שיצרנו לניטרול הדאגות - איננו משיגים את ההנאה האמיתית המיוחלת, זו שהאדם נוטה אליה ונפשו מבקשת אותה. אפילו איש ... היא תדרוש את העוד שבאופק, שאיננו, ולו נותרה האכזבה. גם איש העיר המודרנית שכבר הגיע אל השלום המיוחל וקנהו
בכספו האישי שעמל עליו כל חייו, והינה הגיע לרגע בו הצרות והדאגות נחלת העבר הם... הוא ייסע ויאכל וישתה וירשה לעצמו את כל תענוגי העולם, שום דבר לא ... המתייסרת... הוא טורח על מחסורה אך אין לאל ידו... איננו מזהה את מחסורה. ניהלתי בעבר הרחוק רשת חנויות בבעלות
עשיר מופלג מבני עמינו. הייתי מסיים את עבודתי בשמונה בלילה, ולא פעם היה מופיע בעל הבית בעצמו בשמונה בדיוק בשביל לקחת אותי במרצדס שלו הביתה. ... שמצא בשיחה זו הנאה מיוחדת, עד כדי להחזיק ב - עובד עד לשעה מאוחרת בלי להרגיש... המעניין הוא שלא דיבר על
עושרו ולא על הביזנס המצליח שבבעלותו - כי אם על עברו כצעיר נמרץ ממוצע. נתקלתי באותה התופעה בהזדמנות אחרת כאשר עבדתי כסבל בחנות מתנות גדולה במנהטן, לא ידעתי אנגלית וזה הדבר היחיד שהצלחתי לעשות. וגם כאן בעל הבית היה
עשיר מופלג בן כשבעים מבני עמינו ומהמוצא שלי... הוא היה בא לחנות יום יום באחת בצהריים, אוסף אותי על בגדי המטונפים ועל הזיעה שלי... הייתי ... וכן ניחשתם! הוא התרפק על עברו האפור והמשעמם... ושוב עלתה התמיהה: הוא לא התרפק על הישגיו העסקיים ולא על
עושרו כי אם על עברו האפור והממוצע. לציין, שני הטיפוסים האלה לא היו אנשי רוח ולא אנשי המילה הכתובה או המסופרת... הם ייצגו את החומריות במיטבה, הם היו אנשי עסקים שעשו
כסף ומצאו בעשייה הזאת את הנאתם האישית, ומדוע איפה שלא ימשיכו בהנאה... מדוע שלא יתרפקו עליה? והרי היא מונחת לפניהם - מדוע שלא ילעסו ...