הארה - מכתב מעצמי לאני... מושלמות או אושר מוחלט סופי ויציב אותו אתה אמור להשיג, אתה בעצם מניח שאתה, כאני, כאישיות, כישות אישית, אינדבידואלית ומתפתחת אמור להשיג. זאת אומרת, אתה מניח שמטרת מסע החיים, או האבולוציה שלך, היא להשיג מושלמות מוחלטת או סופית. במילים ... בתמימותך אתה מאמין בכל מיניי מילים ומושגים, ששמעת מכל מיניי מורים או שקראת בספרים. אבל לפניי שאתה ממשיך במסע ההתפתחות שלך לעבר מושלמות, הארה או הגעה הביתה, אני רוצה לשאול אותך: מי אתה? ואני גם רוצה לשאול אותך: מי ... זה יהיה גם לא מדוייק להגיד שאנחנו אחד. אנחנו שניי צדדים של דבר אחד אבל אנחנו שונים - אתה מתפתח ואני לא. אתה מתפתח ואני כבר שלם. אתה מוכל בתוכי ואני לא מוכל בתוכך, אתה חלקי ואני השלם. אני מה שמודע לך, אני ... אתה יותר כמו מים - גמיש, משתנה, זורם, חופשי. אתה ביטויי חופשי, משום שאני חופשי. אתה דפוס או תוכנה שמתפתחת. אני מפתח אותך וממשיך לפתח אותך עוד ועוד ללא סוף, רק משום שאני יכול וזהו המשחק שלי - לגלות ... מעולם עוד לא מצאתי סוף ליכולת שלי, ולכן, ככל שאני יודע את עצמי דרכך, אני אינטליגנציה אינסופית וחסרת מגבלות וההתפתחות שלך היא מה שמצביע על זה, עליי. דרכך אני מגלה מי אני, דרכך אני מתנסה ביכולות שלי בפועל. זה ... כבר בבית, או יותר נכון: אנחנו הבית. ואותה מודעות או אנטליגנציה שלמה שאנחנו היא באמת שלמה ואינה זקוקה לשום התפתחות. ומצד יש את הכלי, זהו האני שלכם (אבל למעשה כל האני הם שלכם), יש את ביטויי שלכם, את הכלי שלכם, והוא לעולם מתפתח ולעולם לא יגיע לסוף ההתפתחות. אל תצפו מן הכלי להגיע לסוג של סוף התפתחותי או מושלמות כי זאת טעות נפוצה וכואבת מאוד. תבינו שהכלי שלכם הוא לא אתם, אם כי לא נפרד ממכם. הוא מתפתח, זהו טבעו וזוהי הכוונה מאחוריו. המשיכו לפתח אותו כי זהו כל המשחק וזהו כל הכיף שלנו כאן! אבל, וזהו ... זז (ובבקשה אל תתפסו למגבלות של המטאפורות... אלא תמשיכו לפתח אותן). וזה מביא אותי לחלק האחרון והוא השאלה: מהי התפתחות? ומה מביא להתפתחות? אחריי שענינו לעצמנו כאן על השאלה מה מתפתח ומה לא מתפתח, וראינו שהם אינם אותו האחד ועם זאת הם אינם נפרדים וזאת לא סתירה, אנחנו יכולים לעבור לשאלה של היחסים ... באופן אשלייתי לחלוטין בתוך המראה, זאת אומרת, ברגע שהפסקנו להזדהות עם הכלי או הביטויי שלנו, מיד אנחנו יודעים מהי התפתחות ומה יביא לעוד התפתחות, זאת אומרת שכאינטליגנציה (ומודעות זה אינטליגנציה) התכונה שלנו היא שאנחנו פשוט יודעים. ואנחנו יכולים לסמוך לחלוטין על האנטליגנציה שאנחנו שתפתח את הכלי ואת הביטויי ותוליך אותו נכון במסע חסר הסוף הזה של ההתפתחות. זאת אומרת שאנחנו יכולים לסמוך על עצמנו שנדע, כל עוד אנחנו מזהים מי אנחנו באמת. זאת אומרת שלא צריך ללמוד איך להתפתח ואיך לפעול נכון, אלא לזהות מי אנחנו ולהבדיל, מרגע לרגע, בין הכלי או הביטויי לבין מה שמודע לו. עכשיו, ...