... - האושר המושלם של הריקנות
המוחלטת רוצה לשתף אתכם בסיפור קצר שכתבתי לפני שנים, באמצע תקופת מבחנים בתואר הראשון. לפתע נחתה עלי ההשראה, הפסקתי באמצע הלימודים למבחן ... יום בו אתה יושב מולה באוטובוס ומביט בה בתשומת לב. באותו אחהצ היא ואיציק נפרדו. הדבר נפל עליה בהפתעה
מוחלטת. הוא אמר לה שהם צריכים לדבר, ואז אמר שהוא כבר לא מרגיש כלפיה כלום, שהוא מרגיש ריחוק ושהיחסים שלהם שקועים בשגרה, שהוא רוצה לסיים ... אך ללא בכי. היא לא התקשרה לאף אחד ולא דיברה עם אף אחד. בהתה בטלוויזיה בלי לראות או לשמוע דבר. לבסוף
החליטה ללכת לישון. היא נרדמה בקלות, ברגע שהניחה ראשה על הכר. באמצע הלילה התעוררה בכאב. היא חשה כאילו מישהו נעץ סכין בבטנה. הכאב היה כה ... כאילו הוא במרכז גופה. דפנה נבהלה. בפנים הכל נראה אפל ומפחיד והיא דאגה שמא נפגעו איבריה הפנימיים. היא
החליטה שמחר בבוקר תלך לרופא. הרופא ביקש ממנה להפשיל את חולצתה ובדק את מקום הדקירה. אין פה שום דבר יוצא דופן, קבע. נראה שנדקרת ממשהו בעל ... והתבוננה בבטנה. החור היה שם, קטן וצר אך עמוק ואפל. היא מיששה את מקום הדקירה באצבעה וחשה אותו. היא
החליטה לתת לחור עוד כמה ימים, אולי זה יעבור כפי שאמר הרופא. החל מאותו ביקור אצל הרופא החלה דפנה לעקוב בדריכות אחר החור שבבטנה. מדי יום ... שונים, כגון צמר גפן, סמרטוטים ישנים, קלקר וכיוב, אולם דבר לא החזיק ולמעשה, המילוי אפילו הפריע לה ולכן
החליטה להפסיק לנסות למלאו. היא
החליטה ליהנות מן החור שלה מן החלל ההולך וגדל בבטנה. באורח פרדוקסלי דמתה לאישה בהריון, המגדלת ומטפחת את העובר המתפתח בבטנה. היא
החליטה לבקר אצל הרופא רק עוד פעם אחת, כדי לבדוק אם הוא מסוגל לראות או לחשוד במשהו. ברגע שנכנסה למרפאתו הביט בה הרופא בחשדנות. היא
החליטה שלא לומר דבר על החור והתלוננה על כאבי בטן. היא ביקש ממנה להפשיל את חולצתה. ברגע הגורלי ציפתה דפנה לכך שיביט בה בתדהמה, אולי אפילו ... יגרום לכך להפסיק. כאשר החלל כרסם את פיה והותיר לה רק את כפות הידיים, הפסיקה דפנה ללכת לעבודה. היא
החליטה שממילא אין עבודה זו חשובה לה וכי היא מעדיפה להישאר בבית ולהתמסר כל כולה לתהליך ההיעלמות. היא ניסתה לשבת ולנסח בכתב את תחושותיה. ... כדי לשמוע מה היה הסוף. היא חשה כי רק עוד שלב אחד קטן לפניה, שלב שבו תגיע לאושר המושלם של הריקנות
המוחלטת - זוהי התפוגגות תודעתה, השלב שבו לא ייוותרו עוד מחשבות, שבו אכן לא תהיה עוד. באושר ריחפה לה החוצה, דרך החלון, והתנדפה בשמש החמה. ...