דיכאון - תופעת הדיכאוןדיכאון - תופעת הדיכאון תופעת הדיכאון, מדווחת באחוזים גדלים והולכים בעשורים האחרונים. דיכאון מורגש בעוצמות שונות מאדם לאדם. האם אפשר להתייחס באותו אופן אל תחושת עצב, מועקה, ואל דיכאון ממשי ומתמשך? דיכאון, יכול להופיע בתדירות שונה, מ גל הנמשך מספר ימים בשבוע, בחודש, בשנה, ועד לגל חד פעמי במהלך חיים שלמים. דיכאון יכול להיות תוך כדי תפקוד רגיל או להופיע בדרגה המונעת תפקוד לחלוטין. היש מכנה משותף לכל אלו החווים אותו? ... בני זוג אוהבים, ילדים אוהבים, הורים אוהבים? בעמוד זה, נעשה יחד מסע קצר לתוך הבנה עמוקה יותר של חוויית הדיכאון. אשמח לקבל התייחסויות מאנשים שעוברים את זה, או מקרובים להם המעוניינים לשתף בקושי כפי שהם חווים אותו. נתחיל בכך, שנאמר כי קיים מכנה משותף בין כל האנשים החשים דיכאון. אותו הסבר שתקראו כאן, יהיה רלוונטי לכל אדם מדוכא, במינון המאפיין אותו. אדם מדוכא, עוסק בפעולה חתרנית והרסנית כלפי עצמו: בדיכוי. כשאדם מדכא את עצמו, הוא יוצר תחושה שאנו מכנים דיכאון. האדם המדוכא נוהג ביד קשה, מאשימה, ביקורתית ומשפילה כלפי עצמו. אך בכך לא די, לרוב, כחלק מההרגל לבקר ולהיות ... הן תחושות קשות ביותר של חוסר ערך וחוסר משמעות. זו בגדול תמצית המרכיב הקוגניטיבי / ההכרתי המעורב ביצירת מצב דיכאוני. בכל שלב בחיים, לפניך הבחירה, אם לתת למחשבות שליליות על עצמך לנצח, אם לאו. כל כך יוצאים מהכלל ומעוררי ... לאושר (וויל סמית), בהם הגיבור, כנגד כל הסיכויים, שומר על ערך עצמי, מתנגד למערכת ומצליח להשתחרר מכבליה. למרות הרקע לדיכאון, שחור ככל שיהיה, עדיין, המחשבה השלילית עצמה, היא האחראית על הדיכאון, והגורמים הנסיבתיים רק תומכים בו. עדיין, זו בחירתו של כל אדם, כיצד להגיב כלפי מערכת מדכאת בה הוא נמצא, ... שקורה סביבו בכל מני דרכים. למעשה הוא מציית בבחירות שלו, לרעיון שקיומו מיותר לאחרים. כאן משתלב המרכיב ההתנהגותי הקשור בדיכאון. אדם לא רק מאמין שהוא חסר ערך, הוא גם מרבה להוכיח זאת לעצמו ולסביבתו. להתנצל על קיומו, לשלול מעצמו הנאות הצלחות ורווחים, לשים לעצמו מקל בגלגלים כמו שנהוג לומר, כך שבכל מקרה של דיכוי פנימי, נמצא כי הרעיון הדיכאוני, מייצר עם הזמן התנהגויות שתומכות בו. לדוגמה: האדם מדיר עצמו מתוך קשרים חברתיים, משוכנע שעליו להמשיך ולהתמודד לבד מסביר ... וכך, כמו באנורקסיה, בה שכנוע פנימי שלא קשור למציאות משתלט על התודעה וגורם לנזק ממשי ומסוכן לגוף, לקיום, כך בדיכאון. הכמיהה לסיום החיים האקט של להעלם באופן חד וטוטאלי, הממומש בהתאבדות, עוזר לאדם שחש דיכאון עמוק, להרפות אחת ולתמיד מהמאבק הבלתי פוסק ברעיון אפסיותו וחוסר ממשותו בעיני עצמו. במקום להתמודד עם נפילות חוזרות ונשנות ... מוכיח לו שאכן מה שהוא חושב, קיים במציאות, והוא רואה עצמו כפונקציה לא ממשית, לא חשובה, לא הכרחית בקיום. בדיכאון מעורבת הכחשה. כדי שאדם יחווה דיכאון ויביע שאיפה לוותר על החיים, עליו להעלים מעיני עצמו את כל יתרונותיו, את כל יכולותיו, את כל האפשרויות האחרות ... ויותר מובנים - בכך הוא כאילו מציית לרעיון חוסר הערך בנחרצות גוברת ומשתכנעת. עם זאת, יתכן כי מצב הרוח הדיכאוני יחלוף. בזמנים אחרים, אותו אדם, כן מודע ליתרונותיו, לערכו, ליכולותיו, לכשרונותיו, לשמחה, ליופי שסביבו.. כשאדם לחילופין נע בין מצב ... לפיצול שקיים בו. היכולת לפצל בין החיובי והשלילי שבו, ולא להיות מודע במצב א לחיובי ובמצב ב לשלילי.. מאפשרת דיכאון לסרוגין. הסימפטומים המוכרים המדווחים, של אובדן התיאבון, קושי להירדם, איבוד היכולת ליהנות מדברים שבעבר הסבו הנאה, תחושת כבדות, הם הביטוי הפיזי של הקרב הנפשי המתחולל בפנים. מסיבות אלו, יש להתייחס לדיכאון ברצינות יתרה: אם אדם שקרוב אליך, משוכנע שאין איש בשבילו, סביר שלא ייגש מעצמו לקבל טיפול. פשוט כי צעד ...