רוחניות - בין ייאוש ותקווהרוחניות - בין ייאוש ותקווה בתקופה האחרונה אני מרגיש שאין לי עוד לאן להתקדם בדרך הרוחנית, וחש יאוש מהאפשרות להתעורר. מה קורה לי? הנה החוויה האישית שלי, מהתקופה שלפני ההתעוררות: בהדרגה, הפך החיפוש הרוחני שלי ליותר ויותר חסר סיכוי. הדרכים שנראו קודם כמובילות... הלא - ער, כלומר, בשניהם יש עדיין ראיה דואלית חלומית: זה חוסר האונים, וזה אני. תודעה שהתעוררה, כך נדמה לי, יכולה לחבק את חוסר האונים כתינוק אהוב. חוסר האונים יכול להחוות, או לא להחוות. הוא, וגם הרצון להתנגד לו או להכחידו, שניהם מוזמנים לבוא בכל עת, וגם חופשיים לעזוב כרצונם. חוסר האונים, יש לו את הכאב שבו, וגם את היופי שבו, וגם את התום. יש לו את טעמו, וריחו, ואת תחושת האני הנפרד שהוא מביא, וגם את החמלה. חוסר האונים הוא כאן, נותן יד לחברו, און, וככה...