תקציר⬅ הדרך הרוחנית - האם תוכל לספר על המסע הרוחני שלך? לפני בערך 6 שנים ראיתי שידור חי בטלוויזיה של אדם אחד מהצפון הרחוק. הוא תיאר את הצפון הרחוק היטב, ובתוכי עלתה תחושה ודאית שהוא אכן שם, בצפון, ושגם אני יכול לראות את הנופים הצפוניים המופלאים. כדי להגיע לצפון, הוא אמר, רצוי להשתמש במצפן. הלכתי לחנות מטיילים, ושם מצאתי סוגים שונים של ... בנופים היפים שבצדי הדרך, לא אמרתי שלום לטיילים שחלפו על פני, וכלל לא ראיתי את הציפור שליוותה אותי ממרום מעופה. זרקתי את המצפן, והמשכתי ללכת. כבר ידעתי לבד את הכיוון. חודשים עברו, ושאלות חדשות החלו לעלות בי: מה לעזאזל יש בצפון הזה, שאני כל כך רוצה אותו? ולמה אני הולך כל הזמן? מכיוון שלא ידעתי את התשובה, התיישבתי לי על ספסל, ולא עשיתי כלום. ואז פתאום ראיתי אותו, את האיש מהצפון הרחוק, עומד ליידי ומחייך. "היי, אתה", אמרתי לו, מה אתה עושה כאן? אתה לא אמור להיות בצפון הרחוק? הוא שתק קצת, וחייך עוד קצת, ואז אמר: "הצפון הרחוק הוא סדרת ריאליטי, ואתה ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ הדרך הרוחנית - איך אוכל לזהות מורה מואר? כשנאמרת אמת מצלצלים הפעמונים כשנאמרת אמת מרגישים שם בפנים כשנאמרת אמת אוהבים את הדובר כשנאמרת אמת משהו מתעורר כשנאמרת חארטה מתייבש השכל כשנאמרת חארטה מכינים ת'חבל כשנאמרת חארטה רואים פיצול כשנאמרת חארטה מתחיל הבלבול אבל האמת שנעים לשחק במילים האמת שמסעיר לשבור ת'כלים האמת שמותר לתעות ולפנות אפילו שלוש מאות ושישים ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ ... - מה עושים עם המיינד (מכונת המחשבות) במהלך הדרך הרוחנית? המיינד שלי ואני יצאנו לדרך השמש עמדה כך בערך פעם אני מוביל ופעם מיינד על השביל עננים התכנסו בשמיים התחילו לרדת טיפות מים מיינדי התכנס בתוכי המשכתי לבדי המיינד אינו אויב. הוא אינו רע ואינו שוחר רע. הוא בסך הכל כלי, בסך הכל כלי שרוצה באופן טבעי לעזור לי ככל ... חיי. כשאני צריך להשיג כסף, או למצוא תרופה למחלה, או כל משימה אחרת, המיינד יודע לעשות זאת. הוא גם יודע את כוחו הרב בכך. כשאני מתחיל לרצות רצונות רוחניים - לדעת מי אני - המיינד מנסה באופן טבעי לפתור גם את הבעיה הזו. הוא חוקר, קורא, גולש בפורומים, ואז מודט, מנסה להיות ברגע, מנסה להיות באהבה עצמית, לא להיות ביקורתי. אך כאן יש בעיה קלה - "מי אני", או "מהו חופש", זו משימה בלתי אפשרית עבור המיינד. זו אינה משימה שהוא מסוגל להבין. זו לא סחורה שהוא יכול לספק. לנוכח הפער הזה, המוגבלות הזו, המיינד יוצר (וחווה) את הסבל במסלול הרוחני. הוא שמע שצריך להבין, להיות ברגע, לחיות ללא תשוקות, להגיע להארה, והוא מנסה, אך לא מצליח. ואז הוא מתחיל להנפיק ביקורת עצמית (ביקורת היא תפקוד חשוב ומרכזי שלו), כעס, תסכול, שנאה עצמית, ייאוש. אני רואה היום, שהחופש אינו בהבנה או בחוויה כלשהי שהמיינד יבין או יחווה (או יפסיק ... לי מהעבר הרחוק. אני עדיין זוכר את הימים בהם גיליתי שהמיינד שלי בעצם עובד כל הזמן, חושב כל הזמן, מדבר כל הזמן. בכל שעות הערות. אני לא יודע אם זה באמת היה "כל הזמן". ייתכן שהמצב היה לא כה חמור, והיו גם רגעי הפוגה שלא ייחסתי להם חשיבות אז. אבל הגילוי היה עבורי מהמם. האמירה של אושו, שאפשרי מצב של שקט מנטלי מוחלט, ואחר כך ההתנסויות הראשונות שלי במדיטציה, סמים, ושקט מנטלי ספונטני בנסיבות נוספות, המחישו לי שיש עולם שלם שממתין עבורי לגילוי. רק לדמיין שיום אחד אחיה ללא הרעש המהפנט הזה, היה סוג של פנטזיה ששווה לעשות הכל למענה. אחרי שגיליתי את ה - no mind הזמני, הבנתי די מהר שהשקט המבורך ... הן מגיעות, איך כל הסיפור הזה עובד. ואז, ללכת אף מעבר להבנת המנגנון, אל הסוד המסתורי הזה שנמצא מעבר למיינד, ההופך אותו למיותר. הסוד שמשקיט אותו באמת. הסוד שהוא מות האשליה, שהיא מקור כל מחשבותי. היום, כשאני נוסע באוטובוס, אני מביט באנשים שסביבי. רובם עסוקים. הם מדברים לעצמם. לפי מידת הקיפאון של הפנים, ומידת הריצוד של האישונים אני מזהה את חומרת המצב אצל כל אחד מהם. על מה הם חושבים? על הסידורים שצריך לעשות? על הממשלה ... יושבים קרוב אלי, אבל נמצאים מאחורי מסך המחשבות. הנה האמא מדברת אל ילדתה בת השלוש. אני רואה את המסך שמפריד ביניהן. את כאב הילדה על הסתתרות האם. את שביעות רצון האם מדמות הילדה הדמיונית שלה, שהיא הוזה בתוך ראשה. הפסקת הרעש המנטלי היא לא רק הקלה פסיכולוגית או היפטרות ממטרד מיותר. היא התעוררות לעולם אחר לגמרי. או טוב יותר לומר - היא התעוררות מעולם אחר לגמרי, אל העולם האמיתי.⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ הדרך הרוחנית - איך הולכים בדרך הרוחנית? מה היו הקווים המנחים שלך בדרכך? ה"איך" שלי בדרך הרוחנית היה: 1. לשים את ההתעוררות במקום הראשון, והיחיד, ברשימת סדרי העדיפויות שלי. 2. לאור זאת, לעשות הכל, אבל הכל, למען ההתעוררות. 3. למדוט עד חורמה. 4. להקשיב לכל אדם שקולו מצלצל באוזני כפעמוני ההתעוררות. ולבסוף: 5. לאפשר לעצמי להגיע אל המקום הנואש שבו כבר עשיתי הכל, ועדיין הייתי ישן, ללא שום מושג איך מתעוררים, ולהודות בכך. (ולא לברוח ממנו לרוחניקיות, התפלספות, "אילוצי החיים", תשוקות למיניהן וכו'). נראה לי שניתן לקרוא לזה - להישרף באש החיפוש. שני הסעיפים הראשונים הם הקריטיים ביותר. מהי משמעותם? לשים את ההתעוררות בראש סדר העדיפויות זה אומר שאם אני צריך לנסוע להודו, למנזר בתאילנד, למורה רוחני בהוואי, או פשוט צריך עשר שנים בחדר סגור במדיטציה במצפה בגליל, אז אני מוכן להתפטר מהעבודה, לוותר על כל כספי, לעזוב את החברה שלי / אשתי, לוותר על קריירה, כבוד, מין, סמים, חופש יחסי או כל דבר אחר. זה תופס גם אם מה שאני צריך הוא טיפול פסיכולוגי, או אולי כן לקחת סמים, או כל מה שנראה לי ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ ... מסיוט ברגע השיא. הסוף של הטיפשות והשקרים. ייאוש מוחלט שמוביל לאושר. בסוף הכל מתהפך לטובה. סוף הדרך הרוחנית. הדרך אל השלמות - מה בדיוק קורה שם? - חלק 1 והעניין הוא כי האדם רוצה שלמות. ולמרות שלאדם לא בדיוק ברור מהי אותה שלמות שהוא רוצה אף על פי כן כל מעשיו / תיכנוניו / פועלו וכו, נעשים מתוך מטרה להגיע לשלמות. והנה, בהתחלה האדם חושב בטעות (באמת?) שאת השלמות הנ"ל, הוא ישיג באמצעות דברים חיצוניים כלשהם כגון כסף רכוש וכו,. ואח"כ עם הזמן / כשהאדם מקבל קצת יותר שכל הוא מגלה שכל הדברים האלו נותנים לי טוב רגעי אך בהחלט לא עוזרים לו להגיע לשלמות, ואז הוא חושב שאת השלמות הוא ישיג באמצעות אהבה / רוחניות / חשיבה חיובית וכו,, ואז הוא מתחיל לשאול את עצמו שאלות ולהתבונן יותר על עצמו ועל הנפש שלו. והעניין כי החיפוש אחר האהבה והרוחניות גם הוא לא מביא את האדם אל השלמות. אמנם הוא באופן יחסי הרבה יותר קרוב מחיפוש אחר דברים גשמיים אך אף על פי כן גם הוא עצמו לא מביא את השלמות אל האדם. ואחרי שמתפקחות עיניו של האדם לגלות שגם החיפוש אחר הרוחניות גם הוא לא מביא אותו אל השלמות, אז הוא מגלה את הסיבה האמיתית לכך שלא משנה מה הוא עושה משיג או אפילו חושב, הוא לא מגיע לשלמות המדוברת. והעניין הוא, כי האדם לא מגיע לשלמות הנ"ל בגלל סיבה אחת ויחידה שהיא אחראית להכל והיא עצם קיומו של האני של האדם. כי האדם קיים בזכות הנפרדות שיוצרת תחושת ה"אני" שלו כנפרד ושונה מה"לא אני". ואותה התחושה היא זו שגורמת לחסרון התמידי שהאדם מרגיש. כי האדם תמיד יהיה חסר את מה שלא הוא מעצם קיומו כנפרד ממה שלא הוא. ולא משנה מה האדם יעשה יקבל יחשוב או ירגיש (ובכלל זה כל תיאוריות הרוחניות למינהם כגון ה"רק מתבונן" וה"רק צופה מבחוץ על מה שקורה"), הוא לא ישיג את השלמות. כי עצם תחושת האני של האדם, שהוא מרגיש את עצמו קיים היא סותרת מהותית את השלמות והיא ההפך שלה ממש. וככל שהאדם מתעמק בזה ויותר ויותר מגלה את זה, כך הוא יותר ויותר שונא את הקיום שלו עצמו ממש. וכך הוא פחות ופחות חושב שיש משהו שהוא יכול לעשות כדי לפתור את ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ הדרך הרוחנית - איך מבחינים בין דרך אמיתית לדרך שקרית? בעיני, אין דרך כלל. אין יציאה מנקודה א' והגעה לנקודה ב'. יש יציאה מעצמך לשבילים שונים, התנסויות שונות, מהן מובילות אל מקום רחוק מעצמך (שממנו ייתכן שתוכל לחזור במהרה), ואחרות שמובילות אל מקום קרוב לעצמך (שייתכן שתשהה בו שנים רבות ולא תחזור הביתה). מכיוון שכך, אין דרכים שקריות. כל דרך שאליה נמשך ליבו וראשו של המחפש היא שיקוף של אשליה שעדיין מתחוללת בתודעתו. אם יימשך מחפש רוחני לגורו שקרן או מנצל, הרי שתודעתו של המחפש עדיין אינה מבחינה בין דבר אמת לשקר, בין אהבה וניצול. מחפש זה ילך אחר השקר, וגם ינוצל, ויחוש בכאב שבכך, וילמד את הסבל שבכך, ויום אחד יקום ויעזוב את הגורו, משום שתמו לימודיו בתחום זה. הוא חזר מדרך השקר והניצול, והוא קרוב יותר אל עצמו, ובשל יותר מכפי שהיה. עכשיו הוא יכול ללכת, אולי, אחר מורה אוהב ודובר אמת, אך יהיר. ולאחר שילמד על אודות השקר שביהירות ימצא לו מורה אוהב, כן וצנוע, אך כזה שלא התעורר לגמרי בעצמו, ומכלה את זמנם של תלמידיו בהתפלספות על הארה. וכך הלאה. לעתים שיקריותה של דרך מסויימת בולטת לעיננו. כאשר עולה בתוכי שאגת מחאה נגד מורה או דרך ("מניפולטור", "מוליך שולל", "עיוור", "קשקשן", "נצלן", "חרמן"), זהו סימן עבורי שאני עדיין מצוי ... אם מורה חמדן מעצבן אותי, ואני צריך "להזהיר מפניו", סימן שאני עדיין חי במישור בו מעסיקות את מוחי חמדנות ואנטי - חמדנות (בדיוק כמו אותו מורה). כאשר אני הולך באמת מעבר לחמדנות, מורה חמדן לא יעסיק אותי כלל. לכל היותר אראה בבהירות את טעותו, אחמול עליו ועל תלמידיו, והוא יהיה עבורי עוד שוגה אהוב הנמצא בדרכו, בדיוק כמו ביבי נתניהו. ומה באשר למורים הנראים לנו אמיתיים? כאן כדאי לקחת בחשבון שמילים הנשמעות דברי אמת אינן בהכרח מעידות כי דוברן אכן יודע אמת זו. ישנם אנשים ש"למדו" את דבריהם של מורים היטב, עד שהם יכולים לספר את ה"אמת" שלמדו במילותיהם שלהם. וישנם גם אנשים רבים שהגיעו למסקנה הגיונית על אודות ה"אמת", ומספרים אותה. ורבים עוד יותר פשוט מאמינים שמה שהם חוו או ראו היא אותה אמת עליה דיברו המורים, ומתחילים להרצות מתוך אמונה זו. ולבסוף כדאי לזכור כי כוחה של התשוקה הוא רב. ראם דאס אומר: אם שנינו ניסע במכונית, אתה רעב ואני מודאג מתיקתוק חשוד במנוע, ונחלוף בדרכנו בעיירה, אז אתה תראה רק מסעדות ובתי קפה, ואני רק מוסכים ותחנות דלק. ואושו אומר: אם אתה רעב מאד, אתה מביט אל השמיים, רואה את הירח, וחושב: "אה! צ'פאטי!". ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ הדרך הרוחנית - לוותר על שליטה זיהיתי שהמקור לסבל הוא הצורך המתמיד בשליטה, והדרך הרוחנית היא חלק משליטה זו. מאז אני מנסה לוותר על שליטה. מה דעתך? ויתור על שליטה זה מאד טריקי: אם אתה מנסה לוותר על שליטה, הרי אתה בהחלט שולט בעניינים - אתה דואג להימנע ממצב שבו אתה נלחם, מתאמץ ונמצא בשליטה. זה טריקי מבחינה נוספת: אתה אולי מוותר על שליטה לגבי פריחת תודעתך והתעוררותה, אבל האם אתה מוותר גם על השליטה בעניין פחד ההישרדות (עבודה, פרנסה)? וגם על השליטה בעניין היחסים (ויתור על אהבה רומנטית, סקס, חברים, בת זוג)? ניסיון לוותר על שליטה באופן גורף הוא בהחלט צעידה רוחנית אמיצה בעיני, שגם תישא את פירותיה. אבל אם אתה מקפיד על שליטה היכן שזה כואב ומפחיד לוותר עליה, ומקפיד על חוסר שליטה היכן שזה מלחיץ להיות בשליטה, אז אתה פשוט רוקד לצלילים המוכרים של בריחה מכאב ורדיפה אחרי עונג - המנגנון הבסיסי והבטוח ביותר ליצירת המשך הסבל. כרגע אפילו הגיתי לזה שם: "רוחניות פולנית". מסיבה זו, הגישה שלך עשויה לגרום להמשך סבלך. נראה שאתה בוחר בויתור על שליטה בשביל להרגיש טוב יותר (פחות לחץ, פחות אשמה וכו'). וכאמור, בחירה בהרגשה הטובה יותר מובילה תמיד לסבל, והיא בעצם סוג מתוחכם של שליטה (או טוב ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ הדרך הרוחנית - העברה אנרגטית - מורה רוחני בפגישה עם מורה רוחני חוויתי חוויה אנרגטית חזקה. נראה לי שמדובר ב - transmission (העברה אנרגטית) שקיבלתי מנוכחותו. מהיכן שאני עומד, אני רואה בבירור שההתעמקות בעניינים האנרגטיים וב"עבודה" עליהם היא לא יותר מפאזה, שאפשר לעבור בדרך הרוחנית ואפשר שלא. כמו אמונה במושג האלוהים, בקריסטלים, בשחזור גלגולים או כל אמונה אחרת - התקדמות אמיתית היא ההבנה שגם זה טריפ שאתה ממציא, וחי בו וגם סובל בו, עד שתפסיק לדמיין. התעוררות היא לא כשהצ'אקרה סוף סוף מתפוצצת, אלא כשמתייאשים מעבודת הפרך האנרגטית הדמיונית, שלעולם אינה נגמרת. אני לא שולל שום כלי ללימוד, שבו עשו או עושים שימוש מורים שונים. למשל, ... ו"תלמיד", מורה ער ותלמיד ישן, והשפעה כלשהי של האחד על השני. 2. המיינד של התלמיד נוטה לחפש חוויות, להשתלהב מחוויות, ללכת בעקבות חוויות, ולהאמין ליוצרי חוויות, עם עדיפות חזקה וברורה לחוויות לא שגרתיות - ניסים ונפלאות. ככל שהחוויה חזקה יותר ומיוחדת יותר, כך היא נתפסת אצל התלמיד כאמיתית יותר, והוא ילך בעקבותיה יותר. זה בסדר לנצל מציאות פסיכולוגית זו של התלמיד לצורכי לימודו. בעבר הרחוק (משה, ישוע) ייתכן שזו הייתה הדרך היחידה להוליך בני אדם בדרך רוחנית, וגם כיום נראה שדרך זו מתאימה לאנשים רבים. אך אני בתור מורה מגיע עם מסר אחר, כלים אחרים ודרך אחרת, שמיועדים לאנשים המוכנים לכך, ונועדו להצביע על האפשרות להתעוררות תוך זמן קצר יחסית. הסיבות לשינוי במסר, בכלים ובאורך הדרך להתעוררות קשורות למאפייני ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ ... - הצעה לטקסט למניעת התאבדות בזמן אמת - חלק 1 מה תאמר לאדם שעל הגג? הצעה לטקסט למניעת התאבדות בזמן אמת ד"ר אבשלום אליצור פרופ' חיים עומר תקציר: לנוכח חסרונו של טקסט בסיסי למניעת התאבדות בספרות המקצועית, אנו מציעים דוגמא לטקסט כזה ודנים בשימושיו. מטרת הטקסט היא לשמש בסיס לפנייה אל כל מתאבד, ידוע או אנונימי, ובפרט במצבים בהם לזמן תפקיד מכריע, כשהמתאבד עומד לבצע את מעשהו בכל רגע ומצוי מחוץ להישג ידה של התערבות פיזית. טקסט זה ... אין מצב שישווה בחומרתו ובדחיפותו למשבר האובדני. מול האדם שכבר גמר אומר בנפשו למות, עומדות הפסיכולוגיה הקלינית והפסיכיאטריה כמעט חסרות אונים. בין הסיבות לחוסר - אונים זה ניתן למנות את המהירות בה מתפתח המצב האובדני בשלביו הסופיים, את הצורך לקבל החלטות בזמן אמת כאשר, מטבעה של הפסיכותרפיה, נדרשת שהות להידברות ולבנייה הדרגתית של קשר עם המטופל, ואת הצורך לנקיטת עמדה וקבלת אחריות במצב של חיים או מוות, פשוטו כמשמעו. כמה מקרי התאבדות שאירעו בצה"ל לאחרונה המחישו בצורה מכאיבה חוסר אונים זה. בכולם הסתגרו חייל או חיילת עם נשק בחדר נעול בכוונה לשים קץ לחייהם. לעתים נוצר קשר של הידברות עם החייל או החיילת, הן באמצעות מפקדיהם והן באמצעות אנשי בריאות הנפש. אולם חרף מאמצים אלה, הסתיימו כמה מהמקרים באסון. בשיחות שקיימנו עם האנשים שהיו מעורבים במקרים אלה בלט היעדרם המוחלט של מושגים והנחיות כלשהם ליצירת הידברות עם המתאבד. דומה שאנשים אלה פעלו רק על פי תכתיבי האינטואיציה והחרדה שלהם באותם רגעים. למרות שאיננו מזלזלים בתחושות מיידיות אלה של מפקד או איש מקצוע, אנו חשים שיש צורך בהרבה יותר מכך. המחשה לצורך זה נתן, בשיחה עם אחד מאתנו, יו"ר האגודה הישראלית למניעת התאבדות. אחת לכמה שבועות, כך סיפר, מתקשר ... אם כן, אם תיתכן מערכת פשוטה והגיונית של כללים שתוכל לשמש כל אדם בהתמודדותו עם המתאבד. מערכת כללים זו צריכה, מחד גיסא, להסתמך על מיטב הידע המקצועי לגבי ההתאבדות. מאידך גיסא, צריכה מערכת זו להיות פשוטה ביותר, כדי שתוכל לספק לנו כלים למחשבה, להכרעה ולתקשור בזמן אמת. במאמר זה, שהוא ראשון בסדרה, ברצוננו לנסות ולהתמודד עם אתגר מניעת ההתאבדות בסיטואציה האקוטית ביותר שלו, דהיינו, במצב שבו מוצא אדם את עצמו פתאום, ללא הכנה, ניצב מול מתאבד. מצב זה מודגם לא רק בסיטואציות של חיילים המסתגרים עם נשק אלא גם באינספור מצבים המתרחשים בערים גדולות ובתקופות משבר, וכן במקרים הרבים של הודעה על כוונת התאבדות דרך הטלפון. א. הבסיס המקצועי השאלה הראשונה המדריכה אותנו היא פשוטה: האם, מתוך גוף הידע הענק העומד לרשותנו בנוגע להתאבדות, נוכל לציין מאפיינים שהם נכונים באופן אוניברסאלי לגבי כל מתאבד? התשובה, למרבה הפלא, היא חיובית. שני מאפיינים פנומנולוגיים עיקריים מזדקרים לעין בכל הנוגע למה שמתחולל בנפשו של המתאבד. המאפיין הראשון הוא תחושת הבדידות והניתוק. המתאבד מרגיש שהוא נמצא מעבר להישג ידה של כל עזרה. שום אדם אינו יכול לעזור לו - זולת, לעתים, אותו אדם או מספר אנשים שהביאוהו למצב זה - ושום דבר שיאמר לו כל אדם שהוא אינו יכול עוד להיות רלוואנטי עבורו. במובן זה, מעשה ההתאבדות, לפחות מצד האדם המערבי בן תקופתנו, הוא אקט הנעשה מתוך תחושת בדידות מוחלטת. זה מה שהופך את המלכוד לקטלני כל כך: ככל שהמתאבד רציני יותר בכוונתו, כן הוא מרגיש בודד יותר וכך יטה יותר לדחות ניסיונות עזרה. מבחינתו, אין שום אדם המסוגל להיות אתו או לצדו אל מול סבלו, הנתפס בשעה זאת כייחודי בעוצמתו: כביכול, שום אדם לא חווה דיכאון כזה, יאוש כזה, השפלה כזאת, ולכן אין איש המסוגל להבינו באמת. מבחינתו, אלה המנסים לעזור לו באים רק להחזיר אותו אל הסבל שממנו הוא מבקש מפלט. המאפיין השני של המתאבד הוא צמצום המרחב המנטאלי שלו. גם כאן, ניתן לומר כי ככל שמתקרב המעשה, כך נעשה המתאבד סגור יותר במנהרה צרה (tunnel vision, כפי שמכונה הדבר בספרות המקצועית), הנעשית יותר ויותר בלתי - חדירה לתכנים ומסרים אחרים. כשאצבעו של אדם נלחצת ... היא כפולה. א) עצם קיומו של טקסט בסיסי כלשהו היא ערובה ליכולת האלתור של המציל בכל מקרה לגופו. כך, למשל, יוכל כל מציל פוטנציאלי שיקרא את הטקס לדוגמא שאנו מביאים, גם אם הוא מתנגד לנקודות מסוימות, ליצור מעין סימולציה פנימית שתכשיר אותו טוב יותר להתמודד עם מצב אמתי כזה. דבר דומה ידוע מתחום הלמידה בטכניקות של הרפיה והיפנוזה: ככל שהמתלמד מעמיק את היכרותו עם טקסט בסיסי, כך גדלה יכולתו להתאימו למטופלים בעלי אפיונים אחרים. זאת ועוד: בטקסט שאנו מציעים יש הזמנה לכל קורא, במיוחד למי שכבר היה בסיטואציות כאלה, לתרום מניסיונו לשיפורן של גרסאות עתידיות. במילים אחרות, עצם כינונו של דיון מסוג זה יהווה ... משיב כלל, אז יעמוד המציל בפני הצורך לשאת מונולוג ארוך ללא כל תגובה מן הצד השני. ב) כאשר המתאבד הנסער קוטע את דברי המציל שוב ושוב. במקרה זה, לא ייוותר המציל ללא חוט מחשבה אלא יוכל לחזור ולחדש את דבריו על פי הטקסט הקיים. התאבדות - הצעה לטקסט למניעת התאבדות בזמן אמת - חלק ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ ... - הצעה לטקסט למניעת התאבדות בזמן אמת - חלק 4 התאבדות - הצעה לטקסט למניעת התאבדות בזמן אמת - חלק 3. איך תקשיב לאדם שעל הגג? תגובה למאמרם של אליצור ועומר ישראל אור - בך "מה תאמר לאדם שעל הגג? " הוא טקסט חלוצי חשוב, מבוסס ומועיל. נכון מאוד לצייד את האדם שלמטה באמצעים כאלה כשהוא ניצב מול האדם שלמעלה במאבקו בין ... כנגד המוות המפתה והמרמה הוא בעיניי הולם. חלק זה של הנרטיבה משקף את הרומן שיש למתאבד עם המוות ואת מטען האמונות שהוא נוטה להשליך על החידלון המוחלט תוך תקווה ל"עתיד" טוב. במקום הפנטאזיה הזאת של המוות כמצב מיטיב, מעלה העמדה המתעמתת את "האני העתידי" האפשרי שיחדל להתקיים עם כיליון האני שבהווה. אולם, מבחינת האסטרטגיה, הייתי בונה את הנרטיבה קצת אחרת. האמפתיה, במהותה, היא ... שהוא מאמין שישנן דרכים רבות להגיע אל בנה ולהיות אתו. הדרך האחת היא, כדבריך, לבוא אליו באופן פיסי. אך יש גם דרך אחרת: את יכולה לבוא אליו באופן רוחני. יש כך וכך ילדים בעולם שנהרגים בגלל תאונות כאלה. צריך לעשות דברים כדי למנוע את זה. אם תארגני משהו ותוכלי להציל אפילו ילד אחד, תרגישי כי בנך אתך ואת אתו. למותר לציין כי האישה "ירדה מהגג" בו במקום. לא תמיד מתאפשרת לנו תושייה ... כל סיכוי לאושר. תחושת האובדן היא חוויה אוניברסאלית שדרכה יכול האדם שלמטה ליצור קשר אמפתי עם האדם שעל הגג. התאבדות - הצעה לטקסט למניעת התאבדות בזמן אמת - חלק ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ ... - הצעה לטקסט למניעת התאבדות בזמן אמת - חלק 6 התאבדות - הצעה לטקסט למניעת התאבדות בזמן אמת - חלק 5. מצילים אחרים, שיש להם ניסיון בטיפול בהלם קרב על פי הגישה הארגונית הנהוגה בצה"ל, יוכלו לעשות שימוש בניסיונם זה. גם כאן רק באותם מקרים שהם מגלים היענות מצד המתאבד לשתף פעולה עם גישה כזאת. זוהי גישה סמכותית המדגישה את הבלבול וחוסר האוריינטציה של המתאבד ולכן מארגנת את המצב עבורו. ... אתו על כישלון בקורס קצינים). מצד שני ברור שהפסד זמן עלול להיות קריטי. ולכן יש לקצר ככל האפשר את הפרק הזה. אך לעתים יש זמן שניתן לנצלו (כמו למשל בפרק ההליכה בין מכוניתו של המציל למקום האירוע. כדאי לשאול: 1) מה שמו של המתאבד. 2) הסיבה שבגללה הוא רוצה להתאבד. 3) האם זו הפעם הראשונה שהוא נמצא במצב זה. 4) דברים שאמר כבר בתוך המצב הנוכחי. 5) אנשים נוספים שאפשר להזעיק (קרובים, חבר / ה) כדי לעזור בהצלתו. אפשרות נוספת: להתנות עם המזעיק (ממונה, מפקד, חבר קרוב) שיהיה בקרבת המציל וייתן תשובות אינפורמטיביות לשאלותיו של המציל המופנות אל המתאבד. כך יוכל המציל להגדיל ... במגוון רחב, אך ברגע שתופסים את תשומת לבו של המתאבד כדאי להתמקד בהיגדים הרלבנטיים בלבד. 6) דו - שיח מדומה: בטקסט שמביאים אליצור ועומר אין כמעט שאלות. ההנחה היא שהמתאבד לא יענה על שאלות. זה לא תמיד נכון. אבל גם אם מאמצים את ההנחה המחמירה הזאת יתכן שכדאי לשאול שאלות אמיתיות ורטוריות וגם לענות עליהן. זאת כשיקוף של הקונפליקט המתרחש בלבו (מוחו) של המתאבד. (אתה שואל את עצמך אם יש טעם לחייך במצב הזה?) וגם כאפשרות לענות במקומו תשובות שונות (מצד אחד אתה מרגיש שאין טעם, שזהו הסוף, אך מצד שני יש לך ספקות). כאשר המציל שואל שאלות הוא יכול לעקוב אחרי המתאבד ולראות מה מתוך ... אתה נמצא נשאר משהו בך שיכול לחשוב עליה ולאהוב אותה. אותו משהו, שהוא כרגע קטן ושולי, יכול להיות חשוב ומרכזי בזמן אחר. " 8) התשה: כידוע מצבים נפשיים קיצוניים הם זמניים. אף אדם לא יעמוד על הגג במשך 24 שעות. לאחר זמן ממושך במצב נפשי קיצוני נוצרת התשה. נשאלת השאלה: האם יש לשאוף להארכה מכוונת של זמן השהיה על הגג כדי שבסופו של דבר המתאבד ירד מן הגג ולא יקפוץ ממנו? לא ברור שיש תשובה אחידה לשאלה הזאת ולכן חשוב לאתר את הסימנים שבמקרה מסוים זהו אכן המצב. אם יהיו בידי המציל סימנים כאלה (שהוא יוכל לקבל מראש כגון, שהמתאבד כבר היה פעם על הגג וחיפש דרך לרדת ממנו, או ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ ... - הצעה לטקסט למניעת התאבדות בזמן אמת - חלק 2 התאבדות - הצעה לטקסט למניעת התאבדות בזמן אמת - חלק 1. ד. "הטקסט המניא" הטקסט מתחלק לשני חלקים, הראשון מבטא את העמדה המזדהה והשני את העמדה המתעמתת. א שלום, שמי כך וכך. מה שמך? למותר להדגיש את חשיבות שמו של האדם שעל לבו אנו מדברים. החזרה על שמו של האדם ברגעים המתאימים ובטון המתאים, ... שמדבר לזכותו, ואילו אתה מינית את עצמך לתובע, לשופט ולתליין גם יחד. אז אני מבקש את הזכות להיות הסנגור שלך. ראשית, אני רוצה לומר לך שאני מבין שאתה נמצא במצב שהוא, באמת ובתמים, קצה גבול היכולת. כמות הכאב שאתה מרגיש, ויותר מזה, כמות הכאב שאתה חושש שעוד מחכה לך, היא ללא ספק ענקית. אתה בטוח שזוהי סיטואציה בלתי נסבלת ששום דבר לא דומה לה, שאי אפשר ללכת ממנה הלאה, שאי אפשר להתגבר עליה, שאתה מוכרח לעשות משהו כדי ... המזדהה. הדבר יסייע לנו בהבעת העמדה המתעמתת בהמשך, כשננסה לשכנע את המתאבד שהבחירה בחיים היא כדאית מנקודת ראותו ולא מנקודת ראותה של אידיאה מופשטת. קשה להאמין כי עמדה מטאפיזית בדבר "קדושת החיים" כשלעצמם תדבר אל לבו של המתאבד ברגע זה. לכן, רון, אם אני מבין אותך נכון, מבחינתך ישנה רק דרך אחת להפסיק את הסיוט שאתה עובר: לכבות את המודעות שלך, לכבות את האור, לשים קץ לכל אפשרות להרגיש, לחשוב, לחיות לסבול. הייתי אפילו אומר ... היא שזה הפתרון היחידי לבעיה שנראית מכל הבחינות האחרות בלתי פתירה. נדמה לי שבעולם שלך יש רק דבר אחד: הסבל, הסבל, הסבל, ומולו רק מוצא אחד: המוות. אולי אתה מתפלא מדוע אני אומר דברים אלה, מדוע אני מנסה לומר לך בצורה מוזרה כזאת שאני מאשר את ההיגיון שברצון שלך למות. אתה אולי אומר: מה, ככה אתה רוצה לעזור לי להתאבד? אני רוצה לומר לך בצורה חד - משמעית: אני יוצא מתוך הנחה שאתה לא רק רוצה להתאבד, אלא שיש חלק בתוכך שעדיין רוצה דווקא לחיות, ... לברר מהו, אם ממקורות חיצוניים, או, מוטב, מהצלחתנו להביא את המתאבד עצמו להגיב לדברינו. לצורך רציפות הטקסט בחרנו בדוגמה הידועה של כישלון בקורס קצינים. ישנה סיבה נוספת למה אני מוכן לכבד את כוונתך, את הצורך שלך ואת הנטייה שלך לשים קץ לחייך. והסיבה היא שההדחה מקורס הקצינים גרמה לכך שהחיים איבדו כל ערך עבורך. אני מתאר לעצמי שהקורס הזה היה בשבילך ביטוי למשאלה העיקרית, המרכזית והחשובה ביותר בחייך. אני יכול לראות עד ... אני לא אפרד ממך. אני אקיים את הבטחתי להיות לצדך ולעזור לך לחזור לחיים. בעצם השיחה הזאת שלנו כבלתי את עצמי למחויבות חזקה אליך, אולי להרבה זמן. מובן שעל כל מציל לשקול האם הוא נכון לעמוד בהתחייבות זו להמשיך ולהיות בקשר עם המתאבד גם אחרי חלוף הסכנה המיידית. אם אינו בטוח בכך, עדיף שישמיט התחייבות זו או שיחליף אותה בנוסח פחות מרחיק - לכת. כך או אחרת, המציל צריך להכיר בגלוי בחרדותיו של המתאבד מפני המצפה לו כבר בראשית ... הנראה לעין. מה שאני רוצה לומר לך זה שיתכן מאוד שהמצב שלך הוא גם כן כזה שהכאב יכול להסתיים, שהוא זמני, שהוא יכול להגיע לפתרון. התאבדות - הצעה לטקסט למניעת התאבדות בזמן אמת - חלק ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ ... - הצעה לטקסט למניעת התאבדות בזמן אמת - חלק 5 התאבדות - הצעה לטקסט למניעת התאבדות בזמן אמת - חלק 4. איך נדבר עם האדם שעל הגג? ד"ר זאב ברגמן וצוות המכון לטיפול במשפחה, ירושלים מאמרם של אבשלום אליצור וחיים עומר "מה נאמר לאדם על הגג" הוא מאמר מעניין וחשוב מפני שהוא עושה ניסיון לתת מראש בידי המציל כלים שבעזרתם יוכל להתמודד עם המתאבד ולהוציא אותו בשלום מן המצב שאליו נקלע. יחד עם זאת ... אליו עם מסר. המסר מורכב משני חלקים. האחד: הבנה (ולא הזדהות) למצבו של המתאבד. השני: השמעת הקול האחר שבתוכו מן החוץ (קול ההצלה מן המוות). כאשר יציג המציל את עצמו על פי העקרונות הללו הוא יהיה אמיתי ומציאותי, הוא לא יצטרך לחפש בתוכו את ההזדהות (שלא קיימת) עם מצבו של המתאבד. המתאבד יוכל להבין עמדה כזאת ולקבל אותה. עמידתו על הגג אומרת שבמובן מסוים הוא חיכה למישהו שיציל אותו ולכן הוא יהיה יותר פתוח אליה. הטקסט בעמ' 15 אומר: "אני גם רוצה לומר לך שבזמן שאני מבטא את כל הסיבות האלה שיכולות להיות ... המציל באה לידי ביטוי רק פעם אחת בתוך הטקסט המניא של אליצור ועומר. וכך הם כותבים: "ברגע זה אני אדם מבוהל מאוד מן המעשה שאתה רוצה לעשות. " זהו משפט אוטנטי מפני שהוא מדבר באופן רגשי על מצוקתו האמיתית של המציל ולא באופן שכלי על מצוקתו של המתאבד. אם יוכל המציל להשתמש יותר במצוקתו, הנובעת ישירות ממצוקתו של המתאבד, הוא יהיה אמין יותר, גם מפני שהוא מבטא אמת פנימית שלו וגם מפני שהוא משמש פה לאנשים רבים, שמותו של המתאבד יהיה אסון בשבילם. מצוקתו הצפויה של המציל מחייבת להכין אותו מראש ולתת בידיו כלים מתאימים למילוי תפקידו. חשוב להדגיש את ההבחנה בין הכנה להגנה. ההכנה אומרת שהמציל צריך לעשות הכל כדי שברגע הקריטי יהיו בידו מיטב הכלים להתמודד עם המצב. הגנה ... הם מתפללים שתחליט אחרת. אתה עומד עכשיו במרכז, אתה הוא גיבור המחזה ובידיך ההחלטה אם יהיה לו סוף טוב. הרבה אנשים יריעו לך אם תחליט עכשיו לרדת מן הגג. " התאבדות - הצעה לטקסט למניעת התאבדות בזמן אמת - חלק ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ ... שיא בזמן אמת היא לימוד מתוך הבנה - כאשר אדם לומד מתוך הבנה את הדברים, הוא פחות מתאמץ לעשות דברים שייתכן מאוד שהוא בכלל לא צריך לעשות אותם. הדבר חוסך לו עבודה שזיפית ולא מועילה. כי כאשר אדם עושה דברים כמו רובוט או כמו חמור גרם, הוא יכול לעשות מהלכים שלמים עם התאמצות והוא חושב בטעות שבגלל שהוא התאמץ הוא השיג יותר. ברגע האמת, הוא מגלה שהכל היה אחיזת עיניים. הוא עשה עבודה שלמה לריק, עבודה שלא נדרש ולא הבין דבר ממה שלמד. עבודה קשה ומאומצת ללא הבנה - לא מועילה, אלא רק מזיקה. ההבנה היא העיקר, היא תורמת למהלכים ראויים, שקולים ונכונים. כאשר אדם לומד מתוך הבנה הוא מדלג על כל מיני דברים שהוא כבר הבין ואין צורך לחזור עליהם וחוזר לעומת זאת על הדברים הקשים באמת שצריכים חזרה אמיתית. הוא יודע להבדיל בין עיקר לבין טפל. הוא יודע לחסוך מהלכים בצורה הכי אפקטיבית, לוותר על מהלכים מיותרים, ולקצר מתי שצריך ולפרט מתי שצריך. רק עבודה כזאת נקראת אפקטיבית. עבודה כזאת שמקצרים מתי שאפשר, אבל שצריך לפרט - מפרטים. עושים את העיקר ומה שכבר יודעים, לא טוחנים מים, ממשיכים הלאה. והכי חשוב יודעים ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ ... - הצעה לטקסט למניעת התאבדות בזמן אמת - חלק 3 התאבדות - הצעה לטקסט למניעת התאבדות בזמן אמת - חלק 2. אם זה כך, אם אפילו הכאב האינסופי שלך הוא מסוג הכאבים שלבסוף עוברים, אז ההחלטה שלך להתאבד היא טעות איומה. יכול להיות שאתה, בעצם, פראייר, אפילו מלך הפראיירים, פראייר של המוות שמרמה אותך. בא נחשוב רגע, מה היה קורה אילו היית ... שהייתה יכולה להיות מאחורי הפינה אילו היית ממשיך לחיות. מה היית רואה? יתכן מאוד שפתאום היית מבין עד כמה היית פתי, שפשוט נפלת קורבן לרמאות איומה. למלכודת שהמוות טמן לך. בקיצור, התאבדת לחינם! אילו באמת היית יכול להסתכל כך על הדברים אחורנית, היית אומר: הרי הייתי יכול לסבול רק עוד קצת ואז היה מגיע האור בקצה המנהרה. ובשביל זה התאבדתי?! בן כמה אתה, רון? בהנחה שהמתאבד אינו זקן החולה במחלה סופנית, ההצבעה על גילו היא דרך פשוטה לשים את סבלו ... מאפשרת למציל להתמקם, בבוא העת, הכי קרוב למתאבד, ובו בזמן בעמדה המביאה בעוצמה את השיקול שכנגד. תוך זמן לא רב מאותו משבר, התחלתי להסתכל על מה שקרה וראיתי כמה שהרצון שלי למות היה מטופש. מה אתה חושב, האם נשארתי מאז באותה אומללות? לא ולא! מצאתי את הדרך ליהנות מהחיים, הם נעשו כדאיים והם כדאיים גם היום. והיום, כשאני מעלה בדעתי שהייתי יכול למנוע מעצמי את כל החיים שהיו לי מאז אילו הייתי מתאבד באותו יום, אני מרגיש איזה פספוס נורא ואיום זה היה יכול להיות, לאבד ולהפסיד את היכולת של החיים האלה שהיו לי מאז ועד היום. עכשיו, רון, אני רוצה לדבר אתך על משהו שבודאי אף אחד לא רוצה לשמוע כשהוא נמצא במצב קיצוני כמו שלך. אני מתכוון למה שיקרה כתוצאה מההתאבדות שלך לאנשים אחרים שעבורם אתה חשוב: המשפחה, ההורים, אם יש לך, אחים, אם יש לך, ילדים, אם יש לך, חברים, אנשים שהם אהובים עליך - כל האנשים האלה שאתה יקר להם. משבר או לא משבר, בושה או לא בושה, כישלון, ביזיון - כל זה לא ... גם אחים ואחיות, בני זוג, ובעיקר ילדים, ההתאבדות של אדם קרוב מרסקת אותם. אנחנו יודעים הרבה גם על ילדיהם של אנשי ציבור מפורסמים שהתאבדו כדי להימנע מביזיון ציבורי או ממאסר. הילדים שלהם אומרים עד היום: למה הוא עשה לי את זה? הוא דפק לי את כל החיים! ביזיון או לא ביזיון - אהבתי אותו. רציתי אבא חי! יתכן שישנם אנשים קרובים שאתה כועס עליהם ושאתה מרגיש שמגיע להם העונש להיות שכולים ולאבד אותך. אבל האם באמת מגיע להם העונש הזה? האם מגיע לאיזשהו אדם בעולם העונש לחיות כל דקה ודקה וכל יום, כל שבוע וכל חודש וכל שנה, עם ההרגשה הזאת של השכול? זה הרבה יותר גרוע ממאסר עולם! זהו העונש הכי חמור שקיים בעולם, ואתה נהפך לתליין של האנשים האלה הקרובים לך שיישארו אחריך. גם אם אתה ... מספקים עדות משכנעת ביותר לאכפתיות של המתאבד לאנשים קרובים לו. אתה בוודאי יודע מה עושים הוריו של חייל שנהרג במלחמה: הם שואלים שוב ושוב, ללא סוף, את החברים של בנם: מה קרה באותם הרגעים? מה הוא אמר? האם הוא סבל? האם היה לו סיכוי? וכך יעשו ההורים והקרובים שלך אתי: שוב ושוב הם ישאלו אותי מה אמרת, איך הרגשת, מה סבלת, מה עשית. וכל תשובותיי לא יספקו אותם. אני רוצה לבקש שתחשוב שהם ניצבים עכשיו מאחוריי, שואלים, מבקשים ומתחננים על חייך ועל חייהם. ואני עומד ... לחזור לחיים. אעמוד לצדך בעזרה מעשית, בעזרה של תמיכה, בעזרה של לחשוב ביחד ולחפש ביחד. אני מתחייב לנסות להיות ראוי לאמון שנתת בי. כאן יש חזרה מסכמת של הדברים העיקריים אותם העלה המציל קודם. במקרה האמיתי, אם המתאבד נטל חלק בשיחה, כאן המקום לחזור ולהתייחס לדברים שהוא אמר. עכשיו, תאפשר לי לומר משהו שאני חושב שצריך להיאמר. אתה נמצא במשבר נוראי, אתה נמצא בתחושה שבאמת כלו כל הקצים. אני רוצה לומר לך שיש גם משהו שיכול להיות טוב במשבר הנוראי הזה. אני מאמין שכשתצא מהמשבר, קרוב לודאי שתהיה אדם חזק יותר, אדם חכם המסוגל להבין את עצמו וגם את האחרים. היית במחוזות שאנשים לא היו, וזה לא דבר קטן. יש בהתנסות ... המעשי. כאלה הם, למשל, מתנדבי ער"ו בארץ או חברי אגודות "השומרוני הטוב" בחו"ל. הגיעה השעה שמאגר ניסיון זה יועלה על הכתב כדי לעמוד לרשות כל מי שיזדקק לו בעתיד. התאבדות - הצעה לטקסט למניעת התאבדות בזמן אמת - חלק ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ ... בנטב - חיפוש בחוץ, ועקרונות לדרך הרוחנית הרצאה לצפייה: עקרונות: 1. חשיבה חיובית 2. שקט מנטאלי - שקט מחשבתי 3. ענווה עמוקה ... ⬅לחץ כאן לצפייה בהרצאה...