כשהולכים בדרך ומקשיבים למורים יש חשיבות רבה מאד לאבחנה בין אמת יחסית ואמת מוחלטת. רוב המורים ידברו ספונטנית, ויערבבו בדבריהם את שני סוגי האמיתות האלה.

אמת מוחלטת קשה מאד לדבר. בעיקרון זוהי שתיקה. מורים שלא מוכנים להתפשר, ומוכנים לדבר רק אמת מוחלטת, למעשה חוזרים על עצמם שוב ושוב. דוגמה כמעט יחידה למורה כזה: ניסרגדתה מהראג'. בספרו המפורסם יש איזה 600 עמודים של "I Am That". וזהו. בימים שנשבר לו הזין מלהגיד כל הזמן אותו דבר, הוא מוכן להתפשר על המשפט "You Are That", אבל לא יותר מזה. כל השאר, מבחינתו, זה בולשיט.

אצל אושו, דוגמה מהכיוון השני, כמעט כל הדיבור הוא אמת יחסית. דיבורים אינסופיים עליך, המחפש, על בעיותיך, על החברה האנושית, על הדרכים הרוחניות הרבות, על חוויות רוחניות, על רונלד רייגן. בלה בלה בלה נפלא וגאוני, ביטוי לחמלה אדירה של אושו, שגם חוללה שינוי תודעתי בעולם שקשה להעריך את היקפו (כי המומנטום עוד נמשך), אבל הכל בסופו של דבר לא אמת מוחלטת. וחשוב להבחין בכך. אגב, אושו דיבר גם אמת מוחלטת, בעיקר בתחילת דרכו, המתעקשים יכולים להתחיל לחפש את הציטוטים.

אמת יחסית היא משתנה ותלויה, כמו כל דבר בעולם. היא תלויה בנסיבות, באדם השומע, ברמת ההתפתחות, בהיסטוריה, ועוד. היא לא בהכרח נכונה תמיד או בכלל. ולנוכח האמת המוחלטת, היא פשוט סוג של שקר.

אמת מוחלטת היא מוחלטת. זה לא קשור לנחרצות של המורה בעניין. זה פשוט עניין של להיות האור - לעצמך ולהבחין בכך. "אתה הוא זה" זו אמת מוחלטת. "אתה לא מי שמחשבותיך אומרות שאתה" - אמת מוחלטת. "למחפש הרוחני זה אסור ומזיק לצפות בפורנו באינטרנט" - אמת יחסית.