פרשת שמיני - בהקריבם אש זרה... שום דבר שמברר הטוב מעמקי הקליפות ומבער הרע כמו אש הקטרת. נדב ואביהוא, זיהו את מצב האומה, מצבו של עם ישראל. ידעו נדב ואביהוא שעם ישראל זקוק, לתיקון, לניעור. יום גדול זה נראה היה בעיניהם כיום המסוגל ומתאים יותר מכל לעשיית מעשה בו יביאו לתיקון המציאות, תיקונו של עם ישראל. ידעו, בני אהרון, עי אש הקטרת, המסוגל לברר, הטוב ולבער ברע, יבררו המוץ מהתבן בעם ישראל, יתרה מכך גם יבערו הרע. המטרה מקדשת את האמצעים, חשבו נדב ואביהוא, עכ הקריבו אש זרה, אשר לא ציווה ה. עשייה זו מטרתה טובה, ברור הטוב וכילוי הרע, אך, אי אפשר לדחוק השעה, עכ נענשו. עם ישראל, מאז ירידתו לגלות, נמצא במציאות של ערב רב, היינו עירבוב הטוב והרע, העיקר והטפל. מציאות של עשייה, אשר הינה ... תכרעו - יען קראתי ולא עניתם, דברתי ולא שמעתם, ותעשו הרע בעיני, ובאשר לא - חפצתי בחרתם הקבה חפץ בעם ישראל, בחינת עמי אתה הקבה אין חפצו בזבח, לא בפרים וכבשים. הזבח, הקרבנות ענינם, הבאת האדם להרגשה שהינו מקריב את ... ושמעתם. אשר חפצתי בחרתם. ההבדל בין זבחכם לבין אשר חפצתי בחרתם, הינו ההבדל בין המוץ לתבן, בין העיקר לטפל. עם ישראל, עם עבדים, יוצא ממצרים. מצרים ארץ בה המהות הינה טיפלות. עבדים אלו יוצאים לעבוד את האלוהים, עבודה אשר מהותה, ... בחרתם, לא רב זיבחכם, לא פרים, לא אילים, רק באשר חפצתי בחרתם. למקום זה משתוקקים בני אהרון, להביא את עם ישראל, לבטל הזבחים ולהביא לאשר חפצתי בחרתם. עם ישראל כיום, זקוק לניעור, זקוק ליד מכוונת אשר תראה לו את העיקר, תראה לו הדרך לאשר חפצתי. עבד במהותו, מחקה את אדוניו, מעשיו של האדון, הנהגותיו הינם הדרך אותה יודע ומכיר העבד, בה ינסה לדבוק. עם ישראל בהיותו בגלות, הינו בחינת העבד הלומד ממעשי האדונים, השליטים. מעשים אלו אינן הנהגות ישראל כעם ה, כעם חופשי, הנהגות ... מהבחינה הגשמית, הינן מעשים של חיקוי האדון, מעשים אלו רבה הטיפלות בהם על העיקר, בזאת או הקבה לא חפצתי. עם ישראל זקוק ומשתוקק ליד מכוונת להבדיל בין הטפל לעיקר, שכן איננו יותר בגלותו, כי אם בגאולתו. הסכנה הגדולה, להיות העשיה, ... של היכל הקודש דהיינו לקרב נפשות להשי. שכל מי שרוצה להתקרב להשי באמת מחויב לעסוק בזה כפי מדריגתו וכנל. עם ישראל זקוק, להנחיה, לכיוון. הליכה לאשר חפצתי עשיתם, לא, לרוב זבחכים. אשר חפצתי עשיתם זהו בקרובי אקדש.