פרשת "שְּׁמִינִי": זהירות, "אֵשׁ מְזָרָה"... מועד לא תצאו שבעת ימים עד יום מלאת ימי מלאיכם כי שבעת ימים ימלא את ידכם" [2]. בשבעה ימים אלה מוכשרים אהרון ובניו, והם זוכים בייפוי - כוח לשרת את ה' בקודש, לאחר שהם עברו תהליך של כפרה [3]. במלים אחרות, היום השמיני הוא בבחינת יום ציון סיום ההכשרה לשירות בקודש. יום ששמחה צריכה לציין אותו, יום בו ראוי לברך על המוגמר. והנה בעצם היום הזה, תוך כדי התרוממות רוח הקדושה, ברכות משה ואהרון, והופעת ה' [4] ; פתאום, מהומה בלתי צפויה: "ויקחו בני אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו ויתנו בהן אש וישימו עליה קטרת ויקרבו לפני ה' אש זרה ... חסר פשר בפשטו של הכתוב. פרשנים מנסים דרכים שונות להציע פשר לקושי. אפשר למצוא במדרשים גילוי אמפתיה לכאב הנורא: "וכי לפני ה' מתו? אלא מלמד, שקשה לפני הקדוש ברוך הוא בשעה שבניהם של צדיקים מסתלקים בחיי אביהם" [7]. ואף החרפת התמיהה, וחוסר הפשר: "טיטוס הרשע נכנס לקדש הקדשים וגדר שתי פרוכת ויצא בשלום ובניו של אהרן נכנסו להקריב ויצאו שרופים?" [8]. קרוב לגישות אלה אפשר למצוא בראייה חיובית של נדב ואביהוא: "בארבעה מקומות הוא ... קרבן מה שלא נצטוו, [10] ועל אש זרה מבית (בדים) [כיריים] הכניסו, ועל שלא נטלו עצה זה מזה" או "בשביל ארבעה דברים מתו... על ידי שנכנסו שתויי יין במקדש... ועל ידי שנכנסו בלא רחוץ ידים ורגלים... שנכנסו מחוסרי בגדים וכי מה היו חסרים? אמר ר' לוי מעיל היו חסרים" [11]. אחרים מעלים הסבר עקרוני - אמוני: ... לתפקיד מרכזי בפולחן פועלים היטב. לפתע, בתוך התהליך הזה, פורצת אש זועפת שמכלה שניים מבניו, והוא שותק? "ויאמר משה אל אהרן הוא אשר דבר ה' לאמר בקרבי אקדש ועל פני כל העם אכבד וידם אהרן" [17]. יש הרואים בכך בסיס לשכר: "קבל שכר על שתיקתו. ומה שכר קבל, שנתייחד עמו הדיבור" [18]. באופן דומה גם פרשנויות אלה: "שהתנחם בקידוש ה' שנקדש במותם" [19]. "אמר לו משה לאהרן, אהרן אחי, לא מתו בניך אלא להקדיש שמו של הקדוש ברוך הוא, וכיון שידע אהרן שבניו ידועי מקום הם, שתק וקבל שכר" [20]. פרשנויות אלה משדרות הצדקות. גישה אחרת מציעה לראות בכך ביטוי כן לאבל: "השתיקה אחת ... יכולות להוסיף משהו לאבל הנורא? אכן שתיקה, שתיקה רועמת היא. ומי יודע, אולי השתיקה היא גם כלפי משה האח המנהיג, בבחינת, המתים מונחים לפני ואתה מדבר על קדושה? אכן, נורא. נותר הקושי השלישי, מניעת אבל [23]. במטותא ממך, קושי זה מחייב דיון מיוחד, ודי דנו בשלב זה. הקשר בין קדושה למוות אינו נדיר במקרא, גם לא בתרבות האנושית, וגם בימינו אלה. קדושה כזו, קדושה שקשורה, שמצדיקה או שמניעה מוות אינה קדושה. ייתכן, שזה אחד ההסברים לקושי להסביר את סיפורם הנורא של נדב ואביהוא. בחברה האנושית הדבר היחיד שנושא קדושה הוא האדם, כל אדם: "שפך דם האדם, באדם דמו ישפך, כי בצלם אלהים עשה את האדם" [24]. הדיון שלנו וודאי לא "פתר" את כל הדברים הסתומים בסיפור נדב ואביהוא. ... [8] שם, שם. [9] שם, שם. [10] הרשב"ם וראב"ע מציעים כיוון דומה: "היום לא ציוה ולא רצה משה שיביאו אש של הדיוט, לפי שהיו מצפים לירידת אש גבוה,... כדי להתקדש שם שמים שידעו הכל כי אש בא מן השמים" (רשב"ם, ויקרא י, א). ייתכן שפרשנות הרשב"ם קשורה לסיום הפרק הקודם: "ותצא אש מלפני ה' ותאכל על המזבח את העלה ואת ... רבינו בחיי ויקרא פרק י פסוק ג. [22] יחזקאל כד, טז - יז. [23] "ויקרא משה אל מישאל ואל אלצפן בני עזיאל דד אהרן ויאמר אלהם קרבו שאו את אחיכם מאת פני הקדש אל מחוץ למחנה. ויקרבו וישאם בכתנתם אל מחוץ למחנה כאשר דבר משה. ויאמר משה אל אהרן ולאלעזר ולאיתמר בניו ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרמו ולא תמתו ועל כל ...