המשך מכאן: מה גורם לנו לנתח ולהבין אנשים בצורה מסויימת ? כיצד נקבל החלטות טובות יותר ? חלק 1.

אם ברצוננו לשפר את מנגנון קבלת ההחלטות שלנו, אחד מהדברים שעלינו לעשות זה לדעת עד כמה הפרשנות שלנו היא אכן אובייקטיבית ואמינה. נניח ש X עושה פעולה מסוימת ואנחנו מניחים שהוא עשה את X בגלל Y ובגלל זה אנחנו רוצים להסיק את Z. עלינו לשאול את עצמנו, עד כמה הפרשנות Y נובעת מעובדות שקרו בפועל על ידי X?

כמה אפשרויות קיימות ללמה X קרה? כיצד ובאלו עוד דרכים היה ניתן לפרש את X? עד כמה הפירוש Y שלנו ל X הוא אכן לוגי? עד כמה הפירוש שלנו Y נובע מעובדות חד משמעיות שיש לנו עליהן את כל המידע? על כמה "השלמות" של העובדות שקרו במקומות שאין לנו את כל המידע, אנחנו מתבססים?

ננסה לנטרל את כל הפרשנות האישית הסובייקטיבית שלנו וננסה לראות בעין האמת בצורה אובייקטיבית עד כמה הפרשנו תשלנו לאירוע אכן מחויבת המציאות? עד כמה היא אמינה? וכמובן שאין צורך לומר שננסה להיות בטוחים שאנחנו לא מפרשים את המציאות בהתאם למשאלות הלב שלנו ובהתאם לדמיון שלנו. אנחנו חייבים לעשות הפרדה בין הדמיון לבין המציאות, בין "גורם הדמיון" לבין "גורם המציאות".

אם נגלה שאכן העובדות בשטח (גורם המציאות) תואמות ומצביעות על הפרשנות הסובייקטיבית שלנו (גורם ההשתקפות) שבמקרה היא גם עולה בקנה אחד עם הרצונות שלנו (גורם הדמיון), במקרה כזה הרווחנו. אך אם נגלה כי הפרשנות שלנו כמעט ולא מבוססת על עובדות אלא על פרשנות סובייקטיבית של העובדות (גורם ההשתקפות) ועל הרצונות שלנו שברצוננו שהמציאות שלנו תאשר לנו אותם (גורם הדמיון), אז עלינו באופן מיידי להיות עירניים יותר, כי גילינו בעצם שאנחנו נגועים בנגיעות אישיות

ואז מאוד יכול להיות שאנחנו טועים גם בהסתכלות על העובדות עצמן (גורם המציאות), אולי אפילו יש עובדות שהתעלמנו מהן בטעות ולכן עלינו לחזור לנקודת ההתחלה של תהליך הניתוח שלנו ולנסות לבסס את הפרשנות Y שלנו כמה שיותר רק על העובדות בפועל.

נקודה נוספת למחשבה, נניח לדוגמה שאכן כל הפרשנות והמסקנות שלנו אכן מבוססות על עובדות בלבד. עלינו לטובת עצמנו לנסות לפרק את כל האירוע עצמו ואת רצף העובדות עצמן לתת עובדות ולראות עד כמה כל דבר תומך בפרשנות ובמסקנות שלנו. נניח שקרו רצף של אירועים שמהם בלבד (גורם המציאות) אנחנו מסיקים משהו.

על פניו כלפי חוץ האירועים אכן תומכים במסקנה שלנו. אך עלינו לנסות ולבודד כל חלק ברצף האירועים. יתכן לדוגמה כי מאחר שהאירוע הראשון ברצף גורם לנו להניח ש X אז אנחנו מפרשים גם את האירועים שאחריו על פי אותו X ואותו פירוש, כך שבפועל כל המסקנה שלנו מבוססת רק על האירוע הראשון אך לא על כל הרצף שהוא לעיתים יכול להתפרש בצורות שונות.

ניתן דוגמה מהחיים, קוסם בזריזות ידיים עושה קסם ארוך של כמה דקות שבו הוא חותך בן אדם לשניים ומחבר אותו חזרה. על פניו ניתן להסיק כי אכן ניתן לחתוך בן אדם ולחבר אותו מחדש כי רצף האירועים אכן קרה ואכן בסוף התהליך קרה משהו שנוגד את ההיגיון הפשוט שלנו.

אך כמובן שהפרשנות הנכונה לאירוע היא כי מהמופע עצמו ניתן להוכיח רק דבר אחד, ניתן להוכיח לדוגמה כי הקוסם יכול לגרום לנו להאמין שהבן אדם נמצא בקופסא למרות שאינו שם. כל מה שקורה לאחר מכן אלו כבר דברים שנובעים מהנחת היסוד הראשונה ואולי מוטעית שלנו.

חובה עלינו לנסות לבודד ולפרק את האירוע כולו לחלקים קטנים ולהבין מה בדיוק באירוע מוכיח ש X ומהם שאר הדברים שאותם אנחנו מפרשים ע"פ X בגלל אותו אירוע בודד. וזה למה?

כי ככה אנחנו יכולים טוב יותר לדעת על מה מבוססות ההנחות שלנו ועד כמה הן יציבות.

אתן דוגמה נוספת מאדם שניחן באינטואיציה טובה מאוד שאולי הוא עצמו אפילו לא מודע אליה. נניח לדוגמה שהגיעה אליו ידיעה מסוימת על X שהוא עצמו לא זוכר או לא שם לב שהידיעה הגיעה אליו. לאחר מכן על סמך אותה הידיעה הוא מסיק 1 ו 2 בגלל יכולת הניתוח והאינטואיציה שלו שהוא לא מודע אליה.

במקרה כזה לדוגמה, יכול אותו אדם לומר שכל המידע כולו כולל X 1 ו 2 הגיעו אליו בצורה לא ידועה, כי הוא גם לא מודע לתהליך שבו הוא הסיק את 1 מ X ואת 2 מ 1 וגם אין לו מושג מהיכן הגיעה אליו הידיעה על X ואז הוא יכול לטעות ולחשוב שכאילו יש לו אולי איזה כוח על בלתי ברור שגילה לו את X 1 ו 2. אך באמת הדבר היחיד שעליו לנסות לעשות זה לבדוק איך הוא יודע על X, כי את 1 ו 2 הוא הסיק מ X.

נמצא אם כן שצריך לפרק כל אירוע גדול להמון אירועים קטנים ולראות עד כמה אנחנו משתמשים בכל גורם מה 3 הנ"ל, כדי לפרש כל חלק באירוע. וכמובן שאם ברצוננו להגיע למסקנות טובות ונכונות, עלינו להיתמך רק בדברים שהם נכונים ברמה גבוהה של וודאות ובגלל דברים שקרו באמת ולא בגלל פרשנות שלנו.

הדברים נכונים כמובן גם לצורה שבה אדם מפרש גם את ההתנהגות של עצמו. לדוגמה אתה עושה X ואתה מפרש את ההתנהגות שלך שהיא נובעת מאי אלו מניעים. עליך לשים לב כי לעיתים הפרשנות שלך את עצמך יכולה לנבוע מתוך אמונות שלך (גורם הדמיון) ולא בגלל מה שקרה בפועל (גורם המציאות) או גם בגלל ניסיונך האישי בעבר (גורם ההשתקפות) למרות שבהווה המצב היה שונה (גורם המציאות).

גם כשאתה בא לנתח פעולה שעשית, תנסה לוודא שהניתוח מתבסס רק על עובדות של דברים שעשית ושהרגשת באמת ולא על דברים שאתה רוצה להאמין שאתה כזה או על דברים דומים שפעם עשית.

נניח לדוגמה שטעית שלא באשמתך. על פי "גורם המציאות" הפירוש יהיה שהטעות לא קרתה בגללך, על פי "גורם ההשתקפות" הפירוש יכול להיות שאתה טעית בגלל X, כאשר X זאת הסיבה שגרמה לך בפעם הקודמת להיכשל במקרים דומים למרות שהפעם לא היה לה שום קשר לכאן.

ועל פי "גורם הדמיון" האירוע יכול להתפרש כאישור והוכחה לכך שאתה כישלון, בגלל שאתה באיזה שהוא מקום חושב כך על עצמך. כאשר בפועל על פי "גורם המציאות" האירוע קרה בכלל שלא בגללך. לכן עליך לנסות לפרש את עצמך ולהסיק מסקנות גם לגבי עצמך ע"פ הכללים הנ"ל.

נקודה נוספת למחשבה, בעת משא ומתן עסקי או בכל קשר אישי שלך עם X כאשר ברצונך להבין את הראש של X באפשרותך לנתח את הגורם שמולך על פי הצורה שבה הוא מפרש את הפעולות שלך או של אחרים.

נניח שאתה אומר / עושה פעולה X כלשהי בתמימות מתוך כוונה חיובית, אך זה שמולך תוקף אותך כאילו היתה לך כוונה רעה. עליך לבדוק את 3 הגורמים הנ"ל ולראות עד כמה הפרשנות של היריב שלך אותך (או אדם אחר) נבעה מכל אחד מהגורמים. על פי "גורם המציאות" בדוק האם באמת משהו בדבריך גרם לפירוש שבו הם התפרשו. אם כן תקן את עצמך, אך אם לא (וגם אן כן) בדוק האם ועד כמה הפרשנות של האדם שמולך אותך נבעה אולי מ"גורם ההשתקפות". מאוד יתכן שבגלל ש X מנסה לרמות אותך לכן הוא חושש שאתה מרמה אותו.

שים לב לכך שלמרות שאולי משהו בדבריך יכול היה להתפרש בצורה שלילית ואם כן על פניו נראה כאילו התגובה שלו נובעת מ"גורם המציאות", זכור כי הוא בחר לפרש את דבריך בצורה שלילית ובחר להגיב לדבריך בצורה מסוימת כמי שנשכו נחש. וזה יכול להעיד בפניך על כוונותיו הנסתרים, בפרט במקרים שבהם אתה יודע שעל פי "גורם המציאות" דווקא היית בסדר גמור ואז זה יכול ללמד אותך על מה שזה שמולך אולי זומם. וכמובן שיש גם את "גורם הדמיון" שאתה יכול ללמוד על האדם שמולך על הדברים שהוא חושש מהם או רוצה שהם יקרו.

נניח לדוגמה שאמרת למישהו משהו שיכול להתפרש בצורה מאוד חיובית והוא פתאום מודה לך ומגיב בצורה חיובית כזו שנובעת מכך שהוא פירש את הפעולות שלך בצורה חיובית הרבה מעבר למה שאתה באמת התכוונת. לדוגמה, אמרת למישהו איזה משפט שגרם לו לשמוח מאוד והוא משום מה חושב שהייתה לך כוונה מודעת לנסות לשמח אותו מאוד. כאן לדוגמה אתה יודע כי "גורם המציאות" לא תומך בעוצמת התגובה החיובית שלו או אפילו אולי גם לא בתוכן התגובה עצמה.

מכאן אתה יכול ללמוד על כוונותיו ורצונותיו החיוביים של זה שמולך, על כך שהוא מנסה באמצעות "גורם הדמיון" שלו לפרש את המציאות הפושרת שקרתה בצורה מאוד חמה וטובה כדי להגשים לעצמו בצורה בלתי מודעת את הרצונות שלו כלפיך. ואם כן מכאן אתה יכול ללמוד על הרצונות של זה שמולך, רצונות שאולי אפילו הוא לא מודע אליהם.

בגדול אפשר לומר כי ניתן די בקלות ללמוד על צורת המחשבה של אנשים על פי הצורה שבה הם מפרשים את מה שקורה סביבם. מי שמפרש דברים תמימים בצורה שלילית או מי שמגיב בעודף כעס לאירועים מסוימים בצורה שאינה הגיונית ושאינה תואמת את "גורם המציאות", דבר זה יותר מכל מלמד אותנו על האישיות שלו, כי התגובות שלו נובעות מגורמי "ההשתקפות והדמיון" שלו על המציאות

ואם הוא מפרש משהו שניתן לפרשנות חיובית בצורה שלילית וכל שכן אם הוא עושה את זה בלי בדיקה מקדימה, זה מעיד על האישיות השלילית שלו וכן להפך כמובן על צד החיובי. מי שמפרש ומתאמץ לפרש כל דבר בצורה חיובית, זה מעיד על האישיות החיובית ועל צורת המחשבה החיובית שלו.

מאוד יכול להיות שאתה כרגע שואל את עצמך, איך אתה יכול לדעת ולנתח בזמן אמת את המניעים של האדם שמולך, איך אתה יכול תוך כדי שיחה עם בן אדם לנתח את הפרשנות שלו של הדברים שלך.

התשובה על כך היא כזו, אתה בעצם רוצה להיות מסוגל לפרש את הפרשנות של האחר.

וכאן כמובן צריך 2 גורמים 1 זה את "גורם המציאות" ו 2 זה את "גורם ההשתקפות" מה זה אומר? גורם המציאות לדוגמה נותן לנו הנחות יסוד בסיסיות שהן כמעט ברמת מציאות וודאית שעל פיה אנחנו יכולים לפרש את זה שמולנו. לדוגמה, אם מישהו מפרש משהו שהוא חיובי בעליל בצורה שלילית בעליל בלי אפילו לנסות לבדוק אולי הכוונה היא כן חיובית, אדם כזה ניתן להניח כמעט בוודאות כי הוא שלילי. דפוס ההתנהגות הזה הוא כמעט עובדתי וכמעט נכון בכל מקרה. זה בעצם דוגמה לשימוש ב"גורם המציאות" כדי לפרש את הפרשנות של האחר.

אך כמובן שברצונך לחדד את החושים שלך לרמה כזאת שתדע להבחין מה בדיוק גורם למישהו לפרש אותך או אדם אחר בצורה כזו או אחרת, ואת זה ניתן לעשות רק באמצעות "גורם ההשתקפות" דהיינו שרק על ידי זה שאתה תהיה מודע לעצמך בצורה מצוינת ורק על ידי זה שאתה תדע לנתח את הפעולות שלך בדיעבד וגם בזמן אמת ביחס לכל אחד מהגורמים הנ"ל, רק על ידי זה תוכל להביא את עצמך אל היכולת לקרוא אנשים, כי אתה תוכל לנסות לשקף את ההתנהגות ואת צורת הפרשנות של זה שמולך מהנסיון האישי שלך.

ובכל מקרה כמובן עליך לזכור שלא לפרש את הפירוש שלו בגלל "גורם הדמיון" שלך, דהיינו שלא בגלל שאתה רוצה להאמין שהוא חושב בצורה מסוימת, שלא בגלל זה תפרש את הפרשנות שלו את הדברים שלך בצורה מסוימת.

בכל הנ"ל ניתן להשתמש גם לצורך טיפול באנשים.

כאשר אתה רוצה לעזור לבן אדם כלפי עצמו או כלפי סביבתו, באפשרותך ללמוד עליו מתוך הצורה שבה הוא מפרש את הדברים שקורים סביבו. לדוגמה באפשרותך ללמוד על האישיות של הבעל מהצורה שבה הוא מפרש את הפעולות של אשתו ולהפך, או ללמוד מהצורה שבה ילד מפרש את הפעולות של חברו לכיתה, על צורת החשיבה של הילד עצמו שאתה מסייע לו.

ניתן אפילו להרחיק לכת ולשאול את X במה Y האשים אותו ועל ידי זה להבין את Y מה הוא באמת חושב על X (דברים ש X עצמו לא מודע אליהם) ועל ידי זה לעזור ל X במערכת היחסים שלו מול Y גם בלי לפגוש את Y.

לסיכום עלינו להיות מודעים לעצמנו ולבדוק באילו גורמים אנחנו משתמשים כדי לפרש את הדברים שסביבנו, עלינו לנסות לוודא שההחלטות שלנו אכן מבוססות כמה שיותר על "גורם המציאות" בצורה אובייקטיבית וכמה שפחות על "גורם הדמיון" בצורה סובייקטיבית. עלינו גם לנסות לפרק כל אירוע לתת אירועים ולראות עד כמה כל חלק באירוע תומך בפרשנות שלנו את האירוע, מהי המציאות האמיתית שעל פיה אנחנו אמורים לקבל החלטות נכונות וטובות יותר ומהו הדמיון. רק על ידי מודעות עצמית כלפי עצמנו, רק על ידי זה נשפר את יכולת האינטואיציה שלנו לקרוא ולהבין אנשים אחרים.