לעיתים אנחנו מנתחים אנשים ומבינים אותם על סמך הניסיון שלנו, החוויות והידע וסיטואציות מהעבר.

קח לדוגמא אדם שמנהל איתך שיחה ומספר לך משהו שקרה לו אז אתה ישר משליך את החוויות שלך מהעבר על החוויות שלו ומנתח לפי זה ומבין את זה לפי ראות עולמך.

הדבר הכי חשוב שאנשים שוכחים זה קשב, הרבה פעמים אנחנו מקשיבים לקול הפנימי שלנו לרצונות שלנו אבל בכלל לא קשובים לאדם מולנו, אנחנו אמנם נוכחים שם אבל לא באמת מקשיבים ולכן אנחנו מנתחים לפי ראות עיננו.

כשלמדתי גישור למדתי שיקוף, לנסות להבין את האדם מולך, להקשיב ולנסות להבין מה הוא רוצה ולנסות לחזור על דבריו לפי ראות עולמו.

חשוב שננסה להבין מה האדם מולנו רוצה ונניח בצד את מה שאנחנו רוצים.

דבר נוסף חשוב לעיתים להכנס לשורש העניין ולרדת לעיתים לעומקם של פרטים, להבין מאיפה הם נובעים וממה מורכבים.

המטרה העקרית שבשבילה כדאי לאדם להיות מודע לעצמו היא בראש ובראשונה כדי להיות מאושר ולא כדי לגרום לאחרים להיות לא מאושרים.

בעימות רצוי לצאת מנצח, אם כי לא להפגע בו זו גם אפשרות טובה ולהמנע ממנו זו אפשרות טובה יותר.

כמו כן נקודה נוספת למחשבה היא, כי מו"מ הוא כמו משחק שחמט, וגם בשחמט המשחק רץ, כי יש מגבלות על השחקנים, מגבלות אנושיות ומגבלות שכללי המשחק מציבים.

אני מניח שהאנלוגיה ברורה.

מאמר מעניין.

מצאתי אפשרות ללולאה אינסופית בצורת הניתוח הזאת. אנחנו מסכימים שגורם נבזי כלשהו מאוד מלומד, כזה שקרא את כל המאמרים שלך לצורך העניין, ומחליט שפעולה שטובה בעבורו ורעה מאוד לגורם תמים ולא מלומד, היא Z. הוא עוקב אחרי התמים לומד את ה Y-ים שלו לכל מיני X-ים שהוא פוגש, ומתכנן את ה X האולטימטיבי - זה שהתמים יניח עבורו Y צפוי מראש ויביא ל Z המתבקש. זה קורה כל הזמן - אנחנו שומעים בחדשות. עכשיו, נניח ששני צדדים באים באינטראקציה וכבר אין חשיבות מי הנבזי ומי הישר, שניהם מלומדים. הצד הפותח מעוניין ב Z1 והצד המגיב ב Z2 ואין חשיבות אם הם מתנגשים קיומית. הצד הפותח מניח שעבור ה X1 (פעולת הפתיחה שלו) תהא סדרת הנחות אפשריות Y מסוימת וסדרת הסקות Z של צד 2- והוא יוכל להחליט מהו X1 האופטימלי. צד 2 יודע שצד 1 מלומד ולכן יניח שצד 1 חזה את סדרת התגובות שלו Y וההסקות Z וינסה להוסיף הנחה y שאינה בסדרה והסקה חדשה z שנובעת ממנה. צד 1 יודע שצד 2 מלומד ולכן יוסיף את ההנחה וההסקה החדשות ל Y ול Z ויחשב את X1 האופטימלי מחדש. צד 2 יניח שצד 1 יעשה כן ויוסיף שוב הנחות והסקות - וככה במעגל חוזר עד אינסוף. אז מה, לא תהינה עסקאות? או אולי בסופו של דבר האורך של סדרות ההנחות שלנו סופי ומי שאורך בדיקת ההגבות שלו הארוך ביותר - יזכה ב Z הנכסף?

אנשים במשא ומתן שואלים שאלות, אם לא הם אז עורכי הדין שלהם.

אם האדם אינו יודע או יכול לבטא את עצמו, בטח שהדבר הנכון הוא לשאול שאלות ולא לנסות לפרש אותו, ועל ידי כך לעזור לו להבהיר את כוונותיו.

אחת השגיאות שלנו כבני אדם זה לחשוב שאנו יודעים יתר טוב מהאדם העומד מולינו מה רצונו ומה הם מחשבותיו.

שלום אליעד

אני עובדת בתחום הWEB ותהליך המחשבה שלי הוא שילוב של מציאות, השתקפות ודימיון.

כל יום אני מנסה לנתח את תהליך המחשבה של הגולש הממוצע ולנסות למלא את הצורך שלו במגבלות המציאות הטכנולוגית.

טוב, אז זה נשמע קצת נפוח אבל אני באמת מאמינה שהיעוד שלי הוא להבין את כל התהליך שמוביל אותנו להחלטות, מועילות יותר ופחות.

קראתי את המאמר ואת התגובות.

למרות שאני לא רואה את עצמי כמומחית בכתיבה מסוג זה, היו דברים שהציקו לי ואפילו גרמו לי לדלג על פסקאות שלמות.

למשל, אני יכולה להבין את השימוש שלך בשמות "אובייקטיביים" לתיאור מצבים שונים, אבל אני לא מכירה אנשים שמדברים בXים וYים בבואם לתאר ארועים. הרי אם כבר אתה מביא דוגמאות למצבים והחלטות, לא עדיף לתת לנו (הקוראים) משהו מוחשי יותר?

נכון שזה יהיה יותר סובייקטיבי אבל כך לפחות יכולתי יותר להתחבר למחבר הדברים ולנושא עצמו בצורה עמוקה הרבה יותר.

היה ביטוי נוסף שהציק לי וזה אולי בגלל ההשקפה שלי על העולם ואנשים החיים בו.

מבחינתי לא קיים מושג "האישיות השלילית".

כאשר מישהו עושה לי משהו "רע", גורם לי נזק מבחינה רגשית \ עיסקית וכו', אני לא מתייגת אותו \ ה כבעל אישיות שלילית.

כולנו פוסעים בחיים אם כוונות טובות בלב, אבל החיים עצמם וחוסר הניסיון שלנו מכניסים אותנו למצבים בלתי אפשריים. מצבים בהם להיגיון בריא וטוב שלנו אין את היכולת או את הזמן להגיע החלטה הטובה ביותר לכולם.

כמובן שלא נולדתי אם תובנה \ דעה זו ואני לא מצפה ממני ומאף אחד להיות מושלם אבל מאז שהבנתי והפנמתי זווית זו, חיי הרבה יותר יפים, רגועים ובריאים.

כל התהליך שאתה מתאר אותו נעשה בתוך שכלו או הכרתו של האדם החושב.

אבל כאשר אתה עומד מול אדם, הדבר הכי פשוט שאתה יכול לעשות כדי לדעת היכן אתה עומד

זה פשוט לשאול אותו שאלות כגון: מה הוא חושב, מה כוונתו, האם הוא בוגד בך, וכו'. מכל תשובה שתקבל תלמד.

דרך אחת לפירוש ההשתקפות של המציאות היא להפוך במחשבה את הרגשות שלך לגבי מה שקורה, ולנסות לראות אם התוצאה גם מדברת אליך. בסיום התהליך תראה שיש מספר דרכים לשקף את המציאות אצלך, ואז אתה יכול לבחור את זאת שהכי מדברת אליך כמתאימה למציאות במקרה הנוכחי.

גיליתי לא מזמן את כוחו של " גורם הדמיון" בהרגעה, בפתיחת העיניים לאפשרויות אחרות, זה לא קל, אבל זה עוזר מאוד.

במאמר עצמו הוזכר ש 3 הנקודות רלוונטיות גם כשאדם בוחן את עצמו. נקודת המבט של כיצד אנחנו רואים את האחר היא רק כדוגמא וכאמצעי להסביר את 3 הנקודות. בפועל הנקודות האלו רלוונטיות לכל דבר ולכל צד שאליו נסתכל, פנימה והחוצה.

בנוסף לחקור אנשים אחרים על מה הם חושבים וכיו"ב, זה נחמד בעיני אבל רק בשביל הספורט, מאחר שאין בכך שום תועלת אישית. מצד שני הדברים האלו מאוד רלוונטים בכל אינטרקציה שיש לך עם אדם אחר בפרט עסקית.

היי

מעניין מאוד.

כשהייתי צעירה הייתי מרוכזת בנושא הזה כמפעל חיי, מי הם אנשים למה הם עושים איך מפרשים אותם ואיך (סליחה על אגו טריפ קטן... זה עבר) גורמים להם להבין שעשו טעות ו / או לגרום להם להיות טובים יותר, זה מבחינתי היה היעוד שלי בחיים.

כיום אני חושבת שיותר נכון שכל אחד יתרכז יותר באיך הוא עצמו יכול להיות טוב יותר, בשביל עצמו קודם כל, מה שנקרא מודעות עצמית.

ויש גם את הרגש שבאמת חסר בניתוח שלך, איך אני מרגיש? איך הבן אדם לידי גורם לי להרגיש?

במידה ויש שילוב נכון של שני הגורמים הנ"ל אתה גורם לצד שלידך להרגיש נוח, אולי אז יוכל ללמוד ממך ואולי יוכל להביע את עצמו בחופשיות כי אין גורם מאיים לידו.

כנאמר באחת התגובות - אין מציאות סובייקטיבית ולדעתי אין אפשרות לתרגם נכון ב - 100% את השני וגם אין צורך.

הצורך להבין את השני נובע מההשתקפות שלך לרצות להבין את עצמך.

שמחתי לקרוא, תודה

מניסיוני לא רב השנים גיליתי כי גורם המציאות הוא החמקמק והבעייתי ביותר. למעשה אין מציאות. תפיסת המציאות כשמה כן היא - מה שאתה חושב שהיא המציאות, מה שעוזרים לך לחשוב שהיא המציאות.

לכן הדבר החשוב ביותר בקבלת החלטות מול אנשים הוא להבין אותם ולהעמיד את עצמך במצבם. זהו המפתח.

וזוהי גם מיומנות נרכשת בשנים.

כתיבה מעניינת, מעוררת מחשבות.

נהניתי

מאמרך מאיר עיניים וחשוב.

רק מה? אין שום "גורם מציאות". אין מציאות מעבר למציאות המסוננת בפריזמה של האדם. באחד המאמרים על אודות תורתו של ניטשה הגדירו את היעדר המציאות או את היעדר האובייקטיביות כך: "אין שום יפהפייה נרדמת שיש להקיץ אותה משנתה". לשון אחר: לא נכון לומר שמה שיש הוא מה שאתה רואה, אלא יש לומר שמה שאתה רואה הוא מה שיש.

האדם הוא סובייקט, וככזה הוא כלוא בכלא הסובייקטיבי שלו. אין לו כל דרך להיחלץ אל מרחב האובייקטיביות. ומכאן שאין לו שום אפשרות לכונן אצלו את "גורם המציאות".

ותבוא הברכה על ראשך בזכות מאמרים כגון אלה.

וואו אהבתי את הנתוח. קצת מלאה לקרוא כל כך הרבה אבל זה כתוב מפורט ומובן ומעשי.

ולהוסיף דוגמא עוד יותר קיצונית לטעויות בפירוש כשאיננו יודעים את כל הפרטים האובייקטיביים כלומר את ה"מציאות" כמו שאתה קורא לה.

לבעלי יש אח תאום זהה. כן ומי שלא יודע את הפרט הזה מתקשה לפרשן. בעלי ואחיו עובדים במפעלים הקרובים זה לזה

כשהמפעל הקרוב יותר הוא מקום עבודתו של אחיו חבר לעבודה של בעלי לקח את אחיו (ולא ידע שיש לו אח תאום) טרמפ לעבודה כל יום. כמובן שהוא ביקש ממנו לרדת במפעל הקרוב שבו הוא עובד ולא המשיך איתו למפעל הרחוק שבו בעלי עובד.

הנהג לא ידע לפרשן את ההתנהגות הזו וסיפר לחברים לעבודה שבעלי מוזר מאוד כל יום הוא יורד מהמכונית במפעל הרחוק והולך ברגל למפעל שבו הם עובדים יחד.

מאז הסיפור הזה אני תמיד נזהרת בסיפורים שנשמעים לי מוזר (גם בעיתונות ובתקשורת בכלל) כי אני יודעת שחסרים פרטים לעשות את הסיפון להגיוני.