... נפקד דווקא מקומם של האסטרונומים, אותם אנשים המבלים לילות שלמים בצפייה בשמיים במכשירים הטובים ביותר? על פי הפוסט - מודרניסטים, התשובה פשוטה: הכל עניין של
פסיכולוגיה. הטענה הזאת מבטאת אי - הבנה בסיסית בנוגע לחשיבה המדעית. המדע לא רואה רק מה שהוא רוצה. להפך, כפי שראינו לעיל, המדע בנוי כך שיאלץ את המדען להיווכח גם ... שאותה לא הצלחנו עד היום להנחיל לנו ולבנינו? ומצד שני, אם כל העדויות על חייזרים עד כה אינן אמיתיות, הרי שגם בהן יש לקחים חשובים מאוד, בלתי - נעימים ככל שיהיו,
לפסיכולוגיה ולסוציולוגיה: הם מלמדים דברים מאלפים על הצורך של בני אדם לפנטז, להאמין ולקבל תשומת לב, על הפנטאזיות המיניות שלהם (ראו חטיפות לצורכי שאיבת זרע) ... סיסמאות של כולם צודקים המאפשרות לכל הטעויות של הדורות הקודמים להישאר ללא בדיקה, אלא בגישה דומה לזו של רבי מאיר: רימון מצא, תוכו אכל, קליפתו זרק. ז. תפקידן של
הפסיכולוגיה והפסיכיאטרייה אינו לקבוע מיהו נורמאלי ומיהו חולה. תפקידן הוא לעזור לכל אדם לממש את עצמו. הטענה הזאת גידלה כבר דורות שלמים של נרקיסיסטים מפונקים ... לא בסדר אתו. אדם כזה לא צריך שיקבלו אותו ושיאהבו אותו, אלא בדיוק ההפך, ניעור רציני. אחרי צאת ספרו הזועם של גפרי מאסון בגנות הפסיכותרפיה נמצאו רבים אפילו מבין
הפסיכולוגים שהשתכנעו שכל טיפול נפשי הוא מעשה של עריצות שבו כופה אדם אחד את השקפת עולמו על האחר. אנשי מקצוע רבים משתדלים בשנים האחרונות להיות בלתי - שיפוטיים כמעט בכל נושא. התוצאה:
פסיכולוגיה נבוכה, רדודה ומתייפייפת הנזהרת שלא להרגיז איש. די להזכיר שבמהדורה האחרונה של המדריך העולמי לאבחנת הפרעות נפשיות, DSM -IV, הוצאה הפדופיליה (משיכה ... הוא אדם בריא לגמרי, אבל אם מצפונו מייסר אותו והוא מבקש, חלילה, להשתנות, אזי יש לטפל בו כדי שיקבל את עצמו. דוגמה חמורה יותר לשיתוק הערכי הזה מתגלית ביחסה של
הפסיכולוגיה אל ההתאבדות. כמי שעוקב מדי שנה אחרי המכה המתמשכת הזאת בצהל, נעשיתי מעורב בנושא מניעת ההתאבדויות, וההתנסות שלי בהבעת דעה שאינה politically correct יכולה ללמד משהו. לפני שנים אחדות כתבתי מאמר ובו קראתי לשינוי הגישה המקצועית כלפי המתאבד. טענתי שאין ערך לעבודתו של
פסיכולוג או פסיכיאטר המטפל באדם אובדני אם אינו מביע עמדה ערכית ברורה נגד המעשה הזה, נגד אכזריותו כלפי בני - משפחה ובעיקר נגד האיוולת שבו מנקודת ראותו של המתאבד ... עברית קצרה נשלחה לבמחנה ונדחתה, לדברי קצין חינוך ראשי דאז, עקב התנגדות אכא. לבסוף התפרסם המאמר בכתב - העת הישראלי לפסיכותרפיה שיחות. היו תגובות אוהדות, אבל
פסיכולוגית אחת כתבה, שחור על גבי לבן, כך: שמא ניתן לבסס היטב את הגישה המחשיבה התאבדות כמעשה העשוי להיות רציונלי ומוסרי ועשוי להלום את מיטב האינטרסים של האדם הבוחר בו? (השאלה הזאת לוותה בשפע הפניות לספרות הפילוסופית על ההתאבדות).
הפסיכולוגית הנכבדה מעניקה, אם כן, מעמד של הוגה רציונלי לאדם הנמצא במשבר אובדני. למקרא הניתוח המלומד הזה מצאתי את עצמי מדמיין חייל צעיר שזה עתה עף מקורס קצינים ... למזלם ולמזלנו. ההתייחסות אל אדם שעולמו חרב עליו כאל מי שפועל על פי מיטב האינטרסים שלו, אין להם ולא כלום עם כיבוד זכויות הפרט. זו סתם פחדנות והתחמקות מאחריות.
לפסיכולוג כזה לא הייתי נותן לטפל אפילו בחתול שלי. אבל לא רק מקצועות בריאות הנפש, גם הרפואה עצמה מאוימת כיום על ידי ניסיונות לטשטש את ההבדל בין בריא לחולה בשמה ...