... או תאווה אחד המניעים והתחושות החזקות ביותר שאנו חווים בדרך כלל היא תחושה שאנחנו עושים כמיטב יכולתנו
להסתירה, להסתירה עמוק כל כך עד שאפילו את שמה אנו הוגים בלחש: תשוקה. כמה מכם אמרו בקול רם אני משתוקק, ולאו דווקא לפרטנר מיני. נכון ... לא נגיד אני משתוקק לבול הזה משתוקק עד טירוף שיהיה שלי. אני משתוקק לוואן גוך הזה במכירה שאני מוכן לשלם בשבילו מיליונים (אם יש לי) למדנו שתשוקה אנו חייבים
להסתיר . שלא כמו תאווה. מעניין לחשוב מה הרחיק כל כך את הצורך התשוקתי החשוב הזה ודחק אותו לירכתי מוחנו, לתחתית שפתנו. לנסות להעלים את כל מה ... לא ידע מי זה בעל התשוקה הזרה שבא לעירנו. הכל התחיל בבושה, בניתוק מהחיתיות, מניסיון להכיל ציווי מוסרי על צורך קיומי עמוק. אצל האדם נולדה בושה. נולד צורך
להסתיר. וככל שמסתירים יותר מסבכים יותר את הצורך המוסתר. עד כדי בלבול. תאווה הפכה למלה גסה. מתארת אנשים גסים. לעולם יכתבו תאוותן כמלת גנאי. ... כרוכה בחסר שאין למלא אותו. וגרוע מכך, האדם הוא תאוותן תשוקתו מבוטאת בדרכים שונות ומשונות. לעתים בישירות חייתית לעתים בעידון ובמסווה. אך את התשוקה חייבים
להסתיר. הרבה נספחים נוספו לאותה תשוקה עירומה. החל מתשוקה לאישה יפה, לבול נדיר, לארוחה של שף מדהים. ואנחנו תמיד משתמשים במלים חלופיות. אנחנו ממעטים להודות בתשוקה.. איזה ערך מוסרי עליון אונס אותנו
להסתיר תשוקות. מה הפחד מפני הודאה בתשוקה. אנחנו מכירים בעובדת התאווה, התאווה המינית ואפילו נתנו לה צמד מלים מכובדות לדבר עליה, תאוות בשרים ...