... לפעמים נדמה שאתה חי בין אנשים מתים הלב אצלם פועם אך לא מרגיש. ו.. אם אתה לא נשמר ודואג שהמובן מאליו ישמור על צלם, אתה פשוט תאבד את כל היקר לך, וזו
תחושת החיים בעודך בחיים. ככה ביום שישי נסעתי לבקר חבר ערבי במזרח ירושלים... עברנו יחד במחסום והמגבניק שבדק את תעודות הזהות שלנו, שאל אותי - מה יש לי לחפש בזמן מלחמה פה?...נכון שהוא ערבי אבל הוא חבר שלי עניתי החייל חייך והחבר הערבי זלגה לו דימעה משהו מהסוג של
תחושת החיים החייל מרוב שהוא במחסום נראה לו מובן מאליו לשאול כזו שאלה בנוכחות הערבי הערבי פשוט נעלם. לאחר מכן הזמין אותי לאכול אמר רק נעצור בדרך אני צריך לקחת בשר הביתה שם אין קונצים ... אמרתי לא אלא הולכות לשחיטה צחק... זה מובן מאליו בשבילו. אפילו שאל למי? הוא לא רואה אותם הם נעלמו. הפעם לי ירדו דמעות. משהו כמו ילד קטן מהסוג של
תחושת החיים... והיום דיברתי עם מישהו, במהלך השיחה איתו, שמתי לב שאישתו וילדיו הפכו מובן (מאליו נעלב ונעלם) הוא פשוט לא רואה אותם. לא כי הם אשמים או שהוא אשם, הוא פשוט נפל במלכודת ...