תקציר⬅ הטיעון הטלאולוגי - טיעון השען - מבוא הטיעון הטלאולוגי (גם "טיעון השען") הוא טיעון לקיום אלוהים. הטיעון הטלאולוגי הוא טיעון אפוסטריורי לפיו אלוהים קיים משום שטבע המציאות מעיד על קיומו של מתכנן תבוני (אלוהים). טיעון זה גם עומד בבסיס תאוריית התכנון התבוני. הטיעון הטיעון הטלאולוגי הוא מן הוותיקים שבטיעונים להוכחת קיומו של האל. אפשר למצוא לו הדים בטימאיוס של אפלטון וב"על טבעם של האלים" (de natura deorum) של קיקרו הטיעון כבר מפותח באופן מלא. קיקרו שם בפיו של קווינטוס לוקיליוס באלבוס את הטיעון שהיקום כולו, על כוכביו וסדריו הקוסמיים והארציים משקפים תכנון הדוק של בורא (הטיעון: החל מספר ב', סימן XLI). ביהדות הועלה הטיעון במדרש בשם התנא רבי עקיבא: "כשם שהבית מודיע על בנאי, והבגד על אורג, והדלת על נגר, כך העולם מעיד על הקב"ה שהוא בראו". וכן על ידי הפלוסוף בן ימי הביניים בחיי אבן פקודה בספרו "חובות הלבבות": "ויש בני אדם שאמרו שהעולם נהיה במקרה בלי בורא ח"ו, ותימה בעיני... כי ידוע שהדברים שהם בלי כוונת מכוין, לא ימצאו בהם סימני חכמה. והלא תראה, אם ישפך לאדם ... אפשר שיצטייר ממנו כתב מסודר. ואילו בא לפנינו כתב מסודר, ואחד אומר כי נשפך הדיו מעצמו ונעשתה צורת הכתב, היינו מכזבים אותו...". תומאס אקווינס, הפילוסוף בן ימי הביניים העלה טיעון דומה ב"סומה תאולוגיקה" שלו. תומאס מציג חמש דרכים להוכחת קיומו של האל וטוען בדרך החמישית: "אנו רואים כי דברים נעדרי אינטליגנציה, כמו עצמים שבטבע, פועלים למטרה מסוימת, והדבר ברור מהתנהגותם תמיד, או כמעט תמיד, באותו אופן, כך שמתקבלת התוצאה הטובה ביותר. על כן ברור כי לא מגחמה כי אם מתכנון משיגים הם את מטרותיהם. כעת, דבר שאין לו אינטליגנציה ... יוצרו ואולי אף איננו בקיאים במלאכת עשיית שעונים או לא ראינו ייצורו של שעון מעולם, אין ספק בליבנו כי השעון הוא מלאכתו של יוצר כלשהו, שהוא פרי עשיה מחושבת של יוצר. כנגד הטיעון הטלאולוגי הועלתה תורת האבולוציה של צ'ארלס דרווין, שמספקת לדעת מרבית הביולוגים תאוריה משביעת רצון להסברת מורכבותו של עולם החי כפי שהוא מוכר לנו, על בסיס מוטציות אקראיות וברירה טבעית. חרף זאת ישנם מדענים המפקפקים ביכולתן של מוטציה אקראית וברירה טבעית להסביר את מורכבות החיים, וחלקם מסיקים על מעורבותו מתכנן (ראו תכנון תבוני). לפיכך, חלק מהמצדדים בתורה הטלאולוגית דווקא משלבים את תורת האבולוציה בטיעון הטלאולוגי. האנציקלופדיה הקתולית מציגה את הגרסה המעודכנת של הטיעון כך: "... בתקופת ההתלהבות הראשונית המופרזת מהדרוויניזם נטען או הודו כי השערת האבולוציה דורשת דחיית הטיעון הטלאולוגי, אך כיום מבינים כי ההיפך בדיוק הוא הנכון וכי הממצאים לקיום תכנון ביקום אינם פחות מרשימים אלא יותר מרשימים כאשר מתבוננים בדברים מנקודת מבט אבולוציונית... העין, לדוגמה, היא איבר ראייה המשקף בעליל כוונת מכוון אינטליגנטי - ולא פחות אלא אף יותר כאשר רואים בה תוצר של תהליך אבולוציוני יותר מאשר פעולה מיידית של יוצר... האבסורד שבהנחה ... תוצר של סדרה מתמשכת של מקרים. "ברירה טבעית", "הישרדות המותאמים", ומונחים דומים מתארים שלבים מסוימים בתהליך של התפתחות, בלי לסייע להסבירו... ואינם יותר ממקרה עיוור... הטיעון גם אינו מוחלש בגלל אי - יכולתנו במקרים רבים להסביר את המטרה המסוימת של מבנים או יצורים מסוימים. ידיעותינו אודות הטבע מוגבלות מדי כדי להבין את תכלית הטבע בכללו, ומול בורותנו ביחס למטרות מסוימות יש לנו זכות להניח כי אם יש עדות לאינטליגנציה במקום אחד, היא קיימת בכל מקום... היקום... הוא מערכת מורכבת מאוד של חלקים מתואמים התלויים זה בזה, ... זאת אין צורך רק במוח אינטליגנטי אלא גם בכזה שהוא טוב וחנון... [ובאשר ל] מה שנראה כרשע ואי הסכמה... [הם] עשויים לתרום בדרכים שאיננו מסוגלים להבין במלואן." ביקורת את הטיעון הטלאולוגי בכללו ניתן לסכם בסילוגיזם הבא: ראשון: 1.הנחה: ביקום ישנם צירופים והתאמות רבים. 2.הנחה: לא ניתן להעלות על הדעת שאלו נוצרו בלי כוונת מכוון. 3.מסקנה: יש מתכנן ליקום. יש שביקרו את הטיעון באומרם שהטיעון סובל מכשל לוגי של מהעדר דמיון. בנוסף טענו כי ישנם כשלים לוגיים נוספים כמו הטיית הנסיין, הטיה הקוגניטיבית והטיית אישור. מנגד נטען כי את הצירופים וההתאמות הרבים ביקום ניתן להסביר באורח טבעי. דוגמה לכך היא מנגנון האבולוציה. תורת האבולוציה אינה טוענת כי לקיום תכלית כלשהי או יעד מסוים, אלא רק כי היא פועלת על פי כללים מסוימים שאינם מכוונים ... של אייזק ניוטון) טוען דוקינס כי האבולוציה היא התקדמות בשורה של צעדים זעירים, אקראיים ועוורים ומבנה כזה יכול בהחלט להסביר את התואם הרב המצוי כביכול בעולמנו. הפרכה עקיפה לטיעון ניתן למצוא במערכות אנושיות בעליל כמו מערכות כלכליות גדולות. למרות שאין כל כוח מכוון ממעל, מדינות, יבשות וכדור הארץ כולו, על כל ששת מיליארד תושביו, פועלים כאילו במתואם להשגת תכליות כלכליות. כדי לייצר מוצר אחד פשוט כמו עיפרון, חוברים אלפי אנשים ברחבי העולם כולו ומשתפים פעולה במנגנון מורכב להפליא, שנוצר כאילו מעצמו מכוח אינטרסים אנוכיים של ... ⬅לקריאת המשך המאמר על טיעון - לחץ כאן...

תקציר⬅ טיעון מן הנס - מבוא הטיעון מן הנס, הידוע גם בשם טיעון העד, הוא טיעון לקיום אלוהים, הגורס כי קיימת עדות אמינה בכתב או בעל - פה, על התרחשות נס אלוהי. הטיעון היה מקובל בקרב נוצרים ויהודים במשך מאות שנים כאחד הטיעונים המרכזיים לקיום אלוהים. הפילוסוף הסקוטי דייוויד יום ביקר את טיעון העד וטען כי נכונות לקבל עדות עתיקה שהועברה בדרך המסורת כנכונה אינה נובעת מאמינותה, אלא מהיותה דיי רחוקה בזמן ובמקום ממצבנו הנוכחי כך שנוכל לקבלה על אף חוסר אמינותה. הוסיפה על טיעונו של יום התגברותה של הספקנות כלפי תופעות על - טבעיות וניסיות כתוצאה מהמהפכה המדעית. כיוון שכך ירד קרנו של הטיעון מן הנס כטיעון לקיום אלוהים וכיום יש המבכרים על פניו טיעונים אחרים כמו הטיעון הטלאולוגי. עם זאת, עוד יש שתומכים בטיעון מן הנס. ביהדות - טיעון העד (יהדות) בחומש שמות מסופר על מופתי יציאת מצרים וההתגלות במעמד הר סיני, שהם ניסים שלפי המסופר בספר, התרחשו במעמד כל עם ישראל. הטיעון מן הנס המתבסס עליהם, מוכר גם בשם טיעון הכוזרי או טיעון מעמד הר סיני. בעוד שהוגים נוצרים ראו גם בסיפורים אלו וגם בסיפורי הבשורה הנוצרית ראיות לטענותיהם, מקביליהם היהודים קיבלו את סיפורי התורה בלבד, והציגו את הטיעון המבוסס עליהם, באופן המבדלו מהטיעון הכריסטולוגי. רס"ג ביסס את אמינות סיפורי הניסים המתוארים בספר שמות על המסורת, ועל ההנחה שקהל גדול אינו עשוי להנחיל סיפור מעשה שקרי, או לטעות בפרטיו. לדבריו כל שליח שבחרו אלהים לשליחותו, עשה לנוהג שנותן לו אות של שינוי סדרי הטבע. "וכאשר מוסר לו סימן מסוג זה, נתחייב כל מי שראה אותם ... 2) בהקשר זה, ייחס רס"ג חשיבות מיוחדת לנס ירידת המן, שלפי המסופר בתורה, הזין את עם ישראל כולו במשך ארבעים שנה. ריה"ל בספרו הכוזרי הציג את מעמד הר סיני כמה "שמחייב אותי ואת קהל בני ישראל, אשר התאמתה אצלם הראיה ההיא, ואחר כך המסרת הרצופה, אשר היא כראיה." יש שפירשו את דבריו כטיעון לאמיתות מעמד הר סיני. מאידך, הרב שלמה אבינר פירשם כהדרכה לפיתוח האמונה באלהים באמצעות היכללות בעם ישראל, שלדבריו אבותיו חוו קרבה לאלהים, ולא נזקקו לטיעונים. הרמב"ם גרס שנבואת משה נתקבלה "במעמד הר סיני שעינינו ראו ולא זר ואזנינו שמעו ולא אחר האש והקולות והלפידים והוא נגש אל הערפל והקול מדבר אליו ואנו שומעים משה משה לך אמור להן כך וכך" (משנה תורה ספר המדע הלכות יסודי התורה ח' א'). אך לדבריו מעשי הניסים שקדמו למעמד הר סיני הותירו מקום ... ששמעו את הקול מדבר אליו" (ספר העיקרים א' כ'). אך: "כל האותות והמופתים שעשה משה קודם מתן תורה, היו אותות אל שראוי שיעשו על ידו אותות ומופתים בלבד לא לקבל תורה על ידו" (ספר העיקרים א' יח') לדבריו, אלהים לא היה נותן גושפנקא לשליחות משה לקבל את התורה "אם היה עתיד לכזב". (שם) טיעון מעמד הר סיני נותר טיעון מרכזי בחינוך היהודי הדתי, ובספרות שנועדה לבסס את עיקרי האמונה לציבור הרחב. בנצרות בברית החדשה מסופר על תחייתו של ישו ועל מופתים שחולל בפני קהל רב. הטיעון מן הנס המתבסס עליהם, מוכר גם בשם הטיעון הכריסטולוגי. פאולוס, באיגרת הראשונה אל הקורינתים, מבסס את מהימנות הבשורה הנוצרית על שנים עשר השליחים וחמש מאות עדים נוספים שפגשו, לטענתו, בישו, לאחר תחייתו מן המתים. הטיעון מן הנס של פאולוס אומץ והורחב על ידי הוגים נוצריים רבים, כמו אירנוס, אוריגנוס, אוגוסטינוס, תומאס אקווינס, הוגו גרוטיוס, בלז פסקל, ויליאם פיילי, ג'וזף בטלר ורבים אחרים. ביקורתו של דיוויד יום הפילוסוף דיוויד יום, טען ב"מחקר לגבי ההבנה האנושית" שאין די בטיעון העד להוכחת מעשי ניסים, שתועדו, לדבריו, זמן רב לאחר המועד בו התרחשו כביכול. לו היה מוצג בפנינו אירוע ניסי היום, גרס יום, הוא היה נדחה על ידי רבים על נקלה . לדבריו, אמונתנו באירוע ניסי מכונן אינה מבוססת על הוכחה משכנעת להתרחשותו, אלא דווקא על היעדרה: על כך שהאירוע הניסי אירע, כביכול, בזמן ובמקום הרחוקים מאיתנו. דברי יום, שייחס את טיעון העד לכשל פנייה אל הסמכות, הובילו פילוסופים רבים לבחון את סבירות הניסים כשלעצמה, ופעמים רבות תוך ביטול גמור, כפי שניתן ללמוד מאנטוני פלו, מהווארד סובל, מאליסטיר מקינון, מדיוויד אואן, ג'ורג' שלזינגר, ואחרים. לדברי הפילוסוף דניאל בונבאץ', ועמו פרנסיס בקווית', עמדתו של יום כאן וב"דיאלוגים לגבי הדת הטבעית", יחד עם עמדתו של עמנואל קאנט ב"ביקורת התבונה הטהורה", הייתה מהלומה הרסנית לא רק לאמונה בניסים, אלא גם לכל ניסיון לבסס את האמונה הדתית על בסיס רציונלי או אובייקטיבי. הפילוסוף ג'. ה. רנדל, אף טען כי יום הנחית על טיעון העד מהלומת מוות "בהוכיחו באופן כה ברור את הדברים, עד שמאז יום רק לעתים נדירות העז אדם אינטליגנטי להעלות את הטיעון." רנדל הוסיף ואמר כי "במאה השמונה - עשרה היו הניסים ההסבר התומך העיקרי באמונה; [בעקבות דבריו של יום הם הפכו] במאה התשע - עשרה לבעיה העיקרית שיש להסבירה." מאידך, ריצ'רד סווינבורן, סי. אס. לואיס, ופורטיל - סתרו את דברי יום לפיהם לא תיתכן עדות היסטורית המספקת להוכחת נס, וגם טרחו להסביר ... ⬅לקריאת המשך המאמר על טיעון - לחץ כאן...

תקציר⬅ ... הכול יכול - טיעון התכונות הסותרות - מבוא פרדוקס הכל - יכול או טיעון התכונות הסותרות הוא פרדוקס המערער על היותו של מושג האומניפוטנטיות (כול - יכולות) מוגדר היטב. ממילא הפרדוקס נוגד את קיומה של ישות המוגדרת ככל - יכולה, ולכן יש לו השלכות בתחום התאולוגיה. לפרדוקס צורות שונות, כגון "האם מי שהוא כל - יכול מסוגל ליצור אבן שאותה הוא לא יוכל להרים?" או "האם מי שהוא כל - יכול וכל - יודע מסוגל לברוא אדם ... ⬅לקריאת המשך המאמר על טיעון - לחץ כאן...

תקציר⬅ הטיעון הקוסמולוגי - מבוא הטיעון הקוסמולוגי הוא טיעון להוכחת קיום האל. ידוע גם בשם טיעון הסיבה הראשונית. לטיעון שלוש גרסאות: הטיעון הסיבתי לקיום (in esse), הטיעון התלוי ועומד (in fieri) והטיעון על פי ההיתכנות. תומאס מאקווינאס, פילוסוף של ימי הביניים אימץ טיעון שמצא בכתבי אריסטו בדבר "הסיבה שאין לה סיבה" וטען כי היקום היה חייב להגרם (להיווצר) על ידי משהו שהוא עצמו לא נגרם (נוצר) וזהו האל. תומאס מאקווינאס גם בחן את האפשרות שהיקום התקיים מאז ומעולם (אפשרות שאותה פסל מנימוקים שונים), אך גרס כי הדבר אינו משנה את העקרון או השאלה מדוע היקום קיים מאז ומעולם. אבן סינא, פילוסוף אסלאמי של ימי הביניים השתמש גם הוא בטיעון הקוסמולוגי, אך בצורה שונה מזו של אקווינס. לשם ההוכחה חוקר אבן סינא את מושג הקיום. הוא מחלק בתוך מושג הקיום בין שני מושגים: אפשרי המציאות והכרחי המציאות. אובייקטים הם אפשרי המציאות אם יש הפרדה בין מהותם לבין קיומם - אם אפשר לתפוש אותם גם בלי שיהיו קיימים (לדוגמה: חד - קרן). לעומת זאת, הכרח המציאות הוא אובייקט שעצם מהותו היא ... כי אחרת תתקבל שרשרת אין סופית של סיבות, מבלי שתהיה סיבה ראשונה שתוציא את אפשרי המציאות מן הכוח אל הפועל מלכתחילה. אבן - סינא מזהה את אותו הכרח המציאות כאלוהים. הוא מבטל את האפשרות שקיים יותר מהכרח המציאות בעזרת הטיעון שבמצב כזה של כפילות אחד מהם חייב להיות סיבת האחר. גוטפריד לייבניץ, פילוסוף גרמני, העלה טיעון דומה ב"עקרון הסיבה המספקת" שלו משנת 1714: "אין בנמצא עובדה נכונה או קיימת, או הנחה נכונה, בלי שתהיה סיבה מספקת להיותה כך ולא אחרת, על אף שאיננו יכולים לדעת סיבות אלו ברוב המקרים." הוא תמצת את הטיעון הקוסמולוגי כך: "מדוע יש משהו במקום לא כלום? הסיבה המספיקה... נמצאת במהות אשר... היא ישות הכרחית שסיבת קיומה מוכלת בתוך עצמה." הטיעון של תומאס מאקווינאס אינו מבקש להוכיח דבר מעבר לעצם קיום האל, אך פילוסופים סכולסטיים ניסו להרחיבו כדי להוכיח לוגית תכונות כמו היותו כל יכול, היותו פשוט (כלומר, לא מורכב מחלקים בסיסיים יותר), ועוד. לא ניתן היה לדעתם להקיש דברים נוספים אודות האל באמצעות ההיגיון אלא רק באמצעות התגלות אלוהית, כמו האמונה הנוצרית בשילוש הקדוש. הטיעון מבחינה לוגית, טיעון הסיבה הראשונית הוא בעל המבנה הבא: 1.דברים מסוימים נגרמים. 2.אין דבר היכול לגרום את עצמו. 3.על כן, כל דבר נגרם חייב להגרם על ידי משהו אחר. 4.לא ניתן למתוח שרשרת סיבתית באופן אינסופי לאחור. 5.מכיוון שכך, חייבת להיות סיבה ראשונית. 6.המילה "אל" משמעותה סיבה ראשונית שאינה נגרמת. 7.מכאן, שאלוהים קיים. מבחינה לוגית, הנחת ה"ציר" - ... המפץ הגדול גרסה עדכנית יותר של ההוכחה הקוסמולוגית: 1.לכל מה שמתחיל להתקיים חייבת להיות סיבה. 2.היקום החל להתקיים. 3.מכאן שיש ליקום סיבה, אלוהים. מכניקת הקוואנטים נחשבת בעיני כמה כהפרכה של תקפות ההנחה הראשונית בטיעון זה, בטענה שחלקיקים תת - אטומיים מסוימים עשויים להיווצר ואף להעלם בעקבות תנודות ספונטניות באנרגיה בואקום. אך מקרים כאלו אינם מפרים את חוק שימור האנרגיה ועל כן אינם משנים את העקרון. ביקורת הטיעון הטיעון הקוסמולוגי מבוסס על הנחת הציר שלכל אירוע חייבת להיות סיבה ושאלוהים הוא הסיבה הראשונית. ל"אלוהים" כאן לא מיוחסות תכונות כלשהן, לבד משמו והיותו "הסיבה הראשונית", כך שלמעשה אין כאן הוכחה או אף נסיון להוכחה כי אכן קיימת אותה ישות המכונה "אלוהים" שלה התכונות המיוחסות לה בדרך כלל. ישנו דיון ער בשאלה האם הייקום התקיים מאז ומעולם או שהוא נוצר בנקודה כלשהי בזמן, כפי שטוענת תאוריית המפץ הגדול, אך ויכוח זה אינו נוגע למהות הטיעון הקוסמולוגי, אם כהפרכה ואם כהוכחה לנכונותו, במיוחד מאחר שלא ניתן לאשש או להפריך אחת משתי הטענות באופן ברור. אם מקבלים את "עקרון הסיבה המספקת" של לייבניץ שלכל דבר יש סיבה כי אז הדבר הראשון חייב להיות: 1.סיבת עצמו. או 2.מוסבר באופן לא סיבתי, כשקיום הדבר הראשון מקובל כמובן מאליו. 3.מוסבר באופן לא סיבתי, על בסיס אמיתות מובנות מאליהן כמו אמיתות לוגיות. רנה דקארט דבק בעקרון הראשון (causa sui), למרות הבעייתיות שבהעלאת טיעון כה אמורפי וגם בגלל בעיית הקדימות: אם דבר הוא סיבת עצמו, הדבר חייב להתקיים כדי שניתן יהיה לייחס לו את היותו סיבת עצמו - כלומר, סמטה ללא מוצא מבחינה לוגית. תומאס מאקווינס דבק בעקרון השני; ואילו חסידי הטיעון השלישי חייבים להקדים כאן את הטיעון האונטולוגי (ומכאן, יוצאים לפי שעה אל מחוץ לגבולות ההוכחה הקוסמולוגית). ההפרכה הבסיסית ביותר של הטיעון הקוסמולוגי יכולה לבוא באמצעות דחיית "עקרון הסיבה המספקת" של לייבניץ. כלומר, טענה שאין הכרח שלכל דבר תהיה סיבה מספקת. ישנם כמה טיעונים שניתן להעלות בהקשר זה. אחד הוא טיעון לוגי הנוגע לנסיונו של לייבניץ להסביר דבר באמצעות אותו דבר עצמו. לדוגמה, אם חייבת להיות סיבה לקיומו של היקום וסיבה זו היא אלוהים, הרי שעל השאלה מהי הסיבה לקיום אלוהים יהיה לייבניץ חייב להשיב שאלוהים הוא סיבת עצמו או, בניסוח אחר, יש אל כי האל ישנו. אמנם הפרכה זו היא רק לפי הגרסה הישנה של הטענה הקוסמולוגית שבה לכל דבר קיים חייב ... ⬅לקריאת המשך המאמר על טיעון - לחץ כאן...

תקציר⬅ הטיעון האונטולוגי - מבוא הטיעון האונטולוגי (המוכר גם בשם ההוכחה האונטולוגית לקיום האל או בקיצור ההוכחה האונטולוגית) הוא טיעון לוגי - אונטולוגי שמטרתו להוכיח את קיום האל. טיעון זה הוא טיעון אפריורי שלפיו אלוהים קיים כי קיומו הוא בבחינת הכרח. לטיעון קמו במהלך ההיסטוריה של הפילוסופיה הן מתנגדים והן תומכים רבים. גם בקרב המתנגדים וגם בקרב התומכים ניתן למצוא רבים מהפילוסופים הגדולים וכן פילוסופים, לוגיקנים ומתמטיקאים בני - ימינו. היסטוריה את הטיעון האונטולוגי העלה לראשונה אנסלם הקדוש בן המאה ה - 11, בפרק השני של ספרו הפרוסלוגיום. לטיעון נודעה חשיבות רבה בהיסטוריה של הפילוסופיה, ובמהלך השנים קמו לו מתנגדים רבים (ובהם רבים מהפילוסופים הגדולים, כגון תומאס אקווינס, עמנואל קאנט, דוד יום, גוטלוב פרגה, וברטראנד ראסל וגם פילוסופים בני - ימינו) וכן תומכים רבים (ביניהם רבים אחרים מהפילוסופים הגדולים, כגון רנה דיקארט, ברוך שפינוזה וגוטפריד וילהלם לייבניץ וגם פילוסופים בני - ימינו כגון נורמן מלקולם). במאה ה - 20, בעקבות פיתוחים בלוגיקה, הוצעו לטיעון גרסאות מודרניות המבוססות על הלוגיקה המודרנית (ובעיקר לוגיקה מודאלית). הטיעון המקורי טיעונו המקורי של אנסלם, שהוצג בספרו הפרוסלוגיום, נראה כך: "אם זה שאין אנו יכולים להעלות על דעתנו גדול ממנו קיים בתפישתנו בלבד, הרי שאותו זה שאין גדול ממנו הוא כזה שניתן להעלות על הדעת גדול ממנו. אך ברור כי דבר זה בלתי אפשרי. על כן, אין ספק כי ישנו דבר שלא ניתן להעלות על הדעת גדול ממנו, והוא קיים גם בתפישתנו וגם במציאות."ודבר זה קיים לבטח, שאין ... דבר אחר, ודברים אחרים קיימים גם בתודעתנו וגם במציאות, הרי שאלוהים (החייב להיות גדול מהם) חייב להתקיים לא רק בתודעתנו אלא גם במציאות. מוכח שאלהים קיים. את הטיעון האונטולוגי ניתן להציג גם כשתי טענות לוגיות ומסקנה: 1.אלוהים הוא כליל המעלה. 2.קיום היא אחת המעלות. 3.מכאן, שאלוהים קיים. ובניסוח העוקב ביתר דיוק אחר הגיונו של אנסלם: 1.אלוהים הוא גדול מכל דבר. 2.אני יכול לחשוב על אלוהים (כלומר, הוא דבר שניתן להעלותו על דעת אנוש). 3.אני יכול לחשוב על משהו ואותו משהו קיים גם במציאות (ובהיותו קיים גם במציאות, קיומו גדול יותר). 4.בגלל 1, אלוהים חייב להיות גדול מהמשהו ב - 3. לשם כך עליו להיות קיים במציאות. 5.לכן, אלוהים קיים. ביקורת הטיעון כנגד הטיעון האונטולוגי של אנסלם הועלו מספר התנגדויות חזקות, חלקן דווקא מהמחנה התאיסטי, ונוספו לו מספר פיתוחים מודרניים מעניינים. האי של גואנילו גואנילו ממרמוטיה, נזיר ובן זמנו של אנסלם, הסתייג מנסיונו של אנסלם להגדיר דברים אל תוך המציאות. הוא טען כי ניתן להמיר את אלוהים בטיעון של אנסלם באי דמיוני הגדול מכל אי שניתן להעלותו על הדעת וכך, מאחר שניתן להעלות אי כזה על הדעת, הרי שאי כזה צריך להתקיים, למרות שלפי כל הידוע לנו אי כזה אינו קיים. בניסוח לוגי: 1.א' הוא האי הגדול ביותר שניתן להעלות על הדעת. 2.אני חושב על א'. 3.א' הקיים במחשבתי וגם במציאות, גדול מאי הקיים רק כרעיון. 4.אם א' קיים רק כמחשבה במוחי, הרי שניתן ... המוחלטת של תכונות כמו חכמה, יופי או יכולת, כך שלא ניתן להעלות על הדעת משהו שמעבר למידה המרבית (למעשה, הענקת המידה המרבית של תכונות אלו לאלוהים חיונית כדי שהטיעון של אנסלם יוכל לעבוד). במלים פשוטות, האי של גואנילו הוא היתכנות ולא מוחלטות ולכן אינו משפיע על הטיעון האונטולוגי. ביקורתו של אקווינס תומאס אקווינס, הפילוסוף בן המאה השלוש עשרה, העלה מספר הסתייגויות מהטיעון של אנסלם. ראשית, טען, כי משמעות המילה "אל" או "אלוהים" אינה זהה אצל כל אדם וכי ישנם גם אנשים המבינים את המונח כמסמל ישות שיש לה גוף. במלים אחרות, הטיעון של אנסלם עובד רק אצל אנשים המבינים את המונח "אלוהים" כמו אנסלם. נוסף על כך, גם אם כולנו נבין את המונח "אלוהים" באותו אופן, לא נובע מכך שמה שאנו מבינים מכך קיים ממש, אלא רק שהוא קיים בתפישתנו. הבעיה עם טיעונו הראשון של תומאס אקווינאס היא שניתן לעקוף אותו בקלות באמצעות החלפת המילה "אלוהים" בהגדרה אחרת כלשהי כמו "יישות שלא ניתן לחשוב על גדולה ממנה" ואז טיעונו של תומאס נופל. טיעונו השני של תומאס נופל אף הוא אם עוקפים אותו. לצורך הטיעון האונטולוגי (וכדי לשמר את תקפותו) אין זה חשוב אם אנו מבינים את המונח אלוהים באופן מלא או חלקי, או אפילו אם ניתן לנו להבינו באופן כלשהו. הביקורת של קאנט הפילוסוף הגרמני בן המאה השמונה עשרה עמנואל קאנט פסע בעקבות ה"התנגדויות" של גאסנדי ל"הגיונות" של רנה דקארט. קאנט דחה את הטיעון של אנסלם שקיום במחשבה ובמציאות גדול יותר מאשר קיום בתפישה בלבד. לפי קאנט, מהנחתו זו של אנסלם נובע שהקיום הוא תכונה ושבעלות על תכונה זו הופכת את בעל התכונה לטוב יותר, אך טיעון זה יש לדחות מהטעם הפשוט שקיום אינו תכונה אלא פן הכרחי ובלתי ניתן להפרדה מהדבר שלו מיוחס הקיום. לדוגמה, המשפט "אלוהים הנו קיים" שקול לאמירת "אלוהים" משום שהקיום של אלוהים אינו תכונה ואינו פרדיקט לוגי. כאשר אנו אומרים "אלוהים" מוטמעת באמירה ההנחה שהוא קיים. מעבר לכך, גם אם מסכימים שקיום הוא תכונה, לא נובע מכך שהיא משפרת את בעל התכונה. לפי ... לי בית. כלומר, אם אלוהים קיים, אין בכך דבר טוב יותר מאשר אילולא היה קיים מצד תכונותיו. במלים פשוטות, הקיום הוא תכונה שלא ניתן לקשר אליה ערכיות כלשהי, ומכאן שהטיעון האונטולוגי של אנסלם נופל. ביקורות נוספות עפ"י חלק מהמבקרים של הטיעון האונטולוגי יש בו בעיה עקרונית ובסיסית והיא שהוא מניח מראש את הטעון הוכחה. כלומר, הוא נופל במלכודת הכשל מעגל קסמים. אצל אנסלם, השלב הראשון בהוכחה הוא ההנחה ש"אלוהים הוא כליל המעלה", היינו, שיש אלוהים ושיש לו תכונות כאלו ואחרות. אם נקבל את טיעוני של קאנט ש"אלוהים" ו"יש אלוהים", זהים, הרי שאנסלם מניח שיש אלוהים כדי להוכיח שיש אלוהים. כל הגרסאות האחרות של הטיעון מתחילות מהנחה דומה ולכן, על פי ביקורת זו, במהותן הן כולן בעלות מבנה בסיסי זהה: אלוהים קיים [הוכחה] ולכן אלוהים קיים. עם זאת, בדרך כלל השורה הראשונה בטיעון האונטולוגי לא מובנת כהנחת קיומו של אלוהים, אלא כהגדרתו - מגדירים את אלוהים כישות המקיימת תכונות אלו ואחרות, ואחר כך מנסים להוכיח את קיומה של ישות זו. על פי המצדדים בקו ביקורת זה, ה ⬅לקריאת המשך המאמר על טיעון - לחץ כאן...

תקציר⬅ טיעון העד (יהדות) - מבוא טיעון העדים כפי שמופיע בקרב הוגים יהודיים מימי הביניים ואילך הוא טיעון לקיומו של אלוהים ולכך שתורת ישראל ניתנה מאלוהים, העושה שימוש בכך שעל פי המקרא והמסורת היהודית היו מאות אלפי עדים להתגלות אלוהית. מדובר על סיפור ההתגלות בהר סיני בעת מתן תורה שכללה דיבור של אלוהים אל בני ישראל, וכן בסיפורי ניסים נוספים שנעשו בתקופת יציאת מצרים על ידי האלוהים, כמו עשר המכות וקריעת ים סוף. בבסיס טיעון זה עומדת ההנחה שלא ניתן לשכנע עם שלם להאמין שאירועים מסוימים קרו במעמד כל העם אילו האירועים לא התרחשו בפועל. טיעון העד בקרב הוגים יהודיים לאורך ההיסטוריה ימי הביניים רס"ג העלה את הטיעון כי יחידים עשויים לטעות או לשקר, אך אין זה סביר להניח כי קבוצה גדולה של אנשים תטעה ותתפתה לשקר אחד ויחיד, שכן חלק מן ההמון יחשוף את השקר "וכל מקום שיצא ספורם יצא עמו עניין הסכמתם" רס"ג מוסיף וטוען כי אף אילו היה השקר מוסכם, לא היו בניהם של האנשים הטוענים שיצאו ממצרים והלכו במדבר 40 שנה, מאמינים להם, בראותם כי הדור הקודם מיושב בארץ וחי ממנה. טענה זו מתייחסת למה שהוגדר למעלה כשלב השני של הטיעון. לגבי החלק הראשון של הטיעון (שקיום הניסים מוכיח את אמיתות האמונה) רס"ג סבר גם כי הוכחה נוספת ניתנת בניסים הרבים שחווה עם ישראל בדרכו לארץ ישראל. אילו היה משה אדם סתם, ולא שליח האל, לא היה יכול לקיים ניסים אלו. רס"ג ראה בנס המן את ההוכחה הטובה ביותר לכך, "לפי שהדבר המתמיד בו יותר מפליא מן הדבר שאינו מתמיד, כי אז לא תעלה על הדעת תחבולה שבה יתכלכל עם שמספרם קרוב לשני מליון אדם במשך ארבעים שנה מלא דבר כי אם ממזון מחודש שחדשו הבורא להם באוויר ואילו הייתה כאן איזו אפשרות של תחבולה ואפילו במקצת הדבר כי אז היו משתמשים בה הפילוסופים הקדמונים, והיו מכלכלים בה את תלמידיהם..." ריה"ל בספרו הכוזרי הציג את הטיעון כך: "דבר שנתברר לבני ישראל בראשונה על פי ראות עינים, ואחרי כן נמסר לאיש מפי איש בקבלה הדומה למראה עינים." ריה"ל לא הגדיר במדויק מה כוונתו באמירה שהקבלה "דומה למראה עינים" ויש שפירשו אותה כדבר שאיננו טענה שכלית - היסטורית רגילה אלא הבנה הקשורה לקישורו של היהודי לעמ"י וכדומה. גם לפי הבנה זו, החלק הראשון של הטיעון ("דבר שנתברר לבני ישראל בראשונה על פי ראות עינים") מקבילה לחלק הראשון של הטיעון כפי שהוגדר למעלה. רבים מכירים את הטיעון בשם "טיעון הכוזרי" בשל מה שנכתב בספר הכוזרי (מאמר א, קטע כה): "האמונה שאני חייב בה התחייבנו בה כל האומה הישראלית, אשר התבררה להם מציאות ה' במראה עיניהם במעמד הר סיני. ומשם ממשיכה המסורת שנמסרה מדור דור, והיא בבחינת מראית העין לדורות הבאים". הרמב"ם מתייחס בספרו משנה תורה לחלק הראשון של הטיעון בלבד (כיצד ההתגלות מוכיחה את האמונה בכך שהתורה ניתנה מאלוהים) ומתעלם שם מהשאלה כיצד נדע אנו שלא נכחנו בהתגלות שהיא אכן אירעה. לדעתו, למעמד הר סיני הייתה חשיבות מכרעת. עד אז הייתה אמונתם של בני העם במשה מלווה ספק מסוים, שמא כישוף היה בדבר: "... ובמה האמינו בו, במעמד הר סיני. שעינינו ראו ולא זר ואזנינו שמעו ולא אחר האש והקולות והלפידים והוא ... נוסחי התורה שבידי עמים אחרים כמערערים על נוסח התורה היהודי (כאשר הם שונים) כיוון שהם נכתבו על ידי מעתיקים שלא היו בקיאים בתורה ואילו היהודים החשיבו מאוד את העברת התורה מדור לדור עד שדאגו ללמוד את הכתיב המלא והחסר ולכתוב על כך הערות בספר בשם "מסורת". טיעון דומה הועלה גם בספר החינוך, שבו נטען, בתחילת ההקדמה כי כמו שבעדות משפטית, מקובל הן בתורה והן בדיני הגויים להאמין לעדות שניים או שלושה אנשים, קל וחומר לאמונה בתורה שנמסרה על ידי עדים רבים הרבה יותר. במאה העשרים והעשרים ואחת בימינו משמש טיעון העד פעמים רבות אצל מחזירים בתשובה, בחינוך הדתי ובספרות הנועדה להסביר את עיקרי האמונה לציבור הרחב. הנמקות נוספות שניתנו לחיזוק טיעון העד ביהדות נימוק נוסף ששימש חלק מהמשתמשים בטיעון העד ביהדות, הוא ששום דת אחרת לא טענה שהייתה לה התגלות בפני כל קהל המאמינים (כאשר אלה היו רבים מאוד) למעט, כמובן, דתות שהאמינו גם בהתגלות לעם ישראל במתן תורה והשתמשו בטיעון כדי לבסס את האמונה בהתגלות זו. ביקורת יש הטוענים שהטיעון, כפי שניסחו ריה"ל, אינו תקף. זאת משני טעמים: פערים ברציפות: הטיעון נסמך על העברת רציפה של העדות, בידי מספר רב של עדים מכל דור ודור. לדברי המבקרים, המקרא עצמו מעיד על העדר רציפות במסורת, ראשית בספר שופטים: "ויקם דור אחר אחריהם אשר לא - ידעו את - יהוה וגם את - המעשה אשר עשה לישראל" (שופטים ב' 10), ושוב בספר מלכים: "ויאמר חלקיהו הכהן הגדול על - שפן הספר ספר התורה מצאתי בבית יהוה... ויהי כשמע המלך את - דברי ספר ... הנמצא הזה כי - גדולה חמת יהוה אשר - היא נצתה בנו על אשר לא - שמעו אבתינו על - דברי הספר הזה לעשות ככל - הכתוב עלינו." (מלכים ב' כב' 8-13). עדות נוספת לקבלת התורה שלא מתוך מסורת המועברת מאבות לבנים נמצאת במעמד קריאת התורה של עזרא לעם בחג הסוכות. הטיעון מאמת מיתוסים סותרים או מופרכים: לפי המיתולוגיה הקלטית, כפי שהיא מוצגת בדברי המבקרים בעבר כישוף דרואידי שימש להפיכת אירלנד לבלתי נראית זמנית עבור אבות האומה, לפני שהללו נחתו בחופה וכבשו אותה מידי האלים. באופן דומה, מתן האש לכל האנושות על ידי פרומתאוס במיתולוגיה היוונית הוא נס שבוצע לעיני כל בני האדם. בדומה, ליצירת בני אדם מאבנים על ידי ... ⬅לקריאת המשך המאמר על טיעון - לחץ כאן...

תקציר⬅ טיעון - מבוא טיעון (בלועזית: ארגומנט) הוא רצף של הנחות ומסקנה שבו נעשה ניסיון לביסוס אמיתותה של טענה אחת (המסקנה) על סמך אמיתותן של טענה אחרת או יותר (ההנחות). תורת הלוגיקה עוסקת בהבחנה שבין טיעונים בכלל, ובין היסקים, שהם טיעונים שבהם המסקנה נובעת מן ההנחות בהכרח לוגי. טיעון הוא מהכלים החשובים ביותר בחשיבה הרציונלית, בלוגיקה ובניסוח המחקר המדעי, וכן ברטוריקה ובכל ויכוח בשיח היומיומי. מטרתו הבסיסית היא לבסס טענות מורכבות על טענות פשוטות שקל לקבלן. מטרה נוספת לשמה משתמשים בטיעון, כפי שיודגם בהמשך, היא הפרכת טענות. אולם לא כל טיעון מסתמך על התקפות הלוגית. ישנם טיעונים בשם הסמכות של מוסר הטיעון, או בשם המסורת, או למשל כאשר מסיקים מסקנות על סמך ערכן המקודש של ההנחות. במשפט ובדת נעשה לעתים קרובות שימוש בטיעונים שתוקפם אינו בהכרח לוגי. במדעי הטבע נעשה לעתים קרובות שימוש בטיעונים אינדוקטיביים, בהם מסתמכים על חזרתה של תצפית מסוימת כבסיס להסקת מסקנה אודות חוק הטבע העומד מאחוריה. טיעון בעל תקפות לוגית, או היסק כאמור, טיעון בנוי ממסקנה ומהנחה אחת לפחות. ישנם טיעונים בהם המסקנה נמסרת לפני ההנחות, וישנם טיעונים בהם המצב הפוך, או שמדובר ברצף של טענות שהאמצעית בהן היא המסקנה. וישנם גם טיעונים בהם משתמשים בהנחה סמויה, שאינה נאמרת או נכתבת מפורשות. למשל בטיעון הבא: טענה א' (הנחה): יורד גשם. טענה ב' (מסקנה): יש עננים בשמים. ההנחה הסמויה היא, כמובן, שכאשר יורד גשם יש עננים בשמים. טיעונים מסוג זה יחשבו למשכנעים משום שהם מבוססים על היסק לוגי, כלומר שכאשר נסדר את הטענות שלהם באופן ברור נקבל טיעון שצורתו הלוגית ברורה מאליה. צורת הטיעון המלא בהקשר של הדוגמה הקודמת הוא: 1.אם יורד גשם יש עננים בשמים 2.יורד גשם לכן: יש עננים בשמים טיעונים תקפים, או היסקים מסתמכים על היותם בעלי צורה מסוימת שניתן לתאר אותה באמצעות חוקי היקש, הכללים המתירים לגזור מסקנות מסוימות מתוך הנחות מתאימות. שתי טענות שאין קשר כזה ביניהן, לא יוכלו להוות טיעון. למשל: טענה ראשונה (הנחה): הגג הזה אדום, טענה שנייה (מסקנה): יש עכשיו עננים בשמים. הסיבה לכך שרצף כזה של טענות אינו נחשב לטיעון, ואילו הרצף הקודם כן, היא שחסרה כאן צורת הנביעה או ההיסק הלוגי. הנביעה הלוגית בדוגמה הראשונה נסמכת על כלל הניתוק, או מודוס פוננס, הקובע שמן הטענה "אם א' אז ב'" בצירוף לטענה "א'" ניתן לגזור את הטענה "ב'". טיעון יחשב לטיעון תקף, אם בכל מקרה שבו ההנחות אמיתיות - גם המסקנה תהיה אמיתית. מכיוון אחר, הטיעון הוא תקף אם אין דוגמה נגדית לטיעון שצורתו זהה אך בו ההנחות אמיתיות והמסקנה שקרית. לתקפותו של טיעון אין קשר לאמיתות ההנחות עצמן. סוגים אחרים של טיעונים מקובל לדבר על שני סוגים עיקריים של טיעונים הנבדלים זה מזה באופני ההיקש שלהם. ב ⬅לקריאת המשך המאמר על טיעון - לחץ כאן...

תקציר⬅ ... ספל קפה ההולך ומתקרר, ובדיוק ברגע זה החל היקום להתכווץ, איך ידעו המולקולות להפוך בדיוק באותו רגע את מהלכן כדי שכוס הקפה תחזור ותתחמם? למשמע שאלה זו נאלץ הוקינג להודות שההסבר שלו היה, איך לומר, די מגוחך. סביר יותר שהאנטרופיה תמשיך לעלות גם ביקום מתכווץ. עליית האנטרופיה, אם כן, אינה נובעת מהתפשטות היקום. והנה, במהלך דיונים אלה העלה הוקינג טיעון אפיסטמולוגי פשוט אבל גורלי: אם אכן יתכווץ היקום ויחד אתו תרד האנטרופיה, אנחנו לא נרגיש בכך! אחרי הכל, איך יודעים אנו שהזמן עובר? רק בגלל עליית האנטרופיה: גלי אור וקול חודרים לאברי החושים שלנו, ושינויים כימיים מתאימים נוצרים בנוירונים שלנו בצורת זיכרונות. אבל אם יתהפך כיוון האנטרופיה ביקום כולו, הוא יתהפך גם בסביבתנו, ובתוך גופנו, ובתוך מוחנו, וכך נלך וניעשה צעירים מרגע לרגע, אבל גם נשכח ... ⬅לקריאת המשך המאמר על טיעון - לחץ כאן...

תקציר⬅ ... להעמיד טיפש על טעותו? לפעמים כשאתה מתווכח עם אדם טיפש שבונה איזו תיאוריה ואיזה טיעון על קורי עכביש, הדבר האידיאלי ביותר לעשות זה לתת לו להמשיך בתיאוריה שלו עד הסוף איך שקוראים לזה "לזרום איתו" ורק בסוף להראות לו שהשטות שלו נופלת מעצמה. ז"א במקום לנסות להעיר לו כבר בהתחלה כי הבסיס של כל הרעיון שלו בטעות יסודו, בכל ... המופשטת. אבל רק כאשר תיתן לו לסיים את כל הנאום שלו, אז תוכל לקחת את הדברים שלו אל מקרי קיצון כאלו ואחרים שאתה יודע ששם התפיסה שלו נופלת, ששם אין לתפיסה שלו מענה ושם להפיל אותה. כי שם גם הוא יכול להבין את הטעות של התיאוריה שלו, כי שם הדברים מוחשים יותר. כי כפי שכבר התבאר, ככל שטיעון אמיתי יותר כך הבסיס שלו רחב יותר והוא יכול להתמודד עם יותר מקרים ושאלות. טיעון אמיתי לחלוטין אין שום דרך בעולם לסתור ולהפריך אותו. לעומת זאת טיעון שאינו אמיתי לחלוטין תהיה דרך כלשהי להפריך אותו. רק שלא כל אחד מסוגל להבין את ההפרכה של הטיעון ברמה המופשטת וברמה הבסיסית כי לא לכל אחד יש חשיבה מופשטת ולפעמים כדאי להפריך את הטיעון רק על ידי הבאת דוגמא מעשית מהחיים שממנה קל יותר להסביר את הטעות שבתפיסה, כי קל יותר לאנשים להבין ... ⬅לקריאת המשך המאמר על טיעון - לחץ כאן...

תקציר⬅ ... שלילי מבטיח לך שהפרוייקט האחרון שאישרת יוביל את החברה לאבדון, כדאי לנסות להסביר לו: "נכון, אין ביטוח על הצלחת הפרוייקט, אבל לומדים רק מטעויות, ולא מהצלחות". טכניקה טובה היא "להשמיט את השטיח" מתחת לרגליהם של אנשים שליליים, בכך שלא מתנגדים למה שהם אומרים, אלא משתמשים בטיעוניהם - שלהם כדי להפריך אותם. זכרו! אין התנצלות על גישה החיובית לחיים. ייתכן שהאדם השלילי יאחז בתחילה ביתר שאת במסר השלילי שלו. אבל, אל ייאוש, המשיכו להחזיק בדעתכם, כי בסופו של דבר, אתם ... ⬅לקריאת המשך המאמר על טיעון - לחץ כאן...