מצוות אהבת ישראל צריכה בירור יסודי. מה הכוונה לאהוב כל יהודי? על איזה סוג אהבה מדובר? ובכלל מהי אהבה? מאמר שמנסה לברר מה התורה דורשת מאיתנו ביחס למצוה זו. הקדמה ... ופסיקתו של הרמב"ם
"מצווה על כל אדם לאהוב את כל אחד ואחד מישראל כגופו, שנאמר "ואהבת לרעך כמוך". הדברים ידועים וברורים לכל ואין צורך להאריך. במאמר זה ברצוני להתעכב על נקודה קצת לא ברורה בנוגע
לקיום מצווה זו. ברמה הפרקטית של קיום המצוה הלכה למעשה נתקלים אנו בקשיים לא פשוטים ולא קלים כלל בנוגע אליה ואף נדמה לפעמים שאין אפשרות אמתית כל כך לקיים אותה "על כל אדם" ממש ... במוסר ובחסידות. בשונה
ממצוות של בן אדם למקום כגון להניח תפילין, לקבוע מזוזה, לאכול כשר, לשמור שבת, טהרת המשפחה וכדומה שהם
מצוות מעשיות, ופשוטות מהבחינה הזאת שלא נדרשת עבודה פנימית או נפשית כדי לעשותם (כי הרי אם יש לך יד אתה יכול להניח תפילין, אם הגעת לבית שים מזוזה, וכן כך לכל שאר
המצוות) הרי
המצוות של בן אדם לחברו ובמיוחד אהבת ישראל אינם כך.
במצוות אלה נדרש בהם להתייחס למישהו אחר, זה לא אני עושה מצוה לבורא עולם אלא זה אני עושה מצוה למישהו אחר והרי "אם הוא לא ראוי? אם הוא פגע בי? אם אני כועס עליו?" האם אוכל לקיים את
המצווה? האם התורה מחייבת אותי להגיע לדרגה נעלית כזו? והכי חשוב האם יש דרך ריאלית דרכה נוכל להגיע לקיים את המצוה? כדי לענות על השאלות האמורות נענה קודם על שאלה בסיסית יותר והיא האם
מצוות אהבת ישראל היא
מצווה על הרגש, ז"א שעל כל יהודי מוטלת חובה לחוש רגש מסוים (אהבה) כלפי כל יהודי באשר הוא או שהציווי אינו על הלב אלא על המעשים, ז"א שעל כל יהודי מוטלת החובה לעשות מעשים ... לאהוב או לחבב כל אחד.
המצווה היא למלא צרכים של הזולת. (רק) אם הבחנת, זיהית, קיבלת את העובדה שחסר למישהו משהו עלייך לעזור לו למלא את הצורך. במבט ראשון נראה שיש אין סוף צרכים, שכל כך הרבה אנשים ...