על פחד, כאב וחברים אחריםעל פחד, כאב וחברים אחרים קראתי לאחרונה את ספרו המדהים של אבי גרינברג פחד, כאב וחברים אחרים (תודה לעמיחי זלינקובסקי, על ההמלצה!) ורוצה לצטט לכם פה קטע מדהים: אנשים מחלקים את עצמם לשני חלקים. חלק אחד שהם מקבלים, שהם מוכנים לסבול ולהיות כאלה, להרגיש ככה...... שני ראשים. ההתקפה על הנגטיבי והניסיון להכניע אותו, להיפטר ממנו כך שלא יהיה יותר, ככל שהם נעשים בצורה חריפה יותר הם רק מחזקים עוד יותר את הנגטיבי, ומגדילים את הקרע בתוכנו. הדרך היחידה החוצה מלבירינת זה, שקירותיו משתנים כל הזמן, הינה לעלות מעל החלוקה בין פוזיטיבי ונגטיבי. לראות את המחיר שאנו משלמים על פוזיטיביות, את המחיר על נוחות ועל התנהגות שלא עושה גלים, את המחיר על בינוניות, וליצור בתוכנו נקודת התייחסות שבה יש מקום לאותם כוחות ששוחררו מהגדרתם השלילית...