... הבנתי שלא יהיה זה נכון להשאיר את עצמי ואת הקורא באינטלקטואלי בלבד, בתיאור התכניות הטיפוליות הקיימות והמלצותי עליהן. הגעתי לכלל החלטה סופית לכתוב כאן את סיפור
המאבק של ילדי ומשפחתי כולה באוטיזם לאחר שקראתי את ספרה של קתרין מוריס השמיעי קולך. אם זו תארה
מאבק , אותו אני מכירה היטב, באופן כזה שעזר לי להבין שרק חשיפה האישית בכתיבה יכולה להגיע ללב שלנו, ולחמם אותו, להעניק לו תקווה. כתיבתה של מוריס ... תקווה שלא הייתה שם קודם לכן, למרות התקדמותו היפה של בני. הכאב, האומץ, היושר והחשיבה שמאחורי כל צעד שעשתה מוריס עם ילדתה האוטיסטית והתקווה שהדבר הפיח בי כאדם וכאם
הנאבקת על התפתחותו התקינה של בנה הביאה למקום בו הסיפור האישי שלי נראה רלוונטי ברמה של היותו מתרחש כאן, בישראל במשפחה די ממוצעת שלא היו בה ... לא התחיל כלל או שיופסק לאחר זמן מה (כשלושה חודשים) בהם נתתי הזדמנות לטיפולים שחשתי שאולי כן יתנו דבר מה להתפתחותו של הילד למרות שההוכחות המדעיות היו שנויות
במחלוקת. לא התייאשתי מלחפש את השיטה שתעזור לאדם. הייתה לי תמונה פנימית שנשאתי במחשבותי ובה ראיתי את אדם מדבר, משחק, מתקשר מתפקד ומביט באנשים, ...