... וניסתה להמעיט אותה וניתקה אותה מהתשוקה. תשוקה שהיא סימן לטבע מושחת. באפרודיזיה היוונית התשוקה והתענגות מהמין עומדות במישור אחד. השגיאה היחידה באפרודיזיה לפי אריסטו היא בכמות. בהגזמה. כשם שלאכול ולשתות עד כדי רווית יתר היא הגזמה. החלוקה מתחילה כשנערת קטנות מתבגרות ונהפכות ל אפרודיזתאני. תפקיד הסבי ביחס המיני. ניתן לכפות את התפקיד על אדם ... עליו נער או גבר המניח לשותפו לחדור אליו. היוונים לא הכירו מושג משותף היכול לייחד את השותפות המינית בין גברית לנשית. הכירו בפרקטיקת הסביל והפעיל. וכמו שאמר אריסטו הנקבה מעצם היותה נקבה היא בהחלט היסוד הסביל ואילו הזכר הוא יסוד פעיל אך חוויית הבשר נחשבת לזהה אצל שניהם. האפרודיזיה היא פעילות הנתפסת כמשותפת בין שני שותפים. החלוקה של סביל ... המציאות. אין להתפלא שבהמשך נעשה חיבור בין המוסר המיני לבין מוסר שולחן האכילה. אך בתקופת היוונים שלושת אלו נחשבו בעלי אותה מידת התייחסות חסרת שיפוט מוסרי אך אריסטו אומר כולם משתמשים במידה זו או אחרת בתענוגות השולחן היין והאהבה, אך לא כולם עושים זאת כראוי דיוגנס הביא את עצמו לפורקן מיני בכיכר העיר. מעשהו אמנם היה שערורייתי אך לפרובוקציה ... לגברית. דבר דומה נוגע בילדים ועבדים שאין להם לכאורה רצונות משלהם. אך גבר השולט ביצרו ואיננו מגזים גורם גם לנתונים לשליטתו לשרת אותו טוב יותר מרצונם ולא מפחד. אריסטו מגדיר את היחס בין הגבר לאישה כיחס פוליטי. בין שליט לנתין נאמן. חוסר איפוק מקרב את הגבר לעמדה של נשיות. מי שנכנע ליצריו ואינו יכול לשלוט בהם איננו גברי דיו. אצלנו כמובן יש ...

... הרוחניים והתשוקתיים, שהם נפרדים מהגוף. עפ הפילוסוף היווני אריסטו (384 - 322 לפנהס) אדם מורכב מחומר (גוף) ומצורה (נפש), לגוף אין זכות קיום ללא הנפש ולהיפך. אריסטו התיחס לנפש כאל צורת ההתגלמות של הגוף אשר שולטת על חיות, פעילות וחשיבת הגוף. אריסטו ואפלטון התייחסו אל הנפש בקונספט כללי ולא שיערו כי הנפש יכולה להשתנות ...

... אפלטון הציע אל בורא, דמיאורגוס (בדיאלוג תימאיוס), המתבונן בצורות הנצחיות ומטביע אותן בחומר. אריסטו הציע את האל כהשערה בדבר סיבת התנועה בעולם. מכיוון שלכל תנועה, לפי אריסטו , יש סיבה שגרמה לה, על מנת שלא להסתבך בנסיגה אינסופית יש צורך בתנועה שגרמה לתנועה אחרת, אך לא נגרמה על ידי אחרת. סיבה ראשונה זו (ראשונה מבחינה לוגית, אך לא מבחינה זמנית - שכן העולם על פי אריסטו היה קיים מאז ומעולם) כונתה בפילוסופיה האריסטוטלית המניע הבלתי מונע, וכן שכל משכיל ומושכל - בהיותו שכל ולא חומר, שכן הוא נצחי ואינו כלה) המכיר את עצמו. רעיון האל פותח בפילוסופיה ...

... יש הטוענים כי גישה זו התפתחה בהשפעת הפילוסופיה היוונית של אריסטו ואפלטון, פילוסופיה שהייתה לה השפעה מרחיקת לכת גם על דתות ותרבויות אחרות במערב (ראו דואליזם). לפי ... לקיום הנשמה הנצחית בדיאלוג מנון אך היו פילוסופים שהתנגדו לו. אריסטו למשל, סבר שאין נשמה, אך ייחס לכל חומר תכונות נשמתיות כרצון ומטרה. בפילוסופיה המודרנית התפתחו שלוש ...

... מוצרים או שירותים אשר ייטיבו את מצבו ויקדמו אותו לעבר תחושה של אושר. גישות פילוסופיות פילוסופים שונים טענו כי האושר הוא בעצם המטרה של בני אדם בעולם. אריסטו טען כי אושר הוא המטרה העליונה, שאותה בני האדם מחפשים יותר מכל דבר אחר. הוא גם טען שהאדם הבוגר והחכם זוכה לאושר ממרומי זקנתו. מדברי אריסטו (וכן מסולון) משתמע גם כי האושר קיים רק אם בסוף חייו של האדם הוא מסכם אותם ומוצא שהיו מאושרים, טענה זו שנויה במחלוקת. הפילוסוף היווני ...

... כי כל החומר בעולם מורכב מארבעה יסודות: מים, אש, אוויר ואדמה. מרבית חכמי יוון הסכימו עם תאוריה זו, אך דעותיהם חלוקות בנוגע להשלכות התאוריה ובאופן הבנתה. לדעת אריסטו השוני בין היסודות הוא בתכונותיהם ולכל יסוד שתיים מארבע תכונות: חום, קור, יובש ולחות. אל תאוריה זו נקשרה תאוריה מאוחרת יותר, זו של ארבע הליחות (ראו טבלה המציגה זיקה זו בערך ארבע הליחות). בימי הביניים דעת אריסטו , כמו במקרים רבים אחרים בתקופה זו, נקבעה כנכונה. ...

... 1 ההיבט הלוגי 2 הפרספקטיבה הסיבתית 3 הפרספקטיבה התכליתית 4 הבחינה הדתית 5 הבחינה המדעית 5.1 ביקורת הסוציולוגים ההיבט הלוגי: אריסטו היה הראשון שניסח היבט זה ובחן אותו. לפי הלוגיקה, מתקיים חוק השלישי הנמנע, שלפיו כל טענה היא אמיתית או שקרית, ואין אפשרות שלישית. אריסטו בחן טענה זו על משפטים מן העתיד: טענה אודות העתיד היא אמיתית או שקרית כיום, ואין ...

... אשר עשויות להיות גם לא מקובלות בחברה ובתרבות. הוגה מרכזי מהעת העתיקה אשר דבריו בנושא זה נשמרו איתנו, אריסטו , עורך הבחנה בין תחום האתיקה: תחום החוקר את השאלה מיהו האדם הטוב?, לבין הפוליטיקה, ... מעשה הפילוסופיה הקלאסית עוסקת בשאלה מהו הטוב העליון ואיזהו האדם המוסרי. הדיון המתקדם בעניין זה מיוחס לאריסטו (ולא למורהו אפלטון). בתורת המידות שואל אריסטו מהי המידה הטובה, וכיצד יקנה אותה האדם. לעומת הקדמונים, אשר עסקו בשאלת הטוב המוחלט או ...

... העתיקה במוסדות דתיים, כגון מנזרים, בימי הביניים הונהג לימודה באוניברסיטאות באירופה. היסטוריה של המושג המושג תאולוגיה שימש בספרות היוונית הקלאסית, כשמשמעו דיון על האל או על הקוסמולוגיה. אריסטו חילק את הפילוסופיה התאורטית למתמטיקה, פיזיקה ותאולוגיה, כשאת האחרון ניתן להקביל מטאפיזיקה, בה אריסטו כלל דיון בטבעו של האלהות. הוגה הדעות הלטיני ...

... של מושג האינסוף במתמטיקה, החל מהמאה ה - 17. תיאור של האינסוף מופיע בכתביו של אריסטו : תמיד אפשר לחשוב על מספר גדול יותר, משום שמספר הפעמים שבהן ניתן לחלק גודל נתון לשניים אינו מוגבל. לפיכך ... לא אקטואלי. מספר החלקים שביכולתנו ליצור גדול מכל מספר נתון. רעיונותיו של אריסטו נוסחו ביתר פירוט בימי הביניים, למשל על ידי הפילוסוף בן המאה ה - 14 ויליאם איש אוקאם. האינסוף מופיע גם ...