... אותה מהתשוקה. תשוקה שהיא סימן לטבע מושחת. באפרודיזיה היוונית התשוקה והתענגות מהמין עומדות במישור אחד. השגיאה היחידה באפרודיזיה לפי אריסטו היא בכמות. בהגזמה. כשם שלאכול ולשתות עד כדי רווית יתר היא הגזמה. החלוקה מתחילה כשנערת קטנות מתבגרות ונהפכות ל ... היוונים לא הכירו מושג משותף היכול לייחד את השותפות המינית בין גברית לנשית. הכירו בפרקטיקת הסביל והפעיל. וכמו שאמר אריסטו הנקבה מעצם היותה נקבה היא בהחלט היסוד הסביל ואילו הזכר הוא יסוד פעיל אך חוויית הבשר נחשבת לזהה אצל ... המיני לבין מוסר שולחן האכילה. אך בתקופת היוונים שלושת אלו נחשבו בעלי אותה מידת התייחסות חסרת שיפוט מוסרי אך אריסטו אומר כולם משתמשים במידה זו או אחרת בתענוגות השולחן היין והאהבה, אך לא כולם עושים זאת כראוי דיוגנס הביא ... רצונות משלהם. אך גבר השולט ביצרו ואיננו מגזים גורם גם לנתונים לשליטתו לשרת אותו טוב יותר מרצונם ולא מפחד. אריסטו מגדיר את היחס בין הגבר לאישה כיחס פוליטי. בין שליט לנתין נאמן. חוסר איפוק מקרב את הגבר לעמדה של ...

... ממשיכה להתקיים באופן מושלם. בתיאורו הדגיש כי בנפש שוכנים התפקודים הראציונליים, הרוחניים והתשוקתיים, שהם נפרדים מהגוף. עפ הפילוסוף היווני אריסטו (384 - 322 לפנהס) אדם מורכב מחומר (גוף) ומצורה (נפש), לגוף אין זכות קיום ללא הנפש ולהיפך. אריסטו התיחס לנפש כאל צורת ההתגלמות של הגוף אשר שולטת על חיות, פעילות וחשיבת הגוף. אריסטו ואפלטון התייחסו אל הנפש בקונספט כללי ולא שיערו כי הנפש יכולה להשתנות בין פרט לפרט, שינוי מהפכני בתפיסת הנפש ...

... קסנופנס זיהה את האל עם העולם. אפלטון הציע אל בורא, דמיאורגוס (בדיאלוג תימאיוס), המתבונן בצורות הנצחיות ומטביע אותן בחומר. אריסטו הציע את האל כהשערה בדבר סיבת התנועה בעולם. מכיוון שלכל תנועה, לפי אריסטו, יש סיבה שגרמה לה, על מנת שלא להסתבך בנסיגה אינסופית יש צורך בתנועה שגרמה לתנועה אחרת, אך לא נגרמה על ידי אחרת. סיבה ראשונה זו (ראשונה מבחינה לוגית, אך לא מבחינה זמנית - שכן העולם על פי אריסטו היה קיים מאז ומעולם) כונתה בפילוסופיה האריסטוטלית המניע הבלתי מונע, וכן שכל משכיל ומושכל - בהיותו שכל ולא חומר, שכן הוא נצחי ואינו כלה) המכיר את ...

... בחלק מאגדות חזל, במדרשים ובפילוסופיה היהודית של ימי הביניים. יש הטוענים כי גישה זו התפתחה בהשפעת הפילוסופיה היוונית של אריסטו ואפלטון, פילוסופיה שהייתה לה השפעה מרחיקת לכת גם על דתות ותרבויות אחרות במערב (ראו דואליזם). לפי התפיסה הזו, הנשמה ... קיום הנשמה החל כבר בימי הפילוסופיה היוונית. אפלטון טען לקיום הנשמה הנצחית בדיאלוג מנון אך היו פילוסופים שהתנגדו לו. אריסטו למשל, סבר שאין נשמה, אך ייחס לכל חומר תכונות נשמתיות כרצון ומטרה. בפילוסופיה המודרנית התפתחו שלוש גישות עיקריות: המטריאליזם ...

... אותו לעבר תחושה של אושר. גישות פילוסופיות פילוסופים שונים טענו כי האושר הוא בעצם המטרה של בני אדם בעולם. אריסטו טען כי אושר הוא המטרה העליונה, שאותה בני האדם מחפשים יותר מכל דבר אחר. הוא גם טען שהאדם הבוגר והחכם זוכה לאושר ממרומי זקנתו. מדברי אריסטו (וכן מסולון) משתמע גם כי האושר קיים רק אם בסוף חייו של האדם הוא מסכם אותם ומוצא שהיו מאושרים, ...

... אש, אוויר ואדמה. מרבית חכמי יוון הסכימו עם תאוריה זו, אך דעותיהם חלוקות בנוגע להשלכות התאוריה ובאופן הבנתה. לדעת אריסטו השוני בין היסודות הוא בתכונותיהם ולכל יסוד שתיים מארבע תכונות: חום, קור, יובש ולחות. אל תאוריה זו נקשרה תאוריה מאוחרת יותר, זו של ארבע הליחות (ראו טבלה המציגה זיקה זו בערך ארבע הליחות). בימי הביניים דעת אריסטו, כמו במקרים רבים אחרים בתקופה זו, נקבעה כנכונה. תורה זו מוזכרת ביהדות בספר היצירה וכפי שהוזכר בכתבי חזל (בזהר), ...

... ההיבט הלוגי 2 הפרספקטיבה הסיבתית 3 הפרספקטיבה התכליתית 4 הבחינה הדתית 5 הבחינה המדעית 5.1 ביקורת הסוציולוגים ההיבט הלוגי: אריסטו היה הראשון שניסח היבט זה ובחן אותו. לפי הלוגיקה, מתקיים חוק השלישי הנמנע, שלפיו כל טענה היא אמיתית או שקרית, ואין אפשרות שלישית. אריסטו בחן טענה זו על משפטים מן העתיד: טענה אודות העתיד היא אמיתית או שקרית כיום, ואין אפשרות שלישית. לכן, ...

... מידה אשר עשויות להיות גם לא מקובלות בחברה ובתרבות. הוגה מרכזי מהעת העתיקה אשר דבריו בנושא זה נשמרו איתנו, אריסטו, עורך הבחנה בין תחום האתיקה: תחום החוקר את השאלה מיהו האדם הטוב?, לבין הפוליטיקה, תורת המדינה, תחום החוקר את ... לעומת שיפוט של מעשה הפילוסופיה הקלאסית עוסקת בשאלה מהו הטוב העליון ואיזהו האדם המוסרי. הדיון המתקדם בעניין זה מיוחס לאריסטו (ולא למורהו אפלטון). בתורת המידות שואל אריסטו מהי המידה הטובה, וכיצד יקנה אותה האדם. לעומת הקדמונים, אשר עסקו בשאלת הטוב המוחלט או האדם הטוב, מתמקדים ההוגים ...

... לימודה באוניברסיטאות באירופה. היסטוריה של המושג המושג תאולוגיה שימש בספרות היוונית הקלאסית, כשמשמעו דיון על האל או על הקוסמולוגיה. אריסטו חילק את הפילוסופיה התאורטית למתמטיקה, פיזיקה ותאולוגיה, כשאת האחרון ניתן להקביל מטאפיזיקה, בה אריסטו כלל דיון בטבעו של האלהות. הוגה הדעות הלטיני וארו, אשר הושפע מהספרות היוונית, הבחין בין שלושה סוגים של דיון ...

... נמצא רק בביסוס התאורטי של מושג האינסוף במתמטיקה, החל מהמאה ה - 17. תיאור של האינסוף מופיע בכתביו של אריסטו: תמיד אפשר לחשוב על מספר גדול יותר, משום שמספר הפעמים שבהן ניתן לחלק גודל נתון לשניים אינו מוגבל. לפיכך האינסוף הוא פוטנציאלי ולעולם לא אקטואלי. מספר החלקים שביכולתנו ליצור גדול מכל מספר נתון. רעיונותיו של אריסטו נוסחו ביתר פירוט בימי הביניים, למשל על ידי הפילוסוף בן המאה ה - 14 ויליאם איש אוקאם. האינסוף מופיע ...