... שהוא לא קיים, אז איך תדמיין אותו? 2. או בגלל שהוא תמיד היה קיים, ואם תדמיין אותו, תדמיין אוטומתית גם את
האפשרות ההפוכה - שהוא איננו קיים. לדוגמה - אם האדם היה מבין שכבר כרגע אין לו רצון עצמאי, לא היה שייך לומר אתה לא יכול להגיע למצב ... כי לא מדובר במצב, כבר כרגע אין לך רצון. כנל אם תבין שכבר כרגע אתה לא קיים, אז מה שייך לשאול האם קיימת
אפשרות שלא תהיה קיים. יש כאלה שנדמה להם, שדמיונות ומחשבות לא תופסות מקום והן לא קיימות, אבל האדם צריך לזכור שיכול מאד להיות שגם ... יראה, שגם אם נניח שהמחשבות נפרדות מהדברים הממשיים שהם כביכול לא מחשבות, אז יצרנו בעצם מרחב מקום וזמן
לאפשרויות שהן יש ממשי, ומרחב וזמן ומקום
לאפשרויות שנמצאות רק במחשבה, כי גם הדמיון של האדם יוצר מקום וזמן כשהוא מדמיין
אפשרות, וכמו שבמרחב המקום והזמן הממשיים לא יכול להיות שכיסא ושולחן יהיו בו זמנית באותו מקום באותו זמן שאז הם היו ישות אחת, ככה ... מוגדר, לא הוגדרו יכולות, ואפילו אלוהים עוד לא הוגדר כבורא, שגם זה עצמו צמצום שתופס מקום. כי כדי ליצור
אפשרויות, צריך ליצור גם מקום
לאפשרויות, וגם אם
האפשרות לא יצאו מהכוח אל הפועל, אז עצם המחשבה על
האפשרויות מפנה מקום בתוך מחשבתו של החושב, והחושב נפרד ממחשבתו, שגם זו נפרדות, כי כשיש רק ישות אחת אין הפרדה בין החושב למחשבה וכו. לכן גם
אפשרויות, תופסות מקום וזמן, לאו דווקא מקום וזמן חומריים, אבל מקום וזמן כלשהם, שבלעדיהם לא היה אפשר לחשוב לדמיין להרגיש וכו. מהרגע ... את העולם והאם יש חיים אחרי המוות וכו. ובאמת אם האדם קיים, אז הוא יכול להיות לא קיים וממילא קיומו הוא רק
אפשרות ולא מחויבת, כי בתפיסה כזו הכל אפשרי, לא רק שאי אפשר להתחייב שתהיה קיים אחרי המוות, אלא שאי אפשר להיות בטוח בכך שאפילו ... היא שנוצרת כרגע בגוף של בן 30 עם זיכרונות של בן 30, אבל אין לכך שום קשר לרגע הקודם ויש משוגעים שאומרים
שהאפשרות הזו היא לא הגיונית, ולמה הם טועים? כי אם באמת נקבל את הפלא הכל נוצר מכלום (מישות שהיא חסרת מודעות עצמית) אז למה שנופתע ... לא קיים ואז אתה גם לא חושב, כי האני חושב הוא רק אחרי שהנחת שאתה קיים, כלומר גם זה שכרגע אתה קיים זו רק
אפשרות. אך האם באמת, האדם מסוגל לתאר את ההפך של אני קיים? האם האדם מסוגל לדמיין את חוויית האין קיום, יותר ממה שהוא מסוגל לדמיין ... מדוע הטיעון הראשוני של האדם היהאני רוצה שיבואו החברים? ולא משעמם לי ואני רוצה להפיג את זה כשאחת
מהאפשרויות היא החברים כיצד אפשר לשכוח את המחויב ולהתמקד רק באפשרי? האם כשהאדם מדבר על שעמום ועל חברים שלא באו למשמרת הוא בעצם מדבר ... מכאן נוצרת ההבנה שלמרות שהרצון להפגת שעמום הוא הרצון הראשון והרצון בחברים הוא אפשרי ביחס אליו, אפעכ
האפשרות מחויבת בדיוק כמו המהות, למרות שהיא בו זמנית רק
אפשרות. כי הרצון להפגת שעמום הוא חסר משמעות ללא הביטויים שלו (חברים וכו
אפשרויות אחרות) והוא רצון אינסוף ביחס לצורותיו, ועדיין נוצר הצמצום ונוצר חלל פנוי גם
לאפשרויות השונות. אם מישהו היה ניגש אליכם ואומר לכם: אתם יודעים, בשביל לחיות, צריך לאכול האם הייתה לזה משמעות כלשהי? ברור שכדי לחיות צריך לאכול, וכי חשבת שיש
אפשרות אחרת? והעניין הוא, שכאשר משהו הוא מחויב, אין צורך לומר שהוא כזה, כי כשמישהו אומר לכם משהו, גם אם הוא דוחף פנימה את המילה חייב, הוא בעצם במסר סמוי מציג את זה
כאפשרות. כשיש לך דעת, כל החסרונות הם אינם כלום... גם רצון לשנות צורה אחת לאחרת הוא רק צורה, המהות שלו הוא הרצון לשנות את המציאות ...