תקציר⬅ לרדת במשקל - מי שוקל לשקול פחות? כמה פעמים תפסתם את עצמכם אומרים " מי שאוהב אותי יאהב אותי בכל מקרה"? כמה פעמים הבנתם שמי שלא אוהב אתכם בכל מקרה זה... אתם בעצמכם! אז מה עושים? לדיכאון נכנסים? שיתוף הבשורה הפחות מעודדת של עודף משקל שזה "הסיפור שאינו נגמר" מי שסובל ממשקל יתר תמיד יהיה במשוואה של להכניס פחות מלהוציא והבשורה היותר מעודדת היא שיש מה לעשות! מי ששולט על מה נכנס לפה ואיזה ספורט עושים היום נמצא לא אחרת מאשר... בראש שלכם! ועכשיו - בלי תירוצים! מי שרוצה - עושה! מתחילים בקריאת המתכון הבא. אולי יש אנשים שהתיאבון שלהם גדול משל אחרים ... חלש יותר, וסדר היום שלהם עמוס יותר, ויש להם יותר ילדים ואולי פחות הכנסה והם גרים רחוק ו... אפשר להמשיך - אבל זה לא עוזר למי שמסתכל עכשיו במראה! אחריות יוזמה ודבקות במטרה הן המילים שילוו את מי שירצה לשקול פחות. מי שרוצה להראות טוב, להרגיש טוב ולעשות מהפך בחייו, כן קראתם נכון פחות משקל ויותר פעילות עושה מהפך בחיים במיוחד לאנשים שכל כך מעוניינים במהפך מעין זה. על מנת לרזות, צריך ליישם רק שלוש משוואות: 1. להכניס מספר קלוריות פחות ממה שמוציא. 2. להתמיד בפעילות גופנית הולכת וגדלה. 3. לחשוב על עצמו יותר מחשבות טובות ומעודדות. עד כאן הכל מוכר ידוע ולעוס, אז מה אני מחדשת? עניין של אכילה הוא עניין של הרגל, חינוך לכמות, חינוך לאיכות כולנו באנו ממשפחות עתירות רצון טוב, כל אימא מעוניינת שהילד יגדל יתפתח ויתחזק ולעולם לא יהיה רעב! אימא זו שכחה או לא ידעה שלילד יש גבול / מידה למידת הרעב / שובע ילדים נולדים עם מנגנון נפלא ותקין ויודעים בדיוק מתי הם רעבים ומתי ... אבוד.. ואתה חושב שכבר "טוב" לך איך שאתה (רק כמה קילו פחות)... הרי למדת לקבל את הדמות שבמראה ועכשיו היום אתם חסרי מוטיבציה... קחו נשימה ארוכה ועמוקה ותנו לעצמכם צ'אנס נוסף. חישבו על היתרונות שיתנו לכם כמה קילו פחות. רשמו את ההנאות בהרגשה של 'אחרי הספורט'. היזכרו במקרים בהם הייתם נפלאים, מצוינים עבור עצמכם ועבור אחרים. ואל תתנו לייאוש להיכנס. אולי בעבר לא מצאתם את העזרה המתאימה - המשיכו לחפש. אולי בניסיונות הקודמים הייתה טעות קטנה שהעכירה את החוויה, אולי לא הייתם מספיק מוכנים ואולי לא החלטתם עד הסוף שהפעם אתם אחראיים! תמיד יש תיקווה תמיד יש פיתרון. תמיד תוכלו למצוא דרך שאיתה אתה מרגיש כמו מלך ואת מרגישה הנסיכה הקסומה. זה שעדיין לא מצאתם אינו אומר שאין, זה אומר שיש מקום שלא חיפשתם בו. תזונה, ספורט ומחשבה טובה זו הדיאטה המומלצת. אחריות, יוזמה ודבקות במטרה לכל אחד יש - בקשו עזרה וראו שיש לכם ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ ... וטיפול בהתמכרויות (סמים, אלכוהול, הימורים, מין, הפרעות אכילה, עישון סיגריות) - שאלות ותשובות סביב ההחלטה לפנות לטיפול ולעזרה מקצועית מהי התמכרות? באופן כללי, התמכרות הינו מושג המתאר שימוש חוזר בחומרים או בהתנהגויות, באופן כפייתי, ללא יכולת האדם לשלוט בכך, ועל אף הנזקים הברורים הנגרמים לו כתוצאה משימוש זה. השימוש בחומר או בהתנהגות מהווה דרך להתמודד עם מצבים רגשיים שונים תוך קבלת חוויה רגשית מתגמלת ומענגת. האדם המכור מפתח תלות רגשית בהתמכרות אשר מתבטאת גם בתלות הגופנית - נוצר צורך להגביר את הכמות או המינון בהם נעשה השימוש כדי להגיע לאותה ההשפעה על הגוף והנפש. ההתמכרות לחומרים כוללת התמכרות לסמים, אלכוהול, ניקוטין ועוד, בעוד התמכרות להתנהגויות כוללת בין היתר התמכרות להימורים, אכילה, עבודה, מין ואינטרנט. המשותף לכל ההתמכרויות הוא שחייו של המכור מתנהלים סביב ההתמכרות, תוך פגיעה ממשית וגרימת נזק ברמה האישית והנפשית, הגופנית, הכלכלית, הזוגית והמשפחתית, החברתית והתעסוקתית. מדוע קשה לאדם להגיע לטיפול? הכחשת הבעיה הינה מכשול העומד בפני המכורים. קיים קושי להכיר בבעיה ולהודות בה בפני עצמם ובפני הסביבה. הכרה כזו מלווה בתחושות של אשמה, פחד ובושה. בחלק מההתמכרויות תבוא גם התהייה באם ההתמכרות פרושה מחלה או עבירה פלילית. קיימת סטיגמה והרעיון שזקוקים לעזרה מבחוץ לא מקובל אף הוא חברתית וגורם למבוכה. לעיתים עולה נושא של חוסר אמון בגורמים החיצוניים המטפלים יחד עם חשש לעבור תהליך טיפולי ... טיפולי הכרחית על מנת לשנות את המצב הקיים ולשפר את איכות חיי המכור וסביבתו. לאחר הצעד הראשון בטיפול ובהדרגה לרוב מתגברים על הקושי ולומדים להפיק מהטיפול את המרב. מתי האדם יגיע לגמילה? פעמים רבות האדם יגיע לטיפול מתוך רצון. כאשר הוא ירגיש בהשלכות ההרסניות של התמכרותו, יבין שהוא תלוי בחומר החיצוני או בהתנהגות הממכרת, ויכיר בכך שהוא לא מצליח להיגמל לבד. האדם המכור עשוי לפנות לטיפול לאחר שהגיע להידרדרות קשה בכל תחומי החיים אך יחד עם זאת הוא אינו חייב להגיע לנקודת השפל בחייו על מנת שהטיפול יהיה יעיל. ... או פרטני לאחד מבני המשפחה). בקרב משפחתו של המכור (אם זה הורים, אחים, בת / בן הזוג או הילדים) מתנהל אורח חיים מסוים מול המכור. לכל חבר משפחה תפקיד מסוים, והתקשרויות מסוימות במערכות היחסים. עם כניסת המכור לתהליך גמילה והטיפול שיווי המשקל הזה מופר. כעת גם על המשפחה עובר תהליך שינוי ועליהם למצוא יחד את האיזון המחודש הבריא. כמו כן לאורך השנים המשפחה חוותה רגשות של בושה ואשמה, מבוכה ואי נעימות כלפי הסביבה, הסתרת הסוד, בלבול, כעסים וחוסר ידע כיצד להתמודד עם בעיית ההתמכרות. וכעת חשוב לאפשר להם את המקום לעבד את כל החוויות, לקבל תמיכה והדרכה, ולעבור תהליך שינוי במקביל למכור אשר יוביל לשיפור איכות חייהם. עם זאת ישנם מקרים בהם לא ניתן לגייס את המשפחה לטיפול או שהיא עלולה לחבל בתהליך ואז ההמלצות הטיפוליות תהיינה אחרות. לעיתים האדם העובר את השינוי משפיע באופן עקיף ולטובה על בני משפחתו, ... ישנם מקרים שבהם הוא מחליף וממיר את ההתמכרות באחרת. לדוגמא אדם שהפסיק לשתות אלכוהול יתחיל להמר. זו אינה גמילה! האדם נמצא עדיין בתוך מעגל ההתמכרות וממשיך לסבול מתוצאותיה ההרסניות. הוא לא שינה את דפוסי התנהגותו ולא טיפל בעצמו ובקשייו הרגשיים. ההתמודדות שלו במצבים השונים שחייו מזמנים לו איננה בריאה, וממשיכה להיות דרך בריחה - הפעם להתמכרות החדשה. לכן עליו ללמוד להתמודד באופן טבעי עם רגשות ומצבים בחיים ולא בעזרת התנהגויות ממכרות או חומרים חיצוניים אשר משנים את מצב ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ דיאטה / הרזיה - לגייס את המוח למען ירידה במשקל! ההשמנה היא מחלת המאה יותר ויותר אנשים בעולם סובלים מאכילה כפייתית ומעודף משקל. מדוע קשה לנו לרדת במשקל? איך מגייסים את המוח למען ירידה במשקל? מה מסתתר מאחורי ההשמנה? מהם דפוסי האכילה שלנו? מאמר זה עוסק בדפוסים המנהלים את חיינו בנוגע לאוכל ובטכניקות לשינוי דפוסים אלו באמצעות דמיון מודרך ו N. L. P על השימוש בטכניקת N. L. P. ודמיון מודרך לירידה במשקל ולשיפור דימוי הגוף מבוא פעם הכל היה פשוט. כשאנשים היו רעבים הם אכלו את מה שהיה. היום, השתבש מנגנון הרעב והשובע. אוכלים באמצעות העיניים, באמצעות חוש הריח או חוש השמיעה. גם המאכלים נעשו יותר מתוחכמים ויותר זמינים. האדם הפסיק להקשיב לגופו. הוא מקשיב לקולות ולמראות (הפרסומות), הוא מפתח חוש ריח וטעם (כל אניני הטעם למיניהם) והתוצאה היא השמנה. השמנת יתר נובעת מצריכה עודפת של קלוריות ושריפה מועטה של הקלוריות. גורמים רבים מביאים להשמנה וביניהם: גורמים גנטיים, גורמים הורמונלים, גורמים סביבתיים, גורמים חברתיים, תרבותיים וכן חוסר פעילות גופנית. גם לפסיכולוגיה יש תפקיד מפתח בהשמנה. נשים וגברים בגילאים שונים ובכל שכבות האוכלוסייה, סובלים ממשקל עודף. נמצא כי מצבי לחץ שהם תולדה של חוסר איזון בחיינו, תורמים בצורה ישירה להשמנה, במקרים רבים אף להשמנה קיצונית, הן אצל נשים והן אצל גברים. הפחד מההשמנה אינו פוסח על ילדות צעירות, החוששות להיות שמנות ועקב כך עסוקות בדיאטה, הולכות לחדרי כושר, לוקחות מאמן כושר פרטי, שיעורי פילאטיס, רק כדי להיראות כמו "ההיא" בפרסומת, או כמו הדמות התורנית הנערצת עליהן. דימוי גוף כדי לטפל בבעיות האכילה חשוב לפתח דימוי גוף חיובי. דימוי הגוף לא עוסק רק בחיצוניות ובתכונות האובייקטיביות, אלא גם בייצוג סובייקטיבי של המראה החיצוני, האמונות, הרגשות, התחושות והאופן שבו היחיד תופס את הגוף הפרטי. ברוב הארצות המפותחות, הלחץ החברתי לגבי דימוי הגוף קשור קשר ישיר למשקל וצורת הגוף. אידיאל היופי עבור הנשים הוא רזה באופן בלתי אפשרי. אידיאל היופי עבור גברים הוא המבנה השרירי החטוב. כולנו רוצים להיראות ולהרגיש במיטבנו, אבל המראה החיצוני שלנו לא תמיד קשור למשקל. כדי להיות בריאים עלינו לחנך את עצמנו, לרכוש ולפתח דימוי גוף חיובי. לואיז היי (מחברת הספר "אתה יכול לרפא את חייך") מאמינה כי הגוף מדבר אלינו ללא הרף וכי אנו יוצרים כל "מחלה" בגוף. הגוף, לדבריה, משקף את אמונותינו ומחשבותינו הפנימיות. לטענתה: אנורקסיה ובולימיה מהוות שלילת חיים מן העצמי, צורה קיצונית של שנאה עצמית. ושנאה עצמית היא בעצם שנאה של מחשבה אשר יש לנו לגבי עצמנו. משקל יתר לפי לואיז היי מייצג את הצורך בהגנה. אנו מחפשים הגנה מפגיעות, עלבונות וביקורות. הטיפול הנכון ב⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ לרזות ולרדת במשקל - רוצה לרזות ולא מצליח / ה "אני באמת כל כך רוצה! למה זה לא מצליח לי?" מי מאיתנו לא שאל את עצמו לפחות פעם אחת את השאלה הזו? איך זה שאנחנו רוצים לעיתים להשיג משהו או לעשות שינוי וזה לא קורה? הפער שבין הרצון לבין המציאות יכול להיות מאד מתסכל. שינוי הוא מושג שטומן בחובו התחלה חדשה, התנהגות אחרת. אז מה יש בו בשינוי שמצד אחד אנחנו רוצים בו ומצד שני קשה לנו כל כך להשיגו? כמו לדוגמא שינוי הרגלי אכילה... האם חשבתם לעשות שינוי בהרגלי האכילה שלכם? אולי לרזות? אולי לאכול בצורה יותר מסודרת ונעימה? רבים חושקים בשינוי שכזה, ומעטים מצליחים בו לאורך זמן. למה וכיצד עושים זאת למרות זאת? שינוי דורש מאבק בין הכוחות שלנו לכוחם של ההרגלים. את ההרגלים שלנו אנחנו יצרנו ולכל הרגל יש הסבר וסיבה מדוע הוא קיים. לא תמיד אנחנו מודעים לסיבות אבל הן קיימות. ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ דיאטה / לרדת במשקל / הרגלי אכילה - לסלוח לעצמי מה לדעתך הכי מכשיל אותך? אני אגלה לך - הביקורתיות העצמית. רגע, אבל ביקורת עצמית זה לא משהו בונה? אם אני ביקורתי כלפי עצמי הרי שאני עושה בדק בית, מחפש מה לשפר... ביקורת בונה, לא? אז כנראה שביקורת וביקורתיות זה לא אותו דבר. לבדוק את עצמי, איפה אני טועה, במה וכיצד אני יכול להשתפר, זה לא ... אותי וגורם לי להיות בלתי מסופק באופן תמידי. אולי המונח הלקאה עצמית ייתפס לחלק מאיתנו עוצמתי מדי אבל עם יד הלב... כן, כן, רובנו מלקים את עצמנו. הביקורת העצמית, השיפוטיות וההשוואתיות הקשורים באכילה הם הגורם העיקרי לאכילה לקויה. הביקורתיות לבדה איננה כל הענין אלא העיסוק בה! על פי הגישה הקוגניטיבית הקושי באכילה אינו נובע דווקא מתוכן המחשבות של האדם, אלא מכך שהוא עסוק בהן "ומרעיל" את עצמו בהן. הביקורתיות לא מביאה לשינוי. היא גורמת לאדם לפגוע בעצמו ולהחליש את עצמו. ברגע שהאדם יבין שהסיבה בגללה הוא ממשיך להרעיל את עצמו אינה מספיק טובה הוא יסכים לוותר על העיסוק במחשבות אלו ולא ישתף איתן פעולה. אבל המחשבות האלה לא נשארות רק בראש, הן מעוררות רגשות. הרגשות המתעוררים בדרך כלל הם תיסכול ואכזבה, אשר לרוב מתורגמים גם לכעס. כעס הוא פח האשפה של המחשבות והרגשות "השליליים", אלו שקשה לנו להיות בהם, להכיל אותם. תיסכול אכזבה וכעס תמיד יכשילו אותנו. הם ייקחו אותנו למקרר, מה שיעורר יותר אכזבה, שיפוטיות, בקורתיות, אכזבה ועוד כעס! לקראת יום הכיפורים, אני מזמינה אתכם לתרגל סליחה עצמית. לא קל לסלוח, ואולי אף יותר לעצמי. סלחו לעצמכם, תהיו בחמלה עצמית, אמרו: "אני סולח/ת לי, אני מבינ/ה שהיה לי קשה" "אני סולח/ת לעצמי, אני מבינ/ה שהרגשתי חלש / ה, וזה בסדר להיות חלש/ה לפעמים" לא, זה לא יוביל לשחרור ולאכילת יתר. הכעס הוא זה שמוביל אותך לשם הרשו לעצמכם להרפות, לסלוח, לבכות. בקשו חיבוק מעצמכם או מאחר. באהבה, ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ דיאטה / הרזיה - האם את מוכנה? דיאטות... שוב ושוב מתחילים, מצליחים, מפסיקים, נכשלים... למה את נכשלת? האם לא חבל להתאמץ ולהתאכזב? אולי עדיף לא להתחיל בכלל? הסוד הוא במעגל! - מעגל המוכנות לשינוי ודאי לא פעם שאלת את עצמך: מדוע אחרים מצליחים? האם אין לי אופי? למה לפני הבר - מצוה של הבן היה לי קל? למה בקיץ אני מצליחה יותר? ובכן, התשובה היא שהכל ענין של טיימינג, של המוכנות שלך. כל תהליך של שינוי, במיוחד קשה ותובעני כמו ירידה במשקל, דורש מוכנות - מוכנות נפשית, ממש כך. היכולת להיכנס לתהליך של שינוי אכן משתנה בין אדם לאדם, אך משתנה אצל כל אחד גם מזמן לזמן. אם תדעי לאתר את מידת היכולת שלך להיכנס ל"משמעת", וודאי תוכלי לחסוך את התיסכול שבכישלון. נשמע כמו תירוץ טוב... אבל אם תדעי לאתר את מידת היכולת שלך להיכנס לתהליך של הרזיה, תוכלי לפסוע צעד אחר צעד ולהתקדם בקצב שבאמת מתאים עכשיו לך. להתחיל ביום ראשון, אחרי החגים, לחפש קיצורי דרך, ללכת על דיאטות רעב, כל אלה נסיונות שאינם מבחינים בין מי שמוכן להיכנס לפעולה לבין מי שעוד בודק כמה הוא מוכן עכשיו להתאמץ... שינוי הרגלי אכילה, כמוהו כמו כל שינוי אחר בהתנהגות. זהו תהליך ויש לו כמה שלבים קבועים. השלבים הם אוניברסליים. כלומר כל אחת עוברת אותם בדרכה אל השינוי. ההבדלים יכולים להיות באופן ובמשך ההתנהלות בכל שלב. כלל חשוב הוא שלא ניתן לדלג על אף שלב. היכולת לזהות באיזה שלב אני נמצאת מאפשרת "תיאום ציפיות" והבנה מה נדרש ממני על מנת להתקדם ולהצליח. מבחינים בחמישה שלבים מרכזיים בתהליך השינוי: נתחיל דווקא משלב הפעולה, השלב שבו ממש מתחילים דיאטה, ספורט וכו'. זהו איננו השלב הראשון בתהליך אבל אנחנו נוטים לפצוח בדיאטה בשלב זה. כשאת מודיעה לעצמך או לקרובים לך "מיום ראשון אני מתחילה" את קופצת לשלב הפעולה מבלי שעברת אולי את השלבים ההכרחיים הקודמים לפעולה. לכן כשנכנסים לפעולה בעודנו מצויים מבחינה מחשבתית ונפשית בשלבים מוקדמים יותר בתהליך... במילים אחרות - כשאיננו מוכנים עדיין לשלב "הפעולה"... אין סיכוי להצליח! השלבים המקדימים את שלב הפעולה הם שלב ההחלטה, שלב מאד קריטי, עליו אנו נוטים לדלג, או לא נותנים לו את כובד המשקל הראוי לקבלת החלטה באמת. אך עוד לפני ההחלטה - שלבים בהם נמצאים רוב האנשים רוב הזמן... שלבי ההרהור. אנשים רבים נמצאים הרבה מאד שנים (!) בשלב ההרהור, מתחבטים האם להיכנס לתהליך השינוי, אך אינם מגיעים לכדי החלטה. מחר, אחרי החגים, יום ראשון, כשאסיים ללמוד, אחרי ההיריון, לפני ההיריון ... פחד מכישלון, פחד מהצלחה, סף תסכול נמוך או היסטוריה של ניסיונות כושלים. הרבה שאלות מודעות יותר או פחות פוגשות אותנו בשלב ההרהור: מה יהיה אם אכשל? ומה יהיה אם אצליח? האם אשאר אותה אחת? איך אצליח לשמר את הירידה במשקל, ואם בכלל? אולי עכשיו אין לי מספיק כוחות בשביל לעשות את זה? למה שהפעם זה יעבוד, כשנכשלתי כ"כ הרבה פעמים בעבר? עיבוד השאלות וההתחבטות (הרהור!) חשובים מאד. דילוג מעל שלב חיוני זה יחזיר אותנו אליו שוב ושוב בכל פעם שניתקל בקושי או בספק. גם הנפילה היא חלק ממעגל השינוילפעמים די ... ספירלה - אנו סובבים בו שוב ושוב, אך כל סבוב הוא שונה, ואם לא נוציא את עצמנו מהתהליך, נרים ידיים ונתייאש תמיד נהיה במקום גבוה ומתקדם יותר. את יכולה לנסות לבחון את עצמך - מהי מידת המוכנות שלך לשינוי בהרגלי האכילה? באיזה שלב את נמצאת ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ דיאטה - משהו מתוק כאן ועכשיו!! להקשיב לגוף וגם לנפש בא לך, אבל ממשששש בא לך, משהו מתוק... את ממש מרגישה את זה בגוף. צריכה את הטעם בפה, צריכה את הסוכר בדם, צריכה את האנרגיה זורמת לרקמות. זה לא שרק בא לך, את באמת ממש צריכה. חשק בלתי נשלט למתוק שכיח בעיקר בקרב נשים. האמנם מדובר בצורך אמיתי? ומי זה שצריך? הגוף? ומה עם הנפש? התשובה מתחלקת לשני חלקים עיקריים, אשר בדרך כלל עובדים יחד - הגוף. והנפש. מתוק - צורך גופני הגוף לא פעם באמת צריך ... העיכול, נכנס מהר לדם ומגיע לאיברים, בעיקר חשוב לנו שיגיע - למוח. כשהמוח לא מקבל אספקה נאותה של סוכר הוא משדר למרכז הרעב במוח "אני צריך סוכר!" ומרכז הרעב במוח שולח אלינו שדר מאד ברור... באילו מצבים מרגישים צורך לאכול מזון עשיר בסוכר? 1. כשלא אכלנו הרבה שעות. רמת הסוכר בדם יורדת והצורך לאזן אותה משדר לנו לצרוך סוכר. 2. כשעשינו מאמץ פיסי - ניצלנו הרבה ממקורות האנרגיה שלנו, והגוף מבקש למלא את המצברים מחדש במהירות. 3. בימים שלפני המחזור החודשי חלים שינויים הורמונאליים שמעוררים אוביקטיבית את הדרישה של הגוף למתוק. 4. כשאכלנו הרבה מתוק. הרבה מתוק? נשמע לא הגיוני? למה בימים שלפני המחזור יכול לעלות הצורך במתוק? מוכרים השינויים במצב הרוח כמו עליה במתח נפשי, ברגישות ובעצבנות, המתרחשים בימים שלפני סיום המחזור החודשי. שינויים אלה נובעים מירידה ברמות של סרוטונין במוח בימים אלה. לסרוטונין תפקיד ראשי בתחושות וברגשות הקשורים ל"מצב רוח". היכן הקשר לאכילת מתוק? רמות הסרוטונין הנכנסות למוח תלויות באכילת פחמימות. כלומר - אכילה של פחמימות מגבירה את רמת הסרוטונין במוח. הצורך באכילת מתוק בא, אם כן, מתוך נסיון של הגוף לאזן את רמת הסרוטונין ולתקן את השינויים במצב הרוח הנובעים מהירידה ברמתו. מחקרים מראים כי צריכת הקלוריות אכן עולה באופן משמעותי בקרב נשים "הסובלות" מסימפטומים אלה שלפני הוסת בעוצמה יתרה. למה דווקא כשאוכלים מתוק יכול לעלות הצורך במתוק? כשאנחנו אוכלים משהו מתוק, הגוף שלנו מפריש הורמון בשם אינסולין, שתפקידו להכניס את הסוכר מהדם לרקמות. כשאנחנו אוכלים מזון עתיר סוכר, עולה בתגובה לכך רמת האינסולין בדם באופן מיידי. האינסולין עושה את עבודתו נאמנה ומכניס את הסוכר לרקמות. לפעמים זה קורה מהר מאד עד כדי כך שעלול להיווצר מצב הפוך, בו רמת הסוכר בדם ירדה יתר על המידה. זה מסביר את הצורך בעוד ועוד מתוק. אצל אנשים שמנים, רמות האינסולין הגבוהות נשארות לאורך זמן. לעיתים מופרש אינסולין בעודף, ולעיתים איננו מתפנה מהדם מספיק ביעילות. הימצאותו של האינסולין לאורך זמן בדם גורמת גם כן לאותו צורך באכילת מתוק. מבלבל... כשלא אוכלים - מרגישים צורך. כשאוכלים יותר מדי - מתעורר הצורך... כדי להימנע מהתנודות הללו בצורך במתוק עדיף לאכול באופן שגרתי ובכל ארוחה מזונות המספקים לגוף אנרגיה בצורה מתונה יותר. פחמימות "איטיות" מגיעות מדגנים (עדיף מלאים), קטניות, תפו"א, קינואה וכד'. דילוג או וויתור על פחמימות בארוחה גורם לתנודות ברמת הסוכר בדם. אלו גורמות לגוף לעשות שינויים הורמונאליים שמטרתם לגייס סוכר ממאגרים בגוף. איזונים אלה מתרחשים כל העת ואין צורך להעצים ולאתגר אותם. לכן, צריכה מתונה של פחמימות איטיות תורמת לאיזון ולהפחתה בצורך המיידי לאספקת אנרגיה ממתוק. מתוק - הצד הרגשי בדרך כלל הצורך הוא לא רק רגשי, אלא שילוב של צורך פיסיולוגי אמיתי עם צרכים רגשיים שאנחנו משליכים על מתוקים. "זה מנחם", "מפנק", "מגיע לי" ועוד ועוד. אם נדע להפריד בין צורך אמיתי לשיחות הרגשיות, נוכל להיות קשובים באמת לצרכים שלנו, ולא להיכנס למעגלים של הימנעות ואיסורים. לכולנו יש "שיחה" על מתוק. "זה משמין", "זה אסור", "עדיף לא לגעת כי אם מתחילים לא מפסיקים..." ועוד... שיחות פנימיות יכולות להוביל אותנו למצב שבו אנחנו לא לומדים לאכול מתוק במידה הנכונה לנו או לחילופין לנסיון להימנע מאכילת מתוק. "לברוח" מאכילת מתוק, להימנע, לחשוב שזה אסור... זו גישה שהיא מתכון כמעט בטוח לכישלון. מה עושים? הקושי בהתמודדות נובע מחד מצורך אמיתי שמנהל אותנו בניגוד לרצוננו החופשי, אלא שהוא מלווה בתסכול מאכילה שאין בה בחירה ולרוב גם לא הנאה. "בכלל לא רציתי לאכול את העוגיות האלה, זה לא באמת טעים". התחושה של אכילה מיותרת מובילה לא פעם לרגשות אשמה, לשיפוטיות עצמית, אשר מובילות במקרים רבים - לאכילה נוספת! 1. הקשיבי לעצמך. שאלי את עצמך: עד כמה אני צריכה את השוקולד הזה עכשיו? 2. בהתאם לתשובה קבלי החלטה. אל תתחכמי עם צורך אמיתי. לברוח ממנו לא כדאי. הוא ירדוף אחריך וישיג אותך. 3. תני לעצמך את מה שאת צריכה. כשאת עושה את זה מתוך בחירה ומודעות, סביר להניח שלא תחושי אשמה. יש גם סיכוי טוב שהצורך יבוא על סיפוקו וייסגר המעגל. 4. אם בא לך עוד... חזרי על אותו תהליך. אל תנסי לחסוך. תהיי אותנטית, אמיתית. פעלי מתוך יושרה. 5. תיהני ממה שאכלת. אימון על הקשבה לצרכים אמיתיים הוא תהליך שמאפשר אכילת מתוק במידה נכונה כמענה לצורך אמיתי, בין אם הוא גופני או רגשי. ההקשבה מדלגת מעל אוטומטים ואיסורים, ומלמדת אותנו לתת לעצמנו את מה שבאמת עושה לנו טוב... גם אם זה ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ אכילה כפייתית - טיפול באמצעות דמיון מודרך אכילה כפייתית הינה תופעת "התקף זלילה" כפי שהציבור מכיר. השוק מטפל באכילה כפייתית באמצעות דיאטות שונות כאשר המטרה העיקרית הינה בקרה ואיפוק בכל הנוגע למזון. האם תהיתם אי פעם מה מביא אותנו ל"התקפי זלילה"? למה גם כאשר אנו נמצאים בבקרה ואיפוק ואנו יורדים במשקל אחר כך אנו עולים בחזרה? למה יש אנשים שלא זקוקים לבקרה ובכל זאת נשארים רזים? קיים קשר ישיר בין מצב רגשי - נפשי לבין אכילה כפייתית. הנפש שלנו חווה חוויות מהרגע שבו יש דופק בעובר ועד יום מותנו. חלק מהחוויות הינו חיובי ותורם לנו לביטחון עצמי, לדימוי עצמי וכדומה, וחלק מהחוויות הן חוויות שליליות וטראומתיות. ישנן חוויות שאין אנו יכולים להכיל ולכן הן מודחקות הצידה כאילו "נשכחות" מתודעתנו אך תת המודע זוכר הכל. חוויה שלילית מביאה אותנו למגננה, מגננה יכולה להתבטא במספר צורות: אני אתייחס כאן למגננה הבאה לידי ביטוי באוכל או זלילה. תת המודע שלנו מתרגם: שומן= מגננה האוכל נותן לנו נחמה, ביטחון, אהבה - תחליף למה שחסר לנו בפועל בחיי היומיום. כאשר חוויה טראומתית חוזרת על עצמה אף בוורסיות שונות מנגנון ההגנה שלנו הינו של השמנה כך הגוף מאותת שלא יתקרבו אלינו, שאנחנו נמצאים בתוך ההגנה של הגוף שלנו ולכן עד שלא נפתור את הסיבות והמהות למגננה - האכילה הכפייתית תתמיד להשאר. טיפול בדמיון מודרך הוא דרך משמעותית לטפל בבעיה ולשחרר את החוויות השליליות והטראומתיות שגורמות לאכילה כפייתית וכנגזר מכך להשמנה ולחוסר היכולת להגיע לאיזון תזונתי. אחרי שמשחררים את החוויות השליליות ומחליפים אותן בחיוביות האיזון התזונתי מגיע לבד, האכילה הכפייתית מפסיקה מעצמה כי כבר אין צורך יותר בצורת ההתנהגות של "אכילה כפייתית" כדי להגן על הגוף, על האני שלי כי הרי כבר אין צורך במגננה. זהו השלב שמגיעים ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ ... סיבות לכך שסופן של הדיאטות ידוע מראש ומה האלטרנטיבה לפני מספר שנים ניהלתי שיחה עם חברה קרובה, שידעה לדקלם לי כמה קלוריות יש בלחמנייה, בתפוח ובפרוסות של סוגי לחמים שונים. מיותר לציין שהיא הייתה שקועה עמוק בירידה במשקל, וציפתה, ששינון כמות הקק"ל במוצרי המזון השונים יעזור לה בתהליך. על אף שלכאורה נראה שהתהליך, שהיה מלווה פעילות גופנית אינטנסיבית, נשא פרי, שנה לאחר תחילת הדיאטה היא הפכה למתוסכלת מהתהליך עצמו, ולאט לאט הפסיקה לרזות. אותה חברה בחרה בדרך הנפוצה ביותר להרזיה, מאחר שנחשפה להרבה ספרות בנושא בחנויות ובאינטרנט. חנויות הספרים גדושות בספרים שנכתבו על ידי "מיטב אנשי המקצוע" בתחום, אשר מוכרים לנו את "דיאטות הפלא" שלהם לבעית המשקל. כמות הספרים החדשים שיוצאים בכל שנה תלויה אך ורק בגורם אחד והוא כמות המדפים בחנויות הספרים, ובכך כמובן לא לוקחים בחשבון את מכירות ספרי הדיאטה המקוונים. סופן של כל אותן דיאטות ידוע מראש, מאחר שהנחת היסוד של כותבי הספרים והמאמרים היא שמה שעבד בשבילם, חייב לעבוד בשביל אחרים, והם אינם מתחשבים בגורמים נוספים שיכולים להשפיע על התהליך עצמו. כמו כן, הכותבים שוכחים להתייחס למספר נקודות חשובות שמונעות את הצלחת הדיאטות שלהם: 1.התמדה - דיאטות ניתן להגדיר כשינוי בדפוסי האכילה לפרק זמן מוגבל עד לקבלת התוצאות. מאחר שההגבלות בדיאטות הן קיצוניות, לא ניתן להתמיד בהן לפרקי זמן ארוכים כמו שנים, מה שמוביל לתסכול רב אצל האנשים, והם נשברים ומספיקים להתמיד. 2.הגבלות הדיאטה - חלק מהדיאטות מגבילות אכילה של מוצרים מסוימים או אפילו קבוצות מזון שלמות. מגבלה זו אינה ניתנת ליישום בטווח הארוך, ומעבר לכך גם אינה בריאה מאחר שהיא עלולה לגרום להתפתחות חסרים תזונתיים. 3.התאמת הדיאטה ליום - יום - שקילת ומדידת מוצרי המזון בהתאם למגבלות הדיאטה בהחלט יכולה לסייע לירידה במשקל, אך הכמות אינה מותאמת אישית, השקילה והמדידה גוזלות זמן רב ולכן הדיאטה אינה ישימה לטווח ארוך. 4.עלות הדיאטה - נוסף על העלות של הספר שרכשתם, בספרות עצמה תמצאו רשימות של מוצרים שיש לרכוש על מנת לרזות. חלק מהדיאטות אף מציעות מגוון רחב של "מוצרי בריאות" ייחודיים משלהן במחירים גבוהים עוד הוצאה כספית שלא כולם יכולים לעמוד בה. 5.ירידה במטבוליזם - כאשר מתחילים דיאטה ומקצצים בצריכה הקלורית, הגוף מגיב בהתאם ומתרחשת ירידה במטבוליזם (ירידה בהוצאה הקלורית של הגוף). לכן, ככל שהדיאטה נמשכת זמן רב יותר, היעילות שלה יורדת, והאנשים מרגישים כישלון וירידה בערך העצמי שלהם. אחת האלטרנטיבות הקיימות היום הן ניתוחים בריאטריים בקופות החולים ובאופן פרטי. במטרה לעבור את הניתוח, חובה לעמוד במספר קריטריונים, כגון משקל, מחלות רקע, רקע פסיכולוגי וניסיונות הרזייה קודמים. יחד עם זאת, חשוב לציין שמדובר בתהליך כירורגי לכל דבר המחייב הכנה לפני הניתוח ואשפוז של מספר ימים. כמו כן, ניתוחים אלה אינם נטולי סיבוכים, ובמקרים נדירים אף יכולים לגרום למוות. חשוב לציין שהניתוח לבדו אינו פותר את בעיית המשקל, ובמטרה לשמור על התוצאות יש צורך בלווי צמוד של דיאטנית לאחר לפני ואחרי הניתוח. בשנים האחרונות (אם כי קשה לנקוב בתקופה מדויקת בה הכל החל), יותר ויותר דיאטניות מודעות לפן הנפשי וה⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ דיאטה / תזונה - איפה איבדנו את ההקשבה לרעב ולשובע? יש לי חתולה וכלבה. למרות שהן דיירות ותיקות מאד בביתנו, עדיין לא למדתי כמה אוכל נכון לתת להן. למה? כי הן יודעות בדיוק כמה לאכול. לעתים הן משאירות בכלי ולעתים מבקשות תוספת בדרכן ובשפתן. אבל, כשבני הבית אוכלים, הן מבקשות להצטרף, גם אם כלי האוכל שלהם מלאים, כלומר ללא קשר לרעב שלהן. בעלי חיים, בעיקר בטבע, אוכלים כשהם רעבים, ומפסיקים כשהם שבעים. זה נכון במיוחד לגבי טורפים. לביאה לא תצא לטרוף אם איננה רעבה! גם אוכלי עשב, כמו זברות, אוכלים עד שכרסם מתמלאת, ואז הם רובצים תחת שיח ומעלים גירה... בעלי חיים מבויתים, לעומתם, מצויים היכן שהוא בתפר שבין הקשבה לצרכים הפיסיולוגיים הטבעיים שלהם לבין העובדה שהם לא חיים בטבע והם חשופים לגרויים שהם תולדה של החיים בסביבה אנושית. אילו בעלי חיים אנחנו? בני האדם? רובנו, ובעיקר אלו בינינו אשר חוו דיאטות אי אלו פעמים במהלך חייהם, מקשיבים מעט מאד לתחושות הרעב והשובע. אנחנו אוכלים כתוצאה משלל סיבות וגורמים: התכנסות חברתית או משפחתית מובילה אותנו לאכול, כשאנחנו שמחים אנחנו אוכלים, כשאנחנו משועממים, עייפים, כועסים, עצובים, מתוסכלים... ומה עם רעבים? גם, לפעמים... החדשות הטובות הן שיש לנו את זה, כמו לחיות בטבע. יש לנו מנגנונים פיסיולוגיים מאד משוכללים ומתוחכמים, שכל מטרתם היא לווסת את כמות האנרגיה שאנחנו מכניסים לגוף, בהתאם לצרכים שלנו. מערכת העיכול שלנו מפרישה הורמונים, המעבירים שדרים למוח, המתורגמים לתחושה של רעב או שובע. כשהקיבה ריקה מופרש ממנה הורמון, המגרה במוח את מרכז הרעב. כשרמת הסוכר בדם שלנו יורדת, המוח מקבל מיד מסר של מחסור באנרגיה, גם הוא מתורגם לתחושת רעב. התרחבות של הקיבה, מנגד, מורידה את ההפרשה של הורמון הרעב, ונוכחות המזון במערכת העיכול מעוררת הפרשת הורמונים המגרים את מרכז השובע במוח. גם למערכת העצבים יש תפקיד, וגם שדרים עצביים מגיעים למוח ואומרים: צריך אנרגיה, אני רעב, או לחילופין, די לי, מה שקבלתי עכשיו במזון מספיק לי, אני שבע. אז... כיצד זה שאנחנו, למרות כל זאת, משמינים? איך זה שיש לנו את כל מה שיש לזברה ואף יותר, אבל היא יודעת להכניס לגופה בדיוק את כמות המזון הנכונה לצרכיה ואילו אנחנו מעמיסים עוד ועוד? התשובה היא שהפסקנו להקשיב להם, לאותם מנגנונים מדהימים ומתוחכמים. גברנו עליהם בתחכום שלנו, ואפילו איננו זוכרים שהם קיימים. "רק רזים אוכלים מתוך רעב", "אין לי מנגנון רעב ושובע", "יש לי בעיה שאני לא שובעת", "לא זוכרת מתי אכלתי מתוך רעב", "קשה לי להבדיל בין רעב פיסי לרעב רגשי"... אמירות שחלקן נאמרות ספק בהומור, ספק ברצינות, המביעות את הבלבול ואולי התסכול שאנחנו שרויים בו. איפה הם הרעב והשובע? מתי אבדנו אותם, ומדוע? מחקרים מצביעים על כך ששעת האכילה שלנו מושפעת בעיקר מהסביבה - מהשעה בה מגיעים הילדים הביתה, מהשעה בה יוצאים להפסקה בעבודה, או פשוט לפי השעה שבה אנו רגילים לאכול מזה שנים. לעומת זאת, יש בינינו גם כאלה שאף פעם לא מוצאים את הזמן המתאים... וכשמגיעים לזמן האכילה מוצאים את עצמנו בתחושת רעב בלתי נשלטת. כשאנו רעבים מאד קשה לנו לשלוט על כמויות האוכל. מנגד, אנחנו אוכלים לא פעם גם כשאיננו רעבים כלל... כמות המזון שאנחנו צורכים בארוחה תלויה בגודל הצלחת, במגוון המאכלים שיש בארוחה או במקרר, בגרויים חיצוניים, אך מעט מאד כתוצאה מתחושת השובע. חשוב לדעת, שתחושת השובע אינה מיידית, משך הזמן החולף מרגע כניסת המזון למערכת העיכול ועד לקבלת שדרי השובע במרכז השובע במוח הוא כעשרים דקות. לכן, יש חשיבות גם למהירות האכילה. מי שאוכל מהר מאד, מוצא את עצמו מול צלחת ריקה ועדיין עם תחושת רעב. לעומת זאת, נחוש שבעים כשה⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ ... לרזות? עשרה סימנים לכך שאתם לא בכיוון הנכון... בדקו את עצמכם האם אתם מחכים לסוף הדיאטה כדי "להשתחרר", ולחזור לאכול כל מה שבא לכם? סימן גרוע. סימן שאתם "בדיאטה", ולא עושים שינוי תזונתי אמיתי. שינוי תזונתי הוא לתמיד, פחות או יותר. אם אתם מחכים לסוף, סימן שהתוכנית התזונתית שלכם לא טובה, לא מתאימה לכם, ולא מספקת אתכם. כשתחזרו לאכול מה שבא לכם, תשמינו בחזרה. האם אתם רעבים בדיאטה? על הפנים. במצב רעב הגוף נכנס למגננה, וצורך פחות קלוריות. אחרי שתפסיקו את הדיאטה, אותו מזון שאכלתם קודם, ישמין אתכם אפילו יותר. ותהיו חייבים לחזור לאכול כמו קודם, כי הרי לא תוכלו להמשיך להיות רעבים לנצח, נכון? זוהי תופעת ה"ריבית דה ריבית", על כל ק"ג שיורדים ב"דיאטה", עולים אח"כ שניים. מספיקה דיאטת כסאח אחת כדי לפגוע בחילוף החומרים שלכם לשנים ארוכות. האם אתם אוכלים מהר? הפסד שלכם. האוכל לא מתעכל טוב. אתם אוכלים הרבה מדי. ובעיקר - לא באמת נהנים מהאוכל. אתם אולי נהנים לחשוב שאכלתם עוגת קצפת, אבל את הטעם של העוגה והקצפת טעמתם מעט מאוד. האם אתם סופרים קלוריות? לא סימן טוב בד"כ. זוהי הסתכלות צרה מאוד על תזונה. יש הבדל אדיר בין קלוריה לקלוריה. לא באנרגיה שנכנסת לגוף, נכון. אבל בדברים אחרים, משמעותיים מאוד. יש "קלוריות" שישביעו אתכם, יספקו אתכם, יהיו טעימות ומזינות - ויש קלוריות שלא יתנו לכם דבר פרט לקלוריות. למשל ... מכוסמין מלא, עם חצי אבוקדו, עגבניה ועשבי תיבול - איזה יופי של ארוחה טעימה ומספקת - יתנו לכם אותן קלוריות (350 בערך) כמו חתיכת קטנה של עוגה. אבל איזה הבדל! ארוחה אחת משאירה אתכם שבעים, אנרגטיים, עם תזונה טובה שקיבלתם - וה"ארוחה השניה" משאירה אתכם רעבים (אם הייתם רעבים לפניה), ואחרי זמן מה תהיו עצבניים. אני מכירה דיאטות ש"מותר" בהן להחליף ארוחה נורמלית בממתקים. זה הזוי. בקיצור, לא. לא כל הקלוריות נולדו שוות. האם אתם עושים דיאטה ללא כל עבודה רגשית? סיכוי נמוך להצלחה. יש סיבה לכך שהגעתם למשקל הנוכחי שלכם. אחת הסיבות הנפוצות לאכילה לא בריאה היא חיפוש סיפוק, ערך עצמי, הנאה ונחמה באוכל. כך אתם יורים לעצמכם ברגל פעמיים: פעם אחת כי אתם משמינים, ופעם שניה כי הסיפוק, הערך העצמי, ההנאה והנחמה לא נמצאים בשפע באוכל. הם נמצאים בכמויות קטנטנות - מספיק בשביל למכר אתכם ולטשטש את המודעות שלכם, אבל לא מספיק כדי לחיות חיים נהדרים. עובדה. אחרת לא הייתם קוראים את הטור הזה בכלל. האם אתם מרגישים שג'אנק טעים יותר מאשר אוכל בריא ומזין? אם כן, אתם מכורים לג'אנק. אנשים שמתרגלים לאוכל בריא ומזין (ולא, הכוונה היא לא לאיזה "חטיף בריאות מפנק" או משהו כזה) מרגישים שהוא הרבה, הרבה, הרבה (!) יותר טעים מהאוכל השמן והמלוח שמכונה בחיבה ג'אנק. המילה ג'אנק, אגב, פירושה באנגלית "אשפה". להתמכרות לג'אנק יש שני רבדים, רגשי ופיזי. ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ ... פסיכולוגיות בהפרעות אכילה - מבוא להפרעות אכילה, מצבים בהם הרגלי האכילה של האדם אינם נורמליים, עשויים להיות מגוון סיבות וגורמים פסיכולוגיים. הפרעת אכילה מאופיינת בהרגלי תזונה לקויים, כלומר, באכילת יתר או באכילה שאינה מספקת, הפוגעת באדם במישור הפיזי או הנפשי. בעשורים האחרונים חלו שינויים בהגדרות של הפרעות אכילה. השינוי נובע מהשאיפה לקטלג אבחנות שונות בצורה מדויקת יותר. התוצאות הן: 1.השינויים גורמים לתנודות משמעותיות בשכיחות. 2.החולות מדלגות מאבחנה אחת לשנייה. 3.הדבר מקשה על ביצוע מחקרים ארוכי טווח. הפרעות אכילה באות לידי ביטוי באופנים שונים. תוכן עניינים: 1 פיקה 1.1 קריטריונים לפי הdsm5 2 העלאת גרה 2.1 קריטריונים לפי הdsm5 3 אנורקסיה נרבוזה 3.1 סימפטומים של המחלה 3.1.1 סיבות 3.1.2 תאוריות המנסות לתת הסברים 3.2 קריטריונים לפי הdsm5 4 בולמיה 4.1 סימנים וסימפטומים 4.1.1 סיבות פסיכולוגיות 4.2 קריטריונים לפי הdsm5 5 אכילה כפייתית 5.1 הסיבות הפסיכולוגיות הן תלויות תאוריה 5.2 קריטריונים לפי הdsm5 6.1 ביבליוגרפיה פיקה: תופעה נדירה שבה ילדים או מבוגרים אוכלים חומרים שאינם מיועדים למאכל, לדוגמה חול, סיד, חצץ, עשב, בדלי סיגריות, פיסות נייר או פיסות זכוכית. תופעה זו שכיחה אצל אנשים עם פיגור ואוטיזם ומופיעה גם אצל מבוגרים במצב פסיכוטי. המשותף לקבוצות האלו הוא שתפיסת המציאות שלהם לקויה. קריטריונים לפי הdsm5: 1.אכילה עקבית של חומרים לא מזינים במשך חודש לפחות. 2.אכילה של דברים לא מזינים שלא מתאימה לשלב ההתפתחותי של הילד. 3.התנהגות האכילה אינה קשורה למנהג תרבותי. 4.אם התנהגות האכילה מתרחשת רק בזמן הפרעה נפשית אחרת (למשל סכיזופרניה, פיגור שכלי, הפרעה התפתחותית מתמשכת), המצב חמור כדי לפנות להתערבות קלינית. העלאת גרה: העלאת גירה היא הפרעת אכילה של הילדות המתבטאת בלעיסה ובליעה חוזרת של אותה כמות אוכל, הילדים הלוקים בהפרעה אינם סובלים מבחילות או מהפרעה גופנית במערכת העיכול, אך בעקבות ההפרעה הם עלולים לאבד ממשקלם ולא לעלות במשקל כמצופה, דבר אשר עלול לפגוע בהתפתחותם. בזמן העלאת הגירה נראה כי התינוק נהנה מהפעולה, אך בין ההתקפים התינוק נראה עצבני ורעב. קריטריונים לפי הdsm5: 1.העלאת גרה ולעיסה חוזרת של אוכל במשך חודש אחד לפחות. את האוכל שהעלו יכולים לבלוע מחדש או לירוק החוצה. 2.ההפרעה לא מיוחסת לבעיות גסטרו (של הקיבה והמעיים) או לבעיות רפואיות אחרות (GERD- ליקוי בתפקוד הושט או מעבר צר בין הקיבה למעיים אשר גורם להקאות). 3.הפרעה לא מתרחשת רק בזמן אנורקסיה, בולמיה ואכילה כפייתית. 4.אם הסימפטומים מופיעים רק בזמן הפרעות מנטליות אחרות (הפרעה אינטלקטואלית התפתחותית, הפרעה ניורו התפתחותית אחרת, המצב חמור כדי לפנות להתערבות קלינית). אנורקסיה נרבוזה: החולים בהפרעה זו מדחיקים את תחושת הרעב שלהם באופן אובססיבי, עד לכדי הרעבה עצמית. המשותף לכל המקרים הוא שבנוסף לסימפטומים של חוסר תיאבון ואי יכולת לאכול נלווה דימוי גוף מעוות וכיוון שישנו סימפטום של שיפוט לקוי, נולד הספק האם מדובר בנוירוזה או בפסיכוזה. לסובלים מהתופעה חשיבה מאורגנת וללא בלבול, פרט לתפיסת הגוף. אין סימנים אחרים לניתוק מהמציאות. סימפטומים של המחלה: קיים פחד גדול מאוד מאכילה והשמנה. חלק גדול מתשומת הלב, המחשבה וההתנהגות השגרתית יתמקדו באוכל, בדרכים להפחתת כמות המזון הנצרכת ובבדיקת מצב הגוף ו⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ דיאטה / לרדת במשקל / הרגלי אכילה - דיאטה ועץ הדעת - התפוח לא נופל רחוק כשאלוהים אמר לאדם וחוה שאסור לאכול מעץ הדעת... יכול להיות שהוא בעצם התכוון לכך שהם יאכלו ממנו. כי לא ייתכן שאלוהים לא יודע שכשאומרים אסור... זה רק מעורר את הרצון התשוקה והתאווה. הנחש המפתה, המשכנע והמסית הוא סמל ל"קול" הזה שלנו, לאותו יצר סקרן והרסן שנמצא בתוכנו. כך גם ובמיוחד - כשאומרים אסור בדיאטה זה בדיוק מה שקורה. דיאטות מבוססות על איסורים ועל "לאוים". המחשבה המובילה איננה מה אוכל, אלא מה אסיר מהתפריט שלי. לרוב כבר ברגע שבו אנחנו מקבלים את ההחלטה, אנחנו יודעים שהענין הוא זמני... והגעגוע... לפיתה, לשוקולד או לדברים האחרים שבחרנו להיפרד מהם, ולו רק באופן זמני, הגעגוע כבר מתחיל לדגדג. רגע קטן של חולשה והגעגוע משתלט עלינו. רגע קטן שבו האמביציה המובילה להיות רזה נדחקת הצידה ואת מקומה תופס משהו אחר, מנחם, מפנק. משם הדרך למה שאסור מאד מהירה וקצרה. אם נחזור לסיפור גם העדן, הרי שנגלה שגם החרטה, האשמה והעונש פוגשים אותנו כשאנחנו אוכלים את מה שאסרנו על עצמנו. כל מי שעשה דיאטה בחייו מכיר את החוויה הזו: אכלתי - התחרטתי - הרגשתי אשמ / ה... רק שבמקרה הזה לא אלוהים הוא זה שנמצא שם כדי להעניש אותנו אלא אנחנו עצמנו. והעונש לעתים קרובות הוא הרס הדיאטה כולה, מלווה בתחושה של כישלון. שינוי חשיבתי עיקרו בנקודה הזו הוא לבחור מה כן לאכול. והכוונה איננה לירקות, יוגורט ולחם קל. אם באמת הכל מותר? בהחלט - אין אסור כלל. אז מה עושים למשל בענין של ה... שוקולד? להחליט שלא לאכול בכלל - אופציה מכשילה מלכתחילה. אז מה כן? אולי פעם בשבוע? אולי פעם ביום? אולי רק בשבת? אולי רק קוביה כקינוח? אולי נגדיר כמות שבועית כזו או אחרת שנכונה לנו? כל בחירה כזו היא נכונה. היא חיובית, היא מותרת, היא מאפשרת, והיא לא מפעילה את המנגנון ההרסני של היצר שאחריו באה האשמה. אל תאמרו לעצמכם אסור. תרשו הכל ותראו שהתפוח ירגיש לכם הרבה פחות אטרקטיבי ויש גם סיכוי שלא תרצו לאכול אותו כלל ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ דיאטה / הרגלי אכילה - איך נפרדים מאכילה רגשית? "כשאני עצבנית אני מאבדת שליטה, האוטומט שלי זה ללכת למטבח" "ולא רק כשני עצבנית. גם כשאני משועממת, עצובה, מודאגת, בודדה, לחוצה וגם כשאני שמחה, בקיצור, כל רגש לוקח אותי לאוכל" "ואז אני מתחרטת וכועסת על עצמי שאכלתי, ואוכלת עוד יותר עד שאני מרגישה מלאה" אלו שני המאפיינים העיקריים של אכילה רגשית: 1.התגובה האוטומטית שמחברת בין רגש לאכילה 2.חרטה, רגשות אשם, כעס שמובילים לאכילה נוספת השיחה על אכילה רגשית היא לא על האכילה. היא על הרגשות. איך אני מנהל/ת את הרגשות שלי? ואיך זה מתקשר עם אוכל? כשהיינו ילדים, הורינו היקרים השתמשו באוכל כדי להרגיע אותנו. "אל תבכה חמוד, לא קרה כלום, קח ביסקויט" מוכר. לתת אהבה דרך האוכל, להביע דאגה דרך האוכל, להיות אמא טובה, לפנק - דרך האוכל. וכך, אנחנו מתבגרים וכשכואב לנו אנחנו לא בוכים אלא לוקחים ביסקויט. או חומוס. או גלידה או סתם וופלים לא שווים, או מכל הבא ליד - מלוח וחריף ומתוק... החיבור האוטומטי, התגובתי בין רגש לאוכל טבוע בנו מילדות, מי יותר או מי פחות, תלוי בבית שגדלנו בו. סיבה נוספת לאכילה רגשית היא שהאוכל מעמיס על הגוף עד כדי כך שהפוקוס הולך של מערכת העצבים עובר למערכת העיכול, וזה מצליח, מצליח להשכיח מאיתנו את הרגש. זמנית. מן משכך כאבים שכזה שלא פותר את הבעיה אלא מרדים אותה. דומה לכל ההתמכרויות. כך עובדים גם אלכוהול וסמים. עד כאן אנחנו מבינים מאין זה בא, מאיפה זה הגיע לחיינו. אנחנו מייחסים לאוכל הרבה מאד תפקידים, כולל להיות המרגיע, המנחם, והממלא כשאנחנו חשים מרוקנים. לו אכילת יתר לא היתה גורמת גם להשמנה ויוצרת בעיות אחרות, היינו פחות מוטרדים ממנה. יותר מכך, לו היה האוכל אכן ממלא ביעילות את התפקידים הללו שאנחנו מצפים ממנו, הרי שהיה מחליף הרבה מאד תרופות. אלא שאכילה רגשית מביאה לרוב לתיסכול. לא רק שהיא לא מייצרת את השקט שחיפשנו, היא גורמת לנו לחוסר שביעות רצון נוסף. איך מנתקים את הקשר בין רגשות לאכילה? התסריט הידוע הוא כזה בדרך כלל: ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ בולמיה - מהי בולמיה? בולמיה הינה התקפת אכילה. כאשר נערה או אשה מגיעה לסיטואציה של התקפת אכילה ללא הסבר ועל מנת שלא להשמין מקיאה את כל האוכל שהכניסה לגופה. תופעת הבולמיה כמו תופעות שונות אחרות שייכות לנושאים רגשיים - נפשיים, כלומר כאשר נערה / אשה חווה חוויות מסוימות מזכירות לה חוויות שליליות או טראומות שחבויות וצרובות בתת מודע, מתקיים מצב של מגננה. המגננה מתקיימת בצורה של אכילה כפייתית - אכילה כפייתית שבאה מפחד שמא יתקרבו אליה, למשל או מכל סיבה אחרת. מיד אחר כך בא ההרס העצמי, אני לא יכולה להכיל את כל המזון שהכנסתי לגופי שכן המזון = חיים. כלומר אני בעצם לא יכולה להכיל את החיים. בשל כך תקיא הנערה את כל האוכל שהכניסה לפיה. זוהי דוגמא להפיכת המזון לאנרגיה שלילית. בבולמיה אפשר לטפל והטיפול הינו טיפול נפשי - רגשי ללא עיסוק באוכל! הטיפול ניתן באמצעות דמיון מודרך (ראה פרוט במאמר על דמיון מודרך) דרך הדמיון אנו מגיעים לחוויות השליליות אותן עברה הנערה שגרמו לה לא להכיל את החיים ובאמצעות דמיון מודרך נוכל להתמודד עם החוויות השליליות, לשחררן ולהחליפן בחוויות חיוביות שיעזרו לה להכיל את החיים ודרך כך להכיל את המזון, לאהוב את עצמה, לקבל את עצמה כפי שהיא וכשנגיע לשלב הזה הבולמיה ששימשה כמגננה כבר לא יהיה בה שימוש יותר, היא לא תועיל לה יותר ועל כן תפסיק ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ ... אישי - COACHING להרזיה: מרזים מהראש החופש לבחור איך אני רוצה להיראות בשנה החדשה ולהתחייב לעצמי ולתהליך. הנה, מתחילה שנה חדשה: שנה של התחלות חדשות, שינויים מקדמים. כמה פעמים הבטחת לעצמך: הפעם אני ארזה, הפעם זה חייב להצליח? ו... שוב ושוב התאכזבת מעצמך ומהבטחות לא ממומשות לעצמך? האם בכלל אפשר לעשות דיאטת הרזיה ולהישאר רזים לעולם? אז זהו, שכן, ובצורה יעילה, עם מינימום התנגדות - מכסימום תוצאות וזאת אם נטפל בבעיה בצורה מערכתית: פיזית ונפשית פעם אחת ולתמיד. אך לפני שמחליטים לבצע שינוי בהרגלי האכילה ואימון אישי להרזיה, חשוב לשאול את עצמנו מהן באמת הסיבות שבגללן חשוב לנו לרצות לרזות: האם זה בגלל: העלבות החברים \ האישה \ הילדים, החתונה של הבת, או עשיית שינוי אמיתי למען עצמך. אם השינוי הוא לא למען עצמך - יהיה לך קשה מאוד לעשות אותו. כמו כן: עד כמה חשוב לנו באמת לרדת במשקל ועד כמה אתה מוכן להתאמץ, להירתם ולהתחייב למען מטרה זו. אימון אישי להרזיה הוא שיטה יעילה ביותר לשינוי הרגלי אכילה ותזונה נבונה אותו אני משלבת עם תפריט לירידה במשקל בשילוב: תזונה לפי סוג דם ובדיקה ייחודית להתאמת מזונות שמסייעת מאוד לדייק במתן תפריט שיסייע מאוד לרדת במשקל והשגת תוצאות אופטימאליות. השיטה מניבה תוצאות במהירות וביעילות: המהפך ופריצת הדרך מתרחשים בטווח של שבועות ספורים - אם נרתמים למטרה. כי ללא שינוי הרגלי אכילה ודפוסי חשיבה שמעכבים אותנו בדרך להרזיה, בכל מצב רגשי ונפשי לא מאוזן ניפול שוב ושוב לאותם בורות של אכילה לא מבוקרת וללופ של מציאות בלתי רצויה. באמצעות האימון, לומדים לזהות את אותם בורות ולומדים לעקוף אותם. - לומדים לזהות את המחשבות האוטומטיות השגויות המובילות לרגשות קשים ולאכילה כדרך של פיצוי ונוחם: אכילה שנובעת ממצב רגשי לא מאוזן כמו: כעס, שעמום, עייפות, שמחה, עצבנות ולומדים להיערך נכונה למצבים אלה. זכור כי אכילה לא מבוקרת אינה פותרת בעיות אלא יוצרת בעיות. - באימון לומדים להיות מודעים להרגלי אכילה קיימים: כיצד הם משרתים או מעכבים אותנו. - משיגים מטרות ויעדים באמצעות עבודה על הרגלים ודפוסי חשיבה חדשים תוך העזרות בטכניקות ובמיומנויות שונות. שינוי החשיבה מאפשר להפסיק לאכול מתוך הרגלים שמעכבים אותנו, ובוחרים הרגלים שמקדמים אותנו להשגת המטרה. - הכרת תבניות החשיבה של האדם השמן: מחשבות, מחסומים, כעסים, תסכולים - מול כוחות מעצימים ומלאי אמונה בהצלחה בתהליך ההרזיה. - תהיה מודע עד כמה תרוויח או תפסיד מהשינוי: איזה ויתורים תצטרך לעשות ומה תרוויח מההרזיה ותזונה נכונה: עלות מול תועלת. - זיהוי נקודות קושי וזיהוי הכוחות שיש בנו כדי להתמודד עם האתגר ולהגיע ליעד המבוקש. - לומדים כיצד להתעלם מהקולות הפנימיים המחבלים בהצלחה - שלנו: אותם קולות הרסניים שמטילים ספק ביכולותינו ואומרים לנו שגם הפעם נכשל בתהליך ההרזיה. במקום זה - נבנה שיח פנימי חיובי, מחזק ומעודד שהפעם זה יצליח - ובגדול!!! כפי שהצלחנו בדברים רבים אחרים שעשינו בעבר. - הדרך חשובה לא פחות מהמטרה: רק הקניית הרגלים נכונים לתזונה נבונה, מבוקרת ושפויה באופן הדרגתי וקבוע - תוך איסוף הצלחות קטנות לאורך הדרך, תאפשר להגיע למטרה ולשמור על ההישג. ואין מצב שלא!!! - האימון מסייע לשמור על המשקל לאחר ההרזיה באמצעות תהליכי מודעות עמוקים. חשוב להבין ששינוי דורש זמן ובודאי שלא נעשה בין לילה: גם את הקילוגרמים העודפים "הרווחנו בכבוד" בזמן רב. רק ירידה איטית והדרגתית ב⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ הפרעות אכילה - בולמיה - הפרעות אכילה וערך עצמי הפרעות אכילה וערך עצמי למצער, 95% מהסובלות מהפרעות אכילה הן נשים. נשים כיום בכל גיל ובכל משקל מוטרדות ממראה גופן ומשקיעות מאמצים רבים במראה החיצוני שלהן. כשהערך העצמי נמוך, כשאישה מחזיקה ב דימוי גוף שלילי הסיכוי לפתח הפרעת אכילה גבוה יותר. נשים לרוב מסתירות את ההתנהגות המסכנת, גם במקרה של התקפי זלילה - בולמיה, וגם במקרה של הרעבה עצמית - אנורקסיה נורבוזה, מדובר בטכסים חוזרים ונשנים המוסתרים היטב מהסביבה הקרובה. בולמיה נשים שפיתחו בולמיה יכולות להראות בכל מבנה גוף ובכל משקל ולמעשה הדבר מקל עליהן להסתיר את עובדת מחלתן. בשל כך הבולמיה עשויה להמשך זמן רב יותר מהפרעות אכילה אחרות. בשונה ממה שמקובל לחשוב, הבולמיה מסוכנת יותר בשל הפרת איזון המלחים בגוף. קיימות השלכות בריאותיות אפשריות נוספות כמו פגיעה בשיניים (בשל מיצי קיבה הבאים במגע עם הלסת) פגיעה בפעילות הלב, התפוצצות כלי דם ועוד. עבור החולה בבולמיה, עלייה במשקל מאיימת ביותר. ההמנעות הרצופה מאכילה מעייפת ומתישה. לא פלא שבסוף היום, כשהבית שקט והחושך עוזר להסתיר, מתעורר הצורך הכפייתי המאפיין את הבולמיה, לטרוף הכל. כשהבולמוס נרגע, נשארת הבולמית מלאה לא רק במזון אלא גם בתחושת בוז עצמי ואשמה בשל ההבנה של מה שקרה, והמוצא המיידי העומד לרשותה כך נדמה, היא ההקאה הגואלת. הידיעה כי את הנעשה יש להשיב, כי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור, משחררת ומחזירה את הבולמית לתחושה מיידית של שליטה בחייה ובגופה. לכן העניין שהחולה מוצאת בבולמיה גדול. אך הבולמיה היא התמכרות חזקה מסוכנת וקשה. לחיות כך אפילו למשך שבוע יחיד, זה לא ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ דיאטה / לרדת במשקל / הרגלי אכילה - הצלחות קטנות על הצלחות קטנות "חשבתי מה לקחתי על עצמי? זה ממש קטן.. בדיחה... אבל עובדה שלא עשיתי את זה עד היום..." אני כאילו מזלזלת במה שאני מצליחה. אני מזכירה לעצמי שעשיתי כמה צעדים בדרך. מה שעשיתי זה לא מבוטל. זה חלק מתהליך שלא הושלם. כמה צעדים בתוך מסע. זה מחזק אותי. לצד חששות שלי מהצעדים הבאים, אני רואה את מה שעשיתי ונותנת לזה את הכבוד ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ דיאטה / לרדת במשקל / הרגלי אכילה - רגשות האשמה שומרים עלי "אני מרגישה אשמה. אשמה כשאני אוכלת מתוקים, אשמה כשאני נהנית מאוכל טעים ומשמין..." לכאורה האשמה היא מכשלה למה אנחנו אוחזים בה ולא משחררים? גם אחרי שהגענו לתובנה שאכילה שפויה ונורמלית היא אכילה שיש בה הקשבה, סיפוק והנאה? כי אם אני אפסיק להרגיש אשמה אני ארשה לעצמי... האשמה הופכת להיות הגארד האישי שלי אם אני אפסיק להרגיש אשמה... מה יהיה????? מה יקרה לי???? מה יגרום לי להפסיק לאכול אחרי הפרוסה השלישית של העוגה, אם תחושת האשמה לא תהיה שם????????? החדשות הן כאלה - האשמה היא מחוללת האכילה ולא השומרת מה מחליף את האשמה? קבלה, השלמה, הסכמה נסי לומר לעצמך משפטים שמתחילים ב"זה בסדר ש..." זה בסדר שמתחשק לי מתוק זה בסדר להינות מאוכל זה בסדר לרצות משהו טעים קשה לך? למה? אולי מפני שאת פוחדת לתת לעצמך את החשק ואת ההנאה, שמא לא תוכלי לשלוט בהם? אחרי שתרגישי שאכלת יותר מדי תתחרטי, תכעסי ע עצמך ואז תגיע האשמה. היא כבר תעצור אותך... חשבת על זה? שזו הסיבה שאת שומרת עליה קרובה אליך? לפעמים שחרור מהאשמה הוא פשוט ולפעמים האחיזה בה פחות מאפשרת, זה תהליך וזה שווה. החוויה של אכילה מתוך הקשבה, הנאה, כיף וחוויה, תוך הקשבה לגוף ולנפש, תוך כך שנותנים לגוף את מה שהוא צריך ולא יותר מכך, משחררים עודפי שומן ובעיקר נותנים לנפש להיות ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ ירידה במשקל - על הפחד ועל הפחד להצליח "אמרו לי שרזיתי - זה הכניס אותי לבולמוס אכילה" הפחד להשתנות מלווה אותנו בתהליך של שינוי. הרצון להתנהל אחרת, להיות ביחסים חדשים עם האוכל ולהשיג גם שינוי חיצוני במימדי הגוף, מלווה בפחד המאפיין פרידה או אפילו אבדן. מאחורי חוסר ההצלחה עומדת הכשלה עצמית בלתי מודעת. ומה עומד מאחוריה? פחד. לא הפחד להיכשל אלא הפחד להצליח!!!!!!! "אם אני אהיה כזאת שאוכלת רק שורה של שוקולד אז כבר לא אהיה אני" כשפ. אמרה את המשפט הזה באחת משיחות האימון, היא התכוונה בעצם לומר כמה דברים: "אני לא אחת שאוכלת רק שורה של שוקולד. מעולם לא עשיתי זאת, לכן זה אומר עלי שאני לא כזאת, ושאני גם לא יכולה להיות כזאת." היא גם התכוונה לומר ש: "יש שינויים שהם ממש במהות שלי. אנילמען האמתפוחדת להשתנות." לאכול חבילה שלמה של שוקולד זה כ"כ אני, כ"כ חלק ממני, שכל התנהלות אחרת מול השוקולד מערערת את מי שאני" זהו ביטוי של הקונפליקט בין הרצון להשתנות לבין הפחד מהשינוי. הפחד להשתנות מלווה אותנו בתהליך של שינוי. הרצון להתנהל אחרת, להיות ביחסים חדשים עם האוכל ולהשיג גם שינוי חיצוני במימדי הגוף, מלווה בפחד המאפיין פרידה או אפילו אבדן. לרוב, הפגישה עם הפחדים מתרחשת דווקא כשהתהליך של השינוי מתקדם. פתאום כל מה שחלמתי נראה בר השגה. אני מרגישה שאני בדרך לשם, עושה פעולות אמיתיות במציאות, מצליחה במקומות שלא הצלחתי אף פעם... הכל נראה פתאום בר השגה. זה השלב שבאופן לא מודע אנחנו מנסים להכשיל את עצמנו, מבלי שנדע שמה שמפעיל אותנו הוא הפחד מפני ההצלחה. מאחורי הפחד להצליח יושב לו הפחד להשתנות. לאבד את מי שאני, להיות מישהו או מישהי אחר / ת. אם הפחד להשתנות מעכב אותנו מלהתקדם ... הפחד הוא מהשינוי עצמו, אני פוחדת להשתנות בחזות החיצונית, פוחדת לקבל מחמאות שקשורות לחיצוניות שלי. אני פוחדת מפרידות. אני מחזיקה את הק"ג חזק כדי לא להיפרד מהם אני פוחדת לא להיות עליזה אם אהיה רזה. אולי אני אתלבש יותר מחויט, ואז ההתנהגות שלי תהיה יותר רצינית? אני אהיה מישהי אחרת" ומה אז? במקרה של א. ל בחרנו להסתכל צעד קטן אחד קדימה. "אם תרדי 3-4 ק"ג תהיי מישהי אחרת?" "האמת שאם זה רק 3-4 ק"ג אז לא. זה רעיון מצוין להציב יעד כזה עכשיו" כך, נתנו לפחד להיות. לא חיפשנו לגרש אותו, המשכנו בדרך אל המטרה, מבלי שיפריע בדרכנו. בסוף אותו אימון אמרה א. ל. : " אני מסתכלת על זה בראיה הרבה יותר בהירה ומפוכחת, מרגישה משהו שמאד מקדם אותי" כאשר ר. מתאמנת אחרת ביטאה את הפחד שלה, שאלתי אותה: "איך את מרגישה לומר את זה?" והיא ענתה: "אמיצה, ישרה, גלויה" היכולת לומר: "אני פוחדת" היא אחד המפתחות לאפשר צעד נוסף קדימה. ומה עם פ. והשוקולד? פ. כבר מזמן אוכלת רק שורה של שוקולדוכשהזכרתי לה את המשפט הזה היא צחקהואמרה: "אני באמת מישהי אחת עכשיו" לא שמעתי געגוע בקולה למי שהיתה פעם והרי זו היארק חזקה יותר, עצמית יותר.. כזו שמנהלת את השוקולד ולא הוא מנהל ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...