כולנו מפחדים מאובדן ומנטישה. אנחנו מנסים לתפוס כל דבר יפה וטוב, שעובר בחיינו, מתוך חשש שאם לא נאחז בו הוא יאבד. מתאמצים לאחוז בעבודה שלנו, במשפחה, בחברים, במכרים, במחשבות שלנו, בדרך שבה בחרנו ללכת, באמונות שלנו ואפילו בתחושות שלנו.
אך האם אנו יכולים לאחוז בכל אלו? ואף יותר מכך, האם אנו באמת רוצים לשמור ולשלוט בכל אלו?
חישבו רגע על פרפר מרהיב שחולף לידכם, פרפר מלא בצבעים, בעדינות, ביופי, בתחושה של חופש ושל רוגע. אם תתפסו את הפרפר בידכם מה יקרה לו לפרפר? מה יקרה לאותם דברים שראיתם בו? פשוט, הפרפר יאבד מפרפריותו - הוא לא יהיה חופשי יותר, העדינות והיופי ייעלמו בתוך ידכם וכמה רוגע יהיה באותו פרפר שנשבה ברגע זה בידיכם?
כך אנו גם בחיים, כמו אותו אדם אשר מנסה לתפוס את הפרפר ולשמור אותו לעד. או לחילופין לשלוט בפרפר כך שיוכל להזיזו ממנו מתי שיבחר.
אנו חווים תחושה של אהבה ורוצים שתישאר שם לעד, מרגישים כאב ורוצים להסירו מעלינו. מכירים אנשים, שנגעו בנו, ורוצים שיישארו איתנו לנצח, או עסוקים בלהתרחק מאותם אנשים שגורמים לנו כאב ואי נחת. הן המחשבה שאנו יכולים להיאחז בדבר מה לנצח והן האמונה שאם נזיז דבר מה מאיתנו הוא ייעלם, הן אשליות שאין להן אחיזה במציאות. אין ביכולתנו לאחוז בתחושה, באדם או בסטאטוס בלא שהם ישתנו לאורך הזמן. כמו כן אין ביכולתנו לגרום לדבר מה להתרחק מאיתנו לאורך זמן.
המציאות כולה וכל חלק ממנה בנפרד, משתנים כל הזמן. אנו מזדקנים, הצמחים גדלים ונובלים, חברים באים והולכים ואפילו מחשבות ותחושות אינן נשארות, הן באות להן כאורחות לרגע ומייד מפנות מקום לבאות בתור.
אך האם באמת היינו רוצים לאחוז ולשלוט בכל מה שמסביבנו? האם הייתי רוצה להיות קשור לאדם, אחד או לתחושה אחת, או למחשבה אחת? האם היכולת לשחרר ולפנות מקום איננה תמצית היכולת שלנו לחוות דברים ולצמוח הלאה?
לו הייתי עסוק רק בתחושה אחת או אפילו באלף מחשבות או תחושות במשך כל הזמן, הכיצד הייתה נכנסת מחשבה או תחושה חדשה? איזה מקום היה לה בחיים אשר מלאים כבר בכל כך הרבה מחשבות שאינן עוזבות.
איזה מקום היה לאדם חדש בחיי, אילו הייתי אוחז בכל אלו שהכרתי? האם הייתי יכול לראות אדם חדש, כאשר אני עסוק באותם אנשים שכבר שם? ומי ערב לכך שאלו לא ישתנו? אולי הם ישעממו אותי, אולי כבר אתרגל וארצה חידוש.
המציאות מלאה ביופי, בחדשנות וביצירתיות. היכולת שלנו כבני אדם לשחרר, היא זו שמאפשרת לנו לקבל עוד אל תוך חיינו. לכן כאשר אנו רואים את כל אותם דברים - אנשים, מחשבות, תחושות, עיסוקים, שנכנסים לחיינו - כל הפרפרים שמרחפים מסביבנו - כל שעלינו לעשות הוא להושיט להם יד ולהגיד "תודה שעברתם בחיינו" ומי יודע אולי הם יבחרו לשבת לנו על היד לנוח ואז לפרוש שוב כנף ולעוף מלאי יופי, עדינות וחופש.
יש כאלו שיאמרו "קל להגיד וקשה לעשות" ואני אומר "אולי גם את המחשבה הזו כדאי לשחרר".
ניצן קליין
תהליכי התפתחות בעזרת משחק וחוויה
לפרטיים וארגונים www.newperspective.co.il טלפון - 054-6677126
פקס - 057-7962068
050-3331-331