מהו האיזון הרצוי כדי לגרום לילד להצליח בלימודים?

כידוע, בחיים הדבר האידיאלי ביותר הוא להגיע לאיזון הראוי בין התכונות השונות שלך כאדם. הצלחה של תלמיד בלימודים וגם חינוך ילדים מוצלח גם הוא נובע מנקודת איזון כפי שיתבאר להלן. אף אחד מאיתנו לא היה מסרב שהילד שלו יהיה הטוב ביותר והמוצלח ביותר בבית הספר בלימודים ובחיים בכלל. אם ברצוננו שהילד שלנו ישתייך לילדים המצליחים יותר עלינו לנסות למצוא את המכנה המשותף שבין כל הילדים שמצליחים בלימודים ולאחר מכן לראות כיצד ניתן להעלות את הילד שלנו על אותו גל של הצלחה.

כשמחפשים את המכנה המשותף הזה שבין הילדים המוצלחים יותר שבמערכת החינוך, מגלים דברים מאוד מעניינים. כולנו מסכימים שעל פי ההיגיון ככל שסביבת הלימוד של הילד תהיה טובה יותר ואידיאלית יותר להצלחה כך הוא יצליח יותר. אך מהי אותה סביבה אידיאלית? התפיסה הרווחת היא כי סביבה אידיאלית להצלחה בלימודים יכולה לבוא לידי ביטוי בשילוב של דברים שונים כגון האפשרות ההורים והסביבה של הילד להקצות לו משאבים כדי ללמוד וגם הכישורים האישיים והשכליים של הילד.

אם יש להורים של הילד די כסף כדי להשקיע בלימודים ובילד שלהם, הם יכולים לשלם עבורו למורים פרטיים כדי לקבל שיעורי עזר והעשרה, הם יכולים לשלוח את הילד לחוגים וסדנאות שונות, הם יכולים להקצות בבית שלהם לילד חדר משלו שבו תהיה לו את הפרטיות שלו והשקט שלו, הם יכולים לתגמל את הילד בהמון צורות על הצלחות שלו בלימודים, בקיצור הם יכולים להעניק לו את הסביבה האידיאלית להצליח בלימודים.

גם מנת המשכל ורמת הIQ של הילד כמובן אמורה ליצור עבור הילד את האפשרות להצליח בלימודים בלי להתאמץ, הכל יכול לבוא לו בקלות ואז כמובן שהוא אמור יהיה להצליח בכל המקצועות ובכל תחומי הלימוד, כי אם יש לו כ"כ הרבה שכל למה שהוא לא יצליח. זו בעיקר הדעה הרווחת שעל פיה מנת המשכל והכישורים של הילד + הסביבה המשקיעה בהצלחה ובהישגיות שלו היא זו שגורמת לילד להצליח משום היותה סביבה אידיאלית להצלחה.

אך המציאות היא די שונה, מתברר שישנם יותר מידי ילדים במערכת החינוך שבוחרים שלא ללמוד ושלא להצליח, למרות שהם מגיעים ממשפחות עם המון משאבים פיננסיים להשקיע בלימודים של הילדים ולמרות שיש לאותם ילדים תפיסה מאוד מהירה ולמרות שרמת המשכל שלהם גבוה יותר מן הממוצע. במערכת החינוך יש המון ילדים מוכשרים שלא עושים עם הכישרון של עצמם כלום כדי להצליח, אדרבה הם לוקחים את המשאבים של ההורים ואת השכל שלהם ומתעלים אותם דווקא לדברים שליליים, כגון גרימת נזק לאנשים אחרים ומשיכת תשומת לב שלילית מהסביבה.

יותר מידי ילדים לוקחים סמים וכיו"ב למרות שיש להם המון שכל ולמרות שהמשפחות שלהם די טובות ולמרות שעל פניו יש להם את כל התנאים כדי להצליח. אם כן כי התפיסה הרווחת לגבי מהי הסביבה האידיאלית עבור ילד כדי להצליח בלימודים

נמצא אם כן שהיא מוטעית. אז מהי הסביבה האידיאלית להצלחה עבור ילד בלימודים? מהו המכנה המשותף של ילדים שמצליחים בלימודים?

ראשית יש להבהיר נקודה מאוד חשובה. כפי שאצלנו המבוגרים ההצלחה שלנו נמדדת ביחס לפוטנציאל שלנו בלבד ולא ביחס לדשא של השכן שלנו, כך גם הצלחה ראויה של הילד שלנו משמעותה שהוא ישיג את המירב והמיטב שהוא יכול להשיג ביחס לעצמו. אם הוא יכול להשיג בכל המבחנים 100 אז 90 זה ציון גרוע. אבל אם הוא יכול להשיג רק 75 אז ציון 75 עבורו הוא טוב מאוד.

ז"א שכאשר אנחנו באים לבחון הצלחה של ילד בלימודים עלינו לבחון את מידת ההצלחה שלו ביחס לפוטנציאל שלו ולא ביחס לאחרים. וכעת נחזור וננסה להבין מה גורם לתלמיד למצות את הפוטנציאל של עצמו ולהביא אותו לידי ביטוי בצורה הטובה ביותר.

התשובה על כך היא כי המכנה המשותף בין כל הילדים שמצליחים בלימודים הוא האיזון שיש להם בתפיסה שלהם את עצמם מול הלימודים וההישגים שנדרשים מהם.

כפי שכבר התבאר מספר פעמים בצורות שונות כדי שכל אדם באשר הוא יצליח בחייו, עליו להיות עם 2 תכונות מנוגדות ומשלימות כאחד, עם היכולת לשמוח תמיד במה שיש גם אם הכי קשה בעולם ומצד שני גם עם היכולת לעולם לא להסתפק במה שיש אלא תמיד לשאוף לעוד.

גם בתחום של אימון וקאוצ'ינג מאמן אישי טוב הוא כזה שמסוגל מצד אחד לעודד כל בן אדם ולגרום לכל אחד להאמין בעצמו אך מצד שני מסוגל להראות לכל אחד שעדיין יש לו להיכן להתקדם ולהתפתח. מצד אחד לעולם להאמין בעצמך ולקבל את עצמך כפי שאתה ומצד שני תמיד לצד החשיבה החיובית תמיד להיות עם ביקורת עצמית כדי להתקדם.

אותו הדבר בדיוק בחינוך, ילד צריך שהתפיסה שלו את הלימודים שלו תהיה מאוזנת. מצד אחד הילד חייב להאמין ביכולת שלו לבצע את המשימה שלפניו וביכולת שלו להצליח אבל מצד שני הוא חייב שיהיו לו אתגרים וקשיים להתמודד איתם ורק אז הוא יוכל להצליח. הוא חייב להיות בדיוק בנקודת האמצע, בנקודה שבה הלימודים לא קלים לו מידי כך שהם לא ישעממו אותו ומצד שני שהלימודים לא יהיו לו קשים מידי ברמה כזאת שבה הוא יתייאש מהיכולת שלו להצליח.

בכל אחד משני המקרים הנ"ל הילד לא ילמד ולא יעשה גם את מה שהוא כן יכול לעשות, כי תמיד בכל מקרה שילד נושר מהלימודים תמיד מתקיים אחד מהשניים, או שהילד חושב שהלימודים קלים לו מידי ולכן הוא משתעמם ולא משקיע בלימודים כי אין בהם אתגר עבורו, אין בהם יכולת התבטאות אישית כי הם הרי קלים מידי בשבילו, או שהוא חושב שהלימודים קשים מידי ושבכל מקרה הוא יכשל ולכן הוא מרים ידיים לגמרי.

בשני המקרים האלו הילד לא ילמד ולא ישקיע בלימודים, ככה שהוא בכל מקרה לא יגיע לפוטנציאל של עצמו. אם הוא יכול היה להיות הילד החכם ביותר בפוטנציאל שלו הוא לא יגיע לזה כי הכל קל לו מידי וגם אם הוא יכול היה להיות בינוני הוא גם לזה לא יגיע אלא יהיה בציון נכשל כי הוא יודע מראש שהוא לא יכול להיות בין הטובים ביותר וכידוע האויב של הטוב הוא הטוב ביותר, ככה שאותו ילד לא יעשה גם לא את מה שהוא כן יכול לעשות כי הוא שואף למשהו שמעל לכוחותיו שגורם לו להתייאש גם ממה שהוא כן יכול לעשות.

כדי שהילד שלך יצליח בלימודים שלו בפרט ובחיים שלו בכלל, עליו ללמוד להיות טוב ביחס למה שהוא יכול להיות מול הפוטנציאל של עצמו. עליך כהורה להיות המאמן האישי של הילד שלך (למי שזה לא ברור מאליו). עליך להשריש בילד שלך את דפוס החשיבה שבודק כל הזמן האם הדשא שלי ירוק כפי שהוא יכול להיות? לא הדשא של אחרים אלא הדשא שלי ביחס לפוטנציאל של עצמו. על הילד שלך לדעת שעליו להיות הכי טוב ביחס לפוטנציאל של עצמו בלבד. אם הילד שלך יחשוב בצורה הזאת (ואולי גם לך כדאי להתחיל לחשוב כך) הוא בוודאות יצליח ליישם את הפוטנציאל של עצמו בלימודים בכל מקרה. אך איך זה יעזור בפועל, למה אם הילד יחשוב בצורה הזאת הוא יצליח בלימודים?

נניח לדוגמא שהילד שלך שייך לילדים החכמים יותר, המוכשרים יותר, אלו שבכל מקרה מקבלים מאה אם הם רק רוצים בלי להתאמץ במיוחד. מה שקורה לילד כזה בדרך כלל, זה שבגלל שהוא רואה שהוא מקבל ציונים מאוד טובים יותר מאחרים בלי להתאמץ בכלל זה גורם לו דווקא לזלזול בלימודים, כי הוא עושה השוואה בינו לבין ילדים אחרים. ילד כזה אמור במקום זאת לעשות השוואה בינו לבין עצמו, ילד כזה צריך להמשיך לקבל מאיות בלימודים, אבל את הפוטנציאל שלו מעבר לשאר התלמידים לתעל אותו למקומות חיוביים, כגון העשרה בתחומים ובדברים אחרים, התמודדות עם לימודים גבוהים יותר, התפתחות ואתגרים שיהיו קשים יותר עבורו.

על הילד המוכשר מחבריו להתמודד עם דברים שהם קשים ומהווים אתגר עבורו אך לא ביחס לתלמידים אחרים. ילד כזה תמיד יהיה באיזון, כי מצד אחד הוא מאמין ביכולת שלו להיות טוב ומצד שני תמיד יש לו עדיין אתגר שהוא יכול להתאמץ עבורו ביחס למה שהוא יכול להשיג בפוטנציאל האישי שלו. אם האידיאל שמציבים לילד הוא רק להיות הטוב ביותר בכיתה אז אין לו את האתגר להשיג כלום, כי הוא לא צריך להתאמץ בשביל זה, לכן הוא לא ילמד. אם הוא חי ע"פ קנה המידה של עצמו, אז תמיד יהיה לו אתגר להיכן להתקדם ועל ידי האיזון הזה הוא כמובן יצליח, כי הוא תמיד יוכל להציב לעצמו אתגר ביחס לעצמו.

וגם הפוך, אם הילד שלך מתקשה בלימודים מסיבות של קשיי תפיסה כאלו ואחרים אסור בשום פנים ואופן שהוא יגיע למצב שבו הוא ייאש את עצמו ויפסיק להאמין ביכולת של עצמו להצליח. אם אתה כמובן כהורה של הילד גורם לו להרגיש שאתה מקבל אותו רק אם הוא יהיה הטוב ביותר בכיתה, אם אתה כהורה במקום לעודד אותו לעשות מה שהוא יכול אתה מעודד אותו לעשות מה שאחרים יכולים, אתה הורס את הילד שלך במו ידיך. אם אתה אישית כהורה תנסה להרים ביד אחת משקל של מאה קילו אתה תגרום נזק עצום לגוף שלך וזה למרות שיש כאלו שמרימים משקל כזה בלי להזיע. למה?

כי הכוח שלך זה לא הכוח שלהם. אם הילד שלך קשה לו בלימודים ואתה מעמיס עליו שיהיה טוב כמו אחרים, אתה גורם לו לנזק בדיוק כמו שהיה נגרם לך אילו הרמת משקל מעבר ליכולת שלך. אם תרים משקל מעבר ליכולת שלך זה יגרום לכך שלא תוכל להרים אח"כ גם לא משקל קטן. אותו הדבר גם הילד שלך, אם אתה מעמיס עליו בתפיסה שלו את עצמו מול הדברים שאותם הוא צריך להשיג, אם הוא רואה מול עצמו הר גבוה והוא לא מצליח לדמיין את עצמו מטפס עליו, אתה גורם לו לכך שהוא גם לא יגיע לאמצע של ההר, אתה גורם לו לכך שהוא לא יעשה גם אתה מה שהוא כן יכול לעשות. למה?

כי אתה מעמיס עליו בדימוי שלו העצמי מול הדברים שהוא צריך להשיג.

עליך כהורה להסביר לילד שלך שהקנה מידה של ההצלחה שלו ושל הדרישה שלך ממנו הוא שהוא יעשה את מירב המאמצים שהוא יכול לעשות ולהשיג. עליך לאהוב אותו בכל מקרה ולעודד אותו בכל מקרה. אם בטעות אתה לא מעודד אותו גם כשהוא לא מצליח, אתה גורם לו לנזק שגם במה שהוא יוכל להצליח שגם שם הוא לא יצליח. אתה חייב לעודד את הילד שלך על המאמץ ולא על ההישג. הילד שלך חייב להבין שהכי חשוב זה שהוא לא יתייאש ושתמיד הוא יתרגל לעשות מה שהוא כן יכול לעשות.

רק כשיהיה לילד שלך את האיזון לדעת לקבל את עצמו בכל מקרה גם אם הוא בסוף הרשימה ובכל זאת לנסות להתקדם תמיד כמה שהוא יכול גם אם זה יהיה רק מקום אחד קדימה, רק ככה הוא יצליח להתקדם אל סף היכולת והגשמת הפוטנציאל של עצמו.

בדיוק כפי שאתה אישית אמור להתנהג בכל תחום בחיים כדי להצליח, בדיוק כך אתה גם אמור להשריש את דפוסי ההתנהגות הנכונים האלו גם אצל הילד שלך. אימון לא נועד רק למבוגרים, אימון נועד גם לצעירים, גם עבור ילדים שרק מתחילים את החיים. דפוסי התנהגות נכונים אמורים להיות מושרשים אצל הילד כמה שיותר מוקדם וכמה שהוא יותר צעיר כך זה טוב יותר. כפי שהתבאר כבר במספר מקומות, תפיסות חיים נכונות הן כאלו שניתן להסביר אותן גם לילד בן 5. למה?

כי זה מעיד על הפשטות שלהן ועל הנכונות שלהן. זה לא בהכרח אומר שלך אישית יש את ההבנה הנדרשת כדי להסביר לילד בן 5 את תפיסת החיים הנכונה, אבל תפיסת חיים נכונה אמורה להיות דרך להסביר אותה לכל אחד באשר הוא. לכן עליך להשריש את האיזון ואת דפוסי החשיבה הנכונים לילד שלך כבר בגיל צעיר, כך החיים שלו יהיו טובים יותר גם בהמשך חייו.

לסיכום כדי שהילד שלך יצליח להביא לידי ביטוי את מלא הפוטנציאל של עצמו בלימודים בפרט ובחיים בכלל, עליך כהורה לגרום לילד שלך להיות באיזון מול הדברים שאיתם הוא מתמודד. מצד אחד לקבל את עצמו כפי שהוא גם אם הוא לא בין הטובים ביותר ולדעת שבכל מקרה הוא צריך לעשות את מה שהוא כן יכול גם אם הוא בוודאות לא יהיה בין הטובים ביותר בכיתה, עליו לראות מול עיניו אתגר שהוא מאמין שהוא יכול לעמוד בו, אך מצד שני עליו גם לדעת שגם אם הכל בא לו בקלות ושגם אם הוא מאוד מוכשר, שעדיין יש לו אתגרים לעמוד בהם. וכל זה על ידי זה שהילד יהיה טוב כפי שהוא יכול להיות ולא ביחס לתלמידים אחרים. ככל שתשריש את דפוסי החשיבה הנכונים לילד שלך מוקדם יותר כך ייטב לו ולסביבתו. בהצלחה.