תקציר⬅ רגשות אשמה - צל ושמו אשמה קמה בבוקר, מתלבשת. שיניים, חושבת לעצמי. הוא פתאום מגיח, אני רואה אותו. אחריי. אפור, בצורתו דומה לי אך עודנו גדול יותר. הצל הזה מבקר אותי גם כשאין שמש. הוא שם, עוקב אחריי. יוצאת לעבודה. הוא נפרד ממני לכמה רגעים. קורה משהו בעבודה, מישהו נפגע. אז כמובן שהוא מגיח חזרה, קשה לו בלעדיי. אבל אולי, אולי לי קשה בלעדיו? תוהה. "זוכרת אותי? זה אני, אשמה. אני יודע, אני פה גם כשאת לא באמת זקוקה לי. אבל אני ממש ממש חשוב! לעיתים הוא מופיע בכמה מידות גדולות יותר. הרבה יותר ממה שצריך! הוא טוען שיש לי קשר לכל מיני השלכות שליליות, שדברים קשים קרו בגללי. הוא כועס עליי. ... להן בכלל קשר אליי. כשהוא בא אני מתכווצת. לא כל כך נעים לי בתוך עצמי. אבל יושבת בפארק. הוא איתי. רגע אני מבינה! הוא לא באמת קיים. אני המצאתי אותו, אני מחליטה מתי הוא בא ומתי הולך! "צל האשמה, יקר. אני מכבדת אותך, יש מקרים שבאמת צריך אותך! אתה מזכיר לי, כן. אני אנושית, אני יכולה לטעות, אתה המצפון, וגם המצפן שלי! אני רוצה שתבוא. אבל אתה גדול מידי לעתים. יש פעמים שאתה מופיע גם בתצורה הלא נכונה. קורה ... ⬅לקריאת המשך המאמר על רגשות אשם - לחץ כאן...

תקציר⬅ רגשות אשמה - ההיגיון שמאחורי רגשות האשם מאז שגילינו את עולם המודעות כולנו אשמים. אדם קם בבוקר, הולך לעבודה וחי את חייו. יום אחד הוא מגלה שיש יותר לתמונה ממה שרואים בעין והוא מתחיל לחפש, לשאול ולגלות מה הוא לא רואה וכך, לאט לאט (או במהרה) הוא למד מהי מודעות עצמית, מהן השתקפויות, מה הדרך הטובה ביותר להזין את הגוף והנשמה, כמובן שלא נשכח את הנשמה (שאם לא נדאג לה אז מצבה יהיה רע, אגב, הנשמה אף פעם לא שמעה על זה.. מבחינתה הכל טוב תמיד.. היא אנרגיה).. ואז הוא מגיע למסקנה המתקבלת, שהכל באשמתו, כל שקורה לו זה השתקפות של מצבו הפנימי, כל שקורה לחבריו ומשפחתו משפיע עליו ואם הוא לא יהיה במודעות הוא רק ירגיש יותר אשם.. אני מאמינה שרגש אשם מופיע בתור מניפולציה עצמית, כשאני לא רוצה לקחת אחריות על משהו, כשאני לא רוצה להודות שטעיתי או כשאני רוצה להתכחש למשהו - רגש האשם מופיע ובסופו של דבר, תוצאה טובה למשהו שאני רוצה לא קוראת. למעשה, רגשות האשם מרחיקים אותנו מדבר שאנו רוצים ויוצרים חוסר תוצאה או תוצאה שלילית. את מהמניפולציה הזו מפעיל המוח האוטומטי, או המוח הילדי. זהו חלק בתוכנו שכשהיינו ילדים אסף לו מסקנות כנגד מצבים שונים שקרו לנו אז ולמרות שמספיק מים עברו בנהר, עד היום, אנחנו פועלים מאותו מקום של מסקנה אוטומטית. העניין הוא ... קודם כל חשוב לדעת לזהות את סוג הרגש הזה. דבר שני, לגלות מתי ומול אילו נושאים ואנשים הוא צף. זה כבר ישים את הנושא בפרספקטיבה וכאשר ניתן לקרוא לילד בשמו, הרבה יותר קל לעשות עם זה משהו. השלב הבא, אז לאחר שהצלחנו לזהות את רגשות האשם, צריך לבחון מה בעצם ניסינו להשיג שגרם לרגש לצוף ולהשיג את הדבר בכל זאת ולא משנה מה. אם רגש אשם הוא מניפולציה עצמית הגורמת לנו לא להשיג דבר שרצינו, הרי אם נצליח להשיג את שרצינו על אף רגש האשם, הרי ניצחנו את המניפולציה, יצאנו מהלופ והשגנו ניצחון קטן אל מול הפעולות האוטומטיות שלנו ואנחנו בדרך הנכונה. אולם, לא מספיק לנצח מניפולציה כזו פעם אחת, זוהי התמודדות הדורשת זמן ותרגול, המוח הילדי חייב הוכחה חותכת פעם אחר פעם שלפעול בצורה כזו זה טוב עבורו, אחרת אין סיבה לשחרור המסקנה שהציפה את הצורך ברגשות האשם. אם בחרתם לתרגל שחרור של רגשות האשם, נסו תרגל זאת בשלשות - התחילו בשלושה ימים, המשיכו בשלושה שבועות ולאחר מכן עברו לפרק זמן של שלושה חודשים. לפני ששלושת החודשים יסתיימו, תשימו לב, משהו בחייכם יפתח. בהצלחה. סוג נוסף של רגשות אשם עולה כאשר אנו מאשימים את עצמנו על טעות קשה או, אם היינו עושים כך במקום אחרת, היינו יכולים למנוע ממאורע כזה או אחר לקרות ובכן, היגיון לא מסתדר טוב עם סוג הרגש הזה מה שנקרא, עם רגשות לא מתווכחים ולמרות זאת, יש רק היגיון אחד שיכול לענות על מצבים כאלה והוא, שישנה מטרה ותוכנית הגדולה ... ⬅לקריאת המשך המאמר על רגשות אשם - לחץ כאן...

תקציר⬅ ... במצב של אחדות. כשאדם פועל מתוך אחדות הוא לא עסוק בביקורת או שיפוט, בניתוק מאחרים או מעצמו אלא הוא נתון בחיבור. חיבור זה משפיע הן על התחושות הפיזיות בגוף והן על רגשות ומחשבות. מושגת תחושה של הרמוניה זרימה ושמחה. כדי להיות מחוברים למשך יותר זמן למצב זה יש לוותר על ביקורת, שיפוט, האשמה, כעס וכל רגש מסוג זה שמבצע בפועל את הניתוק בתוכך, ומאפשר אשליה של מרחק בין אדם לבין עצמו, בין אדם אחד לאחר. הניתוק הינו אשליה בה אנו מתרגלים להאמין. ככל שנאמין שאנו יותר מנותקים כך נחווה יותר סבל רגשי / נפשי. אפשר אף לומר כי מידת הסבל שאנו מרגישים היא מדד למידת הניתוק שאנו מאפשרים בתוכנו. אנשים משקיעים הרבה משאבים בליצור לעצמם קבוצות שייכות. שייכות מוגדרת בענף הפסיכולוגיה כצורך בסיסי לחיים. למעשה האדם לא ... ⬅לקריאת המשך המאמר על רגשות אשם - לחץ כאן...

תקציר⬅ ... יחסים וזוגיות מאת מא אננד סמבביה אני רואה את מהות היחסים עם האחר כמראה המשקפת את רמת המודעות והבגרות הרוחנית של כל אחד מבני הזוג. בכדי שתהיה לנו זוגיות הרמונית המפרה את כל אחד מבני הזוג נדרשת מאתנו בגרות בסיסית שפרושה לקיחת אחריות אישית של כל אחד מבני הזוג לאזן ולרפא את עצמו. חשוב לשמור שלא להשליך אשמה ואחריות לחיינו על בן / בת הזוג - ודבר אחרRE-ESPECT (לראות מחדש) כבוד הדדי וראית האחר כחדש בכל רגע ולא כמובן מאליו. בנוסף לאהבה, תרגול של מדיטציה לדעתי זו חובה כזמן איכות של כל אינדיבידואל עם עצמו - זמן של לבדיות המעשירה את הביחד. מאז ומתמיד רתק אותי להתבונן על יחסים כמפגשים אנרגטיים. כלומר כיצד אנחנו מתחברים או לא מתחברים אל האחר דרך מרכזי האנרגיה שלנו (הצ'אקרות). ... ⬅לקריאת המשך המאמר על רגשות אשם - לחץ כאן...

תקציר⬅ ... בחגים / איריס קעטבי נחמני איך נהנים בחגים ולא משמינים? זה לא רק באגדות! רבים מאיתנו, כולל אנשי מקצוע, הפכו להיות שבויים של המיתוס, שההשמנה היא תוצאה של אכילת יתר, מיעוט בפעילות גופנית והיעדר כוח רצון. דעה זו מטילה את האשמה על השמנים ומתעלמת מן העובדה המדעית, שאנו כבני אדם מתוכנתים גנטית באמצעות מנגנון ההישרדות שלנו, לשמור על המשקל ולאגור שומן. אלפי שנים של אבולוציה לא מחקו את מנגנון ההישרדות אותו ירשנו מאבותינו הקדמונים, שעבורם מזון היה שאלת חיים של להיות או לחדול ואגירת שומן הייתה דרך לאגור אנרגיה לימים בהם האוכל לא היה בנמצא. הזמנים ... ומעבד את המזון בצורה מיטבית, אולם כשאנו במצוקה ובלחץ תחושת הרעב גוברת, חילוף החומרים יורד ואנו משמינים. ימי החג יכולים להוות לרבים מאיתנו גורם מתח משמעותי הקשור ביחסים המורכבים שלנו בתוך המשפחה. הסיבות רבות כמספר כוכבי השמים אולם אם ברצונכם לרזות ולהרגיש טוב עליכם להשתדל להימנע ממריבות, האשמות וכעסים על העבר. שחררו מתח באמצעות נשימות עמוקות, סיפרו עד 10 לפני שאתם מגיבים בכעס, עשו פעילות גופנית, שמעו מוזיקה מרגיעה, קראו ספר או עשו כל דבר שמרגיע אתכם. כשכועסים אוכלים יותר, לא רק את הלב וההעדפה במצבים אלו היא לדברים מתוקים או מלוחים עתירי שומן המכניסים את הגוף למעגל בלתי פוסק של זלילה בלתי נשלטת. דרך נוספת לשלוט ... ⬅לקריאת המשך המאמר על רגשות אשם - לחץ כאן...

תקציר⬅ ... עם הכול", או "למה דווקא אני?". מיקוח - האבל מנסה להתמקח ולנהל משא ומתן כדי להחזיר את המצב לקדמותו, למשל, "אלוהים אם תחזיר אותו אני אתרום כסף ואתנדב" או "אני אעשה כל מה שתרצה, רק תן לי עוד כמה שנים..." דיכאון - האבל מפנים את האבדן ומגיב בדיכאון היכול לכלול מחשבות עגומות על העתיד, רגשות אשמה, בושה, ותחושות כישלון והחמצה. קובלר - רוס טענה כי בשלב זה קשה לעודד את המתאבל, אך חשוב לקבל את רגשותיו כי תחושת הדיכאון מהווה עיבוד רגשי חשוב לקראת קבלת האובדן. קבלה - בשלב זה משלימים עם המצב, מבינים את משמעות האובדן, מקבלים אותו וחוזרים לחיים. אבל פתולוגי: אבל פתולוגי אבל פתולוגי מוגדר כתגובה לא מסתגלת לאבדן המאופיינת ... חוסר יכולת של האבל לחזור לחיים תקינים, או סירוב שלו לעשות כן. תאוריות פסיכולוגיות שונות להיווצרות אבל פתולוגי: לפי פרויד, קיים קונפליקט לא מודע: הקונפליקט הוא בין ה"איד" שדוחף להישאר קשור לאובייקט האהוב, לבין האגו שדוחף להיפרד ולחזור למציאות. כתוצאה מהקונפליקט הזה יכולים להתעורר רגשי אשם שמופנים או כלפי חוץ בצורה של תוקפנות, או כלפי פנים בצורה של דיכאון. לפי קליין, האבל מתרחש על אובייקט שהופנם (אנשים, חפצים וכו')... והיעלמותו במציאות יכול לגרום לרגרסיה לשלבים מוקדמים יותר בהם הופנמו האובייקטים ולמוות שלהם, כלומר למוות של חלקי אישיות של האדם האבל. בתהליך אבל תקין, האובייקטים שהופנמו נשארים חלק מהאישיות של ... ⬅לקריאת המשך המאמר על רגשות אשם - לחץ כאן...

תקציר⬅ ... לדרך של "אין מוצא"? לעיתים כדאי להפסיק את המריבה בהחלטה משותפת, אם רואים שאין אפשרות להגיע להסכמה, ולקבוע זמן חדש ורגוע יותר להמשיך אותה, כדי להגיע לפיתרון של הדילמה. אל תנסו למצוא מי ה"אשם" ומי ה"צודק": נסו לראות את הדברים מנקודת המבט של האחר. אין כאן אשמים וצדיקים, אלא שתי נקודות מבט שונות ומטרת הויכוח היא להגיע לפיתרון, ולא לשכנע את השני שהוא טועה. אל תגררו אנשים אחרים למריבה: מריבה זוגית צריכה להישאר בין בני הזוג, ולא להיפתח בפני חברים ובני משפחה אחרים. למרות הפיתוי לספר עליה לאנשים נוספים, כדי לקבל גיבוי, אין לעשות זאת: בני הזוג עשויים להשלים, אך חברים ובני המשפחה האחרים שנחשפו למריבה, עלולים לפתח רגשות שליליים כלפי השותף למריבה. כאן יש ... ⬅לקריאת המשך המאמר על רגשות אשם - לחץ כאן...

תקציר⬅ ... למשל או פריחה), או אובדן שליטה בהיעדר כל ליקוי אורגני או פתלוגויה רפואית כלשהי. תסמינים אלה עוזרים לחולה להימנע או להתחמק ממצב מעורר דחק מבלי שיאלץ ליטול אחריות על כך, ונובע מרגשות אשמה, כך שדפוס ההנעה הבסיסי שביסוד הפרעת ההמרה, הוא הרצון להימנע מדחק מעורר חרדה או להפחיתו על ידי מחלה - וכך להמיר בעיה רגשית קשה מנשוא בבעיה גופנית המצילה את כבוד החולה. הקשר להיסטריה המונית, נובע מכך שהקרבה לאדם חולה, בעל סימפטומים שונים, עלולה ליצור מעין העתקה של הסימפטומים לאדם אחר ... ⬅לקריאת המשך המאמר על רגשות אשם - לחץ כאן...

תקציר⬅ ... בכל פעם שבן הזוג שלכם מאבד שליטה. מאת ד"ר מאיר ויקלר אם לבן / בת הזוג שלכם יש "פתיל קצר", עומד בפניכם מכשול מאיים בחיפוש אחר הרמוניה בנישואיכם. הפתיל הקצר של בן / בת הזוג בוודאי אינו אשמתכם. אף על פי כן, יש מספר צעדים שתוכלו לנקוט, אשר יסייעו לכם באילוף האריה השואג שלכם. כדי להתמודד ביעילות המרבית עם אובדן השליטה של בן / בת זוגכם, עליכם להתמודד בבעיה זו בשני שלבים: במהלך ההתפרצות ולאחר שהסערה שככה. במהלך ההתפרצות בן / בת הזוג איבד שליטה. הוא צועק עליכם. אתם תוהים כמה זמן זה יימשך ואתם מקווים שהעוינות שלו לא ... מדברים על ההתפרצות, עליכם לזכור את הקווים המנחים הבאים: 1. אל תכחישו את ההתפרצות. בן הזוג חזר למצב רגיל ונינוח יותר. ייתכן אפילו שקשה לכם להאמין שהוא אכן איבד שליטה. ייתכן שבן הזוג מרגיש אשמה על ההתפרצות של אתמול. ייתכן אפילו שהוא מתייחס אליכם ביתר כבוד, התחשבות וחיבה מכפי שהוא נוהג בדרך כלל. באופן כללי, הוא מתנהג כאילו התפרצות הזעם מעולם לא התרחשה. כשזה קורה, ייתכן שבן זוגכם מנסה להימנע מלקיחת אחריות על התנהגותו, על ידי התעלמות מוחלטת ממה שקרה. התנהגות זו מציבה בפניכם דילמה. האם עליכם להסכים להתכחשות זו ... ⬅לקריאת המשך המאמר על רגשות אשם - לחץ כאן...

תקציר⬅ ... מיניות. מעניין מאוד הקשר הישיר שבין כישוף ובין מיניות, כזו הנתפסת כפרוצה, במקומות שונים ובזמנים שונים. בשנת 1022 הוצאו להורג על ידי מלך צרפת קבוצה גדולה של מכשפים, שיצרו את אחת ההיסטריות הציבוריות הראשונות עד שאי אפשר היה למלך להתעלם מהן. האשמות כללו קיום אורגיות מיניות, והילדים שנולדו כתוצאה מאורגיות אלו נשרפו שמונה ימים אחרי לידתם. גלגולי האשמות כאלה מוכרות לאורך ההיסטוריה הנוצרית. הסורים האשימו בהם את היהודים, הרומאים את הנוצרים, הנוצרים את הגנוסטיקאים עד שהגיעו לימי הביניים בשינוי צורה. פריצות והתהוללות מינית היו על כל פנים תמיד חלק חשוב בהאשמות. הקתרים בלבלו את היוצרות כשטענו שאת העולם הגשמי, זה שיצר אלוהים, יצר לכאורה השטן. הוא הרוח הרעה שיצרה את עולם החומר והתענוגות. בעוד שאלוהים האמיתי הנסתר ומרוחק מהעולם. ישו נשלח על ידי אלוהים להביא את האור, הוא היה רוח ולא סבל מהצליבה. גופו היה אשליה. החטא הגדול ... חייתה בצל האיום. היסטריית הכישוף הגיעה לשיאה ב 1314 - 1305 במשפטי הטמפלרים. הטמפלרים היוו מסדר אבירים שנוסד כדי לשחרר את ארץ הקודש. אך הידרדרותו המוסרית, התעשרותו המהירה והכוח שצבר הפחידו את הכנסיה. אנגליה צרפת והאפיפיור העמידו אותם למשפט באשמת מינות, טענו שהשביעו את השטן ונעזרו בו. באלפי משפטי הכישוף והמינות השטן לא בא אף פעם לעזרת נאמניו. הכנסייה העדיפה להאמין שהסיכוי היחידי של הנאשם לזכות בגאולה הוא להכות על חטא, לתת את הדין חמור ככל שיהיה ובלבד שהנשמה תטוהר. כך הוצגו המשפטים הללו כאילו הם לטובת הנאשם. באיים הבריטיים הכישוף נתפס אחרת לגמרי. הוא לא קושר כלל לשטן אלא בעיקר לקסמים. באנגליה לא הייתה אינקוויזיציה ולא פעילות שנתפסה כמינות. גם למכשפות הבריטיות היו מלווים שונים. בעיקר חתולים. אך הם יכלו להחליף צורות, להיפך לכלב או לגבר שחור. ב 1442 נחקק חוק נגד מעשי כישוף וב1547 הוא בוטל. ב1563 נחקק חוש חדש שקבע עונש מוות למכשפים. משפט מפורסם שהתקיים היה נגד אישה שהואשמה בכישוף. אישה שקיבלה חתול בשם סייתן מסבתה, החתול הבטיח לה בעל, והיא התמסרה לגבר ששמו ננקב על ידי החתול, אך משנכנסה להריון ממנו סירב להינשא לה. כך עזר לה סייתן להפיל וולדות. אחרי שש עשרה שנים נתנה אותו במתנה לאחותה, זו הפכה את החתול לקרפדה בעזרתה הטביעה פרות ... הכישוף היה קרוב יותר ברוחו לתפיסה האנגלית ולא האירופית. האמונה במכשפות וכישוף נוצלו לעתים קרובות על ידי בני אדם לצרכיהם הפרטיים. הנרי השמיני האשים את אן בוליין שזה שכישפה אותו להתאהב בה ולכן לשפוט אותה למוות. אינקוויזיטורים הצליחו על ידי האשמות כאלה לשים יד על רכושם של עשירים. קל יותר להאשים כוח חיצוני בצרות פרטיות כמו מחלה פתאומית, מות פרה,. אין אונות או מיני חוליים לא נעימים אחרים. מחקרים מראים שהאמונה בכישוף הייתה יכולה לרפא אחרי שהאשם הומת. סוג של אוטוסוגסטיה. אין טעם לייחס לאנשים הבודדים פסיכופתולוגיה. להשפעת התקופה והאמונה הרווחת בתקופה ישנה השפעה גדולה מאוד. כך אפשר לראות את רוב הגרמנים שאימצו את התורה שחיו בתוכה בשנות ה40. כך אפשר לפרש גלי אנטישמיות. איבות אישיות ותופעות טבע חריגות היו ... אמונה. המחשבה שיש סדר ביקום, שלרוחות רעות אין השפעה עליו הלכה והתפתחה. הדת החלה להבין שאלוהים לא ירצה להכשיל את החוקים שהוא עצמו יצר. האמונה במאבק בין האל והשטן השתנתה. צלינו כבר מספיק בני אדם, אמר מונטיין עוד קודם לכן. שופטים החלו להבין שהאשמות בכישוף הן נקמנות של אנשים בשכניהם והחלו להבין את הנזק שנגרם למרקם החברתי במעמד הפשוט. בעולם שהחילוניות הלכה והתפשטה בו הכישוף איבד את מקומו, אך לאט ובלי לשים לב התחילה לעלות האמונה המיסטית. ככל שהתפשטה החילוניות הפך הכישוף לאמונה תפלה. הכישוף כשלעצמו נעלם אך ... נראה כאילו ניגף במערכה. חלקו האחרון של הספר עוסק בכישוף המודרני. לא חשבתי שיש צורך להרחיב. מי שמתעניין יקרא את הספר המאוד מעניין. כמובן שהספר מכיל פירוט והרחבה של דברים שכאן כמעשה כישוף רק ריחפתי מעליהם. אם הצלחתי לגרות סקרנות או עניין אשמח. אך גם קיצור תולדות הכישוף נראה לי מעניין בפני ... ⬅לקריאת המשך המאמר על רגשות אשם - לחץ כאן...