... נוצר צל ? חלק 1. ברגע שהאדם קולט שהאני שלו זאת המחשבה שלו, וכל מה שיש לו כולל הכל זה לא הוא, זה רק משהו שניתן לו לשימוש באופן זמני, באותו הרגע האדם מתחיל להעביר את
הפוקוס ואת המיקוד שלו בחיים לאני האמיתי שלו דהיינו הנשמה. האדם מתחיל לחשוב, מה אני באמת רוצה, דהיינו מה הנשמה רוצה. כמובן שזה לא אומר לא לתת לגוף אוכל וכולי, בדיוק כמו שצריך לתת לרכב דלק לנסיעה. כי כרגע הנשמה נוסעת על הגוף, כמו אדם שרוכב על סוס. גם הסוס צריך לאכול. אבל בעקרון
הפוקוס צריך להיות לא במה האוטו רוצה, אלא במה הנשמה רוצה. לסיכום: ככל שהאדם מזדהה יותר עם האני האמיתי שלו דהיינו הנשמה שלו, ממילא הוא עושה פחות צל אל מול השמש ואז טוב לו ... מהארץ, ההר גדול לאין ערוך מהדמיונות שיש לאדם בחיים, אבל הלכלוך שיש לאדם על העיניים של השכל, עושים צל אל מול אור השמש ומפריעים לו לראות אותה. מסקנה מעשית: האדם צריך את
הפוקוס שלו לשים על האני שלו האמיתי, דהיינו הנשמה. גם הרכב שלך חשוב, אבל אין לו כמעט שום משמעות ביחס לחשיבות שלך. הכל חשוב, אבל הנשמה שלך, שמחת החיים שלך, האושר שלך, מצב הרוח ...