. אין אמת. יש בחירה של נקודת התייחסות. אני בוחרת במדהים

ספירלת החיים מטפסת תמיד כלפי מעלה, יש בה אזורים נמוכים, של איסוף כוחות ותנופה, ויש את הגבוהים, של הגשמה והצלחה. אפשר לבחור לחיות את החיים תוך שאיפה לאזורים הנמוכים, או לאלה הגבוהים, זה לגמרי תלוי בנו.

מישהי שאלה אותי השבוע איך זה שאני תמיד כל כך שמחה. עניתי לה שאני לא באמת תמיד כך, אבל לרוב כן. אני מעדיפה להגדיר את נקודת ההתייחסות שלי לחיים מהקו העליון שלהם, מנקודת הגובה. להגדיר את עצמי כאישה מאושרת.

גם לי יש זמני נפילה, רגעים טובים פחות. אבל, המצב הטבעי, זה שאליו אני שואפת לחזור, הוא המצב הנפלא. אני אדם מאושר.

רבים מהאנשים מתייחסים בדיוק לאותם מצבים מנקודת הייחוס הנמוכה. החיים בדרך כלל קשים, ולפעמים יש בהם זמנים טובים, זמנים של עליה. אבל, הטובים הם "רק" הזמניים. הם שוהים בהם מבלי לחגוג אותם, מתוך המתנה דרוכה לחזרה למצב הנמוך, הטבעי בשבילם.

יש משהו בטוח בהתמקמות על הקו התחתון. על הרצף שלו יש פחות סיכון באכזבות, בנפילות, וגם אם הן יגיעו, הן מגובה נמוך, כאילו פחות כואבות.

לחיות חיים שלמים מתוך מוכנות להתרסקויות, לא באמת הופך את רגעי הנפילה לכואבים פחות. אין שום ערך מוסף בהתכוונות למצבים האלה, רגעי הנפילה לא באמת כואבים פחות, והמחיר הוא תקופות חיים שלמות שמוגדרות כסבל.

התמקמות על הקו הנמוך משרתת ומקבעת את הפחד מהצלחה, את האמונה שאחרי כל עליה יש ירידה, ואם זה המצב, אי אפשר ליהנות מהזמנים הנפלאים, הם "רק" הרגע שלפני הנפילה, ולא זמן שיש לחגוג ולהעצים בדיוק כמו שהוא.

כשאני פורשת את המשנה הזו שלי, מונפים במהרה כל דגלי האמת. הוכחות על גבי הוכחות שהחיים באמת קשים, שיש בהם הרבה מכשולים, אירועים בעיתים. ואז, להגדיר את עצמנו כמאושרים ואת החיים כמרגשים וכיפים, זו לא האמת.

אז, החיים קלים או קשים? שמחים או עצובים? מרגשים או מתישים?

הם גם וגם וגם. אצל כולנו. וככל שמנעד הרגשות רחב, החיים עשירים ומרתקים יותר.

מי שמגדירים את עצמם כמאושרים רוב הזמן, כאלה שהחיים שלהם קלים וזורמים, חווים גם הם זמנים פחות טובים, תחושות קשות יותר, אבל הן המצב הזמני בעיניהם, השאיפה היא לחזור מעלה.

מי שמגדירים את החיים כקשיים, לא פשוטים, מלאי פשרות והתמודדויות, חווים גם הם זמנים טובים, אבל הם פחות מתייחסים אליהם, הם רק אנקדוטות בדרך למטה. הם הזמנים הפחות נחשבים בהגדרה הכוללת של מצב החיים שלהם.

אין אמת. אף אחד מהמצבים הוא לא מוחלט. העובדות הן אותן עובדות, האירועים הם אותם אירועים, ההבדל הוא בפרשנות אליהם, בנקודת ההתייחסות ממנה מתבוננים על החיים, ואליה שואפים לחזור.

כששואלים אנשים מה שלומם, אם התשובה היא: נפלא / נהדר / מצוין / פיצוץ, הם עלולים לשמוע תגובות בסגנון - מה כל כך נפלא לכם? הגדרת המצב כנפלא היא לא מוכרת, מוזרה לרוב האנשים, צריך סיבות ממש טובות כדי להגדיר כך את החיים.

התשובות השכיחות יותר הן: בסדר / לא רע / לא נורא, והן משטחות את החיים, הופכות את חוויות היום יום לרדודות.

מילים עוצמתיות ומרגשות כדי להגדיר את המצב, משנות מיידית את התחושה. מרתק לראות את עצמנו מול מראה כשאנחנו שאומרים - בסדר / לא רע, וכשאומרים - נפלא / נהדר / מקסים / מרגש. החיוך מתפשט מבפנים, מהבטן, המילים הופכות לאמת, קודם כל כלפי עצמנו, וכל מי שיראה אותנו יהפוך למראה חיה שמחזירה אלינו את החיוך המתעצם הזה.

תנועת החיים היא לא באמת בצורת סינוס, כמו שנוהגים להתייחס אליה. אין בה רצף עליות וירידות על קו ליניארי, אלא תנועה שמטפסת תמיד כלפי מעלה. האזורים הנמוכים הם לא צניחה למקומות שהיינו בהם, הם תמיד עליה מתוך הבנות נוספות, התפתחות נוספת, גם אם לפעמים נראה שחזרנו לאותו אזור.

האזורים הנמוכים של הספירלה, כשחיים חיי התפתחות וצמיחה, הם לא העונש שלאחר ההצלחה, להפך, אלה הזמנים בהם אנחנו אוספים כוח ואנרגיה לקראת סיבוב הצמיחה הבא.

בדיוק כמו בטבע, יש קיץ ובצורת, הזמן שבו האדמה מנקה את עצמה, מתחדשת, אחריה יבואו הגשמים, ואתם הפריחה, ואז שוב, הכל יבול, האדמה תזין ותחדש את עצמה, לקראת הגשמים והפריחה הבאים. מחזוריות אין סופית, חלק מהסדר המופתי של הטבע.

וכך גם אצלנו, ספירלה של פריחה ולבלוב, אחריה זמן התנקות והתרוקנות, לקראת עונת הגשמים הבאה שתאפשר לפרחים חדשים לפרוח.