"אני לא יכול"... כמו שחשבו פעם על האטום: בלתי ניתן לחלוקה. עומד בפני עצמו.... המידי. ניסית משהו, או אפילו חשבת לנסות אותו, וזה גרם לך לתחושה רעה? מותק, אתה לא יכול. עזוב. חלק מחוסר היכולת הזה הוא בעצם חוסר סובלנות לתחושה רעה של חוסר יכולת. כי בעצם, כמו שברנרד שואו אמר, קשה מאוד לחזות - במיוחד את העתיד. אנחנו לא באמת יודעים אם היום ... לבצע משהו. אנחנו רק יודעים מה היה אתמול, ושאתמול לא יכולנו. ואנחנו יודעים מה התחושה שלנו עכשיו, תחושה של חוסר יכולת. ויש פה עוד הנחת יסוד נסתרת מאוד: ההנחה היא שאיך שהרגשנו פעם, הוא איך שנרגיש תמיד. אם פעם כעסנו ... באמת לא יכולים. יש הרבה טכניקות שמלמדות דבר מעניין: להיות סובלניים כלפי תחושות גרועות, ובכלל זה סובלנות לתחושה של חוסר יכולת. בפורום של לנדמרק מנחה נהדר אחד קרא לזה leave your sole in the room. השאירו את הסוליה בחדר. פשוט ... ואחרי הרגשות והמחשבות. דברים מעניינים קורים בכל המקרים האלה, כשאנחנו מוכנים להשאר לזמן מסוים בתחושה לא נוחה, תחושה של חוסר יכולת, כעס, עצב או אחרת. התחושות, הרגשות והמחשבות שבדכ נדמים כמקובעים כל כך, יכולים להשתנות במהירות הבזק. לפני כמה ימים ... תחושות, רגשות ומחשבות שונות לחלוטין על אותו נושא. גם בשיעור היוגה עליו סיפרתי, הסכמתי להשאר בתחושה הלא נוחה של חוסר יכולת וחוסר אנרגיה - תוך כדי תרגול - והופתעתי. חוסר היכולת התחלף ביכולת. יש עוד דבר שקורה כאשר מסכימים להשאר במקום לא נוח. לומדים הרבה על עצמנו. על היכולות שלנו וגם ... אל עצמנו, במקום להמשיך ולטאטא את כל העניינים אל מתחת לשטיח. השיעור הזה הדגים לי עוד משהו שאני יודעת: חוסר יכולת מורכב מעובדות פיזיולוגיות, ומרגשות. שניהם יכולים להשתנות, אגב. ובדכ המעצורים שאנחנו נתקלים בהם ראשונים, הם הרגשות. ואם לומדים לעבוד ...