... מקצוענים אשר לעיתים קרובות אפילו לא ידעו קרוא וכתוב. המטרה בשימור דברי הבודהה לאורך הדורות הצריכה עריכה פורמאלית מכוונת לידי פרוזה או בתי שיר, אשר שוננו ונשמרו
בזיכרון וכך הועברו הלאה באופן מאורגן ושיטתתי. אם לא היו פועלים באופן כזה יש סיכוי טוב שהטקסטים הלימודיים האלו היו נעלמים בדיוק כמו אלו של מורים רבים אחרים בני זמנו של הבודהה ... על הנזיר לפגוש את האדם וללמוד ממנו את הטקסט בשינון במטרה לשמר את מכלול הטקסטים. הנזירים למדו ממוריהם את הדברים ולאחר מכן חזרו ושיננו אותם לעצמם עד שהיו מיומנים
בזיכרונם. רוב המילים בשפה הפאלית מתייחסים לתהליך הלימוד כלימוד שבעל - פה הכולל דיבור ושמיעה. קולינס (Collins, 1992, p.124) מציין את המילים: vaceti (לגרום לתלמיד לדקלם), uddisati (מלמד, מדקלם), Sunati (מקשיב), ugganhati (תופס
בזיכרון), adhiyati ו - pariyapunati (למידה באמצעות שינון), sajjayati (מדקלם), ו - dhareti (שומר מה שנלמד
בזיכרון). המשימה לשמר את דברי המורה, הבודהה, ולדקלם אותם בדחיפות הייתה במטרה לשמור על הלימוד מעיוותים והמצאות, כמו גם בעלת מטרות פדגוגיות של חינוך התלמיד ויצירת קשר שלו עם הלימוד. ... של כתבים גם לאחר שהטקסטים הועלו על כתב (Adikaram, 1946). פעילות הבהאנקה בהאנקה (bhnka) היה כינוי למי שלקח על עצמו את התפקיד לשנן ולשמר את הטקסטים של דברי הבודהה
בזיכרונו. הבהאנקים היו ברובם המוחלט נזירים אך חלקם היו משננים מקצועיים שעשו זאת לפרנסתם ונהגו לדקלם טקסטים בפני קהל שומעים על פי דרישה במסגרת של טקסים ופולחנות. מאחר ונמצא הומוגניות ... למדיום הכתב. על פי תיאוריות של שליטה במדיה אנו מניחים כי יש אפקט למדיה על החיים החברתיים. ידע הוא כוח - ככל שהידע מופץ יותר הכוח מבוזר יותר. כאשר הטקסטים נשמרו
בזיכרונם של הבהאנקים הדבר העניק לכם כוח חברתי מסויים. כאשר נזירים או אנשים מהשורה היו מעוניינים להקשיב לסוטה כשיחה מדוקלמת היה עליהם לפנות לאלו ששיננו אותה ולכן הדבר העניק כוח ... וחסרי חשיבות. הטקסטים הבודהיסטים הטקסטים הבודהיסטים כספרות אוראלית הספרות הבודהיסטית המוקדמת הנה ספרות אוראלית בעלת מאפיינים יחודיים כגון פורמולות שמסייעות
לזיכרון, התורמות הן לפעולת השינון
הזיכרון והן לשמירת התוכן בצורה מדוייקת ולסייע להעברתו ללא עיוותים. הביטוי Evam me sutam, כך שמעתי פותח את רוב הסוטרות שבקאנון הפאלי. השיחות נשמעו על ידי נזירים שונים שבראשם אננדה (Ananda) שהיה העוזר האישי של הבודהה ולכן הייתה לו אפשרות להקשיב לאלפי שיחות של הבודהה עם אנשים רבים, בנוסף לעובדה שהיה לו
זיכרון פנומנלי לשנן
בזיכרונו כמות עצומה של שיחות ששמע. כאשר אננדה התבקש לדקלם באסיפה הראשונה את כל השיחות הוא הדגיש שאלו דברים ששמע מפי הבודהה בעצמו כפי שגון ברו (Brough, 1950, p.424) אומר שביטוי זה ... לא ידוע כמה שוני חילחל בעת ההעברה ועד כמה המסרים נשמרו. נורמן (Norman, 1997) טוען כי יהיה זה מפתיע אם לא נוצרו עיוותים ושינויים במסר, בצורה או בתוכן הודות
לזיכרון חלש או השפעות אקראיות אחרות. עדיין אין זה משנה ממש אם המשנן מותיר חלק או מוסיף דבר מה כל עוד הנארטיב המרכזי והמטרה של העברה המסר מושגת. כך במקרה של הסוטות, השיחות של הבודהה ...