... השיקוף הראשון שהביא איתו השיעור של הזאב. שיעור עמוק יותר ופחות פסיכולוגי או פרטי היה קשור למהותו של
הזיכרון. התחלתי לחקור מהי המשמעות של
זיכרון ומהן ההשלכות של
הזיכרון על מהלכיו של אדם בחייו. שאלתי את עצמי אם מסלול חייו של אדם הזוכר את המקורות שלו שונה מאדם ששכח. התחלתי להבין שאדם שיודע מה מקורו, מהיכן ... בעבר זה. חייו לא יהיו עוד שכפול של כאבי ילדותו או גלגוליו הקודמים משום שהוא חווה אותם באופן מודע כחלק
מזיכרון מובן ולא כחלק מטראומה או רגש בלתי מעובד. הבנה של המקור האמיתי ליישות או המהות שלנו, היא תחנה חשובה בדרך לעצמאות. איני חושבת שתפקידנו להשתעבד
לזיכרון או לפעול בחיינו שעל מנת להנציח את העבר. אני הבנתי את
הזיכרון כצעד בדרך לשיחרור. לזכור שעל מנת לא לשאת שום דבר מיותר שאינו זהה למוהתנו האמיתית בהווה. לא את תגובות הילדות שהותנו בנו, ולא את חוסר הביטחון שלמדנו מול אדם קשה או מציאות קשה.
הזיכרון המודע הופך את ההווה למאגר של אפשרויות. אנחנו לא כבולים עוד לשרשרת של תגובות הרגליות ומכאן שיש לנו בחירה. הבחירה הזו היא ראשיתה של עצמאות. עצמאות זו היא שלב חשוב ביכולת לגדול ולמלא את הפוטנציאל היחיד והייחודי של מי שאנחנו.
הזיכרון משחרר אותנו מן הספק שיש לנו על עצם קיומנו, מן הספק שאיננו חיים את החיים שנועדו לנו,
זיכרון זה מאפשר לנו זכות בחירה חדשה ללכת בדרך שתוביל אותנו ביער החיים הבייתה. ללמידה על משמעותו של
הזיכרון היה צד נוסף שהיה קשור בתהליך הכשרתי כמדריכה רוחנית ומרפאה. תהליך שהיה כמעט כולו מסע להיזכרות. לא הרגשתי במהלך הכשרתי, שבודאי עוד תתמשך את ... אלא שאני נזכרת בדברים מוכרים. מה שהיה עלי לעשות זה להיות יותר עצמאית מן הרצפים של עברי הפרטי על מנת
שלזיכרון הזה יהיה מקום בתוכי.
זיכרון זה של מרפאה שהיה חקוק עמוק בנשמתי היה השביל הייחודי שלי בדרך הביתה אחרי שנים ארוכות של טעייה ביער. חלקו השני של המשפט הותיר בי אי נוחות. ... להכריע הפך לשחרור מן הצורך להכריע. הפחד להיות ללא רצף הפך לסגולה. אני משוחררת מרצף אחד שמגביל אותי
והזיכרון שיש לי והריפוי שעברתי ביחס לכל אחד מן הרצפים שיחרר אותי ללכת בדרכי שהיא ייחודית רק לי. הבדידות והניכור שחשתי ביחס להליכה זו לבד ביער של ...