כך יהודה עמיחי תאר כתיבת שירה. זו הכותרת שבחרתי למאמר שהבטחתי בנושא תפיסת המציאות הבודהיסטית. לצערי אני מפר את ההבטחה הזו ומבקש את סליחתכם. התחלתי לכתוב את המאמר אבל המשימה נכבדה יותר משציפיתי והשלמתו תיקח זמן.
בחודשים האחרונים פונים אלי מפעם לפעם בשאלות לגבי תרגול. ביקשתי מאיתמר וגיא להביא לפניכם את השאלות שלהם ואת התשובות שלי כך שיעזרו לאחרים. אני רוצה לשוב ולהודות להם על הסכמתם.
התכתובת שלי עם איתמר:
איתמר:
שמי איתמר. קראתי חלק מהבלוג שלך ובעקבות הדברים שכתבת הרשיתי לעצמי לכתוב לך את המייל הזה, שבעצם מכיל בעיקר ספקות.
אני מתעניין בבודהיזם כבר תקופה לא קצרה, בערך שנתיים, החל מטיול קצר שעשיתי ביפן, הרעיונות הבסיסיים מהדהדים בי ואני מרגיש שקיימת בתורה אמת גדולה שיכולה אולי להיות בעלת השפעה על חיי
אבל אני מלא בספק וחשש. כל מה שקראתי על בודהיזם מצביע על כך שכדי ללכת בדרך הזו דרושה נחישות יוצאת מהכלל, כוח רצון, יכולת התמדה וגם מוח חריף (התמודדות עם קואנים? אלוהים ישמור). הסיבה שאני בכלל פונה אליך היא שבסיפור שלך הזכרת תקופות של דיכאון, שזה משהו שקצת עורר בי תקווה כי אני יכול להזדהות אתו ולא שמעתי בסיפורים אחרים. כשאני חושב על ניסיון לחיות את חיי לפי דוקטרינה בודהיסטית אני מוותר עוד לפני שהתחלתי, זה באמת נשמע בלתי אפשרי, לשמור בכל זמן על כוונה נכונה, מאמץ נכון, איך אפשר? להקפיד על תרגול יומיומי? צריך משמעת ברזל.
אני מניח שהשאלה היא האם גם לאדם שכוח רצון אינו אחת מסגולותיו הבולטות יש סיכוי לעבור איזושהי טרנספורמציה בעזרת הבודהיזם, כפי שאתה מבין אני לא מרוצה מעצמי במצבי הנוכחי אך מרגיש שנכון יותר לנסות לגשת לבעיה מנקודת מבט בודהיסטית מאשר דרך טיפולים פסיכולוגיים שמחמיצים לדעתי את הנקודה.
אני מקווה שמייל זה לא מביך או מטריד אותך, רצוני הוא רק לשמוע על תחושותיך מתוך החוויה האישית שלך שאולי תוכל לשמש לי השראה.
כשקראתי את הבלוג שלך הרגשתי שזו הפעם הראשונה שאני רואה התייחסות לנושא ממישהו שאני יכול להזדהות אתו ולא דמות בלתי מושגת של מורה
שמצטיירת בעיניי כמגיעה עם תכונות אהבה חמלה אמת בילט אין.
דרך אגב, הייתי לפני כמה זמן בזנדו בת"א שם הופתעתי לגלות שהגברת העצבנית שהתלוננה ללא הפסק על כך שמישהו הזיז את החלוק שלה התבררה בזמן התרגול כנזירה הראשית (או משהו בסגנון). גם אני שאלתי את עצמי אם היא לא אמורה להיות שלווה ומפויסת. מסתבר שלא? או שכן?
בכל אופן אני מתנצל על שגזלתי מזמנך, אודה על כל התייחסות מצדך אך לא איעלב אם תבחר שלא להשיב
כך או כך אני מודה לך
איתמר
סבסטיאן:
שלום איתמר.
תודה על מכתבך. הוא לא מביך אותי או מטריד אותי. אני שמח שבחרת לשתף אותי בלבטים שלך ואני אנסה לענות על שאלותיך. קח בחשבון שמדובר בדעתי האישית.
אני לא רואה את עצמי כאדם אמיץ במיוחד או בעל רצון חזק במיוחד. תורת הבודהה נועדה לאנשים ואנשים יש מכל מני סוגים.
אני חושב שהחששות שלך נובעים משני דברים. האחד הוא שיש לך מושג חלקי ולא לגמרי נכון לגבי בודהיזם. המושג הזה נובע מכך שטרם פגשת במורה או במישהו שחי על פי הדרך הזו יום - יום. קריאה בלבד יכולה להיות מאד מבלבלת. הסיבה השנייה היא קצת יותר מעודנת - אתה רוצה לשנות את מצבך אבל משהו בתוכך מתנגד לכך. ה"אני" שלנו הוא מאד מתוחכם. והוא מאד חושש מכישלון. באופן טבעי אנחנו נמשכים למה שנדמה לנו שעושה לנו טוב ומתרחקים ממה שנדמה לנו שעושה לנו רע. הבודהיזם מייצג עבורך שינוי אבל הוא בחזקת לא נודע. ה"אני", גם אם הוא מרגיש לא טוב נוטה הרבה פעמים להעדיף את המוכר על פני הלא מוכר. אז ה"אני" מספר סיפורים - אני לא מספיק אמיץ, אני לא מספיק חזק, אני לא מספיק - או להבדיל אני יותר מדי כך או כך. במקרה שלי לדוגמה אני כל הזמן חיפשתי אחרי הדבר הבא אבל נשארתי תקוע.
אני מתרגל זן במסורת הסוטו זן - כמו שכתבתי בבלוג מדובר בדת אוניברסלית. אני לא נכנסתי בבלוג להבדלים בין הרינזאי זן לסוטו זן. ההבדל המהותי טמון בדיוק בנקודה שהעלית באשר לחשש שלך מהקואנים. הרינזאי נועד ל"יחידי סגולה". הוא לא מציע פתרון לאדם באשר הוא אדם. במסורת הסוטו התרגול של המתחיל והוותיק הוא אותו תרגול, של החכם והטיפש הוא אותו תרגול וההתעוררות היא ההתעוררות הגדולה של הבודהה עבור כולם.
דוגן זנז'י כותב בפוקאנזאזנגי באופן מפורש:
"תרגול והגשמה הוא מצב שמעבר לראיית צורות ושמיעת קולות והוא קודם למחשבה ולהבחנה
כיון שכך אל לכם להיטרד באם אתם חכמים יותר או פחות מאחרים. אל תבחינו בין הטיפש לחכם. אם תדבקו בתרגול, הרי זהו תרגול והגשמה של הדרך. תרגול והגשמה אינו מוכתם בדבר, הכיוון הוא להיות פשוט. "
אני מבין שהמאמץ לחיות לפי הדרך כפולת השמונה יכול להראות מאיים. פשוט שב יום - יום מול הקיר והשאר יבוא מעצמו. במסורת הזן שלנו אנחנו לא מייחסים חשיבות רבה מדי למה שבמסורות אחרות קוראים לו "מודעות". יש בבורמה נזירים ששייכים לזרם התרוואדה שמאמינים שאם הם יהיו מודעים לכל פעולה ופעולה שלהם במשך שלושה ימים, כשאלו הסתיימו יזכו להארה או יתעוררו. כמובן שאף נזיר לא עומד בכך ואף אחד לא מתעורר. ה"מודעות" הזו שכל הזמן מדברים עליה היא מאד בעייתית כי עולה השאלה "מי מודע? " - ובסופו של דבר גם מה"מודע" הזה צריך להשתחרר.
כתבתי באתר איך צריך לדעתי לנהוג על פי הדרך כפולת השמונה. חשוב להבין שהדרך כפולת השמונה מתגלמת בישיבה עצמה. אם אתה מבין את "הלך הרוח" של הזאזן אתה יכול להבין איך להפוך כל אספקט של החיים שלך לזאזן. ואז אתה חי את חייך על - פי הדרך כפולת השמונה.
השבוע האחרון היה מאד קשה עבורי. במירכאות אומר שהיה לי שבוע מאד לא בודהיסטי. כעסתי הרבה, אכלתי יותר ממה שהייתי צריך, ישבתי מעט ובסופו של דבר גם ריחמתי וכעסתי על עצמי על זה שאני לא בודהיסט טוב. הכל חולף, שום דבר אינו קבוע. כל התחושות שלנו חולפות. פעם טוב לנו ופעם רע לנו. להיות בודהיסט הוא להכיר את הכיוון לבודהה ולחיות כשבודהה משמש לנו כמצפן.
המצפן שבודהה נותן לנו הוא לחשוב על הזולת בכל מעשינו ומחשבותינו קטנים כגדולים. זה לא תמיד קל. זה לא תמיד עובד אבל זו לא סיבה לוותר לעצמנו. המורה שלי משתמש במשל בכדי לתאר את הבודהיסטוה. הוא מדמה אותו לחותר בסירה כשהוא עוזר לאנשים להגיע לגדה השנייה אבל בדרך הוא מנסה לשכנע אותם לאסוף עוד ועוד אנשים בדרך ולחתור ביחד. יום אחד מבלי שבכלל שמו לב הם מתעוררים ומגלים שהם כבר ניצלו - שאין גדה שנייה להגיע אליה ואז הם בשמחה ממשיכים לחתור ולהוסיף עוד ועוד אנשים לסירה.
הבודהיזם אינו שונה מהחיים עצמם. אני ניצלתי לא בגלל שאני בודהה, מואר או מוער. אני ניצלתי כי יש לי מצפן. כי אני לא הולך לאיבוד. יש לי מקלט בדמות הבודהה, הדהרמה והסנגהה. גם כשקשה או כשאני "בודהיסט לא טוב" אני יודע שאני יכול לחזור לדרך. אני מנסה לחיות על פי עקרונות שאני חושב שנגזרים מהתורה הבודהיסטית. אבל בסופו של יום השחרור לא נובע מהשכל.
אני רק יכול לספר לך סיפור. הסיפור הזה הוא לא המציאות הוא רק פרשנות.
הישיבה מול הקיר בסופו של דבר משחררת אותך מהתסביכים שלך. זה לא קורה מיד. זה לא הופך אותך לאדם אחר. אתה תהיה אתה ללא מה שמפריע לך להגשים את עצמך. אני לא מדבר על הגשמה עצמית במובן המערבי אינדיבידואליסטי שבו אם אתה "לא כל מה שאתה יכול להיות" אתה לא שווה. אני מדבר על ההגשמה האמתית שהיא פשוט לחיות את החיים משוחרר מהכבלים המדומיינים שאנחנו קושרים את עצמנו בהם. חיים ללא מאמץ. (זה לא אומר שלא צריך להתאמץ להשיג דברים מסוימים אבל תפיסת המאמץ משתנה)
נזירים הם אנשים כמוך וכמוני. אין להם שום ייחוד. הם יכולים להיות מצוברחים, שמחים ועצובים כמו כל אחד אחר. אל תיתן לגלימות להוליך אותך שולל. אבל אל תסיק מדברי שאפשר לזלזל בגלימות.
נהוג פעמים רבות לומר שיש נזירים עם תודעה של חילוני וחילוניים עם תודעה של נזיר. אבל חשוב מאד להמשיך ולכבד את הגלימות שכן אין ביכולתנו לשפוט את האדם שתחתיהן והגלימות הן תורת הבודהה עצמה. בכלל מוטב להימנע משיפוט של אנשים. שיפוט הוא כלי שנועד לשרת אותנו ולעתים רחוקות את הזולת.
אתה שואל איך אפשר לשמור על תרגול יומיומי. זה באמת יכול להיות קשה בעולם המערבי. אבל אני לא חושב שפירוש הדבר שכדאי בהכרח לפרוש למנזר. ביקור במנזר לתקופה יכול לתת לך כלים מסוימים. בכל מקרה צריך להתחיל. אחר - כך התרגול מניע את עצמו. כשאני לא מתרגל ימים ארוכים אני מרגיש איך "סבסטיאן הישן" חוזר. עוזר לתרגל בקבוצה. אתה בהחלט מוזמן לבקר אותי. האמת שאנחנו עוברים עוד צפונה בסוף החודש כך שאני לא יודע כמה יהיה לך נוח להצטרף אלי באופן קבוע. אני לא מכיר את הזנדו בתל - אביב. (האם זה זן קוריאני?) - בכל מקרה כמעט כל סביבת תרגול טובה משום סביבת תרגול אבל אם אתה מרגיש שיש אצלם איזו בעיה בהוראה אז תבחן את המשך התרגול שם בזהירות. אל תבין מהמשפט האחרון שאני מזמין אותך לעשות שיפוט מהיר על פי הרעיונות שיש לך לגבי מה זה בודהיזם או לפי אילו שהן תפיסות עולם והתניות שיש לך. כפי שכבר אמרתי לך ה"אני" הוא מאד מתוחכם. אבל הבודהה דורש מאיתנו לבדוק האם יש היגיון במה שמלמדים אותנו. קנה - המידה היחידי שאני מציע לך הוא לבחון האם יש שם מצב של הערצת מורה, מצב שבו המורה הוא דמות לא מושגת שמחזיק ידע ולא מחלק אותו בנדיבות. אם המורה אומר משהו כמו "רק דרכי ודרך ציות לי תגיעו להארה" אז יש מצב שמדובר בכת. אם המורה אומר משהו כמו "אנשים לא מעריכים את מה שהם לא משלמים עליו בכסף" אז ייתכן שיש שם בעיה. הבודהה אמר לא פעם שהוא לא מחזיק דבר באגרופו הקמוץ. ידו תמיד פתוחה. אם עסוקים בהשוואה לזרמים אחרים ובניסיון להאדיר עצמם על חשבון מסורות אחרות, ייתכן שיש שם בעיה. אם הדגש הוא על הארה, קנשו או סאטורי ייתכן שיש שם בעיה.
נסה לבחון ללא שיפוט אלא מתוך פתיחות הלב.
לסיום אני רוצה להביא בפניך עוד משפט אחרון שכותב דוגן בפוקאנזאזנגי:
" אם ברצונכם להשיג את הממשות החלו לתרגל את הממשות, עכשיו. "
אתה מוזמן להמשיך ולפנות אלי בכל שאלה או בקשה. אתה מוזמן לבוא לבקר ולתרגל. אם אתה רוצה להיפגש סתם בשביל לשוחח אפשר לקבוע פגישה.
בברכה
סבסטיאן
* זן בודהיזם / זאזן - להפוך נביחה אמתית להבהב - חלק 2. www.bendowa.net/zenblog1/בלוג/להפוך-נביחה-אמתית-להבהב/
בחודשים האחרונים פונים אלי מפעם לפעם בשאלות לגבי תרגול. ביקשתי מאיתמר וגיא להביא לפניכם את השאלות שלהם ואת התשובות שלי כך שיעזרו לאחרים. אני רוצה לשוב ולהודות להם על הסכמתם.
התכתובת שלי עם איתמר:
איתמר:
שמי איתמר. קראתי חלק מהבלוג שלך ובעקבות הדברים שכתבת הרשיתי לעצמי לכתוב לך את המייל הזה, שבעצם מכיל בעיקר ספקות.
אני מתעניין בבודהיזם כבר תקופה לא קצרה, בערך שנתיים, החל מטיול קצר שעשיתי ביפן, הרעיונות הבסיסיים מהדהדים בי ואני מרגיש שקיימת בתורה אמת גדולה שיכולה אולי להיות בעלת השפעה על חיי
אבל אני מלא בספק וחשש. כל מה שקראתי על בודהיזם מצביע על כך שכדי ללכת בדרך הזו דרושה נחישות יוצאת מהכלל, כוח רצון, יכולת התמדה וגם מוח חריף (התמודדות עם קואנים? אלוהים ישמור). הסיבה שאני בכלל פונה אליך היא שבסיפור שלך הזכרת תקופות של דיכאון, שזה משהו שקצת עורר בי תקווה כי אני יכול להזדהות אתו ולא שמעתי בסיפורים אחרים. כשאני חושב על ניסיון לחיות את חיי לפי דוקטרינה בודהיסטית אני מוותר עוד לפני שהתחלתי, זה באמת נשמע בלתי אפשרי, לשמור בכל זמן על כוונה נכונה, מאמץ נכון, איך אפשר? להקפיד על תרגול יומיומי? צריך משמעת ברזל.
אני מניח שהשאלה היא האם גם לאדם שכוח רצון אינו אחת מסגולותיו הבולטות יש סיכוי לעבור איזושהי טרנספורמציה בעזרת הבודהיזם, כפי שאתה מבין אני לא מרוצה מעצמי במצבי הנוכחי אך מרגיש שנכון יותר לנסות לגשת לבעיה מנקודת מבט בודהיסטית מאשר דרך טיפולים פסיכולוגיים שמחמיצים לדעתי את הנקודה.
אני מקווה שמייל זה לא מביך או מטריד אותך, רצוני הוא רק לשמוע על תחושותיך מתוך החוויה האישית שלך שאולי תוכל לשמש לי השראה.
כשקראתי את הבלוג שלך הרגשתי שזו הפעם הראשונה שאני רואה התייחסות לנושא ממישהו שאני יכול להזדהות אתו ולא דמות בלתי מושגת של מורה
שמצטיירת בעיניי כמגיעה עם תכונות אהבה חמלה אמת בילט אין.
דרך אגב, הייתי לפני כמה זמן בזנדו בת"א שם הופתעתי לגלות שהגברת העצבנית שהתלוננה ללא הפסק על כך שמישהו הזיז את החלוק שלה התבררה בזמן התרגול כנזירה הראשית (או משהו בסגנון). גם אני שאלתי את עצמי אם היא לא אמורה להיות שלווה ומפויסת. מסתבר שלא? או שכן?
בכל אופן אני מתנצל על שגזלתי מזמנך, אודה על כל התייחסות מצדך אך לא איעלב אם תבחר שלא להשיב
כך או כך אני מודה לך
איתמר
סבסטיאן:
שלום איתמר.
תודה על מכתבך. הוא לא מביך אותי או מטריד אותי. אני שמח שבחרת לשתף אותי בלבטים שלך ואני אנסה לענות על שאלותיך. קח בחשבון שמדובר בדעתי האישית.
אני לא רואה את עצמי כאדם אמיץ במיוחד או בעל רצון חזק במיוחד. תורת הבודהה נועדה לאנשים ואנשים יש מכל מני סוגים.
אני חושב שהחששות שלך נובעים משני דברים. האחד הוא שיש לך מושג חלקי ולא לגמרי נכון לגבי בודהיזם. המושג הזה נובע מכך שטרם פגשת במורה או במישהו שחי על פי הדרך הזו יום - יום. קריאה בלבד יכולה להיות מאד מבלבלת. הסיבה השנייה היא קצת יותר מעודנת - אתה רוצה לשנות את מצבך אבל משהו בתוכך מתנגד לכך. ה"אני" שלנו הוא מאד מתוחכם. והוא מאד חושש מכישלון. באופן טבעי אנחנו נמשכים למה שנדמה לנו שעושה לנו טוב ומתרחקים ממה שנדמה לנו שעושה לנו רע. הבודהיזם מייצג עבורך שינוי אבל הוא בחזקת לא נודע. ה"אני", גם אם הוא מרגיש לא טוב נוטה הרבה פעמים להעדיף את המוכר על פני הלא מוכר. אז ה"אני" מספר סיפורים - אני לא מספיק אמיץ, אני לא מספיק חזק, אני לא מספיק - או להבדיל אני יותר מדי כך או כך. במקרה שלי לדוגמה אני כל הזמן חיפשתי אחרי הדבר הבא אבל נשארתי תקוע.
אני מתרגל זן במסורת הסוטו זן - כמו שכתבתי בבלוג מדובר בדת אוניברסלית. אני לא נכנסתי בבלוג להבדלים בין הרינזאי זן לסוטו זן. ההבדל המהותי טמון בדיוק בנקודה שהעלית באשר לחשש שלך מהקואנים. הרינזאי נועד ל"יחידי סגולה". הוא לא מציע פתרון לאדם באשר הוא אדם. במסורת הסוטו התרגול של המתחיל והוותיק הוא אותו תרגול, של החכם והטיפש הוא אותו תרגול וההתעוררות היא ההתעוררות הגדולה של הבודהה עבור כולם.
דוגן זנז'י כותב בפוקאנזאזנגי באופן מפורש:
"תרגול והגשמה הוא מצב שמעבר לראיית צורות ושמיעת קולות והוא קודם למחשבה ולהבחנה
כיון שכך אל לכם להיטרד באם אתם חכמים יותר או פחות מאחרים. אל תבחינו בין הטיפש לחכם. אם תדבקו בתרגול, הרי זהו תרגול והגשמה של הדרך. תרגול והגשמה אינו מוכתם בדבר, הכיוון הוא להיות פשוט. "
אני מבין שהמאמץ לחיות לפי הדרך כפולת השמונה יכול להראות מאיים. פשוט שב יום - יום מול הקיר והשאר יבוא מעצמו. במסורת הזן שלנו אנחנו לא מייחסים חשיבות רבה מדי למה שבמסורות אחרות קוראים לו "מודעות". יש בבורמה נזירים ששייכים לזרם התרוואדה שמאמינים שאם הם יהיו מודעים לכל פעולה ופעולה שלהם במשך שלושה ימים, כשאלו הסתיימו יזכו להארה או יתעוררו. כמובן שאף נזיר לא עומד בכך ואף אחד לא מתעורר. ה"מודעות" הזו שכל הזמן מדברים עליה היא מאד בעייתית כי עולה השאלה "מי מודע? " - ובסופו של דבר גם מה"מודע" הזה צריך להשתחרר.
כתבתי באתר איך צריך לדעתי לנהוג על פי הדרך כפולת השמונה. חשוב להבין שהדרך כפולת השמונה מתגלמת בישיבה עצמה. אם אתה מבין את "הלך הרוח" של הזאזן אתה יכול להבין איך להפוך כל אספקט של החיים שלך לזאזן. ואז אתה חי את חייך על - פי הדרך כפולת השמונה.
השבוע האחרון היה מאד קשה עבורי. במירכאות אומר שהיה לי שבוע מאד לא בודהיסטי. כעסתי הרבה, אכלתי יותר ממה שהייתי צריך, ישבתי מעט ובסופו של דבר גם ריחמתי וכעסתי על עצמי על זה שאני לא בודהיסט טוב. הכל חולף, שום דבר אינו קבוע. כל התחושות שלנו חולפות. פעם טוב לנו ופעם רע לנו. להיות בודהיסט הוא להכיר את הכיוון לבודהה ולחיות כשבודהה משמש לנו כמצפן.
המצפן שבודהה נותן לנו הוא לחשוב על הזולת בכל מעשינו ומחשבותינו קטנים כגדולים. זה לא תמיד קל. זה לא תמיד עובד אבל זו לא סיבה לוותר לעצמנו. המורה שלי משתמש במשל בכדי לתאר את הבודהיסטוה. הוא מדמה אותו לחותר בסירה כשהוא עוזר לאנשים להגיע לגדה השנייה אבל בדרך הוא מנסה לשכנע אותם לאסוף עוד ועוד אנשים בדרך ולחתור ביחד. יום אחד מבלי שבכלל שמו לב הם מתעוררים ומגלים שהם כבר ניצלו - שאין גדה שנייה להגיע אליה ואז הם בשמחה ממשיכים לחתור ולהוסיף עוד ועוד אנשים לסירה.
הבודהיזם אינו שונה מהחיים עצמם. אני ניצלתי לא בגלל שאני בודהה, מואר או מוער. אני ניצלתי כי יש לי מצפן. כי אני לא הולך לאיבוד. יש לי מקלט בדמות הבודהה, הדהרמה והסנגהה. גם כשקשה או כשאני "בודהיסט לא טוב" אני יודע שאני יכול לחזור לדרך. אני מנסה לחיות על פי עקרונות שאני חושב שנגזרים מהתורה הבודהיסטית. אבל בסופו של יום השחרור לא נובע מהשכל.
אני רק יכול לספר לך סיפור. הסיפור הזה הוא לא המציאות הוא רק פרשנות.
הישיבה מול הקיר בסופו של דבר משחררת אותך מהתסביכים שלך. זה לא קורה מיד. זה לא הופך אותך לאדם אחר. אתה תהיה אתה ללא מה שמפריע לך להגשים את עצמך. אני לא מדבר על הגשמה עצמית במובן המערבי אינדיבידואליסטי שבו אם אתה "לא כל מה שאתה יכול להיות" אתה לא שווה. אני מדבר על ההגשמה האמתית שהיא פשוט לחיות את החיים משוחרר מהכבלים המדומיינים שאנחנו קושרים את עצמנו בהם. חיים ללא מאמץ. (זה לא אומר שלא צריך להתאמץ להשיג דברים מסוימים אבל תפיסת המאמץ משתנה)
נזירים הם אנשים כמוך וכמוני. אין להם שום ייחוד. הם יכולים להיות מצוברחים, שמחים ועצובים כמו כל אחד אחר. אל תיתן לגלימות להוליך אותך שולל. אבל אל תסיק מדברי שאפשר לזלזל בגלימות.
נהוג פעמים רבות לומר שיש נזירים עם תודעה של חילוני וחילוניים עם תודעה של נזיר. אבל חשוב מאד להמשיך ולכבד את הגלימות שכן אין ביכולתנו לשפוט את האדם שתחתיהן והגלימות הן תורת הבודהה עצמה. בכלל מוטב להימנע משיפוט של אנשים. שיפוט הוא כלי שנועד לשרת אותנו ולעתים רחוקות את הזולת.
אתה שואל איך אפשר לשמור על תרגול יומיומי. זה באמת יכול להיות קשה בעולם המערבי. אבל אני לא חושב שפירוש הדבר שכדאי בהכרח לפרוש למנזר. ביקור במנזר לתקופה יכול לתת לך כלים מסוימים. בכל מקרה צריך להתחיל. אחר - כך התרגול מניע את עצמו. כשאני לא מתרגל ימים ארוכים אני מרגיש איך "סבסטיאן הישן" חוזר. עוזר לתרגל בקבוצה. אתה בהחלט מוזמן לבקר אותי. האמת שאנחנו עוברים עוד צפונה בסוף החודש כך שאני לא יודע כמה יהיה לך נוח להצטרף אלי באופן קבוע. אני לא מכיר את הזנדו בתל - אביב. (האם זה זן קוריאני?) - בכל מקרה כמעט כל סביבת תרגול טובה משום סביבת תרגול אבל אם אתה מרגיש שיש אצלם איזו בעיה בהוראה אז תבחן את המשך התרגול שם בזהירות. אל תבין מהמשפט האחרון שאני מזמין אותך לעשות שיפוט מהיר על פי הרעיונות שיש לך לגבי מה זה בודהיזם או לפי אילו שהן תפיסות עולם והתניות שיש לך. כפי שכבר אמרתי לך ה"אני" הוא מאד מתוחכם. אבל הבודהה דורש מאיתנו לבדוק האם יש היגיון במה שמלמדים אותנו. קנה - המידה היחידי שאני מציע לך הוא לבחון האם יש שם מצב של הערצת מורה, מצב שבו המורה הוא דמות לא מושגת שמחזיק ידע ולא מחלק אותו בנדיבות. אם המורה אומר משהו כמו "רק דרכי ודרך ציות לי תגיעו להארה" אז יש מצב שמדובר בכת. אם המורה אומר משהו כמו "אנשים לא מעריכים את מה שהם לא משלמים עליו בכסף" אז ייתכן שיש שם בעיה. הבודהה אמר לא פעם שהוא לא מחזיק דבר באגרופו הקמוץ. ידו תמיד פתוחה. אם עסוקים בהשוואה לזרמים אחרים ובניסיון להאדיר עצמם על חשבון מסורות אחרות, ייתכן שיש שם בעיה. אם הדגש הוא על הארה, קנשו או סאטורי ייתכן שיש שם בעיה.
נסה לבחון ללא שיפוט אלא מתוך פתיחות הלב.
לסיום אני רוצה להביא בפניך עוד משפט אחרון שכותב דוגן בפוקאנזאזנגי:
" אם ברצונכם להשיג את הממשות החלו לתרגל את הממשות, עכשיו. "
אתה מוזמן להמשיך ולפנות אלי בכל שאלה או בקשה. אתה מוזמן לבוא לבקר ולתרגל. אם אתה רוצה להיפגש סתם בשביל לשוחח אפשר לקבוע פגישה.
בברכה
סבסטיאן
* זן בודהיזם / זאזן - להפוך נביחה אמתית להבהב - חלק 2. www.bendowa.net/zenblog1/בלוג/להפוך-נביחה-אמתית-להבהב/
יהב
050-3331-331