לא תקלל חרש - פרשת קדושים תהיו... הפרדת החיות הנמשך מבחינת כסדר מבחינת מ"ה ואזי הולך שלא כסדר וזה בחינת קללה." מהות האדם החי, הינה הליכה בדרך הנכונה, לכיוון נכון. כאשר האדם סוטה מדרכו, הנכונה, הינו נמצא בחוסר אמיתיות, בספקות. מקום זה מושך אליו, את המבקשים רעתו. בידוע שהאדם סוטה לעיתים מדרכו, בכך טמונה הסכנה. הגמ' ... רצון המקלל להמשיך אל האדם מריעין בישין, הקללה חלה במקום בו אין "סדר". במקום ה"מסודר", אדם ההולך כ"סדר" בדרך הנכונה, עליו לא תחול הקללה. האדם החי, מחוייב לסדר, מחוייב לרצוא ושוב. או' התורה לא תקלל חרש, היינו לא תקלל האדם החי. הקללה על החי ענינה הרחקתו מהסדר והמשכה אליו המריעין בישין. ...