רבקה הירש
שמו של החודש הגיע מבבל ופירושו: ששוקעים בו. הכוונה ככל הנראה היא לעיצומו של החורף. במדרש אגדה קדום נאמר כי "קור - זו תקופת טבת".
סיבות נוספות לשם: טבת - מלשון הטבה, תיקון, שיפור. ראש חודש טבת חל בסיום חג החנוכה והוא מקבל הארת נרות על כל ימי החודש, כי בראש תלוי כל החודש, כלומר בהטבת הנרות.
כחודש בן 29 יום, סיומו בכ"ט - ראשי תיבות: כל טוב.
טבת מלשון טובה, כי בחודש הזה הייתה טובה לישראל. "טבת גדלה בו הדסה". הדסה היא אסתר, שנלקחה בחודש זה לבית המלך אחשוורוש - ובכך צמחה טובה לעם ישראל, שכן השפיעה על ביטול גזרת המן.
חודש טבת זהו החודש החזק ביותר בלוח השנה, לקבל את הכוח לשלוט במציאות הגשמית. ממש כוח כזה, שיכול לעזור לנו, להשתחרר ממגבלת חמשת החושים. מאיר בו כוח הבחירה וההארה.
חודש טבת, החודש של החורף והגשם, מתחיל בשיאו של החורף, בו חל גם צום עשרה בטבת - ומציינים ביום זה אירועים מהקשים ביותר בתולדות העם היהודי.
טבעו של החודש הוא קור וחושך ועם זאת בו מדליקים את 2 הנרות האחרונים של חנוכה, כך שתחילתו של חודש טבת, היא בהארת חנוכה.
שני אירועים הסמוכים זה לזה - שיבה ובנייה, והתחלת הגלות, משקפים היטב את מהותו של חודש זה והעבודה הרוחנית שלו.
ט' בטבת
תשיעי בטבת - יום מותם של עזרא ונחמיה, מנהיגיה הרוחניים של שיבת ציון מגלות בבל. השיבה מציינת את תחילת התחייה היהודית. גלות בבל אירעה כשהיהודים הוגלו בכוח ממולדתם, לבבל. הם נשארו בבבל במשך שבעים שנה. על פני השטח נראה היה כי טראומת הכיבוש והנטייה הטבעית להיטמע בקרב העם הכובש, אשר מסמל הצלחה וניצחון, גורמים אלו יביאו לכך שהעם היהודי יהפוך להערה בדפי ההיסטוריה.
עזרא ונחמיה חוללו מפנה בתהליך הזה. הם החיו את תחושת הלאומיות שלנו. הם הצליחו מעל ומעבר לכל דמיון. בסיועו של כורש מלך פרס, חלום השיבה הפך למציאות, למרות שרוב העם לא עלה איתם ארצה. עם זאת, בתקופת בית השני הייה כרסום איטי בזהותנו. היו שם רגעים יפים ודמויות בלתי נשכחות. אולם, משהו היה חסר: הראיה הבהירה של החזון שלפנינו.
עשרה בטבת
היום שבו החל המצור של נבוכדנצר השני מלך בבל על ירושלים, שהסתיים בחורבן ממלכת יהודה, ירושלים וחורבן בית המקדש הראשון. הרבנות הראשית לישראל קבעה את יום עשרה בטבת, גם כיום הקדיש הכללי לזכר הנפטרים והנרצחים בשואה, שיום מותם לא נודע.
ציון של "התחלה חדשה" מפוקפקת ביותר, כזו שהטביעה חותם ניכר בזהותנו הלאומית. ביום הזה החלו לפעול הכוחות שהובילו לַגָלת, ואחריה לכל הגלויות.
באופן מוזר, יהודים רבים מגדירים את הקשר שלהם ליהדות כרצף האסונות ששיאו בשואה. (כמה פעמים אנחנו מגדירים את חיינו והווייתנו דרך ה"כישלונות" שלנו, את הקשר שלנו לעצמנו דרך דימוי נמוך, מסרים שליליים עצמיים, ביקורת משתקת? מוזר לא?)
הבבלים (שאליהם התייחסנו קודם לכן, כשדנו בט' בטבת) הקיפו את ירושלים, והחלו במצור שנמשך שלוש שנים. מצור זה הסתיים בחורבן בית המקדש, ובתחילתה של גלות 2000 שנה, שבחלקה נמשכת עוד היום.
התענית ביום הזה אמורה להיות זמן לבדיקה: האם אנו חיים כנוסעים פסיביים, המסתכלים על המתרחש בעולם, מבעד לחלון, בעוד אנחנו נלקחים לעבר מקומות לא ידועים, או שמה כדאי לנו וראוי, לעשות משהו, כדי לקבוע לאן פנינו מועדות.
להתחיל עם הנרות
רבי נחמן אומר כי: "הברכה והקללה נעשה אצל האדם, כפי הכלי שיש לו. כי מלפני הקדוש ברוך הוא יותר אור פשוט., היינו אותיות פשוטים. ולפי האדם נעשה הצירוף. אם הוא אדם טוב, נעשה צירוף של ברכה ואם לאו להפך." (ליקוטי מוהר"ן ל"ו).
אחד הדברים החזקים ביותר באימון, אשר בעבורם בחרתי לעסוק במקצוע הזה, הוא אחד המקומות העמוקים ביותר של האמונה. האמונה שיש שם ניצוץ אלוקי ויכולת בחירה, כי אנו יותר מסך הגנטיקה שלנו ונסיבות החיים.
יש לנו יכולות ליצור את הכלי.
יש פעמים שאנו עושים את הכלי בצורה שאנחנו מכירים. לא טוב לנו, קטן מידי, לא נוח... אבל אנחנו גם יכולים להחליט לבחור אחרת. זה אינו תהליך פשוט ובטח שלא קל, אולם הוא מאפשר לנו, להיות שותפים פעילים ביצירת הברכה של עצמנו. רבי נחמן אומר כאן דבר נוסף - שהאור האלוקי הפשוט - הינו אותיות. ואם נמשיך את הרעיון מכאן - הרי שאם האור הוא מילים, הבא נשתמש בהן ליצור את הכלי הנכון.
האם זה מחולל שינוי - לומר לעצמי אמירות מחזקות, לשנות את השפה... איפה פה העשייה? אני נשאלת לפעמים. היכן הפעולה?
ובכן זו הפעולה - זו היצירה. מחשבה - דיבור - מעשה.
רבי נתן מפרש כך את הכתוב במגילת איכה (ג' ל"ח): "מפי עליון לא תצא הרעות והטוב". האור העליון יורד באופן שווה לכל הנבראים. השפע והברכה נמצאים, אולם כפי תכונתו של האור הוא משתקף לפי טבע הכלי אותו הוא מאיר.
כאן מגיע התפקיד של האדם "לצייר" את האור לטובה, כפי שאומר רבי נחמן.
ליצור ברכה:
להיות קשוב לעצמך ולמעשייך.
להשתדל בכל דיבור ומעשה לפנות לטוב ולהתרחק מהרע., בכל דבר כפי הצריך.
החירות לבחור היא בידיך. חלק בלתי נפרד מן החירות היא האחריות - הדברים תלויים בך ובשימוש שלך בכוח הבחירה שלך. לא פשוט בכלל לוותר על האשמת האחר, הנסיבות... אולם, דווקא לקיחת האחריות, גם על החלקים הפחות טובים של החיי, על הבחירות וההחלטות, על החלק שלי במערכות היחסים... היא זו המחזקת ומניעה קדימה, היא המאפשרת לך לבנות את הכלי של החוזק, לצאת מהמקום החלש, למקום היוצר. "מאני לא מבינה מדוע אני פועלת כך", "אין לי שליטה", היא גרמה לי להיות ככה", הוא הרע ואני הטוב... ל: הבנה שכל אחד בוחר בהתנהגויות שלו, במערכות היחסים, איך להתמודד ולנהוג במקומות הכואבים... זו התבוננות ממקום לא מאשים, אלא מקבל ומבין, שאלו הן הבחירות שעשיתי, מתוך המקום בו נמצאתי אז, מההרגלים, מהידע שהיה לי.
כעת בעקבות ידיעה ותהליך יש יכולת לבחור אחרת, אפשר לשנות כי, לא עושים לי... אני עושה לעצמי.
להתעלות מעל המציאות:
החושך אין לו מציאות מצד עצמו. פעמים רבות אין לנו שליטה על המציאות או המאורעות, הבחירה שלי והעוצמה שלי, טמונים בתגובה שלי ובדרך התמודדות שלי.
אנחנו יכולים להביא אור, אור של ברכה לעצמנו לעשות: "צירופי אותיות" של ברכה.
זהו התהליך של המודעות, הגילוי העצמי, בניית הכלים אשר יכולים להכיל את האור והברכה, על מנת לחוש את המציאות הזו בחיים.
חודש טבת מתחיל בהארת נרות חנוכה. כך גם אנחנו גם ברגעים בהם אנו מתבוננים והכל חשוך, צריכים להתחיל, אפילו רק מזיכרון של חוויית האור.
במעשי: לומר לעצמי מילים של אור, אהבה, חיזוק עצמי, גם כשאני מרגישה אחרת לגמרי, ואזי אט אט לעצב את הכלי, להאיר. להיזכר, משום שאין אדם שלא זכה לאיזה רגע של אור במהלך חייו. להתעלות מעל המציאות זו אותה הכרה, שמגיעה, הארה מתוקה, לעיתים אחר מסע לא פשוט בכלל, שאפשר לבנות מחדש את הכלי המקבל באופן מכיל, מתאים, על מנת שלאור יהיה היכן "להצטייר" ואזי להביא לשינוי המקווה ולברכה.
לסיכום:
טבת הוא זמן ליבָה ולמציאת הגדרה מחודשת. הלוואי שנדע להיעזר בכוחו של חודש זה כדי לגלות מי אנו באמת ומי אנו רוצים להיות. זהו המפתח לגאולה אישית, שבבוא העת יהפוך לַמַפתח לִגְאולה.
במקום בו אני מוכן \ נה להבין, להתבונן, לקחת אחריות - משם מגיעה הצמיחה.
זו האמירה כאן. את\ה יכול\ה ליצור את הברכה או הקללה. זו אינה הבטחה שבחיים לא יהיו עוד ימים חשוכים וקרים ורק פריחות ואביב, אלא תהיה לך היכולת להדליק את האור.
נעלה את הרצון שלנו מעל המציאות, מעל ה"ככה זה בחיים", למקום שבו קיים אותו האור האלוקי והשפע האינסופי, למלא אותו ולהוריד אותו לכאן לחיים.
למעשה:
לומר לעצמכם אמירות חיוביות
שינוי השפה לחיובית ובונה יותר.
התבוננות.
דמיון מודרך של המציאות הרצויה. להרשות לעצמכם לחלום, להאמין, לקוות.
תרגיל קטן לסיום: לבחור נושא לשבוע או שבועיים, שבו אנו רוצים לפעול. בלילה לפני השינה לבקש את אותו הדבר. (מביאה כאן את הנוסח שלי, כל אחד יבחר את הנוסח שלו)
אני מבקשת מהקב"ה... ושיבוא הדבר בקלות ולטובת כל הנוגעים בדבר.
השנה לאחר השרפה הגדולה, שהפכה ירוק לשחור, הגשם המשמעותי בא בתחילתו של חודש טבת. הלוואי שמתוך השחור, אט אט יראו גבעולים קטנים, סימנים של ירוק וצמיחה.
מוקדש לזכר הרוגי השרפה בכרמל. מתוך תפילה להחלמה מהירה לפצועים ושיקום של האדם, הבית והטבע.
למאמרים של רבקה הירש
הכותבת: רבקה הירש - אימון הוליסטי ייחודי לנשים בגישה יהודית
(אימון אישי, עסקי וקבוצתי - הנחייה - סופרוויז'ן
* www.newac.co.il/articles1/648-טבת-הכוח-לשלוט-במציאות-הגשמית-מאמר-רבקה-הירש
שמו של החודש הגיע מבבל ופירושו: ששוקעים בו. הכוונה ככל הנראה היא לעיצומו של החורף. במדרש אגדה קדום נאמר כי "קור - זו תקופת טבת".
סיבות נוספות לשם: טבת - מלשון הטבה, תיקון, שיפור. ראש חודש טבת חל בסיום חג החנוכה והוא מקבל הארת נרות על כל ימי החודש, כי בראש תלוי כל החודש, כלומר בהטבת הנרות.
כחודש בן 29 יום, סיומו בכ"ט - ראשי תיבות: כל טוב.
טבת מלשון טובה, כי בחודש הזה הייתה טובה לישראל. "טבת גדלה בו הדסה". הדסה היא אסתר, שנלקחה בחודש זה לבית המלך אחשוורוש - ובכך צמחה טובה לעם ישראל, שכן השפיעה על ביטול גזרת המן.
חודש טבת זהו החודש החזק ביותר בלוח השנה, לקבל את הכוח לשלוט במציאות הגשמית. ממש כוח כזה, שיכול לעזור לנו, להשתחרר ממגבלת חמשת החושים. מאיר בו כוח הבחירה וההארה.
חודש טבת, החודש של החורף והגשם, מתחיל בשיאו של החורף, בו חל גם צום עשרה בטבת - ומציינים ביום זה אירועים מהקשים ביותר בתולדות העם היהודי.
טבעו של החודש הוא קור וחושך ועם זאת בו מדליקים את 2 הנרות האחרונים של חנוכה, כך שתחילתו של חודש טבת, היא בהארת חנוכה.
שני אירועים הסמוכים זה לזה - שיבה ובנייה, והתחלת הגלות, משקפים היטב את מהותו של חודש זה והעבודה הרוחנית שלו.
ט' בטבת
תשיעי בטבת - יום מותם של עזרא ונחמיה, מנהיגיה הרוחניים של שיבת ציון מגלות בבל. השיבה מציינת את תחילת התחייה היהודית. גלות בבל אירעה כשהיהודים הוגלו בכוח ממולדתם, לבבל. הם נשארו בבבל במשך שבעים שנה. על פני השטח נראה היה כי טראומת הכיבוש והנטייה הטבעית להיטמע בקרב העם הכובש, אשר מסמל הצלחה וניצחון, גורמים אלו יביאו לכך שהעם היהודי יהפוך להערה בדפי ההיסטוריה.
עזרא ונחמיה חוללו מפנה בתהליך הזה. הם החיו את תחושת הלאומיות שלנו. הם הצליחו מעל ומעבר לכל דמיון. בסיועו של כורש מלך פרס, חלום השיבה הפך למציאות, למרות שרוב העם לא עלה איתם ארצה. עם זאת, בתקופת בית השני הייה כרסום איטי בזהותנו. היו שם רגעים יפים ודמויות בלתי נשכחות. אולם, משהו היה חסר: הראיה הבהירה של החזון שלפנינו.
עשרה בטבת
היום שבו החל המצור של נבוכדנצר השני מלך בבל על ירושלים, שהסתיים בחורבן ממלכת יהודה, ירושלים וחורבן בית המקדש הראשון. הרבנות הראשית לישראל קבעה את יום עשרה בטבת, גם כיום הקדיש הכללי לזכר הנפטרים והנרצחים בשואה, שיום מותם לא נודע.
ציון של "התחלה חדשה" מפוקפקת ביותר, כזו שהטביעה חותם ניכר בזהותנו הלאומית. ביום הזה החלו לפעול הכוחות שהובילו לַגָלת, ואחריה לכל הגלויות.
באופן מוזר, יהודים רבים מגדירים את הקשר שלהם ליהדות כרצף האסונות ששיאו בשואה. (כמה פעמים אנחנו מגדירים את חיינו והווייתנו דרך ה"כישלונות" שלנו, את הקשר שלנו לעצמנו דרך דימוי נמוך, מסרים שליליים עצמיים, ביקורת משתקת? מוזר לא?)
הבבלים (שאליהם התייחסנו קודם לכן, כשדנו בט' בטבת) הקיפו את ירושלים, והחלו במצור שנמשך שלוש שנים. מצור זה הסתיים בחורבן בית המקדש, ובתחילתה של גלות 2000 שנה, שבחלקה נמשכת עוד היום.
התענית ביום הזה אמורה להיות זמן לבדיקה: האם אנו חיים כנוסעים פסיביים, המסתכלים על המתרחש בעולם, מבעד לחלון, בעוד אנחנו נלקחים לעבר מקומות לא ידועים, או שמה כדאי לנו וראוי, לעשות משהו, כדי לקבוע לאן פנינו מועדות.
להתחיל עם הנרות
רבי נחמן אומר כי: "הברכה והקללה נעשה אצל האדם, כפי הכלי שיש לו. כי מלפני הקדוש ברוך הוא יותר אור פשוט., היינו אותיות פשוטים. ולפי האדם נעשה הצירוף. אם הוא אדם טוב, נעשה צירוף של ברכה ואם לאו להפך." (ליקוטי מוהר"ן ל"ו).
אחד הדברים החזקים ביותר באימון, אשר בעבורם בחרתי לעסוק במקצוע הזה, הוא אחד המקומות העמוקים ביותר של האמונה. האמונה שיש שם ניצוץ אלוקי ויכולת בחירה, כי אנו יותר מסך הגנטיקה שלנו ונסיבות החיים.
יש לנו יכולות ליצור את הכלי.
יש פעמים שאנו עושים את הכלי בצורה שאנחנו מכירים. לא טוב לנו, קטן מידי, לא נוח... אבל אנחנו גם יכולים להחליט לבחור אחרת. זה אינו תהליך פשוט ובטח שלא קל, אולם הוא מאפשר לנו, להיות שותפים פעילים ביצירת הברכה של עצמנו. רבי נחמן אומר כאן דבר נוסף - שהאור האלוקי הפשוט - הינו אותיות. ואם נמשיך את הרעיון מכאן - הרי שאם האור הוא מילים, הבא נשתמש בהן ליצור את הכלי הנכון.
האם זה מחולל שינוי - לומר לעצמי אמירות מחזקות, לשנות את השפה... איפה פה העשייה? אני נשאלת לפעמים. היכן הפעולה?
ובכן זו הפעולה - זו היצירה. מחשבה - דיבור - מעשה.
רבי נתן מפרש כך את הכתוב במגילת איכה (ג' ל"ח): "מפי עליון לא תצא הרעות והטוב". האור העליון יורד באופן שווה לכל הנבראים. השפע והברכה נמצאים, אולם כפי תכונתו של האור הוא משתקף לפי טבע הכלי אותו הוא מאיר.
כאן מגיע התפקיד של האדם "לצייר" את האור לטובה, כפי שאומר רבי נחמן.
ליצור ברכה:
להיות קשוב לעצמך ולמעשייך.
להשתדל בכל דיבור ומעשה לפנות לטוב ולהתרחק מהרע., בכל דבר כפי הצריך.
החירות לבחור היא בידיך. חלק בלתי נפרד מן החירות היא האחריות - הדברים תלויים בך ובשימוש שלך בכוח הבחירה שלך. לא פשוט בכלל לוותר על האשמת האחר, הנסיבות... אולם, דווקא לקיחת האחריות, גם על החלקים הפחות טובים של החיי, על הבחירות וההחלטות, על החלק שלי במערכות היחסים... היא זו המחזקת ומניעה קדימה, היא המאפשרת לך לבנות את הכלי של החוזק, לצאת מהמקום החלש, למקום היוצר. "מאני לא מבינה מדוע אני פועלת כך", "אין לי שליטה", היא גרמה לי להיות ככה", הוא הרע ואני הטוב... ל: הבנה שכל אחד בוחר בהתנהגויות שלו, במערכות היחסים, איך להתמודד ולנהוג במקומות הכואבים... זו התבוננות ממקום לא מאשים, אלא מקבל ומבין, שאלו הן הבחירות שעשיתי, מתוך המקום בו נמצאתי אז, מההרגלים, מהידע שהיה לי.
כעת בעקבות ידיעה ותהליך יש יכולת לבחור אחרת, אפשר לשנות כי, לא עושים לי... אני עושה לעצמי.
להתעלות מעל המציאות:
החושך אין לו מציאות מצד עצמו. פעמים רבות אין לנו שליטה על המציאות או המאורעות, הבחירה שלי והעוצמה שלי, טמונים בתגובה שלי ובדרך התמודדות שלי.
אנחנו יכולים להביא אור, אור של ברכה לעצמנו לעשות: "צירופי אותיות" של ברכה.
זהו התהליך של המודעות, הגילוי העצמי, בניית הכלים אשר יכולים להכיל את האור והברכה, על מנת לחוש את המציאות הזו בחיים.
חודש טבת מתחיל בהארת נרות חנוכה. כך גם אנחנו גם ברגעים בהם אנו מתבוננים והכל חשוך, צריכים להתחיל, אפילו רק מזיכרון של חוויית האור.
במעשי: לומר לעצמי מילים של אור, אהבה, חיזוק עצמי, גם כשאני מרגישה אחרת לגמרי, ואזי אט אט לעצב את הכלי, להאיר. להיזכר, משום שאין אדם שלא זכה לאיזה רגע של אור במהלך חייו. להתעלות מעל המציאות זו אותה הכרה, שמגיעה, הארה מתוקה, לעיתים אחר מסע לא פשוט בכלל, שאפשר לבנות מחדש את הכלי המקבל באופן מכיל, מתאים, על מנת שלאור יהיה היכן "להצטייר" ואזי להביא לשינוי המקווה ולברכה.
לסיכום:
טבת הוא זמן ליבָה ולמציאת הגדרה מחודשת. הלוואי שנדע להיעזר בכוחו של חודש זה כדי לגלות מי אנו באמת ומי אנו רוצים להיות. זהו המפתח לגאולה אישית, שבבוא העת יהפוך לַמַפתח לִגְאולה.
במקום בו אני מוכן \ נה להבין, להתבונן, לקחת אחריות - משם מגיעה הצמיחה.
זו האמירה כאן. את\ה יכול\ה ליצור את הברכה או הקללה. זו אינה הבטחה שבחיים לא יהיו עוד ימים חשוכים וקרים ורק פריחות ואביב, אלא תהיה לך היכולת להדליק את האור.
נעלה את הרצון שלנו מעל המציאות, מעל ה"ככה זה בחיים", למקום שבו קיים אותו האור האלוקי והשפע האינסופי, למלא אותו ולהוריד אותו לכאן לחיים.
למעשה:
לומר לעצמכם אמירות חיוביות
שינוי השפה לחיובית ובונה יותר.
התבוננות.
דמיון מודרך של המציאות הרצויה. להרשות לעצמכם לחלום, להאמין, לקוות.
תרגיל קטן לסיום: לבחור נושא לשבוע או שבועיים, שבו אנו רוצים לפעול. בלילה לפני השינה לבקש את אותו הדבר. (מביאה כאן את הנוסח שלי, כל אחד יבחר את הנוסח שלו)
אני מבקשת מהקב"ה... ושיבוא הדבר בקלות ולטובת כל הנוגעים בדבר.
השנה לאחר השרפה הגדולה, שהפכה ירוק לשחור, הגשם המשמעותי בא בתחילתו של חודש טבת. הלוואי שמתוך השחור, אט אט יראו גבעולים קטנים, סימנים של ירוק וצמיחה.
מוקדש לזכר הרוגי השרפה בכרמל. מתוך תפילה להחלמה מהירה לפצועים ושיקום של האדם, הבית והטבע.
למאמרים של רבקה הירש
הכותבת: רבקה הירש - אימון הוליסטי ייחודי לנשים בגישה יהודית
(אימון אישי, עסקי וקבוצתי - הנחייה - סופרוויז'ן
* www.newac.co.il/articles1/648-טבת-הכוח-לשלוט-במציאות-הגשמית-מאמר-רבקה-הירש
050-3331-331