... על האהל, ומשמתה פסקו, וכשבאת רבקה חזרו. (2) ובכל זאת, יצחק, שמחתו
וצחוקו עדיין לא שבו לליבו, גם לא לעיניו. עצוב היה לו, מאוד עצוב, על כי לא כיבד את זכר אמו, ולא ליווה אותה למנוחת עולמים. (3) נכון, יצחק ... גברים, ממש. (8) נכון, צחקתי, אז מה? וכי מישהו אחר במקומי לא היה
צוחק? אני כבר באמת לא הייתי אז בת חמש ועשרים, (9) ולבוא כך באמצע היום (10) ובלי כל הכנה לומר לי שאני אלד? (11) נו באמת, לא רק אני גם ... מאה שנה יולד ואם שרה הבת תשעים שנה תלד? (14) אבל הוא לא נשאל לפשר
צחוקו, כמוני. ככה זה בין הגברים, להם מותר הכל. והוא, אברום שלי לא שיקר? ורק פעם אחת? שכחתם, הא? נכון, הייתי יפה. (15) גם בזקנותי עוררתי ...