... כמשהו שמצוי הוא תמיד קיים בין אם תגדיר אותו עם זמן ומקום ובין אם לא. ולכן אלוהים הוא
מחויב במציאות כלומר תמיד מצוי. ומה שאומר שאלוהים הוא בעצם ההוויה של המציאות. עכשיו ... אחרי המוות ולו רק משום שאף אחד לא יכול להתחייב בכלל שמשהו יהיה קיים בעוד רגע. שום דבר לא
מחויב (לא קיומו של הזמן, מקום, עולם, יקום, ולא קיומו של הישות העצמית של אדם שהוא רק נקודה קטנה בתוך כל המערכת הזו). אף על פי כן מי שיסתכל לעומק בסופו של דבר יכלל
במחויב המציאות. הזמן והמקום תמיד קיימים אבל הם לא
מחויבים במציאות. המציאות מהווה את הזמן ואת המקום - המשהו היותר גדול. אלוהים הוא בעצם ... והזמן! אפשר לומר המעטפת של הכל. ואותה אי אפשר לעולם להעלים היא תמיד תהיה קיימת והיא
המחויב במציאות. זה לא שלפני הבריאה לא היה כלום ועכשיו יש עולם. לפני לא היה כלום - ... את המציאות האמיתית. כך זו התודעה האנושית. אז השאלה הנשאלת - שאם המעטפת (המציאות) שהיא
מחויבת שהיא שווה לכלום בעצם מהווה את הזמן והמקום? (שהם בעצם לא
מחויבים) . איך מכלום בלי פוטנציאל נוצר משהו? הקושיא הזו נובעת, רק משום המחשבה השגויה ...