... גם יכולת העברת הביקורת שלו על עצמו טובה יותר ובצורה אובייקטיבית יותר בזכות הקבלה העצמית האמיתית שלו, ככה שאם לדוגמה הוא יטעה במשהו, הוא לא יאחז בקרנות המזבח אלא ישמח
להודות בטעות שלו ולהמשיך הלאה. מי שאין לו ביטחון עצמי, יתקשה מאוד
להודות בטעות , יתקשה מאוד לשנות את דעתו לדעה נכונה יותר. בעיני מי שאין לו ביטחון ... חכם ששמח כשמעמידים אותו על טעותו שלא כמו הטיפש שמעדיף יותר להיות חכם בעיני עצמו מאשר לתקן את טעותו. נמצא אם כן שהחכם ובעל הביטחון העצמי משתפר כל הזמן, כי הוא לא מפחד
להודות בטעויות שלו, אדרבה הוא רואה זאת כחוזק שעכשיו הוא טוב יותר, מאשר הטיפש ... שהוא מעדיף להישאר בטיפשותו העיקר שהוא יישאר גם חכם בעיני עצמו. מה שמצחיק כאן זה הפרדוקס שמי שרודף אחרי הכבוד הכבוד בורח ממנו. כי אותו אחד שמחפש כבוד ושאינו מוכן
להודות בטעויות של עצמו, זה הרי גורם לו לטעות יותר מאשר מישהו שמחפש את השלמות ואת השיפור בכל תחום. נמצא אם כן שעצם רדיפת הכבוד והחוסר רצון
להודות בטעות היא בעצמה הטעות הגדולה ביותר והיא זו שמסייעת לו לאדם להישאר ...