משחק סימבולי

מטרה: הילד ילמד לשחק במשחק דמיוני ולהמציא סצנות.

התהליך:

בתחילת הדרך של המשחק הסימבולי כדאי להשתמש בצעצועים שהילד אוהב, כך המוטיבציה שלו למשחק סימבולי גבוהה. הרעיון הוא להמחיז סצנות פשוטות ואח"כ להפוך אותן ליותר מורכבות, בהתאם ליכולת הילד.

נאמר שבחרת לשחק בשתי מכוניות שנוסעות ומתנגשות.

שבו על השטיח או ליד שולחן, טוב יותר על השטיח, אם הילד מאפשר זאת ואינו בורח או מציג התנהגות אחרת שאינה הולמת ומפריעה לטיפול.

הציגי לילד את הסצנה שאת רוצה שישתתף בה. הסיעי את שתי המכוניות. המכוניות ידברו אחת עם השניה ("חסר לי דלק, יש לי פנצ'ר בגלגל, אני רוצה לנסוע מהר, איך קוראים לך, תראי - אני בצבע אדום" וכו').

אם הילד אינו מביט בך או אינו שם לב התקרבי אליו ואמרי "תראה מה אני עושה".

אח"כ תני לילד לבחור אחת מהמכוניות ונסו לשחק באותו הדרך.

במהלך המשחק נסי לשים לב מתי הילד מביט בך ויוצר קשר עין. נסי לחזור על סצנות בהן הילד מביט בך.

נסי לשים לב מתי יש שיתוף חוויתי בינך לבין הילד. בשיתוף חוויתי הילד יביט בך ואתם תצחקו מאותם דברים או תחוו רגשות דומים. למשל: כאשר המכונית האדומה מתנגשת בכחולה ואז נוצר קשר עין ביניכם ושניכם צוחקים. נסי לחזור על סצנות כאלה אך לשנות אותן מעט. פתאום תגיע ג'ירפה למקום התאונה ותשאל את המכונית מה קרה ואם היא צריכה עזרה...

הצעות למשחק סימבולי - גן חיות, מסיבת יום הולדת, רכבות נוסעות, מכוניות, בובות כשבובה אחת אמא והשנייה ילד.

כאשר המשחק הסימבולי מגיע לרמה גבוהה (המנחה יחליט מתי השלב הזה הגיע) כדאי להכניס לתוך המשחק אלמנטים מחייו של הילד. לדוגמה: ילד שאחד הקיבעונות שלו הוא ללכת לקניון ושם לעלות ולרדת במעליות או במדרגות הנעות, אולם אימו אינה מסכימה כמעט ללכת לקניון. כאשר אתם משחקים עם הילד במשחק דמיוני של "אמא וילד" היו אתם בתפקיד הילד ותנו לו להיות בתפקיד האימא. כשאתם משחקים בתפקיד הילד בקשו מאמא: "אמא! בואי נלך לקניון!". הוא יענה לכם בתפקיד האימא - "לא! אני לא מרשה". נסו לפתח את הנושא, לבכות ולעשות סצנות כפי שהילד עושה במציאות, או להיכנס למשא ומתן עם הילד לגבי מתי הולכים לקניון וכמה, מה עושים שם וכו'. סצנות כאלה מתוך המציאות של הילד יכולות לתת לו פתרונות שונים ממה שחשב עליהן לגבי קונפליקטים שיש לו במציאות ובאופן כללי לרכך אותן ולהרגיע את הילד. דוגמה נוספת לשימוש במשחק הסימבולי כדי לחבר את הילד לקונפליקטים וקשיים שלו היא כאשר הילד מגיע לשלב הגמילה. אפשר להסביר את כל תהליך הגמילה באופן נכון דרך משחק סימבולי עם הילד.

משחק סימבולי יכול לשמש ככר נרחב להרחבת הקיבעונות של הילד. לדוגמה, ילד שמקובע על רכבות והסעתן הלוך ושוב אפשר להתחיל את המשחק הסימבולי בזה ולאחר זמן מה כשהילד מסוגל להכיל עוד אלמנט להציג בפניו אפשרות שברווז או כלב יגיעו לרכבת לנסוע בה או לעבור את הגשר מעליה וכו'.

שאילת שאלות - תכנית ראשונית

מטרה: הילד ילמד לשאול שאלות. מילות שאלה: מה, מי, איך, איפה, כמה, מתי, למה וכו'.

התהליך:

1.משחק השאלה והניחושים. הכיני לפני תחילת הטיפול קופסא סגורה שאי אפשר לראות מה יש בתוכה. הכניסי לקופסא צעצוע קטן שמרעיש כשמנענעים את הקופסא ושהילד מחבב. הכיני מראש כמה צעצועים כאלה והניחי בצד קרוב אליך.

2.במהלך הטיפול בכל עשרים דקות בערך הוציאי את הקופסא ונענעי אותה אל מול פניו של הילד כך שהיא תרעיש.

3.עשי הבעה סקרנית מודגשת ואמרי "מה זה?"

4.במידה והילד מביט ואינו חוזר על השאלה נענעי את הקופסא שוב שתרעיש ואמרי שוב - "וואו, מה זה?!"

5.אין לתת לילד להשיג את הקופסא. אם הוא מנסה אמרי "לא, רק אני פותחת, ידיים במקום בבקשה" (המקום הוא משני צידי הגוף או מונחות יפה על השולחן או בחיק הילד).

6.במידה ובניסיון השני הילד אינו חוזר על השאלה "מה זה?" אמרי "תגיד: מה זה?"

7.על הילד לשאול "מה זה?" כשאת מבקשת ממנו.

8.לאחר שהילד ישאל "מה זה?" (או חלק מהמילים, כמידת יכולתו) הגיבי בהתרגשות ותני לו חיזוקים. אמרי "שאלת, מה זה? כל הכבוד, אתה נהדר!". תוך כדי שאת משבחת אותו תני לילד את הקופסא כדי שיוכל לפתוח אותה. ואז אמרי "אה, זה X (מה שיש בקופסא) ".

9.אמרי "נהדר, כיף לי לשחק איתך".

10.חזרי על כל התהליך כפעמיים שלוש בכל מפגש טיפולי.

11.הצעות כלליות נוספות ללימוד מילות שאלה אחרות - לשחק במשחק דמיוני שבו מישהו מתקשר אלינו, להרים את השפופרת ולשאול "מי זה?", לבקש מהילד לעשות זאת גם. להראות לילד תמונה ואז להסתיר חלק ממנה ולשאול "מי זה שם?". לבקש מהילד "תגיד - מי זה?". וכו'. כדי ללמד את הילד לשאול "למה" (מילת שאלה מתוחכמת יותר שמלמדים בד"כ לאחר שהילד יודע את כל שאר מילות השאלה) אפשר להשתמש במשחק קופסא של אסוציאציות (הילד כבר אמור לדעת לשחק מצוין גם את המשחק הזה בשלב שלומדים את שאילת ה"למה"). לוקחים 2 כרטיסים ששיכים זה לזה, למשל כרטיס של כלב וכרטיס של מלונה ובנוסף כרטיס שאינו שייך כמו כרטיס של בננה. מניחים את שלושת הכרטיסים על השולחן. שואלים את הילד מה שיך למלונה. הילד יבחר בכרטיס הכלב. בשלב זה הוציאי את כרטיס הבננה למוץ לשולחן. השאירי רק את כרטיס הכלב וכרטיס המלונה ושאלי "למה, למה המלונה שייכת לכלב?" הדגישי את המילה "למה" באינטונציה. בתחילה עמי עבור הילד ואמר "המלונה שייכת לכלב בגלל ש הכלב גר במלונה". הדגישי את המילים "בגלל ש" (אפשר להחליף את "בגלל ש" במילה "כי"). חזרי על משחק זה עם כרטיסים שונים בדרך זו עד שהילד יתחיל לשאול בעצמו את המילה "למה" ויענה במילים "בגלל ש". אפשר גם לבקש מהילד "תגיד למה" כבקשה ישירה אם הילד אינו מבצע זאת לאחר מספר ניסיונות.

12.ישנם משחקים שונים בכדי ללמוד את כל מילות השאלה. יש לקבל הנחיות ממנחה ובהחלט כדאי בשלב זה לערב את קלינאית התקשורת שיש לה ניסיון רב בנושאים של שפה.

פיתויים תקשורתיים

מטרה: ללמדת את הילד פניות תקשורתיות ראשוניות כמו - תני לי, זוזי, תפתחי לי, תעזרי לי, לא רוצה, כן, עוד, בואי, לכי, לא.

התהליך: ניקח לדוגמה את "תפתחי לי או "תעזרי לי".

לפני שאת מתיישבת לטיפול עם הילד מצאי צעצוע שהילד יהיה זקוק לעזרתך כדי להפעילו. הסיטואציה הנוחה יותר היא צעצוע שצריך סוללות כדי לפעול ושהילד מכיר. הוציאי את הסוללות מהצעצוע. השאירי את הסוללות בהישג ידך, אך במקום שהילד לא יראה אותן.

שבי עם הילד על השטיח או ליד שולחן ותוך כדי הטיפול הכניסי בשלב מסוים את הצעצוע שהכנת.

הילד ינסה לשחק בו ויבחין שהצעצוע אינו עובד. נסי לשאול אותו שאלות לגבי הצעצוע ולדבר עליו כמו "אוי, זה לא עובד, אוף, למה זה לא עובד. חבל, נורא רציתי שזה יפעל", "למה זה לא עובד?".

תני לילד לנסות להפעיל אותו. תני לו להיות מתוסכל מעט. דגש על מעט.

במידה והילד אינו מנסה בשום דרך שהיא לפנות אליך פניה תקשורתית לעזרה בנוגע לצעצוע תני לו סיוע מילולי מלא ואמרי "תגיד - תעזרי לי". חכי שהילד יחזור אחריך.

אם הילד אינו חוזר על דבריך הדגישי אותם שוב "תגיד - תעזרי לי". דברי לאט ובהדגשה.

במידה והילד חוזר על חלק מהמשפט או אומר כל דבר אחר תקשורתי מחאי כפיים, התפעלי ואמרי לו כמה הוא מוצלח. ותעזרי לו כמובן.

תני לילד להשתתף בשיחה ולהביע את דעתו ככל שהוא מסוגל.

הציעי "אולי אין בטריות?"

נסו ביחד לפתוח את המקום המיועד לבטריות. מצוין יהיה אם בצעצוע הזה המקום המיועד לסוללות אינו יכול להיפתח ע"י ילד אלא בעזרת מבוגר. תני לילד לנסות לפתוח לבדו וכשהוא אינו מצליח אמרי "תגיד - תפתחי לי!".

אם הילד אינו חוזר על דבריך אמרי אותם שוב בהדגשה ולאט.

כשהילד מצליח לומר חלק מהמשפט או כולו, או דבר מה אחר שיכול להתפרש כתקשורתי תני לו שוב חיזוקים מילוליים, חבקי אותו והפגיני שמחה מיכולתו.

"מה נעשה?" תשאלי את הילד. אם הוא עונה לך שצריך בטריות, מצוין.

אם הילד אינו עונה עני במקומו, לאחר שנתת לו זמן מסוים לענות. "נחפש בטריות".

חפשו את הבטריות בסביבה, כווני את הילד למקום בו הטמנת את הבטריות ועזרי לו להכניסן למקום.

שחקו בצעצוע. אמרי לילד "איך עזרת לי לתקן את הצעצוע, כל הכבוד לך! ביחד אנחנו מצליחים!".

חיקוי ציור

מטרה: הילד ילמד לצייר קו, עיגול, פרצוף וכו'.

התהליך:

1.הכיני דף או שניים ושני טושים נוחים לאחיזה (עבים יותר מהרגיל) בשני צבעים שונים.

2.בשעת הטיפול הוציאי את הדף, הניחי אותו בינך לבין הילד.

3.הניחי את שני הטושים על השולחן.

4.בקשי מהילד לבחור אחד מהצבעים של הטושים. "איזה צבע אתה רוצה, אדום או כחול?"

5.אם הילד בוחר שבחי אותו "איזה צבע נהדר בחרת, אדום!"

6.אם הילד אינו בוחר, בחרי את עבורך אחד הצבעים ותני לו לתוך כף ידו את הצבע השני.

7.בקשי מהילד לפתוח את הטוש, במידה והוא נענה שבחי אותו "נהדר אתה מקשיב לי... נעים לי לצייר איתך!". כדאי לבקש בקשות כאלה רק אם את יודעת שהילד מסוגל לעשותן פיזית כדי שלא ייווצר מצב שאת מבקשת משהו מהילד והוא אינו מבצע. נסי לתת לילד לחוות כמה שיותר הצלחות. אם ביקשת מהילד לעשות דבר מה והוא לא עשה זאת או לא הצליח משום שהוא אינו מסוגל, זו אינה הצלחה והיא התרחשה בעיקר באשמתך (אנו כמבוגרים אחראים על הצלחת הילד), עליך להכיר את הילד היטב ולדעת את גבולותיו ועד להיכן ניתן למתוח אותם.

8.אם הילד אינו פותח את הטוש פתחי אותו עבורו והמשיכי. אל תתעכבי על חוסר הענות, התעלמי. אבל נסי שלא להגיע למצבים כאלה, בקשי מהילד משהו שאת יודעת שהוא ירצה לעשות ("בוא לאכול עוגיה!" כשהילד נענה לכך אמרי "כל הכבוד, אתה מקשיב לי!") ואז שבחי אותו על כך כדי לבנות ביניכם מערכת של אמון וכן לבנות את הערך העצמי שלי הילד והאמונה בעצמו שהוא מצליח ומסוגל.

9.אמרי "תראה! תראה, אני מציירת קו". ציירי קו בכיוון מלמעלה למטה. אמרי "זה קו" והצביעי באצבעך על הקו שציירת.

10.אמרי "עכשיו תורך. צייר קו". (אם הילד מתקשה ציירי שתי נקודות מודגשות והראי לו איך את מציירת קו ביניהן.

11.אם הילד מנסה לצייר ומצליח חלקית או לגמרי תני לו חיזוק חיובי משמעותי, מילולית או כהפתעה קטנה.

12.הם הילד לא מנסה לצייר תני לו סיוע פיזי. קחי את ידו בעדינות כהוא אוחז את הטוש וציירי איתו קו.

13.כשאתם מסיימים לצייר את הקו ביחד החמיאי לו, התפעלי מהעבודה המשותפת שלכם בסגנון "נהדר, הצלחנו ביחד, תראה, ציירנו קו!".

היענות לבקשות

המטרה: הילד ילמד שכיף להיענות לבקשות של מבוגרים.

התהליך:

1.מצאי דבר מה שהילד בטוח ירצה לעשות כשאת מבקשת. לדוגמה: את תבקשי מהילד לאכול שוקולד. (השוקולד הוא דוגמה קיצונית כדי להבהיר כאן למה כוונתי, אפשר למצוא דברים אחרים שהילד רוצה לעשות ואינם כרוכים באוכל).

2.הילד בוודאי יענה לבקשתך (במידה והוא אוהב שוקולד).

3.כאשר הילד נענה אמרי באינטונציה שמחה ובטונים גבוהים "נהדר, אתה מקשיב לי. אתה ממש מקשיב, כל הכבוד!".

4.המשיכי כך כאשר לאט לאט במהלך הטיפולים בשיטה זו תוך כדי שאת מכניסה בין לבין גם בקשות מהילד שהוא מעוניין לעשות (כמו במקרה השוקולד) וגם בקשות שהוא פחות מעוניין לבצע. בכל מקרה כשהילד נענה לבקשתך (ובעיקר לבקשה שהוא אינו רוצה כ"כ לעשות) שבחי אותו, דגדגי, תני לו את תשומת הלב שהוא הכי אוהב, תני לו הפתעה קטנה, שמחי אותו וכו'.

5.יש ערך עצום לילד ששמח לרצות מבוגר, זהו סוג של מיומנות בסיסית שיש לילדים בד"כ ודרכה הם חווים את העולם כמקום בטוח ואת המבוגר כמעניק הביטחון והידע. התפתחותו של כל ילד תלויה גם בכמה הוא מבין שהמבוגר מולו הוא המדריך שלו לחיים ושכייף וכדאי ללמוד ממנו ולבצע מה שהוא מבקש, למרות שלפעמים זה מתנגש עם מה שהילד רוצה. כאשר הילד יפנים זאת יהיה לו הרבה יותר קל ללמוד בהמשך.

תורות, הקפדה על חוקים

מטרה: הילד ילמד מה הם תורות וחוקי משחק (מתחילים עם חוק אחד).

הדרך: בתחילה נלמד תורות וחוקים ליד שולחן או על השטיח וכשהילד יפנים זאת ננסה ללמד תורות וחוקים באמצעות משחקי חברה כמו מחבואים, תופשת וכו'.

1.במידה והילד בעל קישורי מוטוריקה עדינה טובים אפשר להשתמש במשחק יצירת שרשרת צבעונית. במידה והילד לא רכש עדיין מוטוריקה עדינה מספיק טובה אפשר למצוא כל משחק אחר, כולל משחקי קופסא, שיהיו כמה שיותר פשוטים ויש צורך לשחק בהם בתורות (למשל התאמות של קטגוריות - פעם תורך ופעם תורי).

2.הכיני לשעת הטיפול חוט מחומר פלסטי (שאינו גמיש כמו שרוך למשל ושהוא מספיק עבה), הכיני חרוזים גדולים (מפלסטיק או מעץ, אבל מספיק גדולים שהילד לא יסתבך איתם יותר מידי, המטרה כאן היא בעיקר תורות ולא מוטוריקה עדינה) החרוזים צרכים להיות בתוך צלחת כדי שלא יתגלגלו.

3.כשאתם משחקים בטיפול נסי לקשר את יצירת השרשרת למשחק דמיוני למשל (אם אתם משחקים בספארי עם חיות הציעי לילד להכין שרשרת לג'ירפה, או הציעי להכין שרשרת לאמא שתשמח וכו').

4.הוציאי את החוט ואת החרוזים. קשרי קשר בקצה החוט כדי שהחרוזים לא יברחו מצידו השני.

5.אמרי לילד "בוא נכין שרשרת לאמא, מתנה, היא תשמח". את יכולה להמציא כל דבר אחר, העיקר שיהיה משהו שהילד יתחבר אליו וירצה לשתף פעולה.

6.אמרי: "עכשיו תורי". השחילי לאט מאד חרוז על החוט.

7.הושיטי את השרשרת לילד שיחזיק אותה ואמרי: "עכשיו תורך".

8.בכל פעם שהילד מסכים לציית לחוק התורות החמיאי לו "נכון חמוד, עכשיו תורי. כמה יפה אתה משחק בתורות". החיזוק צריך להיות באותו רגע שהילד מוותר על תורו ונותן לך לשחק בתורך. לא לשכוח לחזק!

9.המשיכי כך עד שתסיימו את השרשרת. השרשרת לא צריכה להיות מושלמת. נסי לסיים כשאת רואה שהילד כבר על סף יכולת הסבלנות ולא יוכל להכיל עוד לזמן רב את הסיטואציה.

שיתוף בחוויה

מטרה: הילד ילמד לשתף אחר בחוויה שלו.

הדרך:

1.כאשר סיימתם את השרשרת (מהתכנית בדף הקודם) אמרי: "בוא נראה לאמא את השרשרת".

2.אמרי "בוא נחפש את אמא ונראה לה את השרשרת".

3.לכו לחפש את אמא. אם אינכם מוצאים אותה (וודאי עם האימא מראש שלא תמצאו אותה כ"כ מהר) אמרי לילד "בוא נקרא לאמא - א מ א! א מ א!".

4.אמרי "תגיד - א מ א! א מ א!".

5.כשהילד מבצע את בקשתך תני לו חיזוקים חיוביים וצייני שתכף בוודאי נמצא את אמא.

6.כשאתם מוצאים אותה (במידה והילד אינו מראה לאמא את השרשרת) סייעי לילד פיזית. הניחי את השרשרת בתוך שתי ידיו, עמדי מאחורי הילד או לצידו והניחי את ידייך מתחת לכפות ידיו כשאת מכוונת אותן עם השרשרת לכיוון פניה של אמא ואמרי "תגיד - תראי אמא, עשיתי שרשרת!".

7.על האימא להגיב בהתפעלות רבה ולשבח את הילד, לחבק אותו, לציין כמה השרשרת יפה. לשאול האם היא יכולה לקבל את השרשרת מתנה ואם כן אז לענוד אותה, וכו'.

8.את אותו התהליך אפשר וצריך לעשות גם עם ציור שהילד צייר, עבודה שייצר ע"י הדבקות וכו'.

שירים וסיפורים

המטרה: הילד ילמד להקשיב ולהינות משירים וסיפורים

התהליך:

1.מצאי שירים וסיפורים שמתאימים לרמתו של הילד. אפשר להתחיל במעשה בחמישה בלונים או הבית של יעל, תירס חם, המטריה הגדולה של אבא, כספיון ועוד. מצאי שירי ילדות פשוטים ומוכרים שיש בהם חריזה מודגשת ומילים פשוטות ומובנות. (שירי ילדות מהעבר הם הטובים ביותר, אל תשתמשי בשירים מודרניים מידי משום שאין בהם את המרכיבים של חריזה, קצב ומשמעות טובים מספיק עבור ילדך). כדאי להתמקד בסיפורים ושירים התואמים לתחומים שאנו חושבים שיש לילד התעניינות בהם.

2.כשאת בוחרת סיפור אפשר לצלם את הציורים בתוכו (לחלק מהסיפורים המוכרים יש באינטרנט תמונות או ציורים תואמים). ספרי את הסיפור כשתוך כדי את מוציאה לפי סדר הסיפור את התמונות / הציורים הרלוונטיים. למרות שברוב הספרים יש איורים אין זה מספיק עבור ילד עם אוטיזם. כדאי להשתמש בעוד אביזרים וויזואליים, והדבר נכון לגבי כל תכנית טיפולית שהיא. כדאי לספר סיפור שבחרתם לפחות כשבוע (אפשר לא בכל יום, אבל כדי לפחות 3 פעמים בשבוע). ילדים מאד אוהבים חזרתיות, ובעיקר ילדים אוטיסטים. זה משרה ביטחון ומעניק לילד את האפשרות להבין ולהפנים את הסיפור טוב יותר. אל תשכחי לחזק את הילד כל הזמן על התנהגות נאותה, ישיבה, רוגע, הקשבה והשתתפות נאותה בסיפור.

3.חפשי קלטת עם שירים המתאימים לילד, אם הילד נוטה להיות רגוע ומוסיקה רועשת מרתיעה אותו חפשי משהו מתאים, ולהפך. השמיעי את הקלטת לילד ושירי בקול רם. נסי להביא את הילד לרקוד איתך ע"י הכנסה של צעיפים צבעוניים ואביזרים אחרים שאפשר להשתמש בהם בתנועה. חזקי את הילד על שרקד איתך ושיתף פעולה. כשאת רוצה שהילד יירגע השמיעי לו או שירי לו שירים רגועים, התחבקו או שבו זה ליד זה וחזקי אותו על זה שהוא רגוע. השמיעי לתקופת מה את אותה קלטת כדי שהילד יכיר אותה ואולי אף ישיר חלק מהשירים (לא להתייאש! אדם החל לשיר שירים שהשמעתי לו שנתיים אחרי ששמע אותם לראשונה).

4.עם סיפורים אפשר גם לרכוש קלטות שבהם מסופרים סיפורי ילדים. במקרה זה עובדים על הערוץ האודטורי ומוסיפים את הערוץ הוויזואלי כך שהילד לומד לווסת אותם ולהיות בקשב בשני הערוצים. הכיני את האביזרים הויזואליים המתאימים לסיפור (במקרה של הסיפור "סבא אליעזר והגזר" הכיני תמונות או ציורים של סבא, גזר, סבתא, נכדה וכו'). השמיעי לילד את הסיפור שבקלטת השמע והוציאי את הדמויות המשתתפות בכל פעם כשהן מופיעות בקלטת. תני לילד להשתתף בהמחזה של הסיפור עד כמה שהוא יכול. חזקי אותו על הקשבה, ישיבה, רוגע, שיתוף פעולה ומשחק נאות.

חלוקת קשב והתרגלות לרעשי רקע

מטרה: הילד ילמד להיות מרוכז גם כשיש הסחות אודיטוריות (שמיעה).

התהליך:

1.את זקוקה לטייפ פשוט (עדיף לא דיסקים משום שהרבה מאד ילדים אוטיסטים מאד אוהבים לגעת במכשירים ובעיקר לסובב את הדיסקים). לכן עדיף שתשתמשי בטייפ ישן ופשוט שגם הילד יכול לגעת בו ללא חשש.

2.הקליטי או קני קלטות (ולא דיסקים) של שירי ילדים מסוגים שונים. במהלך עבודתך השוטפת עם הילד, כאשר אתם משחקים, מציירים וכו' השמיעי לילד את הקלטות.

3.שימי לב - המערכת הסנסורית של רבים מהילדים האוטיסטים רגישה מאוד או בתת רגישות. לכן יש לבחון היטב עד כמה הילד מסוגל לשמוע ברקע מוסיקה, או רעש כלשהו. ילדים אחדים יוכלו לשמוע את המוסיקה בווליום נמוך במיוחד ואילו ילדים אחרים ירצו לשמוע בווליום גבוה, תני לילד לשלוט בווליום או שאלי אותו מה הוא מעדיף מבחינת הווליום.

4.נסי להתחיל במספר דקות שהמוסיקה מנגנת ברקע ואח"כ לעלות את מספר הדקות בהדרגה וכן להעלות את הווליום בהדרגה.

5.שימי לב היטב לתגובות הילד. כפי שציינתי יש תופעות הקודמות להכנסות הילד למצב של הסתגרות או בכי, צעקות וכו'. שימי לב האם הילד נע פתאום בחוסר נחת, לאחר שהיה לכם קשר עין האם קשר העין פתאום הפסיק, האם הילד התחיל לבהות וכו'. ברגע שאת רואה סימנים מקדימים אלה כבי את המוסיקה ועברי למשחק שאת יודעת שהילד אוהב ושאינו מאיים עליו, מרגיע אותו ושהוא יחווה בו הצלחות (רדי ברמת הדרישות ותני לילד הרגשת ביטחון).