כידוע לכל אדם יש מחשבות שמטרידות אותו. וכאשר האדם מתגבר על המחשבה שלו ובוחר לחשוב על משהו אחר, אז המחשבה נעלמת. אך אחרי כמה זמן המחשבה חוזרת ואז האדם שוב פעם מבולבל מהמחשבה ושוב פעם מנסה לשלוט במחשבה ולחשוב על משהו אחר. ואז המחשבה שוב פעם נעלמת... ואחרי כמה זמן היא שוב פעם חוזרת. ודבר זה ידוע בחוש לכל מי שיש לו חרדה כלשהי וכיו"ב.

ולפעמים האדם לא מבין מה עליו לעשות כדי לסלק אחת ולתמיד את המחשבות שמטרידות אותו. וכיצד ניתן להיפתר מהן אחת ולתמיד ולגרום לכך שלא יחזרו. ולפעמים האדם מתעייף להילחם במחשבות שמטרידות אותו ונדמה לאדם כאילו הן ימשיכו להטריד אותו לנצח, וזה מחמת שבכל פעם המחשבות חוזרות למרות שמגרשים אותן.

והפתרון לעניין הזה הוא כדלהלן. הדבר דומה לאדם שמטריד אותך בטלפון. יכול להיות שהייתם בקשר פעם ויכול להיות שלא. אך בכל מקרה האדם הזה מטריד אותך בטלפון. ובכל פעם שהוא מתקשר אתה לא עונה. אבל הוא כמובן לא מתייאש וממשיך להתקשר ולהטריד. ומה עושים אז? פשוט ממשיכים להתעלם ולבסוף הוא יתייאש ויפסיק.

אבל מה יקרה אם אחרי עשרות פעמים שלא ענית לטלפון, תישבר ותחליט לענות ולבקש מאותו אדם שיפסיק להטריד אותך, מה יקרה אז? במקרה הטוב הוא יפסיק להטריד אותך לתקופה קצרה, אבל מהר מאוד יחזור להטריד אותך. רק שאז כמובן יהיה קשה יותר להיפטר ממנו, כי גם אם לא תענה לא עשרות פעמים, עדיין הוא זוכר מהפעם הקודמת שענית לו, ואז הוא לא ישבר כ"כ מהר. ומה יקרה אם הפעם שוב פעם אחרי עשרות פעמים תישבר? התשובה כמובן ברורה, הוא ימשיך להטריד אותך.

אז מה באמת עושים בפועל בעולם האמיתי? אז הפתרון הטוב ביותר הוא להחליט שלא משנה מה יקרה, אתה לא עונה לטלפון. ולא משנה מה תהיה ההטרדה שתגיע ממנו, אתה פשוט לא עונה וכולי. ואם קשה לך לא לענות, אז תשתמש בשכל שלך ותבין שזה הרי הפתרון היחיד. ואם עדיין קשה לך, אז תשתיק את הטלפון / תחליף מספר טלפון וכיו"ב. העיקר הוא אחד, לעולם אל תענה למישהו שמטריד אותך, כי הוא ימשיך להטריד אותך.

והנמשל כמובן ברור. אם יש לאדם מחשבה כלשהי שמטרידה אותו, כגון שיש לאדם חרדה כלשהי ממשהו לא הגיוני, שהאדם מבין בשכל שלו שזאת שטות, אבל מאוד קשה לאדם להתגבר על החרדה. ובכל פעם שהאדם מסיח את מחשבתו למשהו אחר, זה עוזר רק באופן זמני ואח"כ חוזר שוב פעם. אז מה עושים אז?

אז הפתרון הוא כנ"ל, להחליט החלטה נחושה שלא משנה מה יקרה, אתה לא חושב על החרדה. כי לאדם יש בחירה חופשית והאדם יכול לבחור בכל רגע מחדש על מה לחשוב. כי טכנית לא ניתן לחשוב על יותר מדבר אחד בזמן אחד. ככה שבכל רגע נתון באפשרותך לבחור על מה לחשוב. כי לא ניתן לחשוב על 2 דברים במקביל.

אם נתבונן נראה, כי עיקר המהות של האדם היא המחשבה שלו ועיקר הבחירה של האדם היא המחשבה והרצון שלו. לדוגמה, ניתן לקחת בן אדם ולכפות עליו לא לשמוע / לראות / לזוז וכיו"ב. אפילו ניתן לגרום לבן אדם לא לנשום נגד רצונו. חוץ מדבר אחד בלבד. אין שום דרך בעולם לשלוט במחשבות וברצונות שלך. אם אי פעם שאלת את עצמך, מי אני באמת? אז אתה הוא המחשבות שלך. ותמיד יש לך את הכוח והיכולת לבחור לרצות ולחשוב על מה שאתה רוצה.

ואז נשאלת השאלה, אבל מה עושים עם התחושה הרעה שיש מהמחשבות, מה עושים איתה. כי את המחשבות אנחנו מגרשים ברמת השכל, אבל מה עם הרגש?

התשובה לכך היא, כי הרגש הולך אחרי השכל ואם תשלוט בשכל, גם הרגש ישתנה מעצמו. לדוגמה, נניח שעשית פעולה כלשהי וחשבת שעשית טעות. זה יוצר אצלך רגש לא חיובי. אבל מה קורה אם אח"כ תגלה שזאת לא היתה טעות, אלא פעולה חיובית? פתאום הרגש השתנה, לא בגלל שהאירוע השתנה, אלא בגלל שהפרשנות השכלית שלו השתנתה. ואם המון זמן חשבת שזו טעות והרגש הלא חיובי כבר חלחל בתוכך, אז כמובן שאחרי זמן מה הוא יעבור מעצמו, מאחר שכרגע אתה מפרש את אותו האירוע בצורה שונה. וכך גם ניתן להחזיר את הגלגל אחורה כפי שכבר התבאר.

ולעניינינו זה אומר, כי התחושה הלא טובה שיש לך ברמה הרגשית, קיימת שם בגלל המחשבות שלך. ואם תהיה נחוש שלא משנה מה יקרה, אתה לא חושב לחלוטין ובשום צורה על מה שמטריד אותך, ז"א לא חושב גם לא על האם אתה עדיין מוטרד מהמחשבה המטרידה וכיו"ב, פשוט לא חושב על זה בכלל. בדיוק כמו שאתה לא חושב על פיל שנכנס בתוך חור של מחט, כך אתה לא חושב על המחשבה הזאת בשום צורה. על ידי זה המחשבה בסופו של דבר תעלם מעצמה, כי היא תתייאש מלהטריד אותך. ולמרות שהיא תשוב ותציק לך מידי פעם, אם תהיה נחוש שאתה לא מתייחס אליה, היא לבסוף תעלם מעצמה.

זכור, האדם הוא כלי קיבול שתמיד מלא במשהו. האדם חושב 24 שעות ביממה והמחשבה של האדם לא נחה לעולם. אך באפשרותך לבחור על מה לחשוב. ולכן ברמה המעשית, תמיד תבחר לך על מה אתה כן רוצה לחשוב ותהיה נחוש שלא להישבר ולא לחשוב על מה שמטריד אותך בשום מקרה. ואל תבדוק גם לא האם אתה עדיין חושב על מה שאתה לא רוצה לחשוב. ועל ידי זה המחשבות ייעלמו מעצמן.

---

ציטוטים: רבי נחמן מברסלב

פַּעַם אַחַת עָמְדוּ לְפָנָיו אֲנָשָׁיו, וּבָא עָרֵל אֶחָד מֵהָאַנְשֵׁי חַיִל הָעַכּוּ"ם הָעוֹמְדִים בֵּינֵינוּ וְדָפַק עַל הַחַלּוֹן וְשָׁאַל יֵשׁ כָּאן אֶחָד מֵאַנְשֵׁי חַיִל? הֱשִׁיבוּהוּ לָאו, אֵין כָּאן אֶחָד מֵהֶם וְהָלַךְ לוֹ. אַחַר כָּךְ אַחַר אֵיזֶה שָׁעָה חָזַר וּבָא וְדָפַק עַל הַחַלּוֹן יוֹתֵר, וְשָׁאַל אִם יֵשׁ כָּאן אֶחָד מֵאַנְשֵׁי חַיִל. עָנָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כָּךְ הוּא הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁלָּכֶם, שֶׁבִּתְחִלָּה בָּא וְדוֹפֵק עַל הָאָדָם וּכְשֶׁפּוֹנִין ערֶף מִמֶּנּוּ וּמְשִׁיבִין אֵין כָּאן אֶחָד מֵחֵילוֹתָיו וּמְסַלְּקִין אוֹתוֹ וְאָז הוֹלֵךְ לוֹ, וְאַף עַל פִּי כֵן אַחַר כָּךְ חוֹזֵר וּבָא וְדוֹפֵק עַל הָאָדָם אַף עַל פִּי שֶּׁכְּבַר סִלְּקוּהוּ וְהֱשִׁיבוּהוּ אֵין כָּאן אֶחָד מֵחֵילוֹתָיו, שֶׁאֵין לוֹ וּלְחֵילוֹתָיו מָקוֹם כָּאן, אַף עַל פִּי כֵן אֵינוֹ נִמְנָע לָבוֹא עוֹד פַּעַם אַחַר פַּעַם, וּצְרִיכִין לְגָרְשׁוֹ בְּכָל פַּעַם עַד שֶׁיִּסְתַּלֵּק לְגַמְרֵי. וְעַיֵּן בְּמָקוֹם אַחֵר מִזֶּה שֶׁצְּרִיכִין לִהְיוֹת עַקְשָׁן גָּדוֹל כְּנֶגְדּוֹ פַּעַם אַחַר פַּעַם וַאֲפִלּוּ מֵאָה פְּעָמִים וְיוֹתֵר, וְאָז אִם יִהְיֶה חָזָק כְּנֶגְדּוֹ כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים יִזְכֶּה לְסַלְּקוֹ לְגַמְרֵי.

הַמַּחֲשָׁבָה בְּיַד הָאָדָם לְהַטּוֹתָהּ כִּרְצוֹנוֹ לְמָקוֹם שֶׁהוּא רוֹצֶה. וְאִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵי מַחֲשָׁבוֹת בְּיַחַד כְּלָל. וַאֲפִלּוּ אִם לִפְעָמִים מַחֲשַׁבְתּוֹ פּוֹרַחַת וּמְשׁוֹטֶטֶת בִּדְבָרִים אֲחֵרִים וְזָרִים, הִיא בְּיַד הָאָדָם לְהַטּוֹתָהּ בְּעַל כָּרְחָהּ אֶל הַדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר לַחֲשׁב מַה שֶּׁרָאוּי. וְהוּא מַמָּשׁ כְּמוֹ סוּס שֶׁפּוֹנֶה מִן הַדֶּרֶךְ וְסָר לְדֶרֶךְ אַחֵר שֶׁתּוֹפְסִין אוֹתוֹ בְּרִסְנוֹ וּמַחֲזִירִין אוֹתוֹ בְּעַל כָּרְחוֹ אֶל הַדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר. כְּמוֹ כֵן יְכוֹלִים לִתְפּס אֶת הַמַּחֲשָׁבָה בְּעַל כָּרְחוֹ לַהֲשִׁיבָהּ אֶל הַדֶּרֶךְ הָרָאוּי:

הַכְּלָל שֶׁאִי אֶפְשָׁר בְּשׁוּם אפֶן בָּעוֹלָם שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵי מַחֲשָׁבוֹת בְּיַחַד בְּפַעַם אֶחָד, עַל כֵּן בְּקַל יְכוֹלִין לְגָרֵשׁ מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת רַק בְּשֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה, דְּהַיְנוּ שֶׁלּא לַחֲשׁב אוֹתוֹ הַמַּחֲשָׁבָה רַק לַחֲשׁב אֵיזֶה מַחֲשָׁבָה אַחֶרֶת... כִּי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵי מַחֲשָׁבוֹת בְּיַחַד בְּשׁוּם אפֶן. וּכְבָר מְבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר (לְעֵיל בְּסִימָן ע"ב) : שֶׁאֵין צְרִיכִין לַעֲשׂוֹת מִלְחָמָה וּלְנַעְנֵעַ ראשׁוֹ אָנֶה וָאָנָה כְּדֵי לְגָרֵשׁ הַמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת, כִּי אֵין זֶה מוֹעִיל כְּלָל, אַדְּרַבָּא עַל יְדֵי זֶה מִתְגַּבְּרִים יוֹתֵר. רַק, לִבְלִי לְהַשְׁגִּיחַ עֲלֵיהֶם כְּלָל, רַק לַעֲשׂוֹת אֶת שֶׁלּוֹ בַּמֶּה שֶּׁהוּא עוֹסֵק... וְלִבְלִי לְהִסְתַּכֵּל לַאֲחוֹרָיו כְּלָל וְעַל יְדֵי זֶה מִמֵּילָא תִּסְתַּלֵּק:

הַמַּחֲשָׁבָה נִבְרֵאת שֶׁלּא תִּהְיֶה נָחָה לְעוֹלָם, וְהוּא כְּמוֹ הָאֵינוֹ נָח שֶׁבְּאֶבֶן הַשָּׁעוֹת (שֶׁקּוֹרִין אוּם רוּה) [שָׁעוֹן] שֶׁאֵינוֹ נָח לְעוֹלָם. וַאֲפִלּוּ בִּשְׁעַת שֵׁנָה הַמַּחֲשָׁבָה חוֹשֶׁבֶת לְעוֹלָם, רַק שֶׁכְּשֶׁהַשֵּׁנָה חֲזָקָה עַל הָאָדָם אָז הוּא שׁוֹכֵחַ מַה שֶּׁחָשַׁב, אֲבָל בֶּאֱמֶת אֵין הַמַּחֲשָׁבָה שׁוֹבֶתֶת לְעוֹלָם. וְעַל כֵּן עַל יְדֵי שֶׁמַּטִּין הַמַּחֲשָׁבָה לְמַחֲשָׁבָה אַחֶרֶת כִּרְצוֹנוֹ, עַל יְדֵי זֶה יְכוֹלִין לְבַטֵּל וּלְהִתְגַּבֵּר עַל כָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת וְהִרְהוּרִים וּבִלְבּוּלִים.

וְהַכְּלָל שֶׁזֶּה שֶׁנִּדְמֶה לְהָאָדָם שֶׁקָּשֶׁה לְשַׁבֵּר מַחֲשָׁבוֹת וְהִרְהוּרִים וּבִלְבּוּלִים הוּא שֶׁקֶר גָּדוֹל, כִּי בֶּאֱמֶת הַמַּחֲשָׁבָה בְּיַד הָאָדָם לְהַטּוֹתָהּ כִּרְצוֹנוֹ כַּנַּ"ל. רַק מֵחֲמַת שֶׁהַמַּחֲשָׁבָה מִתְנַעְנַעַת וְחוֹשֶׁבֶת תָּמִיד וְאֵינָהּ נָחָה לְעוֹלָם, נִדְמֶה לוֹ שֶׁאֵין בְּיָדוֹ לְבַטֵּל הַמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת. אֲבָל בֶּאֱמֶת בְּיָדוֹ לְהַטּוֹת הַמַּחֲשָׁבָה מִמַּחֲשָׁבָה לְמַחֲשָׁבָה אַחֶרֶת, כִּרְצוֹנוֹ לְתָפְסָהּ וּלְהוֹצִיאָהּ מִמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת לְמַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת כַּנַּ"ל

וְזֶה עֵצָה נִפְלָאָה לְכָל דָּבָר כִּי כַּמָּה פְּעָמִים מְבַלְבְּלִין הַמַּחֲשָׁבוֹת מְאד, וְכָל מַה שֶּׁרוֹצִים לִדְחוֹתָם בְּאֵיזֶה דְּחִיוֹת הֵם מְבַלְבְּלִין יוֹתֵר וְיוֹתֵר, וְעִקַּר הָעֵצָה לִבְלִי לְהַתְחִיל לַחֲשׁב בָּהֶם כְּלָל, וּלְסַלֵּק דַּעְתּוֹ מֵהֶם לְגַמְרֵי, וְלַעֲשׂוֹת אֶת שֶׁלּוֹ בַּמֶּה שֶׁהוּא עוֹסֵק:

הַיֵּצֶר הָרָע נוֹקֵשׁ בָּאָדָם בְּכָל פַּעַם וּמְעוֹרְרוֹ לְמַה שֶּׁמְּעוֹרְרוֹ. וְאַף אִם אֵין הָאָדָם שׁוֹמֵעַ לוֹ וּפוֹנֶה ערֶף מִמֶּנּוּ, אַף עַל פִּי כֵן הוּא נוֹקֵשׁ בּוֹ עוֹד פַּעַם שֵׁנִי וּשְׁלִישִׁי וּרְבִיעִי וְיוֹתֵר. אֲבָל אִם הָאָדָם הוּא חָזָק בְּדַעְתּוֹ וְעַקְשָׁן נֶגֶד הַיֵּצֶר הָרָע, וְאֵינוֹ פּוֹנֶה אֵלָיו כְּלָל, אֲזַי הַיֵּצֶר הָרָע מִסְתַּלֵּק וְהוֹלֵךְ לוֹ. וְכֵן... בְּעִנְיַן הַמַּחֲשָׁבוֹת הַבָּאִים לְבַלְבֵּל, הוּא מַמָּשׁ כַּנַּ"ל, שֶׁהַמַּחֲשָׁבָה בָּאָה כַּמָּה פְּעָמִים, פַּעַם אַחַר פַּעַם, לְבַלְבֵּל וְצָרִיךְ לִהְיוֹת חָזָק לִבְלִי לְהִסְתַּכֵּל עָלֶיהָ כְּלָל בְּשׁוּם אפֶן, וַאֲזַי תִּסְתַּלֵּק