טיפולים: זיהוי וטיפול בילדים עם עיכוב התפתחותי, PDD, בעיות התנהגות, אוטיזם ואספרגר - מדריך להורים ומטפלים - 9

פרק 7

מכיוון שראיתי כיצד תכניות ABA ו - VBA מקדמות מאד את הילד ולצערי לא מצאתי, מלבד ספרו הראשון של לובאס, תכנית עבודה מפורטת של גישת ABA החלטתי כי מן הראוי שיהיה בנמצא עבור ההורים דוגמאות של תכניות טיפוליות.

דוגמאות של תכניות טיפוליות

לאחר שקבענו מה היא מטרת העל, מהן המטרות המשניות, איזו שיטת טיפול מתאימה לילד (או שיטות טיפול), מצאנו תרפיסטיות להכשיר ומנחה שינחה אותן יש לגשת לבניית התכנית. את התוכנית בונה המנחה. לפני הפעלת התכנית יסביר המנחה להורים ולתרפיסטיות כיצד הוא רואה את מצבו של הילד, מה צריך הילד כרגע וכיצד נעזור לו להגיע לשם. על ההורים לזכור תמיד לשאול את השאלות הנכונות ועל פיהן לדרוש את הדרישות הנכונות - גם לגבי התכנית הטיפולית וגם בסיטואציות אחרות הקשורות בילד:

1.תמיד לשאול את עצמך כהורה ואת המנחה: למה בחרת בתכנית הספציפית הזו כרגע עבור הילד? מה המטרה של התכנית?

2.איך המטפלות יעבירו את המטרות של תכנית ספציפית? (לא מספיק לכתוב את התכנית, צריך להסביר למטפלות כיצד לעשות את הדברים בשטח כדי שלא יגרמו לנזק).

לפני שניגש לתכניות עצמן אני רוצה להזכיר ולהדגיש שבכל מקרה אין כאן המלצה ליישם את הדוגמאות לתכניות הללו לבדכם על ילדכם. רק מנחה בעל ניסיון רב המכיר את התכניות הטיפוליות השונות ומכיר את האוטיזם על מגוון הפנים שהוא מציג יכול להתאים תכנית טיפולית מלאה ואחראית לילדכם. העתקת תכנית זו או אחרת ויישומה על ילדכם עשויה לגרום לו נזק במקום תועלת. יש "לתפור" את התכנית הטיפולית כחליפה או ככפפה ליד ספציפית של כל ילד וילד.

מטרתי בהצגת תכניות לדוגמא היא שתוכלו כהורים להבין את רוח הדברים, מניין הם באים ולאן הם לוקחים את הילד בטיפול.

התנהגות - תכנית רוגע

מטרה: הילד יבין מהו מצב של היות רגוע ויוכל להיות רגוע יותר ככל שהטיפול ימשיך

1.תהליך: ספרו לילד סיפור בטון רגוע, סיפור עם מסר של רוגע ושלווה. בכל פעם שהילד יושב וגופו רגוע ונינוח (שימו לב שהגוף והבעות הפנים רגועים, אל תחזקו בטעות על גוף שנראה רגוע אבל רגליים מקפצות או ראש שזז מצד לצד) חזקו את הילד ע"י ליטוף של גבו או ידיו בעדינות ואמרו "אתה רגוע עכשיו, איזה יופי" או "אתה רגוע עכשיו, זה נעים לי לקרוא לך ככה".

2.תהליך: במידה והכנתם פינה עם כריות ופוף אפשר לשבת שם ולתרגל נשימות (עמוקות ורגועות). לבצע תרגיל נשימות רק כשהילד נראה לכם רקוע למדי יחסית ליכולתו להירגע. התרגיל אינו פשוט וצריך לוודא שמבצעים אותו נכון. במידה ואתם רואים שהילד אינו מצליח לבצעו נכון הפסיקו ונסו תכנית זו בעוד חודש. יש לשבת מול הילד כששניכם ישובים על כסא. אומרים לילד:

a.תעשה כמוני.

b.במידה האפשר יוצרים קשר עין עם הילד.

c.מדגימים נשימה עמוקה. שואפים באופן מופגן עמוק וארוך אוויר לריאות ואח"כ נושפים באופן מופגן באותה דרך.

d.תעשה כמוני.

e.אם הילד מצליח רק לשאוף ולא לנשוף רגוע מנסים שוב להראות לו מה הדרך הנכונה, "תראה, תעשה כמוני, ככה" (נסו לא לומר "לא, זה לא נכון ככה").

f.אם הילד מתחיל להתנשף מהר (היפר - וונטילציה) עצרו את התרגיל ועברו למשהו אחר.

g.במידה והילד ישב בכל אחד מהשלבים (אפילו אם לא הצליח לעשות את התרגיל עצמו של הנשיפה ושאיפה ברוגע) שבחו אותו מאד - "כל הכבוד, אתה מנסה, אתה רגוע" (בקול לוחש) או "נהדר, איך אתה רגוע, תענוג" או "נעים לי שאתה רגוע". בכל מחמאה יש להכניס את המילה רגוע, כך הילד יבין לאט מהי הכוונה במצב רוגע וידע להתכוונן לשם במהלך הזמן כשנבקש ממנו להירגע.

תכנית חיקוי מוטורי

מטרה: הילד יחקה את תנועותיו של המטפל.

תהליך:

1.אמרי לילד "עשה כמוני".

2.אמרי לילד "ידיים למעלה" והרימי את ידייך למעלה. אם הילד אינו מבצע אמרי שוב "עשה כמוני חמוד".

3.אם הילד עדיין אינו מבצע בצעי שוב את המטלה בעצמך.

4.אמרי לילד "ידיים למעלה" והרימי את ידייך למעלה.

5.אם הילד אינו מבצע סייעי לו פיזית. קחי את ידיו של הילד והרימי אותן למעלה, הכל בעדינות. ואז אמרי "הידיים למעלה, איזה יופי, כל הכבוד, עשית כמוני!". דברי באינטונציה שמחה, בקול גבוה יחסית ובהתלהבות. הביטי לעיניו של הילד.

6.את החיזוק המילולי החיובי אמרי מהר ועוד לפני שידיו של הילד ממש למעלה, כך תמנעי לעיתים קרובות מזעמו של הילד על כך שהפעלת אותו פיזית ללא רשותו ורצונו. החיזוק החיובי המיידי (שניתן עוד באמצע הדרך להשלמת משימת הרמת הידיים) עשוי לשמח את הילד ולנטרל את תגובת הנגד שלו.

תכנית חיקוי אורלי

מטרה: הילד יחקה הברות או מילים.

תהליך:

1.בתחילת העבודה בחרי הברה או מילה שהילד יודע לומר אותה.

2.למדי את הילד לומר את ההברה על פי בקשתך (ולא רק כשהיא יוצאת מפיו באופן ספונטאני ולא מתוכנן דווקא).

3.מצאת שהילד יודע לומר את ההברה "אה".

4.אימרי לילד "תגיד אה".

5.הדגישי את ההברה אה והאריכי אותה.

6.שימי לב שהילד מסתכל על פניך, או טוב יותר, על פיך כשאת מבצעת את ההברה.

7.במידה והילד אינו מבצע בקשי ממנו שוב עד שינסה לפחות.

8.אם הילד ניסה (אפילו אם לא הצליח באופן מלא לומר את ההברה) מחאי לו כפיים, דגדגי אותו (במידה והדבר נעים לו) צחקי ואמרי לו כמה הוא נפלא, "כמה יפה אמרת אה (או ניסית להגיד אה), כל הכבוד לך, אני יודעת שזה קשה".

לימוד הצבעה

מטרה: הילד ילד להצביע על עצמים.

תהליך: הוציאו 2 חפצים מעניינים (אבל לא מעניינים מידי כדי שהילד לא יחטוף אותם). הניחו על השולחן. בקשו מן הילד להצביע על אחד מהחפצים: "תצביע בבקשה על הכדור" והצביעו אתם על הכדור לשם הדגמה. אם הילד אינו מצביע סייעו לו פיזית, קחו בעדינות את ידו ועזרו לו להצביע.

שבחו אותו בכל דרך אפשרית. נסו את התרגיל הזה מספר פעמים בכל טיפול, עם אותם חפצים בהתחלה, אח"כ שנו חפצים, אח"כ הרחיבו את ההצבעה לדברים מעט יותר רחוקים (על המדף למשל).

ברגע שההצבעה מופיעה ספונטנית (ללא בבקשה או עזרה של המטפל) יש לחזק מאד את הילד, בחיבוקים, קפיצות שמחה ועידוד מילולי.

תכנית התחלתית לחיזוק קשר עין

הכירי את הילד היטב ודעי אילו צעצועים הוא אוהב ורוצה.

הניחי לידך בקופסא סגורה את הצעצועים האהובים עליו.

שחקי עם הילד במשחקים אחרים כאשר המשחק נעים לשניכם.

הוציאי בשקט צעצוע אהוב על הילד מתוך הקופסא. אם הילד מבחין בכך ומנסה לקחת ממך את הקופסא או את הצעצוע אמרי: "רק אני יכולה לגעת בקופסא עכשיו, תחכה בסבלנות".

אחזי בצעצוע ביד אחת והניחי אותו מעל אפך, בין עיניך.

אמרי "תראה, הנה הברווז!" אם הילד עדיין אינו מביט בך הכניסי את ראשך עם הצעצוע מוחזק בין עיניך למרחב הפרטי של הילד והתקרבי אל ראשו מאד. (אם אפשר אז רצוי ליישם תכנית טיפולית זו על השטיח).

כאשר הילד מבקש את הצעצוע במילים, תנועות או מחוות אל תתני לו את הצעצוע עד שהוא יוצר קשר עין איתך.

אם הילד לא מצליח ליצור קשר עין לבדו סייעי לו ע"י אמירה: "תסתכל בעיניים שלי בבקשה".

ברגע שהילד מסתכל לעיניך אפילו לשבריר שנייה אמרי "הסתכלת לי בעיניים! כל הכבוד, נעים לי לשחק איתך" ותני לו את הצעצוע בחיוך.

התנהגות - תכנית לויתורים

מטרה: הילד יוותר על צעצועים, רצון לקום מהשולחן וכו'.

תהליך:

שחקי עם הילד בצעצוע שאינו אהוב עליו באופן מיוחד, לדוגמא דובון.

בקשי מהילד לשחק במשהו אחר, שאהוב עליו מעט יותר. "בוא נשחק ברכבת עכשיו".

כשהילד מוותר על הצעצוע הקודם (הדובון) כדי לשחק בדבר מה אחר אמרי "אתה מוותר על הדובון, כל הכבוד לך, איזה בוגר!".

עברי כך ממשחק למשחק. וודאי שעל הילד לוותר בתחילה על צעצועים שאינם משאת נפשו ולאט מאד במהלך מספר פגישות בקשי ממנו לוותר על צעצועים שהוא אוהב יותר. תני חיזוק מילולי קונקרטי לכל וויתור ושבחי אותו מאד.

התנהגות - תכנית סבלנות

מטרה: הילד ימתין בסבלנות לדבר מה שהוא רוצה.

תהליך: כשמתחילים בתכנית טיפולית עובדים בקצב של הילד מבחינת יכולת הסבלנות שלו. אם הוא רוצה דבר מה ואינו מסוגל לחכות אפילו רגע בסבלנות, נותנים לו את מה שהוא רוצה באותו רגע. במהלך הפגישות מאריכים את הזמן שעל הילד להמתין כדי לקבל את מה שהוא רוצה, בתחילה לכמה שניות ואח"כ אפשר להגיע לכמה דקות ספורות. תלוי בגיל הילד. כך מלמדים את הילד שאי אפשר לקבל סיפוק מיידי ברוב תחומי החיים (כשילדי מתלוננים על כך אני נוהגת לומר "רק חיבוק אפשר לקבל עכשיו, כל השאר לוקח זמן" ואז מחבקים אותם כמובן).

מהלך העבודה:

שחקי עם הילד עד שהוא בעצמו יבקש דבר מה.

למרות שאת יכולה להביא לילד את מה שהוא מבקש באותו רגע, הימנעי מכך והביאי לו את מה שביקש לאחר כ - 10 שניות.

העבירי את 10 השניות הללו בשאלות שתשאלי את הילד.

לדוגמא: הילד אומר "משאית". או רק "אית" ואת יודעת שזו דרכו לבקש את המשאית הכחולה שנמצאת על המדף העליון. למרות כל זאת עשי את עצמך שאינך מבינה. אמרי "מה אתה רוצה, תסביר לי".

הילד ינסה לומר שוב משאית או "את זה". שאלי אותו "אתה מתכוון למשאית?"

הילד יענה כן, או ינדנד בראשו, או יביט לעבר המיקום בו המשאית נמצאת.

שאלי את הילד, "יש כאן הרבה משאיות, איזו מהן אתה רוצה? תראה לי"

הילד יצביע על המשאית שהוא רוצה, יאמר את צבעה וכו'.

נסי לא למתוח את סבלנותו של הילד יותר מידי. כשאת רואה ששאלותיך מתחילות להביא אותו למצב שהוא כבר לא יכול להכיל אותן ואותך אמרי "אה, אתה רוצה את המשאית הכחולה שעל המדף? איזו מבולבלת אני, הבנתי!"

"בוא, נלך להביא אתה משאית". גשי עם הילד למדף והושיטי לו את המשאית שביקש, השתדלי שהילד יצור קשר עין איתך (לא עם המשאית) לפני שאת מגישה לו אותה. ואמרי "חיכית כל כך בסבלנות, אתה נהדר!" (הדגישי את המילה בסבלנות והאריכי אותה מעט שהילד יבין שזה הדבר שאת מבקשת ממנו).

יש עוד תכניות רבות להארכת סבלנותו של הילד וללמדו מהי סבלנות. את התכנית הנ"ל אפשרות לבצע גם במהלך היום יום כאשר הילד מבקש דבר מה, אוכל למשל. בכל התכניות הללו חשוב מאד לא לשכוח לחזק את הילד בחיזוק חיובי מילולי, ואם החלטתם עם המנחה, גם בחיזוקים חיוביים פיזיים (מתנות קטנות, אוכל שהילד אוהב במיוחד וכו').

קשב - מה חסר?

המטרה - להעמיק את הקשב של הילד ולהאריכו.

התהליך:

שבי ליד שולחן מול הילד. הניחי שלושה פריטים (או שני פריטים, תלוי מה הילד מסוגל, על פי הוראות המנחה) מול הילד. בחרי פריטים לא מסובכים שאת יודעת שהילד מכיר היטב ויודע לומר את שמם (או ידע להצביע על לוח תקשורת כדי להביע מה שמם).

אמרי לילד "תראה!".

הצביעי עם אצבעך על כל אחד מהחפצים ואמרי את שמם. עשי זאת לאט כשאת ממתינה 2-3 שניות בין אמירת שמו של כל אחד מהחפצים.

לאחר שאת בטוחה שהילד ראה את הצבעתך ושמע כשאת אומרת בקול את שמות החפצים העלימי לתוך כף ידך אחד מהחפצים.

אמרי לילד: "תראה! משהו חסר כאן. מה חסר ?"

אם הילד אינו מצליח לאחר שתי ניסיונות כאלה (עברי שוב את כל השלבים עד כה), נסי דרך נוספת.

בפעם השלישית, כאשר את מגיעה לשלב שבו את אמורה להצביע על החפצים סייעי לילד פיזית. קחי בעדינות את ידו של הילד, צרי מכף ידו ג'סטה של הצבעה (בעדינות)... ועם אצבעו של הילד הצביעי על כל אחד מהחפצים כאשר את אומרת את שמם.

שוב החביאי אחד החפצים (כאשר הילד אינו מצליח כדאי להחביא כל הזמן את אותו חפץ כדי למנוע ממנו בלבול מיותר בשלב זה).

אמרי: "אוי... משהו חסר כאן. מה חסר?"

כאשר הילד יענה לך מה חסר התפעלי מאד ממנו, חייכי, הביעי בשפת גופך שמחה ואמרי "מדהים! אתה מצאת מה חסר! כל הכבוד חמוד".

בתחילת הדרך יש לבצע את התרגיל לא יותר משלוש פעמים. במידה והילד לא מצליחה לאחר שלוש פעמים (כאשר הפעם השלישית היא עם סיוע פיזי) יש לומר לילד מה חסר ולעשות זאת בעדינות ובחיוך.

אל תאמרי בשום אופן "לא הצלחת". אם הילד מנחש לא נכון ואומר שדבר מה אחר חסר אפשר לאמר "חמוד, התבלבלת. תנסה שוב. מה חסר?". בכל אחת מהתוכניות המוצגות כאן אין לתת לילד הרגשה שהוא אינו מצליח. זהו משחק עבור הילד ולכן הוא אמור ליהנות ממנו. במידה ואת נתקלת בקשיים הפסיקי את המשחק ביוזמתך לפני שהילד יכנס להתנהגות לא נאותה או יסתגר בעצמו ושאלי את המנחה כיצד לבצע זאת נכון יותר עבור הילד.