הרב ברוך שלום אשלג / מהסתר לגילוי / יד. תעשה את התיבה

המבול הוא מים הזדונים. שבזמן שבאה לאדם שאלת "מי", שאלת פרעה: "מי ה' אשר אשמע בקולו", ושאלת הרשע: "מה העבודה הזאת לכם", - ממי וממה, נעשה "מים", מבול הממית עולמו של אדם בקדושה.

העצה - להיכנס לתיבה, שתיבה, חסדים, אמונה למעלה מהדעת, חפץ חסד, היפוך מ"בית", חכמה. ואז אין מקום לשאלות של מי ומה, וניצל ממי המבול.

לראות אור: העצה היעוצה, להיכנס לתיבה, לאמונה מעל הדעת על מנת להינצל משאלות ה"מי" וה"מה" של הרשע אינה עצה טובה ומועילה כלל, למעשה היא בעצמה זוהמת הנחש.

משום שאמונה עיוורת ב"מעל הדעת" אינה פותרת את האדם משאלות וספקות.

האדם אמנם מדחיק את השאלה, אבל זרע הספק (= זרע עמלק) תמיד ימשיך לקננן בו.

והאדם יכול תמיד להסתגר בקהילה מיוחדת, ולהמנע מ"משטינים" ולברוח מעצמו ומהחיים, אבל בסופו של יום האדם לא יכול לברוח מהספק כל זמן שהספק קיים, כי השאלות הם בתוכו.

והספק הוא בעצמו מונע מהאדם את הידיעה החלוטה, והספק הוא בעצמו המונע והמבדיל את האדם מהרגשת הבורא בכל רגע של כל יום.

ומכאן הציווי, למחות את זרע עמלק, וכן הציווי דע את אלוקי אביך..., וידעת היום... וכו.

אִי אֶפְשָׁר לָבוֹא לֶאֱמוּנָה אֶלָּא עַל יְדֵי אֱמֶת כַּמּוּבָא בַּזוהַר: "וְהָיָה צֶדֶק אֵזוֹר מָתְנָיו וֶאֱמוּנָה" וְכוּ' הַיְנוּ צֶדֶק, הַיְנוּ אֱמוּנָה וְאָמְרוּ שָׁם: 'אֱמוּנָה אִתְקְרִיאַת, כַּד אִתְחַבַּר בַּהּ אֱמֶת'. (ליקו"מ, ח"א, ז)

כלומר, אם האמת לא מחוברת עם האמונה, האמונה אינה שלמה כלל ולמעשה זאת אמונה תפלה. וכאשר האמונה מחוברת באמת גם אז היא אינה אמונה [כפי שנהוג לחשוב בדורינו] משום שאז היא כבר ידיעה. והידיעה היא, ורק היא, עיקר השלמות. כמאמר הרב: "והגם שהכל מאמינים כך, אבל לידיעה הם צריכים, להתישב על הלב, כמו מושכל ראשון..., " (הרב יהודה אשלג, בעל הסולם / אגרות קודש / אגרת 6 - 1921,והבן שם היטב)

הנושא פשוט, רק השקר והנוכלות נצרכים לאמונה מעל הדעת, כי האמת היא פשוט אמת, והאמת נשארת אמת בין

אם כל העולם מאמין בה ובין אם הוא כופר בה. והאמת אינה צריכה אמונה מעל הדעת, האמת רק צריכה להתברר.

צהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה, כְּלוֹמַר שֶׁתְּדַבֵּר דִּבּוּרֵי אֱמֶת הַמְּאִירִים, שֶׁיִּהְיוּ דִּבּוּרֵי אֱמֶת הַמְּאִירִים וּפֶתַח הַתֵּבָה בְּצִדָּהּ תָּשִׂים 'וְצִדָּה', הִיא מִלְּשׁוֹן: "צַיִד בְּפִיו" וְהַיְנוּ הַיֵּצֶר הָרָע וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא וְזֶה, שֶׁתִּזְכֶּה לַעֲשׂוֹת פֶּתַח בְּהַסִּטְרָא אָחֳרָא וְהַחֹשֶׁך הַמְסַבְּבִין מִכָּל צַד [= אמונות ודתות שהושרשו כתוצאה מפירוש לא נכון של חכמת הקבלה] כֵּן לְפִי זֶה מְכֻוָּן מַמָּשׁ אַתָּה צָרִיך לַעֲשׂוֹת פֶּתַח הַתֵּבָה הַיְנוּ דִּבּוּרֵי אֱמֶת כַּנַּ"ל וְהָבֵן הֵיטֵב.

כִּי הָאֱמֶת הוּא הַשֵּׁם יִתְבָּרַך בְּעַצְמוֹ, וְהוּא בְּחִינוֹת "ה' אוֹרִי"

וְעַל יְדֵי הַדִּבּוּר הָאֱמֶת יִזְכֶּה לִרְאוֹת הַפְּתָחִים שֶׁבְּתוֹך הַחֹשֶׁך וְעַל יְדֵי זֶה יִזְכֶּה לָצֵאת מֵחֹשֶׁך לְאוֹר, וּלְהִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי, וְכַנַּ"ל גַּם בָּזֶה שֶׁיִּזְכֶּה לִבְקעַ פֶּתַח לָצֵאת יְזַכֶּה גַּם אֲחֵרִים עִמּוֹ. [= משפיע] (ליקו"מ, ח"א, קיב)

הכל קיים כאן ועכשיו, המצב הסופי נמצא כאן, רק שהאדם לא רואה זאת, משום שהאדם לא נאמן לאמת, האדם מניח הנחות לא מבוררות, האדם מתבטל בפני מדומיינים אחרים כמוהו וקורה להם "גדולים", "מקובלים" ומוכן לקבל כל דבר שנאמר לו.

העיניין הוא שבנקודה הפנימית של הלב, האדם יודע את האמת, והנקודה הזו היא חלק אלוקה ממעל, ורוצה לשוב לשורשה, ואותה הנקודה היא שלא יכולה לסבול את השקרים והדמיונות, ומכן נובעים כל הייסורים של האדם. (עליות וירידות?!)

כי הסיבה היחידה שהאדם לא בדבקות שלמה עם הבורא היא הדמיון של האדם.

אָמַר אָז צְרִיכִין לִקְרא לוֹ וּלְכַנּוֹת לוֹ שֵׁם אַחֵר הַיְנוּ לְהַבַּעַל דָּבָר וְהַיֵּצֶר הָרָע צְרִיכִין לִקְרוֹת אוֹתוֹ בְּשֵׁם אַחֵר דְּהַיְנוּ שֶׁלּא לִקְרוֹתוֹ עוֹד בְּשֵׁם יֵצֶר הָרָע רַק בְּשֵׁם כּחַ הַמְדַמֶּה.

כִּי צָרִיךְ כָּל אָדָם לְהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מֵהַמְדַמֶּה וְלַעֲלוֹת אֶל הַשֵּׂכֶל. וְכָל זְמַן שֶׁלּא הוֹצִיא שִׂכְלוֹ אֶל הַפּעַל שֶׁלּא הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּשִׂכְלוֹ עֲדַיִן אָז אֶצְלוֹ הַשֵּׂכֶל בְּכחַ וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁחוֹקֵר בְּשִׂכְלוֹ וּמִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ אֲזַי הַשֵּׂכֶל בְּפעַל וְזֶה בְּחִינַת 'נפֶת צוּפִים' בִּבְחִינַת: "נפֶת תִּטּפְנָה שִׂפְתוֹתַיִךְ" שֶׁהוֹצִיא מְתִיקוּת שִׂכְלוֹ מִכּחַ אֶל הַפּעַל. (ליקו"מ, ח"א, כה).

הנושא פשוט, על מנת להרגיש את הבורא בבטן על האדם להיפטר מהדמיונות השקרים והאמונות התפלות שלו. והעצה היעוצה היא פשוט לקחת כל אמונה ואמונה ולאמת אותה, כלומר לברר מהי האמת, מהי המציאות כפי מה שהיא. וכאשר זוכה לגלות ולהבין את המציאות כפי משהיא באמת, (ולא רק כפי שאיזה רשע בחושך אמר) אז האדם יודע ומרגיש בפנימיותו שאין שום רע בעולם כלל, רק כולו טוב וכולו אחד, והאדם חווה טוב אמיתי בשלמות שאין שלמות אחריה.

להעמקה בעניין בירור כוח המדמה על ידי האמת והשכל: www.eip.co.il/?key=125 להעמקה נוספת + דיון אפשר כאן: forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=173&PID=1348