חנוכה. אור וחושך. ויבדל אלוהים בין האור ובין החושך ויבדל אלוהים בין האור ובין החושך: (בראשית פרק א פס ד) אין זמן נכון יותר ומתאים יותר לדבר על האור והחושך מאשר בתקופה הזאת של החורף. ובמיוחד בחג החנוכה חג שמציין שחרור, חרות, ונס אחד קטן ומשמח שקרה בבית...או נמצאים במצב נפשי קשה. מרוב יגון כבו עיניו מתן פרוש כפול לאור ולחושך מאד אופייני ליהודים. כי הבסיס של היהדות איננו סביב החומריות אלה סביב הנאמנות של אדם לחברו ולחברה בה הוא חי ובמיוחד לאמונתו. ואהבת לרעך כמוך ככה פסק ר הלל. זה האור הגדול - האהבה. גם הפסוק הזה ויבדל אלוהים בין האור ובין החושך ולאור קרא יום ולחושך לילה (בראשית פרק א פסוק ד) אלוהים התחיל את בריאת העולם כאשר הוא קודם כל מגדיר גבולות. בין האור לחושך. החושך כבר היה שם. הרוחות הסוערות, הבורות, הכעסים, הפחדים, האנלפבטיות המלחמות, הכל...

אהבת הזיקנה כאשר אדם מגיע לגיל אשר נקרא בפי כל גיל הזיקנה (מגיל 60 ועד לגיל)... בגילים אלה לרוב אין יותר הורים שדואגים לך, גם רוב הדודים כבר אינם או שהם זקנים מאד. ואדם נשאר עם עצמו או בת / בן זוגו. אין לו כבר את ליטוף האם ואהבת ההורים. הוא לבד. בגיל...חופשי על מחלותיהם, על הכדורים שהם לוקחים, על התקפת השיגרון שלהם ובאותה מידה להיזכר בצעירותם לספר לחבריהם על השגיהם ולהרגיש גאווה בהשגיהם. במועדון כולם מדברים בישיבה ואינם ממהרים לשום מקום. הם יודעים שהצעירים יסתדרו בלעדיהם. כל החיים הם רצו שהצעירים יסתדרו לבד וכל חייהם הם הרגישו אחריות לצאצאיהם והנה במועדון הם אינם חוששים עוד לעזוב את חייהם של הצעירים הם עוזבים אותם בשמחה ובאנוכיות נהדרת. ועוברים להתפנק ולעסוק בעצמם. במועדון יש חיזורים ולחיים מסמיקות מידי פעם, חיוך ביישני עולה על השפתיים בשעת חיזור...

בודהה, משה רבנו, ישו ומוחמד בודהה משה ישו ומוחמד מחייכים זה לזה בשלווה. הם מודים שלמדו לעשות שלום טיפה מאוחר מדי - אולי אך עכשיו האנושות מוכנה. בוועידה האחרונה הם ציוו לפרק את הצבא. להסיר את מדי החיילים ולפרקם מנשקם. בכל העולם. והודיעו ברבים כי: אהבת...ולצומח גם. ומודים הם כוונתנו אינה שונה וביסודה השלום והאהבה יושבים שם בין העננים, ובוהים בנערים המשתובבים בילדות הרצות במשובה, בנשים ובגברים ורווים נחת מהמהומה. תורותיהם נכתבו קצת שונות אך לשונם היא אחת. הם יודעים שדברי רבי עקיבא ואהבת לרעך כמוך זו עיקרה של תורתם הקדושה.