מראה, יופי ואסתטיקה בגיל המבוגר
א. מבוא
מחקרים רבים פורסמו לאחרונה בנושא גישתם של בני הגיל המבוגר לנושא היופי, האסתטיקה והמראה החיצוני.
מרבית המחקרים מזהים שוני מובהק בין גברים לנשים, כאשר הנשים מפתחות מודעות ורגישות גבוהה לנושא, הרבה מעבר למה שהיה נהוג ומקובל בעבר.
הדבר ניכר בהקפדה גוברת על המראה החיצוני: תספורת, תסרוקת, מניקור ופדיקור, מערכות לבוש אופנתיות, הנעלה תואמת, ניתוחים פלסטיים (בעיקר להעלמת קמטים וניקוי כתמי גיל).
כמו - כן גילו המחקרים שלא זו בלבד שאין ירידה, אלא שמסתמנת אפילו עלייה בצריכה של מוצרי קוסמטיקה וטואלטיקה בקרב קהל הנשים המבוגרות.
מחקר מקיף שהתפרסם בארה"ב לפני שנים אחדות העלה נתונים מדהימים:
בקרב הנשים בנות ה - 80 ומעלה, שיעור הצובעות את שערן היה 60%
בקרב הנשים בנות ה - 70 עד 80, שיעור הצובעות את שערן היה 75%
בקרב הנשים בנות ה - 60 עד 70, שיעור הצובעות את שערן היה 85%.
הגברים מפגרים באופן בולט אחר מגמות אלה, אבל גם אצלם ניכרת התחלת מגמה של יתר דגש על המראה החיצוני. בעיקר בולט הדבר אצל גברים מבוגרים נשואים, שלהבדיל מהחיים בגפם (אלמנים, גרושים ורווקים), יש מי שמעיר להם, מקפיד על הופעתם ולא מעוניין שסממני הגיל יורגשו מעבר להכרחי.
ההנחה היא, שעם הזמן החולף יגברו מגמות אלה, וכאשר בני ה - 50 או
ה - 55 של היום יגיעו לגיל השלישי, יביאו אתם את הנורמות, ההרגלים ודפוסי ההתנהגות שאפיינו את שנות חייהם הצעירות יותר.
מה בעצם דוחף אותנו לעסוק כל - כך הרבה במראה החיצוני שלנו?
מדוע אנו מטרדים כל אימת שנדמה לנו שאיננו נראים במיטבנו?
כיצד זה אנו מוכנים להשקיע זמן וכסף מרובים כל - כך במראה וביופי שלנו?
ב. גיל, מראה ותדמית
הבה ננסה לחשוב ביחד:
מה בעצם קובע בעינינו את גילו של הזולת?
מהן אמות המידה שעל - פיהן אנו מעריכים זאת?
מה גורם לנו לטעות לעיתים קרובות ולתת אומדן יתר או אומדן חסר?
האם אפשר לסמוך על שרואות עינינו?
דומה שקיימת שורה ארוכה של סממנים המקבעת את התרשמותנו:
אופן הילוכו של פלוני.
זקיפותה או שחיחותה של פלונית.
לבוש הדור ומגוהץ או רשלני ומקומט.
ניחוחות בושם או ריחות זיעה.
קמטי פנים, כתמי גיל, קרחות (גבריות) או דלילות שיער (נשיות).
השענות על מקל או הליכה נמרצת.
שיער שיבה או שיער צבוע (בשלל גווני המעצבים).
העוקץ שבכל העניין הוא, שהחברה המערבית המודרנית, חרף פתיחותה והליברליות שלה, שופטת בני אדם על - פי מראיהם וצורתם החיצונית, ומתייגת אותם בהתאם.
מכאן נובעות כנראה גם הסטיגמות המקובלות לגבי הדור המבוגר, שקובעות סימנים ברורים המהווים מעין קודים להתייחסות לזולת.
אנו נגררים כולנו אחר הקודים הללו, ומקישים מהם מסקנות מרחיקות לכת לגבי: שנינותו של האדם או טיפשותו, צלילות דעתו או מוגבלותו, רמת השכלתו או בורותו, חברותיותו או הסתגרותו.
זאת ועוד. יחסנו לזולת משפיע לא מעט גם על הדימוי העצמי שלו, ההערכה העצמית והביטחון העצמי ואפילו על טיב התפקוד היום - יומי שלו.
אם כאלה הם פני הדברים לגבי כל אחד מאתנו, צאו וחישבו מהי המשמעות כלפי בני הגיל המבוגר, הנתונים ממילא בתהליכים מתמשכים של שינויים גופניים, קוגניטיביים, מנטאליים, נפשיים, חברתיים, משפחתיים, ועוד ועוד.
אל נתפלא איפוא לקרוא את הנתונים שהובאו בפתח המאמר, והמלמדים על המשקל ההולך וגדל של המראה, היופי והאסתטיקה בחייהם ובעולמם של בני הגיל השלישי.
הם הפכו להיות מודעים הרבה יותר להשלכות של הנורמות החברתיות עליהם, ומנערים מעצמם בהדרגה את ה"קליפות" שיצרו את הסטיגמות שאנו מכירים, ואשר יצרו יחס מתנשא במקצת כלפי הדור המבוגר והקשיש.
ושאלה לי גם לבני הדור הצעיר וגילאי העמידה: האם שאלתם את עצמכם פעם כיצד אתם משוחחים עם איש או אישה מבוגרים, הנראים לכם קשישים (שלא לומר זקנים) ?
האם חשבתם על קצב הדיבור שלכם? (שלבטח יהיה איטי יותר).
האם חשבתם על עוצמת קולכם? (שאוטומטית תהיה גבוהה יותר).
האם חשבתם על מורכבות המשפטים שלכם? (שאין ספק שתהיה פשטנית יותר).
ואיך תתייחסו, כמעט מבלי לחשוב, אל כאלה שנראים לכם מבוגרים, אך מרשימים אתכם בצורתם, בנמרצותם, בלבושם?
האם נכון יהיה לנחש שהיחס שלכם לכאלה יהיה דומה מאד ליחסכם אל בני גילכם? האם חשבתם או בדקתם האם ועד כמה מוצדק הדבר?
ג. חומר למחשבה
דומה שהמשתמע מדברי עד כה מחייב מחשבה הן במעגל בני הדור המבוגר והן במעגל בני דור הביניים והדור הצעיר.
המבוגרים שבינינו חייבים להקדיש מחשבה ותשומת - לב לכל הקשור במראה החיצוני שלהם, בלבושם, בצורת הליכתם, בהתנהגותם, בדרך דיבורם ועוד.
עליהם לקחת בחשבון שהחברה בה הם חיים שופטת ומעריכה בני אדם לפי אמות המידה הללו, מעניקה להם הערכה ומתחשבת בדעתם לא רק בגלל איכות הדברים שהם משמיעים, אלא גם (ולפעמים בעיקר) לפי השאלה איך נראה מי שאמר אותם.
במילים אחרות, עליהם לעטות על עצמם את הסממנים היוצרים את אותה תדמית שכל - כך משפיעה על מידת ההתחשבות בדברים או הנכונות לקבלם.
בני דור הביניים והדור הצעיר חייבים לנסות להשתחרר מהסטיגמות הקיימות, ולא להצמיד מיתוג אוטומטי לאדם המבוגר רק על - פי השדר שהועבר למוחם באמצעות עיניהם.
האדם המבוגר הוא אמנם קשיש, אך לא בהכרח מוגבל. שנות הניסיון הרבות שצבר הן לעיתים קרובות חוכמת חיים יקרה מפז ולא רק ליאות פיזית באברי הגוף...
וכל השאר - במשלים ובסיפורי העם הרבים של אומות העולם ובספר משלי שלנו...
א. מבוא
מחקרים רבים פורסמו לאחרונה בנושא גישתם של בני הגיל המבוגר לנושא היופי, האסתטיקה והמראה החיצוני.
מרבית המחקרים מזהים שוני מובהק בין גברים לנשים, כאשר הנשים מפתחות מודעות ורגישות גבוהה לנושא, הרבה מעבר למה שהיה נהוג ומקובל בעבר.
הדבר ניכר בהקפדה גוברת על המראה החיצוני: תספורת, תסרוקת, מניקור ופדיקור, מערכות לבוש אופנתיות, הנעלה תואמת, ניתוחים פלסטיים (בעיקר להעלמת קמטים וניקוי כתמי גיל).
כמו - כן גילו המחקרים שלא זו בלבד שאין ירידה, אלא שמסתמנת אפילו עלייה בצריכה של מוצרי קוסמטיקה וטואלטיקה בקרב קהל הנשים המבוגרות.
מחקר מקיף שהתפרסם בארה"ב לפני שנים אחדות העלה נתונים מדהימים:
בקרב הנשים בנות ה - 80 ומעלה, שיעור הצובעות את שערן היה 60%
בקרב הנשים בנות ה - 70 עד 80, שיעור הצובעות את שערן היה 75%
בקרב הנשים בנות ה - 60 עד 70, שיעור הצובעות את שערן היה 85%.
הגברים מפגרים באופן בולט אחר מגמות אלה, אבל גם אצלם ניכרת התחלת מגמה של יתר דגש על המראה החיצוני. בעיקר בולט הדבר אצל גברים מבוגרים נשואים, שלהבדיל מהחיים בגפם (אלמנים, גרושים ורווקים), יש מי שמעיר להם, מקפיד על הופעתם ולא מעוניין שסממני הגיל יורגשו מעבר להכרחי.
ההנחה היא, שעם הזמן החולף יגברו מגמות אלה, וכאשר בני ה - 50 או
ה - 55 של היום יגיעו לגיל השלישי, יביאו אתם את הנורמות, ההרגלים ודפוסי ההתנהגות שאפיינו את שנות חייהם הצעירות יותר.
מה בעצם דוחף אותנו לעסוק כל - כך הרבה במראה החיצוני שלנו?
מדוע אנו מטרדים כל אימת שנדמה לנו שאיננו נראים במיטבנו?
כיצד זה אנו מוכנים להשקיע זמן וכסף מרובים כל - כך במראה וביופי שלנו?
ב. גיל, מראה ותדמית
הבה ננסה לחשוב ביחד:
מה בעצם קובע בעינינו את גילו של הזולת?
מהן אמות המידה שעל - פיהן אנו מעריכים זאת?
מה גורם לנו לטעות לעיתים קרובות ולתת אומדן יתר או אומדן חסר?
האם אפשר לסמוך על שרואות עינינו?
דומה שקיימת שורה ארוכה של סממנים המקבעת את התרשמותנו:
אופן הילוכו של פלוני.
זקיפותה או שחיחותה של פלונית.
לבוש הדור ומגוהץ או רשלני ומקומט.
ניחוחות בושם או ריחות זיעה.
קמטי פנים, כתמי גיל, קרחות (גבריות) או דלילות שיער (נשיות).
השענות על מקל או הליכה נמרצת.
שיער שיבה או שיער צבוע (בשלל גווני המעצבים).
העוקץ שבכל העניין הוא, שהחברה המערבית המודרנית, חרף פתיחותה והליברליות שלה, שופטת בני אדם על - פי מראיהם וצורתם החיצונית, ומתייגת אותם בהתאם.
מכאן נובעות כנראה גם הסטיגמות המקובלות לגבי הדור המבוגר, שקובעות סימנים ברורים המהווים מעין קודים להתייחסות לזולת.
אנו נגררים כולנו אחר הקודים הללו, ומקישים מהם מסקנות מרחיקות לכת לגבי: שנינותו של האדם או טיפשותו, צלילות דעתו או מוגבלותו, רמת השכלתו או בורותו, חברותיותו או הסתגרותו.
זאת ועוד. יחסנו לזולת משפיע לא מעט גם על הדימוי העצמי שלו, ההערכה העצמית והביטחון העצמי ואפילו על טיב התפקוד היום - יומי שלו.
אם כאלה הם פני הדברים לגבי כל אחד מאתנו, צאו וחישבו מהי המשמעות כלפי בני הגיל המבוגר, הנתונים ממילא בתהליכים מתמשכים של שינויים גופניים, קוגניטיביים, מנטאליים, נפשיים, חברתיים, משפחתיים, ועוד ועוד.
אל נתפלא איפוא לקרוא את הנתונים שהובאו בפתח המאמר, והמלמדים על המשקל ההולך וגדל של המראה, היופי והאסתטיקה בחייהם ובעולמם של בני הגיל השלישי.
הם הפכו להיות מודעים הרבה יותר להשלכות של הנורמות החברתיות עליהם, ומנערים מעצמם בהדרגה את ה"קליפות" שיצרו את הסטיגמות שאנו מכירים, ואשר יצרו יחס מתנשא במקצת כלפי הדור המבוגר והקשיש.
ושאלה לי גם לבני הדור הצעיר וגילאי העמידה: האם שאלתם את עצמכם פעם כיצד אתם משוחחים עם איש או אישה מבוגרים, הנראים לכם קשישים (שלא לומר זקנים) ?
האם חשבתם על קצב הדיבור שלכם? (שלבטח יהיה איטי יותר).
האם חשבתם על עוצמת קולכם? (שאוטומטית תהיה גבוהה יותר).
האם חשבתם על מורכבות המשפטים שלכם? (שאין ספק שתהיה פשטנית יותר).
ואיך תתייחסו, כמעט מבלי לחשוב, אל כאלה שנראים לכם מבוגרים, אך מרשימים אתכם בצורתם, בנמרצותם, בלבושם?
האם נכון יהיה לנחש שהיחס שלכם לכאלה יהיה דומה מאד ליחסכם אל בני גילכם? האם חשבתם או בדקתם האם ועד כמה מוצדק הדבר?
ג. חומר למחשבה
דומה שהמשתמע מדברי עד כה מחייב מחשבה הן במעגל בני הדור המבוגר והן במעגל בני דור הביניים והדור הצעיר.
המבוגרים שבינינו חייבים להקדיש מחשבה ותשומת - לב לכל הקשור במראה החיצוני שלהם, בלבושם, בצורת הליכתם, בהתנהגותם, בדרך דיבורם ועוד.
עליהם לקחת בחשבון שהחברה בה הם חיים שופטת ומעריכה בני אדם לפי אמות המידה הללו, מעניקה להם הערכה ומתחשבת בדעתם לא רק בגלל איכות הדברים שהם משמיעים, אלא גם (ולפעמים בעיקר) לפי השאלה איך נראה מי שאמר אותם.
במילים אחרות, עליהם לעטות על עצמם את הסממנים היוצרים את אותה תדמית שכל - כך משפיעה על מידת ההתחשבות בדברים או הנכונות לקבלם.
בני דור הביניים והדור הצעיר חייבים לנסות להשתחרר מהסטיגמות הקיימות, ולא להצמיד מיתוג אוטומטי לאדם המבוגר רק על - פי השדר שהועבר למוחם באמצעות עיניהם.
האדם המבוגר הוא אמנם קשיש, אך לא בהכרח מוגבל. שנות הניסיון הרבות שצבר הן לעיתים קרובות חוכמת חיים יקרה מפז ולא רק ליאות פיזית באברי הגוף...
וכל השאר - במשלים ובסיפורי העם הרבים של אומות העולם ובספר משלי שלנו...
050-3331-331