דליריום - מבואדליריום - מבוא דליריום (Delirium, לפי מילון מונחי האקדמיה ללשון העברית: הזיה) הוא מצב בלבולי חריף, המתאפיין בירידה קוגניטיבית חריפה עם שינויים תנודתיים ... זהו מצב שכיח וסיבה משמעותית לתחלואה ולתמותה, בפרט בקרב האוכלוסייה המבוגרת המאושפזת במוסדות רפואיים. ישנן סיבות רבות העלולות לגרום לדליריום, אולם מקובל כי מצב זה מתפתח באנשים המועדים לכך, וכי ככל שהמועדות גבוהה יותר, כך קטן השינוי הדרוש ליציאה מאיזון ולהשראת דליריום. על כן, מודעות לגורמי הסיכון והתייחסות אליהם בטרם מתפתח המצב, עשויות להפחית משמעותית את הסיכויים להתפתחותו. הדליריום נבדל מהקיהיון (דמנציה) בעיקר בהופעתו החריפה ומהלכו התנודתי, אך קיים קשר, ולעתים אף קיימת חפיפה, בין השניים. תוכן עניינים: ... 6.1.1 dsm 5 6.1.2 כלים נוספים 6.2 אבחנה מבדלת 7 טיפול 8 מניעה 9 פרוגנוזה וסיבוכים 1 1 אפידמיולוגיה: דליריום הוא מצב שכיח באוכלוסייה, אולם קיימת שונות בדיווחים אודות שיעורי היארעותו בשל הקריטריונים השונים לאבחנה. ההערכות לגבי השכיחות של דליריום במאושפזים נעות בין 18% ל - 64%, כאשר בקרב אוכלוסיית הקשישים השיעורים גבוהים אף יותר, במיוחד בעת אשפוז ביחידה לטיפול נמרץ או לאחר ניתוחים נרחבים, כגון ניתוחי אגן. מחוץ למסגרת אשפוזית חריפה, דליריום מתרחש בשיעורים של 25% מהמטופלים בבתי אבות וב - 50% - 80% במטופלים סופניים. אטיולוגיה: הסיבות להתפתחות דליריום רבות ומגוונות, ולעתים מדובר בשילוב של גורמים המוציאים מאיזון אדם עם מועדות גבוהה יותר להתפתחות המצב. הסיבות יכולות להיות ... והן ייחודיות למערכת העצבים, ובפרט למוח. בחלק מהמטופלים עצם האשפוז והשהייה במקום זר עלולים להביא אותם לסף של התפתחות דליריום. תרופות, בין אם במרשם רופא, ללא מרשם או תרופות טבעיות, עלולות להשרות דליריום, וגם שינוי במינון עלול לגרום לאותה תוצאה, אלא שהמינון העלול להשרות דליריום משתנה מאדם לאדם כתלות במועדות של אותו אדם לפתח דליריום. בקבוצת התרופות המשרות דליריום נמנות במיוחד תרופות הנוגדות את הפעילות הכולינרגית, סמים ממכרים ותרופות מקבוצת הבנזודיאזפינים. בקרב מטופלים צעירים יותר נפוצים הסמים הממכרים והאלכוהול, או לחלופין הגמילה מהם, כגורם לדליריום. הגמילה מחומרים אלה יכולה להיות פועל יוצא של עצם השהייה באשפוז. הפרעות מטבוליות שונות אף הן עלולות להשרות דליריום. בכלל ההפרעות הללו נמנות ההפרעות האלקטרוליטריות, לרבות שינויים במאזן הגלוקוז, הנתרן, הסידן והמגנזיום, שינויים בחום הגוף, אי - ספיקה ... לרבות ויטמין B12, ויטמין B1, חומצה פולית וויטמין B3, התייבשות, תת - תזונה ואנמיה. מחלות מערכתיות נוספות העלולות להשרות דליריום הן זיהומים, לרבות אלח דם, דלקת בדרכי השתן, דלקת ריאות וצלוליטיס, וכן הפרעות אנדוקריניות בתפקודי הבלוטות המפרישות הורמונים ומחלות חיסון עצמי המערבות את מערכת העצבים המרכזית. מחלות של המוח עצמו גם כן עלולות לגרום למצב של דליריום, ובכללן הפרעות באספקת הדם למוח, מחלות פרכוסיות ומחלות ממאירות. כשלעצמם, אוטמים מוחיים מוקדיים הם סיבה נדירה לדליריום, אולם במטופל עם עתודה מוחית ירודה, כגון מטופל שעבר מספר אוטמים בעברו, השכיחות של דליריום נפוצה יותר. גורמי סיכון: גיל מבוגר הוא אחד משני גורמי הסיכון המזוהים ביותר עם דליריום. כ - 30% - 40% מהמאושפזים מעל גיל 65 חווים אירוע של דליריום, ו - 10% - 15% נוספים נמצאים במצב דליריום בקבלתם לבית חולים. בקרב דיירי בתי אבות מעל גיל 75, מעל 60% חווים אירועים חוזרים של דליריום. גורם הסיכון השני המזוהה ביותר עם דליריום הוא תפקוד קוגניטיבי ירוד עוד קודם להופעת הדליריום, כאשר לא מן הנמנע שישנו קשר מובנה בין הגיל המבוגר לתפקוד הקוגניטיבי הירוד. בכלל המחלות המאופיינות בתפקוד קוגניטבי ירוד נכלל הקיהיון, כאשר כשני שלישים ממקרי הדליריום מתרחשים במטופלים עם קיהיון. במיוחד מועדים המטופלים שלהם קיהיון עם גופיפי לואי. יתרה מזאת, לעתים דליריום הוא ביטוי למחלה מוחית שטרם אובחנה אצל המטופל. גם אירוע קודם של דליריום מגביר את הסיכון לחוות אירוע נוסף. גורמים נוספים החושפים את האדם להתפתחות דליריום הם לקות חושית, למשל ירידה בראייה או בשמיעה, שכן פגיעה כזו גורמת לירידה בהתמצאות, וכן מצב בריאותי כללי ירוד ... ניידות לרבות קשירה, שינויים במחזורי השינה ותוספת של שלוש תרופות חדשות או יותר. לאחר ניתוחים קיים סיכון נוסף להתפתחות דליריום, ובמיוחד לאחר ניתוחים מסוימים כמו כאלה הדורשים מעורבות מכונת לב - ריאה, וכן בשל שיכוך כאב שאינו מותאם ותרופות הרדמה מסוימות. פתופיזיולוגיה: הפתוגנזה של דליריום והאזורים המעורבים בהתפתחותו במוח אינם ידועים לאשורם. במרבית המקרים דליריום נובע מהפרעות מפושטות באזורי המוח, ולא מנגע מוקדי, והדבר גם ניכר בבדיקות אלקטרואנצפלוגרם המדגימות האטה סימטרית בגלי המוח. החסך ... (טגמנטום) הגבי היוצא מהתצורה הרשתית אל הגג מוח הביניים והתלמוס. חסר של המוליך העצבי אצטילכולין ממלא תפקיד מפתח בהתפתחות דליריום, ובפרט הדבר ניכר לאחר נטילת תרופות בעלות פעילות אנטי - כולינרגית. כמו כן, עודף של דופמין ופעילות של תרופות בעלות פעילות דופמינרגית, לרבות תרופות נגד סימני מחלת פרקינסון, עלול לגרום למצב דמוי דליריום עם חזיונות שווא, תנודות במצב ההכרה ובלבול. דליריום כתוצאה מגמילה מאלכוהול נקשר לפעילות יתר של תאי עצב מפרישי אדרנלין במקום הכחול. מוליכים עצביים נוספים שנקשרו הם סרוטונין וגלוטמט. תסמינים וסימנים: דליריום מתאפיין בירידה קוגניטיבית חריפה, כאשר הסממן הבולט ביותר הוא הפרעה בקשב, המתבטאת למשל בהסחת דעת בקלות וקושי במעקב אחר ... שינויים ברמת ההכרה, הן לכיוון של עוררות יתר והן לכיוון של ערפול הכרה. תחומים קוגניטיביים נוספים העלולים להיפגע בעת דליריום הם זיכרון, התמצאות, תפישה, תהליכי חשיבה, וכפועל יוצא גם שיפוט ובוחן מציאות. מצב הרוח נוטה להשתנות באופן תכוף, כשמצד ... שני הוא עלול להיות אפתי. גם מחזורי השינה עלולים להיות מופרעים, עם שינה מקוטעת בלילה וישנוניות ביום. אופיו של הדליריום מסווג לשניים לפי ההתנהגות הפסיכומוטורית של המטופל: היפראקטיבי והיפואקטיבי. סוגים אלה מייצגים שני קצוות על קשת התסמינים, אם כי על פי רוב דליריום מסתמן אצל מטופל בצורה מעורבת. בסוג ההיפראקטיבי ניכרים חזיונות שווא בולטים, אי - שקט ועוררות יתר, אשר עלולים להיות ... השני, בסוג ההיפואקטיבי המטופל מכונס בעצמו ושקט, ניכרת אפתיה וההתנהגות איטית. סוג זה מתאים דווקא להרעלת תרופות מקבוצת הבנזודיאזפינים. הדליריום מתפתח במהרה על פני שעות עד ימים ונמשך לפרק זמן קצר של ימים עד שבועות. מהלכם של מצב ההכרה ...