הילד ההיפראקטיבי הוא הילד שפועל מתוך דחף פתאומי, הילד שעושה לפני שהוא חושב. זהו הילד שיכול לרדוף אחר פרפר עד שנעלם. זהו הילד שנחבל ראשון, צורח בקול רם כשכולם מסביב שקטים ואנו פשוט רוצים שהאדמה תבלע אותנו. ילד שהתנהגותו בולטת לעין גם לעיני צופה בלתי מקצועי, ילד שמתנועע רוב הזמן, עובר מפעילות אחת לשנייה במהירות רבה, נוגע בכל דבר, אומר מה שהוא חושב, מגיב לכל מה שקורה עד שכמעט אנו מקבלים סחרחורת.

היפראקטיביות עם הפרעות קשב וריכוז קרוייה

ADHD - ATTENTION DEFICIT HYPERACTIVITY DISORDER

ואילו הפרעות קשב וריכוז קרוייה

ADD - ATTENTION DEFICIT DISORDER

היפראקטיביות פירושה פעילות יתר שמלווה את הילד בכל מהלכיו. פירושה: חוסר ריכוז, חוסר התמדה וקשב, קושי בארגון משימות, קושי לעקוב אחר הוראות, קשיים בהמתנה לתור, חוסר יכולת לשבת במקום הפרעה זו מתגלה לפני גיל שבע ונמשכת לאורך גיל ההתבגרות. במסגרת בית הספר הילד ההיפראקטיבי יסבול מבעיות למידה כמו: קושי בקריאה, בעיות בהבנת הנקרא, קושי בריכוז, ליקוי בזיכרון, קורדינציה גסה ועדינה לקויה, פזיזות, אימפולסיביות, חוסר יציבות רגשית, חסר משמעת, מגיב לגירויים בחריפות, ערך עצמי נמוך, הפרעות שינה, פגיעות וקשיי שימוש בשפה. הפרעה זו גורמת לקושי רב בקרב מורים והורים בתוך המשפחה ומחוצה לה.

חשוב לציין שמאז שנת 1970 ועד היום מספר הלוקים בתופעה הולך וגדל. בשנת 1970 מספר הילדים שאובחנו כילדים היפראקטיבים בארה"ב היו 200,000 עם מגמת עליה עם השנים בשנת 1998 הגיע מספרם ל - 5,000,000 וכיום בשנת 2003 הגיע מספרם ל - 8,000,000 ילדים. השאלה שנשאלת היא כיצד יתכן שמספר החולים עולה עם השנים??

השערות איטיולוגיות להיפראקטיביות

יש להיזהר באבחנה לא נכונה, שכן ילדים אימפולסיבים, חסרי סבלנות או ילדים שלא מגלים עניין בלימודים, משתעממים ועל כן מפריעים לא בהכרח ילדים עם הפרעות קשב או היפראקטיביים. על כן מאוד קשה לאבחן ילד היפראקטיבי ויש לנקוט אמצעי זהירות בטרם מקטלגים את הילד עם אבחנה כזו.

ישנן תיאוריות רבות המתחרות זו בזו, במטרה להסביר את תופעת ההיפראקטיביות. הסיבות שיכולות להביא לתופעה זו הם: גורמים נוירולוגים, הפרעות ביוכימיות, גורמים גנטיים, איחור בשילתי, הרעלה ממתכות כמו עופרת וכספית, קרינה, אלרגיות למזון, חומרי טעם וצבעי מאכל או שתיית אלכוהול בעת ההריון של האם ותרופות.

גורמים נוירולוגים

אחת הדעות המקובלות המשתייכות לתופעת ההיפראקטיביות היא נזק מוחי - פגם המכונה "נזק מוחי מזערי". למרות שלאחר עשרות שנים בדקו ומצאו כי רק פחות מ - 10% מבין הילדים המופנים בגלל היפראקטיביות אכן נמצאה בעיה נוירולוגית ברורה.

הפרעות ביוכימיות

"וונדר" היה זה שקשר בין חומרים כימיים הפועלים כנוירוטרסמיטורים מעכבים לבעיות ההיפראקטיביות. הוא טען כי היפראקטיביות נובעת מאי יכולתו של המוח לאזן בין התגובות המעוררות לבין התגובות המעכבות. הכוונה בעיקר לנוראדרנלין שאינו מצוי בכמות מספקת אצל ילדים היפראקטיביים.

הנוראדרנלין היינו הורמון המופרש מיותרת הכליה מביא להגדלת לחץ הדם וקצב הלב, בניגוד לאדרנלין אין לו השפעה על הפחמימות בפירוק גליקוגן). חוסר בנוראדרנלין מאפיין ילדים היפראקטיבים אשר כתוצאה מכך נוצר חוסר איזון בין עירור לעכבה ולכן נגרם חוסר שקט מוטורי. לאחרונה בשנת 2001 התפרסם מחקר הקושר את הריטלין למנגנון שחרור וקליטה של נוירוטרסמיטור דופמין.

איחור בשילתי

עפ"י תיאוריה זו היפראקטיביות מוסברת כאיחור בבשילה נוירולוגית בגלל התפתחות איטית של הבקרה הסרבלית. השערה זו התבססה על כך שהילד ההיפראקטיבי המבוגר מתפקד כפי שהיה צריך לתפקד ילד שאינו היפראקטיבי.

במחקרים מצאו אומנם פערים התפתחותיים בהשוואה לילדים רגילים, אך קשה לבודד את האיחור הבשילתי כגורם סיבתי יחיד בהיפראקטיביות, אך סביר כי איחור בתפקודים שונים מלווה את התופעה.

גורמים גנטיים

עפ"י תיאוריה זו קיים קשר בין התנהגות היפראקטיבית ותורשתית כמו חוסר איזון כימי. אך, עדיין קשה לייחס לתיאוריה זו משקל רב מדי.

גידול ילדים עפ"י השערה זו התנהגות היפראקטיבית קשורה לדרישות המופנות כלפי הילד ובתנאי הלחץ בו הוא שרוי. כתוצאה ממצב זה הוא מגיב בהתנהגות היפראקטיבית. השפעה זו היא דו צדדית, מצד אחד הסביבה מפעילה לחץ על הילד ומצד שני התנהגותו של הילד משפיעה על הסביבה. כאן נוצרים מעגלי תגובה בין הילד להוריו, אשר נקלעים למבוי סתום. תיאוריה זו קשה לבדיקה משום שאין לדעת בוודאות מהו הגורם הנעוץ בהיפראקטיביות, גישת ההורים לילד או תכונותיו המולדות.

הרעלת מתכות רעילות

מתכות רעילות כמו: עופרת וכספית הנספגות בדם, במערכת העיכול או בכלי הנשימה, גורמות קשיים למערכת העצבים ולתופעות היפראקטיביות אצל ילדים. המתכות הרעילות עלולות לגרום לאוטיזם ובעיות נוירולוגיות רבות. כספית הינה מתכת רעילה המרוכזת בשרירי דגים שגדלים באגמים ובנהרות רבים, עקב השפכים של מפעלי תעשיה סמוכים. הכספית מצויה בדג הטונה ובמוצריו, באצות ים, בחומרי ריסוס נגד פטריות וכמו כן בסתימות השיניים. עופרת היא יסוד מתכתי רעיל המצוי באופן טבעי במים, בחומרים משמידי חרקים, צבעים מיושנים, כלי בישול או אחסון בכלי אמייל העשויים מעופרת, שאיפת אדי צבע או חומרים אחרים כמו פליטה של כלי רכב. סיבות נוספות להרעלה ממתכות הן: עישון של האם בתקופת ההריון, תוספי מזון עודף כמו ברזל, חשיפה לצבעי מאכל וצבעים המכילים עופרת.

אלרגיות למזון

תוספות כימיות, צבעי מאכל או חוסר בויטמינים עלולים לגרום שינויים במצב הרוח ובהתנהגות הכללית אשר חלקן יכולים להתבטא בהיפראקטיביות. תיאוריה זו התפתחה ע"י פיינגולד" בשנת 1878 ששיער כי ילדים מפתחים היפראקטיביות כתוצאה מחומרי טעם וצבע שהוסיפו למזון, חומרים משמרים וחומרים המכילים אספירין ומשחות שיניים. תיאוריה זו הביאה להצלחה של 30% ויותר בקרב ילדים היפראקטיבים. אך הקושי בישומה מונע מהורים רבים להתמיד בה.

חוסר איזון ברמת הסוכר

חוסר איזון ברמת הסוכר גורם לשינויים רגשיים ועצביים אצל ילדים ומבוגרים כאחד. מצב זה נגרם בשל חוסר איזון אנדוקריני בין האדרנל לבין הלבלב. תת סוכר מביא לפעלתנות יתר, כשהאדרנלין ומעוררים אחרים משוחררים ע"י בלוטת האדרנל בתגובה לרמה נמוכה של סוכר בדם. פחמימות פשוטות הם הגורם לחוסר איזון ברמת הסוכר.

דלקת אוזן תיכונה

ילדים הלוקים בהפרעות שמיעה ברמה מסוימת, דלקת אוזן תיכונה או נוזלים באוזניים, לוקים בהתפתחותם הלשונית ובקושי בלמידה. מכאן אפשר להבין שיכול להיות קשר בין בעיה שמיעתית לאבחון מוטעה כמו היפראקטיביות. לכן חשוב לנטרל סיבה זו כאשר יש אבחנה של ילד היפראקטיבי.

מחסור בברזל

מחסור בברזל מתקשר לחוסר הקשבה או ירידה ביכולת ההקשבה, חוסר התמדה וחוסר תשומת לב. ברזל בנוסף להיותו גורם לקשיים נשימתיים, אשר מכניסים את מערכת העצבים למצב של כוננות מביא לחוסר חמצן ללב, לשרירים ולכלי הדם אשר מוליכים חמצן אל המוח.

בחלק זה מובאות הסיבות או ההשערות להיפראקטיביות בחלק השני של הכתבה נתייחס לטיפול הקונבנציונלי מול הטיפול האלטרנטיבי בהיפראקטיביות והפרעות קשב.

הטיפול הקונבנציונלי בילדים היפראקטיבים

מכיוון שההפרעה נובעת משינויים במבנה המוח ותפקודו בעיקר עקב פגם באזור הפרונטו - סטריאטלי, עקב ליקוי בשחרור או קליטה של נוירוטרנסמיטורים על כן משתמשים בתרופות הפועלות על מנגנון זה.

תרופות הממריצות בצורה עדינה את מערכת העצבים המרכזית, כמו אמפיטמינים, כאשר התרופה השכיחה ביותר בטיפול בילדים היפראקטיבים היא ריטלין.

תרופת הריטלין הוכנסה לישראל לפני עשרות שנים, אך מדי פעם מתעורר ויכוח סוער סביב תרופת הריטלין הניתנת לילדים היפראקטיביים האם היא סם או תרופה? אין מבינים עד היום כיצד היא משפיעה.

במקורה השתמשו בה להתקפי נארקולפסיה (תסמונת המתאפיינת בהתקפי הירדמות ומעבר ממצב עירני למצב שינה תוך שניות, בעיקר בעת פעילות מונוטונית או התרגשות גדולה.

הריטלין היא תרופה מעוררת, ממריצה שהשפעתה על ילדים היפראקטיביים הפוכה, היא מפחיתה את העירור ומרגיעה לעומת ילדים רגילים ומבוגרים. הריטלין משפר את הריכוז ומפחית את הפעלתנות של הילד.

היא ניתנת במינונים של 10-60 מ"ג ומתחילה להשפיע תוך חצי שעה עד שעה, כאשר טווח ההשפעה הוא בין 8-16 שעות.

אסור לתת ריטלין למי שסובל מלחץ דם גבטה, מחלות לב, אפילפסיה, גלאוקומה ובעיות פסיכיאטריות. אך כמו כל תרופה גם לריטלין תופעות לוואי כמו: הפרעות שינה, עצבנות, העלאת לחץ הדם, הגברת את קצב הלב, ירידה בתאבון, פירכוסים, מיצמוצי עיניים, רעידות, פריחה, הזעה, הגברת פעילות חשמלית של מערכת העצבים, תלות פסיכוטית, הפרעות בגדילה.

פרופ' "קוסטף" מציין כי אכן הריטלין לא רק דומה בהרכבו לקוקאין, אלא גם יכול לשמש תחליף בתהליכי גמילה, ועל כן עלול לגרום להתמכרות.

מורים, הורים, פסיכולוגים ומחנכים אכן ממליצים בפה מלא על נטילת ריטלין בכדי לעשות להם חיים קלים. ואכן קשה להתמודד עם הילד השונה, החריג, הילד שמפריע לעצמו במהלך השיעור. על כן מורים רבים ימליצו על שימוש בריטלין בשיתוף פעולה עם הפסיכיאטר כפתרון זמין ומהיר.

הלחצים הרבים המופעלים על ההורים מצד הממסד החינוכי והן מצד הממסד הרפואי שברוב המקרים משתפים פעולה, מביא את ההורה למצב של חוסר אונים וכניעה לטיפול.

חשוב לציין שלא בכל המקרים נערכות בדיקות מקיפות ומתאימות בטרם יינתן הטיפול. גם רופאים כלליים שאינם פסיכיאטרים רשאים לתת מרשם לריטלין לילד שעל פי דעתם היינו ילד היפראקטיבי. הורים ומורים לא תמיד מודעים לתופעות הלוואי המתלוות לתרופת הריטלין.

בשנת 1977 סוכמו ע"י ברקלי 24 מחקרים שדיווחו על תופעות לוואי קצרות טווח הקשורות בריטלין, תופעת הלוואי השכיחה ביותר הייתה אינסומניה (חוסר שינה) שנמצאה ב - 90% מהמחקרים, אחריה ירידה בתאבון שדווחה ב - 79% מהמחקרים. כעסנות ואובדן משקל היו התופעות השכיחות שנמצאו במחצית מהמחקרים. תופעות לוואי ארוכות טווח טרם נחקרו אך, תופעות לוואי אפשריות עקב שימוש ממושך הם: עיכוב בצמיחה ובגדילה כתופעה משנית לדיכוי התאבון או כמשפיעה על הורמון הגדילה וכמו כן השפעה על המערכת הקרדיווסקולית (לב וכלי דם). לתרופות סטימולנטיות יש השפעות קלות על קצב הלב ולחץ הדם אשר יכולות לבוא לביטוי בגיל מאוחר יותר.

הטיפול האלטרנטיבי

אלרגיות למזון

מהי אלרגיה? אלרגיה היא תגובה הנגרמת מחשיפה לחומרים החודרים לגוף ע"י אכילה או חומרים הבאים במגע עם העור או שאיפת אוויר. אלרגיה יכולה לפגוע במערכות רבות בגוף כמו: מערכת העיכול, מערכת השתן והמין, מערכת החיסון, מערכת הנשימה, עור ועוד. הסיבות לאלרגיה הם: גנטיקה, לחצים נפשיים וגופניים, שימוש מוגבר בתרופות, חשיפה לרעלנים סביבתיים ומזון.

צבעי מאכל הם חומרים שנוהגים להוסיף למוצרי מזון רבים בכדי שימשכו את העין. ממחקרים רבים שנעשו מצאו כי חומרים כמו טאטרזין גורמים לפעילות מוטורית עודפת, חוסר ריכוז, תוקפנות והפרעות שינה. אצל רוב הנבדקים שנמנעו מצבעי מאכל חל שיפור משמעותי בהתנהגותם. ישנן קבוצות נוספות של תוספי מזון כמו: חומרי טעם, חומרי שימור, חומרי תחליב, מייצבים, מווסתי חמיצות, מתפיחים וסולפטין העלולים לגרום לתופעות כמו: שלשולים, כאבי בטן, כאבי ראש, איבוד ההכרה, שינויים בטמפרטורת הגוף ובקצב הלב.

פיינגולד היה זה שהצביע על הקשר הישיר בין תוספות מזון לפעלתנות יתר. בקרב 1200 נבדקים, נמצא קשר ישיר בין תוספות מזון להפרעות למידה והתנהגות.

ניגוד האינטרסים בין תעשיות המזון הגדולים לבין תוצאות המחקרים שאיששו כי אכן תוספות המזון מזיקות לבריאות לא הביאו לשינוי בהרכב המזונות.

הרעלה ממתכות

מתכות רעילות כמו: כספית, נחושת, עופרת, סידן ומנגן נוטות להצטבר במוח ובכליות ובכך יכולות לשבש את תפקידו התקין של הגוף. רוב המתכות הרעילות מגיעות מזיהום סביבתי הנמצא בפסולת תעשייתית, דלק המכיל עופרת, קופסאות פח מולחמות, עשן סיגריות, כספית המצויה בסתימות השינים, דגים מזוהמים, אלומיניום המצוי בסותרי חומציות וכלי בישול. מחקרים רבים הראו קשר מובהק בין קשיי למידה אצל ילדים היפראקטיביים לבין נוכחותן של מתכות כבדות ורעילות בגוף. רעילות ניתן לבדוק ע"י בדיקת שיער, תרבית צואה, בדיקת שתן ותפקודי כבד. לאחר שאיתרנו כי אכן יש רמה גבוהה של מתכת רעילה יש לנטרל את הרעילות ע"י צמחי מרפא ותזונה המנטרלת רעלים מן הגוף. להימנע מתזונה עתירת סוכר, תזונה בעלת סיבים מסיסים בעלת השפעה מעוררת על מיצי המרה.

חסרים בויטמינים ובמינרלים

בקרב ילדים היפראקטיבים נצפו רמות נמוכות של אבץ, ברזל, מגנזיום, ויטמין B6 וחומצות שומן הכרחיות.

סימני חסר בברזל - עייפות, חולשה, פגיעה ביכולת הלמידה, קשיי נשימה אשר מכניסים את מערכת הנשימה לכוננות יתר.

סימני חסר באבץ - פגיעה בגדילה ובהתפתחות מינית, הרעלה ממתכות המביאים לסניליות והפרעות נפשיות, פגיעה במערכת העצבים וריפוי איטי של פצעים.

סימני חסר במגנזיום - לחץ דם גבוה, עוויתות שרירים, התרחבות צינורות הדם וגירויים עצביים.

סימני חסר בסידן - אוסטאופורוזיס ורככת, גירויים עצביים לא מבוקרים והתכווצויות שרירים.

סימני חסר ב B6 -הפרעות במערכת העצבים, הפרעות נוירולוגיות ונפשיות, עייפות, חוסר דם וחוסר שינה.

סימני חוסר בחומצות שומן - יתר לחץ דם, רמת סוכר גבוהה, דיכאון, רגישות יתר במערכת העצבים והמוח.

תזונה מוח והתנהגות

האם אכן יש קשר בין תזונה והתנהגות? האם סוכרים אכן משפיעים על התנהגותן של ילדים?

כדי לענות על שאלות אלו, יש להבין כי כדי להבטיח שאכן סוכר ייכנס למוחנו, הסוכר חייב להיקשר לחלבון מסוים המעביר אותו דרך מחסום דם - מוח אל המוח. ואכן מזון העשיר בטריפטופן (חומצה אמינית חיונית) הוא זה שמביא לעלייה ברמת האינסולין, עקב פעילות האינסולין עולה רמתו של הטריפטופן בדם וכך הוא מעביר את הסוכר בדם אל המוח. במקביל נוצר סרטונין מוגבר במוח. לסרטונין השפעה מיטיבה על התנהגותנו. הסרטונין מרגיע, מגביר עייפות ומשפר את מצב הרוח. מכאן יוצא אפוא שהסוכר לבדו אינו האשם הבלעדי בהיפראקטיביות. שילוב של סוכר בארוחה חלבונית אינו גורם לבעיות התנהגותיות מחקרים הראו כי ילדים שאכלו ארוחת בוקר עתירת פחמימות חלה הרעה במצבם ההתנהגותי, לעומת ילדים שאכלו ארוחת בוקר חלבונית. המסקנה המתבקשת היא שילדים היפראקטיבים אכן זקוקים לדיאטה עתירת חלבונים ודלת סוכרים. ככל שהיחס בין פחמימות לחלבון יהיה גבוה יותר כך התנהגותם תהיה הרסנית ותוקפנית. (רמת פחמימות גבוהה מחלבונים).

טיפול באמצעות ביופידבק

הטיפול נועד לכוון את הילד לקחת אחרעות על הטיפול. הטיפול באמצעות ביופידבק הוא חוויתי ביותר משולב בו שימוש בתוכנות מחשב המאפשרות לילד לתרגל ולפתח מיומנויות למידה תוך חיזוק גלי המוח מסוג בטא האחרים על ריכוז, הקשבה ותשומת לב. טיפול זה אורך כשנה וברוב המיקרים יש שיפור משמעותי ביכולת הלימודית, בדימוי העצמי וההערכה של הילד.

מעט עצות להורים

תשתדלו לא להלחיץ את הילד משימות ארוכות טווח.

ספקו לילדים אמצעים לפרוק את האנרגיה כמו: חוג התעמלות, קרטה, שק איגרוף.

הפחיתו כמה שאפשר את כמות הגירויים אליהם הוא נחשף.

השתדלו שלא יגיע למצב של עייפות יתר.

השתדלו לתת הרבה חיזוקים והערכות אפילו לגבי דברים קטנים ולא משמעותיים.

השתדלו לחבק, לתמוך.

השתדלו לא להשוות עם ילד אחר במשפחה.

צאו מדי פעם לחופשה כדי למלא מצברים.

חשוב שתקבלו ייעוץ ותמיכה פסיכולוגית.

כפי שציינתי בתחילת הכתבה ישנן גישות אלטרנטיביות נוספות בהיפראקטיביות והפרעות קשב. כאשר בכתבה זו לא ניתן היה להעמיק בכל הגישות המקובלות אך מנסיון אישי השילוב בפרחי באך, רפלקסולוגיה, תוספי מזון ותזונה מאזנים את אותם ילדים היפראקטיביים והתוצאות אכן טובות.

כתבה: ד"ר ענת גרינשטיין N.D נטורופתית, ראש מגמת נטורופתיה במכללת מהות לרפואה משלימה www.mahut.co.il/
* www.newac.co.il/articles/631-טיפול-טבעי-בהפרעות-קשב-וריכוז