מה שכחנו? הפוסט הזה ינסה להסביר לך מה אתה שכחת, על מה כל התורות המסובכות מדברות, בפשטות... תראה, מה שכתבתי עד עכשיו אני מניח שכל אחד מבין לפי דרכו, לא משנה כמה חכם יהיה מה שכתבתי, עדיין ללא השכל שלך לא היית מבין. התהליך הזה לא נפסק שאתה הולך לחכם הגדול ביותר וגם לטיפש הקטן ביותר, את התהליך הזה של הפעלת גלגלי השכל לא למדת מאף אחד, וביום שנולדת החלו לפעול גלגלי השכל ללא עזרה מבחוץ כי עד הרגע הראשון לא היה חוץ... זה שיאמא שלך אמרה לך מליון פעם את המילה "אימא", זה לא מחייב שהיית מבין את המילה הזו. ולכן ההבנה הראשונית הייתה "שלך" בדיוק כמו שאת גלגלי הלב והכליות לא הפעילו לך כך גם את גלגלי השכל... ולכן עכשיו אולי אתה לא שם לב, השכל שלך מבין מתוך עצמו את הכתוב ללא קשר למה שאני כותב אני רק עוזר לך להתבונן בכך ומזכיר לך... הידיעה הזו שהכל קורה עכשיו היא ידיעה מרעישה אם זוכרים אותה

זה משנה את הפרספקטיבה על מערכות היחסים שלנו עם העולם, ועל התלות שלנו או של המשאבים שעומדים לרשותנו באדם האחר... אבל בדיוק כמו שאותו הסומא שנסמך על השכל של המקל וחושב שזה המקל ושוכח שמה שמוביל אותו זה השכל שלו, כך אנחנו חושבים שיש איזה שכל אחר שידריך אותנו=זה שווה בערך למחשבה שלב אחר מזרים בנו את הדם כרגע...

לברוא=יש מאין, להפוך כלום למשהו=להגדיר=לצמצם=לשנות את המציאות

להעלים=יש לאין, להפוך יש לאין=להרחיב סוף לאין סוף=לשנות את המציאות

לברוא =להעלים=לשנות את המציאות

השכל לא מקבל מצב של לברוא יש מאין ולהומת זאת השכל כן מקבל מצב של להפוך יש לאין. אבל כדי להעלים משהו עליו להיות, לא ניתן להעלים משהו שלא קיים אך השכל רוצה להגיע למצב של למחוק מהתפריט את הסבל את הפחד את ה"משהו" דבר זה הינו באג שיכלי ויש להבין את הבאג הזה שאין כזו אפשרות של להעלים ואז כאשר אתה פוגש קונפליקט אין לך בארגז כלים את הרצון להעלים את המציאות...

וְהַמּחִין הֵם אַרְבַּע, חָכְמָה בִּינָה חֶסֶד וּגְבוּרָה

והתרגום שלי הוא - לפי ליקוטי מוהרון ישנם ארבע מוחות

החכמה - זה יכולת "לראות" דברים לא מוגדרים או תפיסת הכלום=תת מודע

הבינה - תפקידה להגדיר את מה שהחכמה קולטת ולהביאה להבנה

חסד - זה המוח שיכול להוציא מהכוח לפועל או היכולת ליישם את ההגדרות

והגבורה - זה המוח שנותן את האומץ ליישם את הדברים

אם תוציאו אחד מהארבע והרי לכם קצר בין הבכח לבפועל כדי להפעיל את המערכת נדרש חיסרון שבלעדיו אין תנועה. והחיסרון הדדי ישנו חוסר בפוטנציאל וישנו חוסר במימוש ואחד משלים את השני ומאחד אותו

ואז יש התחדשות המוחין

(קחו בעירבון מוגבל כי זה פירוש שעלה בי)

ירושלים=ירושלם=יראו - שלם לראות את השלם בהפכים וזו בחינת בניית ירושלים כלומר ראיית השלם היא ע"י עבודה שהיא שהיא תמימות כלומר ראיית הפכים ללא הטלת ספק

וזה בחינת ישראל=להביט ישר לאל ללא הטלת ספק במציאות - >וזה לא אומר שמפסיקים לראות את ההפכים אלא שהשלם מורכב מהפכים שלכאורה מנוגדים ונפרדים אך מאוחדים ומשלימים וזה בחינת יראו - שלם... וזאת ע" הקרבת קורבן שזה האגו של עצמך כלומר להקריב את עצמך על המזבח בחינת ימסור נפשו על ויהפוך רצונו לרצונך משמע ביטול עצמי

אם לאלוהים הייתה סיבה לברוא את העולם, אזי היה צריך לברוא את הסיבה לפני כן.

אין שייך לשאול מה הסיבה לכך שאלוהים ברא את הסיבה הראשונה כי לפני לא היה קיים מושג של סיבה. המשמעות לכך אומרת שאין אפשרות לסיבה לפני שנבראה הסיבה.

במקרה שאלוהים ברא את העולם ללא סיבה זה דבר שלא ניתן להסבר.. ולכן אם יש סיבה או אין סיבה זה בדיוק אותו הדבר וכאשר אדם מקבל פרספקטיבה של אין סיבה לדברים אזי לא עולה שום שאלה וגם אם היא עולה זה ללא סיבה. בפרספקטיבה הזו אין את מי להאשים. וניתן לראות שבחיים האדם מחפש את הסיבה לכל דבר בהנחה שזה יעזור לו "לשלוט במציאות" אך בעולם בוא אין סיבות לא קיים ידע שיכול לאפשר שליטה בדבר..

הידיעה הזו זו הידיעה האחרונה שיש להבין על כל המשתמע מכך.

הדעת

הד - עת

הד= זה ביטוי של משהו שהוא חסר צורה בלתי מוגדר

עת=זמן

הדעת=הד שמקבל ביטוי בתוך הזמן

ומה שמקבל ביטוי בתוך הזמן נמצא מחוץ לזמן

כלומר מה שנראה כזמן הוא ביטוי של משהו שהוא חסר זמן

המהות של הזמן לא יכולה להיות זמן, או בפשטות זמן לא יכול להיות עשוי מזמן, כי אם הזמן היה עשוי מזמן אזי ממה היה עשוי הזמן הראשון?

המהות של הזמן זה "אין" זמן.

המהות של המקום זה "אין "מקום.

המהות של המחשבה זה "אין" מחשבה.

המהות של הרגש זה "אין" רגש.

המהות של התחושה זה "אין" תחושה.

והמהות של התנועה זה "אין" תנועה.

המהות של הרצון זה "אין" רצון.

המשותף= "אין" שהוא המהות של הכל וגם ההפך של כל משפט ומשפט.

וכאן אנו מגיעים בצורה לוגית לכך שמה שמהווה את הכל זה האין

וכאשר אתה מבין את זה ואתה רוצה לשאול על משהו, אתה מגלה כי האין או הדבר שנמצא מחוץ לזמן ולמקום הוא שמהווה אותו אזי אין לך שום שאלה כי מה שייך לשאול על אין?

אבל אעפ"כ נשאלת שאלה, ומה שמהווה את השאלה זה האין. ולכן אין בה כל רע (וגם טוב)

ומכאן יש שאלה ואין שאלה זה אותו הדבר...

והאין שמדברים עליו זה האין שנמצא מחוץ למקום ולזמן מצביע על מימד אחר, מימד שאנו חיים בו כבר עכשיו אבל לא "מאמינים" לזה שאנו נמצאים ברמה אחת מעל החיים הרגילים שאותם אנו מכירים. וזה מצביע על המרכזים הגבוהים שבהם ידיעת כל חסרת זמן גדרות

שהיא קיימת כבר כאן והעכשיו, וההתנהלות של המרכזים הנמוכים כמו חשיבה תנועה ורגש

הם קופי של המרכזים הגבוהים וכדי להבינם יש להתבונן "למטה" כי "מארץ תצמח חכמה"

ואו כדי לעלות גבוה יש קודם לרדת נמוך,, או שהמשיח יבוא על חמור ולא על מרצדס דבר המצביע על תהליך הירידה של הגבוה לנמוך "תהליך שלא נגמר"=רצוא ושוב

כאשר אין הפרש בין הרצון של הבורא לרצון שלך, זה נקרא ביטול אז אתה נכלל ברצון כלומר רצונו רצונך=תמים המחשבה שיש הפרש בין לפני לאחרי =שקר

בפער הזמן בין יש לאין כלומר יש מאין אין הפרש

בפער הזמן בין יש ליש גם אין הפרש

ההפרש זה הדיעה שלנו על המציאות... והידיעה הזו על המציאות היא שורש הרע

אבל עדיין מה שכתבתי זו ידיעה וחוסר הידיעה הזו נקרא חיסרון הדעת

ותכליתה שלא נדע

בדרך הרביעית מספרים שקיים מעגל איזוטרי של אנשים ערים, אלו האנשים שהם החושבים של המחשבות.. כלומר אם אנחנו רובוטים ולא מייצרים את המחשבות תחושות ורגשות אלא מקבלים אותם כנתון ומביאים אותם לידי ביטוי אזי במקור של זה ישנם אנשים שמכוונים את הזרם סוג של אלוהים...

לדעתי לאחר שחקרתי את הנושא של המילה מצאתי ומציאות כאשר אתה אומר את הכל מצאתי אתה מדבר במוחלטות על מציאה ובכך היא מאבדת את כוחה כמציאה כי אין משמעות למילה הזו ואזי יש סבירות שתגלה כי במעגל האיזוטרי יושב "אתה בעצמך"

כיצרן של מחשבות כמובן שבעולם של יצירת מחשבות אין מחשבות כי אם היו שם מחשבות אז בשביל מה לייצר אותן כי המהות של המחשבה היא אין מחשבה... ולכן כל מילה המתארת את מה שקורה במעגל החיוני לא יכולה לתאר את המקור שלה כמילה אך עדיין הניחוח שלה "למטה כן למעלה"

התבוננות...