אומרים לנו שטוב לתת, שזה חשוב.
מספרים לנו שזו מצווה לתת.
משכנעים אותנו שהנותן מקבל.
וכשכל כך הרבה אנשים אומרים את זה אז כנראה שזה נכון וזה הפך לאמת שאין עליה עוררין.
ומה אתם חושבים? האם זוהי אכן האמת או שזוהי עוד תחבולה פולנית מתוחכמת?
ושלא תחשבו שיש לי משהו נגד פולניות. שתדעו רק ששכנה של חברה שלי, אמא שלה נשואה למישהו שיצא פעם עם פולנייה.
עפ"י תפיסתי היכולת לדעת לקבל היא הבסיס של הכל.
אם נתבונן רגע מסביב בשקט. נראה שהכל קיים.
סביבנו שמיים ועצים, ציפורים ופרחים, בתים, מכוניות ואנשים
מוסיקה, צבעים, תבשילים, ריחות, הכל קיים.
אז אם הכל קיים אז מה חסר?
המוכנות לקבל מהשפע הזה. זה מה שחסר.
מה שעומד בינינו לבין השפע היא ההסכמה לקבל!
כמה אנחנו מסכימים בעצם להיפתח, להכיל?
למדנו מגיל אפס לתת. נדרשנו לתת. זה תהליך טבעי של כל אחד.
ואנחנו למדנו לתת כדי לקבל אהבה, יחס, אוכל, תשומת לב אשר הכרחיים לקיומנו.
לתת, לתת, לתת.
בהמשך גילינו את אמנות הריצוי. לתת גם ממה שאין.
התחלנו להעמיד פנים שיש לנו ולתת בכדי לקבל משהו שחשוב לנו לקיומנו.
משהו בתוכנו מאמין שאם לא נקבל בחזרה נמות. פשוט ככה.
לכן כשאנו נותנים ולא מקבלים בחזרה מופיע כעס, זעם, רצון לנקום, מלחמות
בין אנשים, אהובים, מלחמות בין עמים. חייבים לקבל את מה שהיה אמור להתקבל
זוהי סכנה קיומית ועלינו לצאת ולהילחם.
לכן עפ"י תפיסתי עלינו לחדול מהתמקדות בלתת וללמוד קבלה. לקבל.
הכל קיים. מה שעומד בינינו לבין השפע היא ההסכמה לקבל!
נתינה מחזקת את האגו - אני אדם טוב, צדיק, נותן לזולת
קבלה מרוקנת את האגו.
לקבל פירושו להתרוקן מאגו.
להיות מוכן להודות שאני מחזיק באוצר מזוייף חסר ערך. זוהי ענווה.
כדי לטעום מהאוצר האמיתי עלינו להיות מוכנים להודות שברשותנו אוצר מזוייף ולשחררו.
הכוס שלנו תוכל להתמלא בשיקוי גן העדן רק אם נהיה מוכנים לרוקן את השיקוי המזוייף.
האמת הפנימית שלנו מבחינה מייד באוצר האמיתי שמגיע.
היא מוקירה תודה והיא חוגגת. אז אנו מרגישים מלאים באמת ולא באגו.
זוהי איכות אחרת לגמרי של מלאות.
זוהי חגיגה, ריקוד, שירה שמחה.
ואז קורית נתינה. אנחנו הופכים לנתינה. מי שסביבנו מרגיש גם הוא באמצעות האמת הפנימית שלו
את האוצר האמיתי שבנו.
אין צורך לתת. הנתינה קורית מאליה. זוהי התרחשות פסיבית.
קבלה היא אקטיבית. עלינו להתכוונן לתדר ולהסכים להיפתח ולקבל. יום יום שעה שעה.
איך מקבלים? מודים!
מודים לאנשים, ליקום, לבריאה, לחיים וע"י כך מקבלים, מתמלאים. וכשאנו מתמלאים מתרחשת באופן אוטומטי נתינה.
כך הולך וגדל המעגל הזה של השפע בתוכנו וסביבנו.
מספרים לנו שזו מצווה לתת.
משכנעים אותנו שהנותן מקבל.
וכשכל כך הרבה אנשים אומרים את זה אז כנראה שזה נכון וזה הפך לאמת שאין עליה עוררין.
ומה אתם חושבים? האם זוהי אכן האמת או שזוהי עוד תחבולה פולנית מתוחכמת?
ושלא תחשבו שיש לי משהו נגד פולניות. שתדעו רק ששכנה של חברה שלי, אמא שלה נשואה למישהו שיצא פעם עם פולנייה.
עפ"י תפיסתי היכולת לדעת לקבל היא הבסיס של הכל.
אם נתבונן רגע מסביב בשקט. נראה שהכל קיים.
סביבנו שמיים ועצים, ציפורים ופרחים, בתים, מכוניות ואנשים
מוסיקה, צבעים, תבשילים, ריחות, הכל קיים.
אז אם הכל קיים אז מה חסר?
המוכנות לקבל מהשפע הזה. זה מה שחסר.
מה שעומד בינינו לבין השפע היא ההסכמה לקבל!
כמה אנחנו מסכימים בעצם להיפתח, להכיל?
למדנו מגיל אפס לתת. נדרשנו לתת. זה תהליך טבעי של כל אחד.
ואנחנו למדנו לתת כדי לקבל אהבה, יחס, אוכל, תשומת לב אשר הכרחיים לקיומנו.
לתת, לתת, לתת.
בהמשך גילינו את אמנות הריצוי. לתת גם ממה שאין.
התחלנו להעמיד פנים שיש לנו ולתת בכדי לקבל משהו שחשוב לנו לקיומנו.
משהו בתוכנו מאמין שאם לא נקבל בחזרה נמות. פשוט ככה.
לכן כשאנו נותנים ולא מקבלים בחזרה מופיע כעס, זעם, רצון לנקום, מלחמות
בין אנשים, אהובים, מלחמות בין עמים. חייבים לקבל את מה שהיה אמור להתקבל
זוהי סכנה קיומית ועלינו לצאת ולהילחם.
לכן עפ"י תפיסתי עלינו לחדול מהתמקדות בלתת וללמוד קבלה. לקבל.
הכל קיים. מה שעומד בינינו לבין השפע היא ההסכמה לקבל!
נתינה מחזקת את האגו - אני אדם טוב, צדיק, נותן לזולת
קבלה מרוקנת את האגו.
לקבל פירושו להתרוקן מאגו.
להיות מוכן להודות שאני מחזיק באוצר מזוייף חסר ערך. זוהי ענווה.
כדי לטעום מהאוצר האמיתי עלינו להיות מוכנים להודות שברשותנו אוצר מזוייף ולשחררו.
הכוס שלנו תוכל להתמלא בשיקוי גן העדן רק אם נהיה מוכנים לרוקן את השיקוי המזוייף.
האמת הפנימית שלנו מבחינה מייד באוצר האמיתי שמגיע.
היא מוקירה תודה והיא חוגגת. אז אנו מרגישים מלאים באמת ולא באגו.
זוהי איכות אחרת לגמרי של מלאות.
זוהי חגיגה, ריקוד, שירה שמחה.
ואז קורית נתינה. אנחנו הופכים לנתינה. מי שסביבנו מרגיש גם הוא באמצעות האמת הפנימית שלו
את האוצר האמיתי שבנו.
אין צורך לתת. הנתינה קורית מאליה. זוהי התרחשות פסיבית.
קבלה היא אקטיבית. עלינו להתכוונן לתדר ולהסכים להיפתח ולקבל. יום יום שעה שעה.
איך מקבלים? מודים!
מודים לאנשים, ליקום, לבריאה, לחיים וע"י כך מקבלים, מתמלאים. וכשאנו מתמלאים מתרחשת באופן אוטומטי נתינה.
כך הולך וגדל המעגל הזה של השפע בתוכנו וסביבנו.
050-3331-331