לפעמים יש מצבים שבהם הנוסחא של האדם "עובדת" עד אשר הוא מקבל דבר שהוא הנוסחה מתבררת כ"תיאוריה בריבוע" שעבדה כל עוד לא היו תקלות. זה יכול להיות לכל מוצר חדש, אבל כשיש תקלות זהו מצב המבחן. כלומר, אם אין בעיות אין איך לבחון את הנוסחא שהאדם בנה להתמודד אתה במצבי החיים.

הנוסחא יכולה לעבוד רק אם האדם עמד איתה במצבי קיצון ואז הוא יודע שהיא פועלת. למשל מצבים כמו שינוי הרגלים, אדם מסויים יכול להרגיש שאפסה תקוותו ברגע שהוא נופל ברוחו ורואה שהוא לא עמד במצב מסויים ומרגיש שבעצם הנוסחא לא פעלה. הוא יכול להגיד שהכל שטויות ואין תקווה יותר. אבל האם באמת הוא רוצה להתייאש לגמרי? ממש לא. הוא מרגיש שפשוט הוא לא הצליח ולכן חש תסכול. אבל דבר אחד הוא לא עירני אליו, למה בעצם הוא לא עירני?

לדבר הכי פשוט שקל לשכוח אותו, ודווקא הדברים הכי פשוטים קל להזניח אותם ולא להתייחס אליהם, דווקא אליהם לא פונים. כי אנשים רגילים לסבך את עצמם תמיד בשטויות. ברגע שהאדם נפל בדבר מסויים הוא מאשים את הדבר שנפל בו, אבל לא קולט בעצם, שהוא סתם שפך את המים עם התינוק וסתם כמו למידת חוסר אונים במקום לנצל את המיומנות של האיתור שלו, ולפתח אותה, הוא פשוט זונח אותה לטובת חוסר האונים שלו ומתנהג ממש כמו מנטליות של ילד מוכה. כן, זה מגיע לי וכו'.

אדם כזה תורם לניוון המחשבה וחוסר המעש שלו בלא משים, כי הוא לא באמת מתייחס מה קורה כאן, ומה בעצם הדבר הפשוט הזה? הדבר הפשוט הזה הוא שהוא יכול לבחור לעצמו את הדברים הטובים שהוא רוצה לעשות, והרבה פעמים הידיעה הזו לא מגיע אצלו למשנה תוקף. כמו ילד קטן שהפוטנציאל שלו להיות מבוגר בעתיד עדיין לא התפתח זה במצב פוטנציאל להתפתח אבל בוודאי שלא במשנה תוקף.

כך גם אצל האדם הזה, הידיעה אצלו קיימת שהוא יכול לשנות דברים. אבל מתי היא באה לידי ביטוי? היא באה לידי ביטוי רק לאחר שהוא נפל בהרגל שלו למצב שהוא לא רצה להיכנס אליו, ואז במקום להיזכר ולהגיד, כן, אני יכול לעשות את זה, זה בא להזכיר לי משהו. אז קורה משום מה הדבר ההפוך, הוא לוקח את היכולות שלו לתוך עולם הרגש ואז עולם הרגש הופך אצלו לחכמת חיים ואז היא אומרת לו: אתה (לא) יכול לעשות כך וכך. היא פותחת אפשרות שלילית.

והרי זה כלל ידוע שלא כופלים באפס, כי אפס יוצא ממנו רק אפס. ולכן, האדם בעצם מתרגם לא נכון את מה שהוא רואה לג'יבריש, ואז ממילא הוא מבין רק שפה בינארית 1,0,1,0 כמו רובוט שנותנים לו לבצע משימות, לא כמו אדם חושב שיודע שקיימת אצלו בחירה.

ולפיכך, האדם צריך להזכיר לעצמו שהמחשבה הזו באה להזכיר לו כמה שהוא יכול לשנות את הדברים ולעודד את עצמו בכך, וכמה פוטנציאל גלום הוא יכול בקלות להכניס למשנה תוקף. ואז הוא יכול להריץ את התוכנה הזאת שהוא מסוגל לעשות את הדברים האלה. זה אצלו בפוטנציאל. הוא יכול לכוון את עצמו את כל כולו להירתם למאמץ ולעשות את הדבר בנחישות גדולה והתמדה. הכל נמצא אצל האדם. ואכן, האדם יכול לעשות את הטוב ביותר ע"י שיעיר לעצמו את כוח הבחירה ויעלה לשיאים חדשים והתרוממות הרוח.