מחשבה מוזרה עלתה בי הבוקר. בעודי מסתובב בגינה גדולה שנמצאת לא רחוק מהבית שלי, מצאתי את עצמי צופה בעשרות של בעלי כלבים מטיילים עם אהובי ליבם הנאמנים. אויר צח ונקי של בוקר חודש ינואר (לא, זו אינה התחלה משיר של שלמה ארצי)... נכנס לריאותיי ויחד איתו מחשבות יצירתיות שמגיעות מהאינטליגנציה האינסופית, ממקום חכם הרבה יותר ממני. פתאום זה הכה בי! חשבתי לעצמי... מי מוציא את מי לטיול: בני האדם את הכלבים או הכלבים את בני האדם. ומי באמת צריך את הטיול הזה? אולי זה אנחנו שזקוקים לצאת לטיול יותר מהם.
כשכולנו היינו קטנים, אמא שלנו לקחה אותנו לטיול בגינה כשאנחנו ישובים, תמימים ובוהים בתוך העגלה. אכלנו במבה, נשמנו לרווחה, וכשפתאום היה בא לנו לבכות ולצרוח, אמא הייתה אומרת: "הנה ציפור... ואוו תראה את הציפור", ואנחנו היינו אוכלים את זה... היינו מסתכלים על איזה ציפור, כלב או חתול ומתמלאים בשמחת החיים הטבעית שלנו בחזרה. הטיול הזה בגינה היה לא מעט פעמים נקודת השיא של היום, וגם אם לא, אי אפשר להטיל ספק בחשיבותו.
עם תהליך ההתבגרות הפכנו מילדים לאנשים וקצת שכחנו מהטיולים האלה. נכנסו למרוץ המטורף של החיים, ברדיפה אחר עבודה, הצלחה, תהילה, הכרה כסף. אנחנו רצים ממקום למקום כמעט מבלי לנשום, מבלי להסתכל מסביב, מבלי להקשיב, מבלי לחוש, מבלי לחשוב. האם זאת הצלחה? לברי המזל מביננו יש כלב שמוציא אותם לטיול, אבל מה עם האחרים?
כולנו צריכים מדי יום לצאת לטיול קצר, לנשום, לחשוב, לא לחשוב, להירגע, לזכור מה זה חיים, לסדר את הראש, ליצור בהירות, להשתחרר (פיזית, נפשית, רגשית ומנטאלית). הסתכלו על הכלבים, הם רצים, משחקים, עושים תנועות מוזרות, מפהקים, משתינים, ועוד משהו... משחררים את גופם, מתרפקים לנוכח קרני השמש החמימות, צוחקים (מקשקשים בזנבם), קופצים, נושמים, מדברים (נובחים). הם חייבים את זה לפחות פעמיים ביום, אחרת הם ייצאו מדעתם. אז מה איתנו? לא פלא שרבים מאיתנו כמעט יוצאים מדעתם. מתי הייתה הפעם האחרונה שהוצאת את עצמך לטיול?
רובנו עובדים בעבודות משרדיות שבהם מרבית היום אנחנו מרותקים לכיסא. כמה נוח שלא יהיה הכיסא הזה, מבחינה בריאותית, מנטאלית ונפשית, לשבת כל היום על הכיסא הזה יכול בהחלט לפגוע בנו. חייבים מדי פעם להשתחרר, לזוז, למלא את המצברים, לרענן אנרגיות, פשוט חייבים לעשות את זה.
כשאנחנו לוקחים נשימה עמוקה, אנחנו פותחים את הערוצים המנטאליים ומאפשרים לדברים לגרות את המוח. מצד שני, כשאנחנו נושפים אוויר, אנחנו חוזרים לנקודת העכשיו, לרגע הזה, להוויה שבה המוח כבה לו לכמה מאיות שנייה. נסו את זה עכשיו והיווכחו בעצמכם, קחו נשימה ממש ממש עמוקה ותרגישו איך המוח נפתח כמו פרח בשיא פריחתו. זו נקודה שבה אתם הרבה יותר יצירתיים. לאחר מכן, נשפו את כל האוויר בנשיפה אחת רגועה וארוכה תרגישו איך אתם חוזרים לנוכחות ולשקט.
הטיול הזה בחוץ מרענן אותנו מכל הבחינות: הוא מחדש את האנרגיות על ידי הפעלה פיזית של הגוף. כתוצאה מכך, השרירים משתחררים, המוח מתרענן על ידי הפעלת חומרים כימיים חיוביים למיניהם, אנחנו מוצאים יותר שקט פנימי ואז אנחנו יכולים לחזור לעניינו, ממוקדים יותר, רגועים יותר, מאושרים יותר ואפקטיביים הרבה יותר.
אז אל תשכחו חברים, גם אנחנו צריכים לצאת לטיול מדי יום, גם אם זה רק 5 דקות. פשוט הוציאו את עצמכם לטיול.
כשכולנו היינו קטנים, אמא שלנו לקחה אותנו לטיול בגינה כשאנחנו ישובים, תמימים ובוהים בתוך העגלה. אכלנו במבה, נשמנו לרווחה, וכשפתאום היה בא לנו לבכות ולצרוח, אמא הייתה אומרת: "הנה ציפור... ואוו תראה את הציפור", ואנחנו היינו אוכלים את זה... היינו מסתכלים על איזה ציפור, כלב או חתול ומתמלאים בשמחת החיים הטבעית שלנו בחזרה. הטיול הזה בגינה היה לא מעט פעמים נקודת השיא של היום, וגם אם לא, אי אפשר להטיל ספק בחשיבותו.
עם תהליך ההתבגרות הפכנו מילדים לאנשים וקצת שכחנו מהטיולים האלה. נכנסו למרוץ המטורף של החיים, ברדיפה אחר עבודה, הצלחה, תהילה, הכרה כסף. אנחנו רצים ממקום למקום כמעט מבלי לנשום, מבלי להסתכל מסביב, מבלי להקשיב, מבלי לחוש, מבלי לחשוב. האם זאת הצלחה? לברי המזל מביננו יש כלב שמוציא אותם לטיול, אבל מה עם האחרים?
כולנו צריכים מדי יום לצאת לטיול קצר, לנשום, לחשוב, לא לחשוב, להירגע, לזכור מה זה חיים, לסדר את הראש, ליצור בהירות, להשתחרר (פיזית, נפשית, רגשית ומנטאלית). הסתכלו על הכלבים, הם רצים, משחקים, עושים תנועות מוזרות, מפהקים, משתינים, ועוד משהו... משחררים את גופם, מתרפקים לנוכח קרני השמש החמימות, צוחקים (מקשקשים בזנבם), קופצים, נושמים, מדברים (נובחים). הם חייבים את זה לפחות פעמיים ביום, אחרת הם ייצאו מדעתם. אז מה איתנו? לא פלא שרבים מאיתנו כמעט יוצאים מדעתם. מתי הייתה הפעם האחרונה שהוצאת את עצמך לטיול?
רובנו עובדים בעבודות משרדיות שבהם מרבית היום אנחנו מרותקים לכיסא. כמה נוח שלא יהיה הכיסא הזה, מבחינה בריאותית, מנטאלית ונפשית, לשבת כל היום על הכיסא הזה יכול בהחלט לפגוע בנו. חייבים מדי פעם להשתחרר, לזוז, למלא את המצברים, לרענן אנרגיות, פשוט חייבים לעשות את זה.
כשאנחנו לוקחים נשימה עמוקה, אנחנו פותחים את הערוצים המנטאליים ומאפשרים לדברים לגרות את המוח. מצד שני, כשאנחנו נושפים אוויר, אנחנו חוזרים לנקודת העכשיו, לרגע הזה, להוויה שבה המוח כבה לו לכמה מאיות שנייה. נסו את זה עכשיו והיווכחו בעצמכם, קחו נשימה ממש ממש עמוקה ותרגישו איך המוח נפתח כמו פרח בשיא פריחתו. זו נקודה שבה אתם הרבה יותר יצירתיים. לאחר מכן, נשפו את כל האוויר בנשיפה אחת רגועה וארוכה תרגישו איך אתם חוזרים לנוכחות ולשקט.
הטיול הזה בחוץ מרענן אותנו מכל הבחינות: הוא מחדש את האנרגיות על ידי הפעלה פיזית של הגוף. כתוצאה מכך, השרירים משתחררים, המוח מתרענן על ידי הפעלת חומרים כימיים חיוביים למיניהם, אנחנו מוצאים יותר שקט פנימי ואז אנחנו יכולים לחזור לעניינו, ממוקדים יותר, רגועים יותר, מאושרים יותר ואפקטיביים הרבה יותר.
אז אל תשכחו חברים, גם אנחנו צריכים לצאת לטיול מדי יום, גם אם זה רק 5 דקות. פשוט הוציאו את עצמכם לטיול.
050-3331-331