ראה גם: * תאולוגיה / פילוסופיה - עקדת יצחק - חלק 9.

בראשית, פרק כב

א ויהי אחר הדברים האלה, והאלהים נסה את - אברהם, ויאמר אליו אברהם, ויאמר הנני.

הקדמה:

כל אחד יכול לקחת את הטקסט של התורה תחת חסותו ולחבר לו את הפרוש המתאים, וכבר כתבו חז"ל שבעים פנים לתורה, אבל הם תלו את הפן, את הפרוש הזה - במעמדו של המפרש, כלומר לאו דווקא כל אחד יכול לתפוס את התורה ולפרש אותה, צריך להיות בן התורה בשביל שיעשה את זאת, שיהיה לו את הידע המתאים ביהדות בתורה בהלכות, בתורה שבעל פה ובכתב, בפרושים הבסיסיים שניתנו לתורה ע"י אנשי מפתח כמו רש"י, הרמב"ם, הרמב"ן, חזון איש... ואומנם הדרישה הבסיסית הזאת נכונה היא בעיקרה... גם בנושא רפואי לא אפצה את פי אם אין לי את היידע הבסיסי והמקיף ברפואה, אולם ובכל זאת יש ופוצים את פיהם לרחבה בכל נושא אפשרי הגם ואין להם את היידע הבסיסי, והתוצאה המעליבה תצא לאור במקודם או במאוחר, אנשים כאלה יצליחו מקסימום לחולל סערה זמנית בכוס וירדו במהירות האור מהבמה.

עם זאת הידהדה ברקע שאלה נוספת ומתריסה: האם בנוסף ליידע הבסיסי צריך להיות דתי ושומר מצוות בשביל לתפוס עט ונייר ולפרש את התורה, או שמספיק היידע הבסיסי והמתאים כדוגמת יתר הנושאים המקצועיים... הדילמה השכלתנית הזאת נפתרה ע"י שני מגזרים ניכרים, מגזר אחד קבע בהחלטיות: יש להיות דתי ושומר מצוות לפני שתוחבים את האף לנושא הזה הערכי במהותו, בדומה לכל נושא מוסרי או ערכי אחר. והרי לא יעלה על הדעת שפדופיל חסר ערכים יחווה את דעתו ואת משנתו המוסרית בנושא ערכי ומוסרי...

ומאידך המגזר השני קבע בתורו בהחלטיות: המדובר בנושא מקצועי לכל דבר ועל כן ניתן לכל אדם שרכש את היידע הבסיסי והמתאים לחוות את דעתו ואת משנתו עליו. בד בבד, התווה המגזר הזה ערך נוסף בנידון: ואף אם נגדיר את הנושא כערכי וכמוסרי, והרי מי נתן את הבלעדיות על המוסר לדתי ולשומרי המצוות? והרי גם החילוני המוצהר יכול להיות בעל מוסר וערכים שעולים באיכותם על הרבה דתיים ושומרי מצוות שמחזיקים ביידע הבסיסי של התורה.

טענה אחרונה זו אין עוררין עליה ונכונה היא ביסודה, ומכאן נגזרה "כבדות משקלה" כי עמדה היא במבחן המציאות בכל מקום ומצב: מאז ומתמיד נתקלנו בדתיים הנלהבים שהמצפון והערכים לא היו בראש מעיינם, ובהרבה פינות היסטוריות נתקלנו בחילוני הזך והישר בעל הערכים והמוסר.

אפשר לקבוע לסיכום ששני מגזרים אלה משני הקצוות לא הגיעו מעודם לידי הסכמה וכל אחד החזיק קרוב ללב בדעתו הנחרצת. באופן הזה רבו הפרושים והמפרשים, ושבעים הפנים לתורה הפכו לשבע מאות וליותר. בעידן החדש - עידן האינטרנט ניתן להחשף להרבה פרושים מעניינים ובינוניים וזולים ומשני המגזרים כאחד. מעניין מאוד לקרוא את פרושו של פרופ' חילוני זה או אחר, שהשכלתו התורנית לא יורדת ברמתה ובאיכותה מהשכלת רב מוסמך ו/או עולה עליה, ומעניינת לא פחות דעתו של פרופ' מהמניין דתי ושומר מצוות, שפורש את משנתו התורנית מזווית מדעית גרידא. באוקיאנוס האדיר של הדעות והפרושים על שבע מאות הפנים שלהם, נשמר תמיד מקום כבוד למחזיקי הדגל המבססים, רש"י במקום הראשון ואחריו כל היתר.

לסיכום ולאור הוויכוח הסוער שעמדנו עליו בין שני המגזרים שלא הסתיים מעודו, אני מגיע למסקנה נחרצת זו: כל אחד יכול לקחת את הטקסט של התורה תחת חסותו ולחבר לו את הפרוש המתאים. האם זה פרוש נכון? תלוי, תלוי במספר האנשים שיעמדו עליו וייחשפו לו. תלוי כמה זמן יחזיק הפרוש הזה מעמד על במת ההסטוריה, רש"י נכון להיום תופס את המקום הראשון במצעד ההסטורי, ולאחריו לעניות דעתי צועד הרמב"ם הרמב"ן וכל השאר, עד שמגיעים אל חזון איש בן ימינו, אל הרב קוק ז"ל ואל הפרושים החדישים באינטרנט ובספרים ואל אלי אשד. מישהו שמע על השם הזה? אשד הוא בלש תרבות וחוקר של תנ"ך ותרבות המיסטיקה. הוא אתאיסט מוצהר.

ידידי הקוראים, חתמתי את רשימת המפרשים שלעיל ב - "אלי אשד" ושמתי את שמו ע"י חזון איש הרמב"ם ורש"י - לא כי ביקשתי לטפטפף קצת ציניות למאמרי ולמסגרו במסגרת אירונית כובשת המכבדת מאמר בן ימינו... אלא ביקשתי בזאת להבליט את הפער שנפער ברשימת המפרשים ההסטורית: מרש"י עד אשד... ובדרך נכנסו עוד שמות לרשימה: הרמב"ם, הרמב"ן, הפרופ' החילוני והפרופ' הדתי, חוקרים בעלי שם לתנ"ך שבתוכם היו כמה גויים, יש הטוענים שדווקא החוקרים הגויים הם הם שחילקו את חמשת חומשי התורה לפרקים המקובלים עלינו עד היום. ההערה שביקשתי להעיר: מדוע? מדוע נפער הפער הזה? פער כה תהומי, כה עמוק, ואפילו כה עסיסי! לפעמים כן אתה קורא פרושים עסיסיים, מרשימים, מגרים ואף עשירים! מה הביא לפער מחשבתי זה?

חז"ל אומנם התייחסו לשאלה הזאת וניסו להגדירה: לא כל אחד יכול להכנס ולהשקיף על התורה באופן שווה, הם חילקו ארבעה כרטיסי כניסה לתורה: פשט, רמז, דרש, סוד - (פרד"ס), אולם הוסיפו בזאת שמן למדורה כי הרי צריכים היו להקדים ולענות על השאלה המתבקשת: וכי מדוע אנו זקוקים מלכתחילה לארבעה דרכים וכניסות? והרי מדובר בספר המתווה דרך חיים - אם תרצה בספר חוקים מוגדר וברור שאפשר לאמצו או לדחותו, התורה כתובה בשפה עברית ברורה ומובנת - באופן שכל בר דעת ממוצע יכול לקבל או לדחות... מדוע איפוא לחלק ארבעה כרטיסי כניסה "איכותיים" לתורה? ואם וכבר - מדוע הזדקקנו לרש"י ולמפרשים השונים שיפרשו לנו את התורה הברורה והמוגדרת...

התשובה הקלאסית של חז"לינו לאורך כל הדורות היתה: לא כל אחד מגיע לרמה השיכלית והרוחנית שתאפשר לו להבין את התורה במהותה המקורית. מכאן אני מגיע למסקנה המתבקשת, שכולנו והלכה למעשה שואפים לעלות אל מהותה המקורית של התורה אך לא כולנו מצילחים להגיע לשם, הן בשל עכבה שיכלית והן רוחנית. אומנם מכאן אני מגיע לעוד מסקנה משנית - אך עקרונית לדידנו: ישנם בעליל איפוא דברים בלתי מובנים (לנו) בתורה שרק ברמות מסויימות ניתן להבינם, והשאלה האמיתית המתבקשת היא: מדוע לא לסמן את הדברים הבלתי מובנים אלה ואף לצבוע אותם בצבעים זוהרים במטרה לעמוד עליהם בשלבים מתקדמים? והרי אנו שואפים להגיע אל השלבים המתקדמים האלה, והתחלת הדרך אליהם מתחילה מטבעה בסימון הדברים הבלתי מובנים שברצונינו לפענח אותם, להבין אותם, לעמוד עליהם.

אני צריך איפוא להודות בפה מלא בקיום הדברים הבלתי מובנים בעליל - בשביל להגיע אל הבנתם בעתיד... אחרת, ובכל מצב חלופי, אתרחק ממהות "הדברים" האלה ולא אבינם לעולם, כי לא סימנתי אותם מעודי.

"דברים" כאלה לדוגמה: עבודת השם יתברך. האם אלהים הכל יכול ידרוש מהאדם לעבוד אותו? להשתחוות לו? להקריב לו קורבנות? ועד כמה שנתפלפל ונבנה חומות של פילפולים, לא נוכל להסתיר את "הדבר" הזה: האם אלהים הכל יכול יבקש מהאדם לעשות זאת?

להקריב קורבנות: האם שחיטת כבש קטן יכול לכפר על עוונו של אדם? ואפילו על שגיאתו... ? ועד כמה שנתפלפל ונבנה חומות של פילפולים, לא נוכל להסתיר את "הדבר" הזה: האם אלהים הכל יכול יתרצה בשחיטת העז בשביל לכפר על עוון אדם?

שמירת השבת: 39 מלאכות אב, ואין סוף תולדות מלאכה הנגזרות מהן אסורים בשבת. כן אנו חשים במנוחה מסויימת להשתחרר מהמלאכות האלה בשבת, אך אנו חשים ומרגישים על בשרינו גם את עול השבת הקשה והמכביד, מדוע איפוא נגזר עלינו השבת? על איזו מנוחה מדבר? ועד כמה שנתפלפל לא נוכל להשתחרר מעול השאלה הזאת... וזאת: מי שלא נח (מחלל השבת) מות יומת! מדוע? זאת השאלה, אינני רוצה לנוח, רוצה לעבוד.

בחזרה לעבודת השם: ואם חיסר אחת מכל סממני הקטורת - חייב מיתה! מיתה? הכחדה? האלוהים הכל יכול - יורד לרמת מלך בשר ודם ומבקש את עלבונו של בשר ודם? מבשר ודם? ועד כמה שנתפלפל לא נוכל להשתחרר במעמקי ליבנו מדבר בלתי ברור זה בעליל, ומעוד מספר דברים: ברית מילה לרך בן שמונה ימים, מה האכזריות הזאת! שואלים הגויים ואף מגזר הולך וגדל מהיהודים, ואת התשובה מקבלים ממקורות יודעי דבר: כי ביום השמיני התינוק כמעט ולא כואב.

עקדת יצחק. האם אלהים הכל יכול יבקש מאברהם לשחוט את בנו? ועד כמה שנתפלפל ונבנה חומות של פילפולים, לא נוכל להסתיר את "הדבר" הזה: האם אלהים הכל יכול יבקש מאברהם לשחוט את בנו?

אלה הם "הדברים" הבלתי מובנים שיש לסמנם ולצבוע אותם בצבע זוהר במטרה לעמוד עליהם בשלבים מתקדמים, כי הרי אנו שואפים להגיע אל השלבים המתקדמים האלו, והתחלת הדרך הטבעית, מטבעה, היא סימון הדברים הבלתי מובנים שיש לפענח אותם ולהבינם. יש להודות בפה מלא בקיום הדברים הבלתי מובנים האלו, זו התחלת הדרך... ובמקום זאת, אנו מערפלים את מודעותינו בתשובה הסטנדרטית מדורי דורות: אנו עושים את הדברים כי התבקשנו ע"י אלהים לעשותם.

והרי "הדבר" הוא הוא: מדוע אלהים ביקשנו לעשות זאת? כי הרי לא יתכן ואלהים הכל יכול ביקש לעבוד אותו, או ביקש לתבוע את עלבונו, או ביקש להמית את מי שלא נח, או ביקש להעלות כבש תמים לריח ניחוח... יש להודות בפה מלא בקיום הדברים הבלתי מובנים האלה - בשביל להגיע אל הבנתם בעתיד...

במילים אחרות, יש להגיד שאלהים אינו מבקש לעבוד אותו ולא יתכן שאלהים מבקש לעבוד אותו. אולם איננו מבינים עד עתה את פשר הדבר...

יש להגיד ששחיטת כבש קטן אינה ולא יכולה לכפר על שגיאת אדם. אולם איננו מבינים עד עתה את פשר הדבר...

יש להגיד שעולה על המזבח אינה ולא יכולה להיות לריח ניחוח לפני השם, אולם ולצערינו איננו יורדים עד עתה לסוף דעתו של המחבר...

יש להגיד שאלהים, אם הוא קיים והוא הבורא והיוצר, ובמעמד שכזה לא יתכן שיבקש להקריב עולה תמימה לכבודו על המזבח, או להקטיר מנחה לריח ניחוחו... ובצרות מוחינו עוד לא הצלחנו להבין את המונח "להקריב", או "להקטיר", או "להעלות", או "לשמור שבת"...

יש להודות בפה מלא שהמונח "מזבח" אינו נהיר לנו עד עכשיו, וגם המונח "משכן", וגם "אוהל מועד", וגם "השבת", וגם הסיפור המוזר של "עץ הדעת", וגם תיעוד הסיפור המוזר של הנחש וחוה, אלהים בורא עולם ומלואו - אם הוא קיים - לא יעסוק בתיעוד תודעת הנחש הממזר הזה, ואף אם פעם דיבר והתרברב.

לפני מספר ימים יצא לי לקיים שיחת חולין עם יהודיה בוגרת בעלת שני תארים אקדמיים ועריכת דין... היא תיארה את עצמה כיהודיה גאה ומסורתית שמאמינה בבורא עולם. השיחה גלשה למחבר התורה, והיא לא הותירה מקום לספק: התורה הקדושה נכתבה ע"י משה רבינו בהנחיית הקדוש ברוך הוא ולא אחר. תורתינו הקדושה הינה אלוקית, אין בי בדל של ספק. ביקשתי לחדד מונחים, ולפתע הנחתתי עליה את השאלה: ומה את אומרת על פרשת עקדת יצחק ועל נכונותו של אב לשחוט את בנו בסכין...

"תעזוב אותי מהפרשה העגומה הזאת", בזאת הסתכמה תשובתה. ולאחר שלחצתי אותה לקיר והתגריתי בה ממש, הסכימה להוסיף מילים מעורפלות: "אתה אדם דתי ויכול שאתה מסכים עם הפרשה הזאת, אבל אני לא! זה הקו האדום שלי, אב לא יסכים לשחוט את בנו ואף אם הציווי בא מאלוהים. מבחינתי זה הקו האדום שחצתה התורה ואינני חושבת שזו פרשה חינוכית גם לא מוסרית. "

"אבל את מאמינה באלהים ובתורתו"... היטחתי בה, רק לפני רגע הצהרת במילים ברורות על זאת.

"אכן, אני יהודיה מאמינה ומסורתית אך לא אמרתי שאני דתייה".

"מה הקשר! "... על השאלה האחרונה לא היה לי סיכוי לקבל תשובה, כי השיחה התפוצצה בנקודה זו והסתיימה בטעם מר שאני אחראי לו - זה מה שהבנתי מהמילים המעורפלות שחתמה בהם את השיחה.

אני מבקש בשלב זה לחזור אל רשימת המפרשים ההסטורית, אם זכורה לכם - "מרש"י ועד אשד"... בעקבות הרשימה המכובדת הזו שמנויים עליה חוקרים וגויים וחסידים וראשונים ואחרונים ופרופסורים ודתיים וחילונים ואתאיסטים ומסורתיים... בעקבות רשימה מכובדת זו זרקתי לחלל את השאלה הזאת: מה הביא לקידום רשימה מכובדת זו? מהיכן מקור הסוללה שהטעינה את דעותיהם התורניות? מדוע נפער הפער המחשבתי הזה סביב התורה? פער כה תהומי... לפעמים כה עשיר, ולפעמים כה דל...

אם המפרשים לדורותם, מאנשי כנסת הגדולה ועד רש"י ועד בכלל - היו משכילים לסמן את "הדברים" הבלתי מובנים, לצבוע אותם בצבע זוהר ולהודות בפה מלא בקיומם - היו חוסכים בזאת את עירפול מודעותינו ומעלימים את הפער המחשבתי שנפער סביב התורה... כן הם היו חוסכים את העירפול המחשבתי המביך של ידידתי היהודיה והאינטלקטואלית. אני מאמין שהיו גורמים להתייחס לתורה בכבוד וברצינות הראויה. מאמין אני שהאחריות לביזיון התורה מוטלת על מי שנכנס הלכה למעשה לשבילים הקדמיים של הפרדס, היה עליו לבוא ולטעון אחת משתיים:

1 - אני מבין את מהות "הדברים" אך מנוע מלשתפכם בם כי אינכם בשלב זה בשלים לרדת אל עומקם. עם זאת אבקש להאיר את עינכם ולהבהיר: אל נא תפנימו את "הדברים" כפשוטם, כי אין הבורא יתברך מבקש לעבוד אותו ולא להקריב לו ולא להריח את ניחוח מנחתכם ולא לכפר עליכם בשחיטת השא הרך והתמים, וגם אברהם אבינו לא התבקש לשחוט כהוא זה את בנו... בזמן וברמה המתאימים תעמדו על המונחים האלה ותתקדמו אל עבר שאיפתכם לעלות אל מהותה המקורית של התורה.

2 - אני מבין את מהות "הדברים" ואבקש בזאת לשתפכם בם, נא הבה נפנים ביחד את מהותם המקורית, כי אין הבורא יתברך מבקש לעבוד אותו ולא להקריב לו ואברהם אבינו לא התבקש לשחוט כהוא זה את בנו...

מדוע אם כן ננכתבו ונמסרו "הדברים" כפשוטם?

"עקדת יצחק" עונה בין היתר על השאלה הזאת ועל כן אנו נגיע ונעמיק בזאת במקום המתאים. על כל פנים, ובחזרה אל המפרשים ואנשי הפרדס... שום פרשן ושום פרדסן, מאנשי כנסת הגדולה ועד רש"י ועד בכלל - אף אחד לא השכיל לסמן את "הדברים" הבלתי מובנים בין הידועים לו ובין שאינם ידועים לו. אף אחד לא מתח את יושרו האינטלקטואלי עד להודות בקיום הדברים שאינם מובנים לו, שאינם מתקבלים על דעתו, שאינם מתקבלים על הדעת הישרה והתמימה, זו שהתורה המריצה אותנו להתאזר בה: שיעקוד אב את בנו וישחטו? שיתבקש להתנסות בזאת? שבורא שמים וארץ יבקש מהנברא לעבוד אותו? להקריב לו? להקטיר לו?

וכך כל המפרשים והפרדסנים נעלו את מנוע יושרם האינטלקטואלי, ועירפלו במודע את מודעותינו, היינו הרחיבו את הקשת הסבוכה שנפערה לרווחה סביב התורה. או אז הספק גדל, הפיקפוק חגג, הסדר המחשבתי השתבש, והעירפול המחשבתי הגיע עד לידידתי האקדמאית. האחריות לביזיון זה, לביזיון התורה, מוטלת על הפרדסנים באופן ישיר, ועל כל המפרשים ויודעי דבר שטמנו או לא את ידם בצלחת, ויצאו במזיד עדשים.

באופן הזה כל אחד יכל לקחת את הטקסט של התורה תחת חסותו ולחבר לו את הפרוש המתאים, כי הרי הרבה פירצות נפערו לרווחה כתוצאה ישירה או עקיפה מהדברים הבלתי מובנים והבלתי הגיוניים והבלתי מתקבלים על הדעת, פרצות אלו קראו לכל פרשן או דעתן, שיתכבד ויביע את משנתו.

זו ולמעשה היתה הקדמה כללית לתורה. בפרק הבא נעמוד על ההקדמה הספציפית של העקדה.

ראה גם: * תאולוגיה / פילוסופיה - עקדת יצחק - חלק 11.