בהיותי מנטור, כמו כל מנטור, החיים שלי מוקדשים ללמידה מתמשכת. אחד הדברים המעניינים שלמדתי אודות למידה, הוא אפקט שאני קורא לו "ההר והמישור". כשאתה מסגל את המשמעת העצמית להשקיע זמנים קבועים ללמידה והתפתחות אישית, כעבור פרק זמן מסוים אתה חווה צמיחה בלתי רגילה שמלווה בהמון אנרגיה, השראה ומוטיבציה - לזה אני קורא הר! העניין הוא שאחרי ההר הזה מגיעה תקופה שיותר מאופיינת ביציבות, תקופה כזו שאתה כבר לא ב"היי", ומצד שני אתה גם לא בהכרח ב"דאון". לתקופה הזו אני קורא מישור והיא חלק טבעי לחלוטין בתהליך של למידה מתמשכת. במאמר הזה אני שמח לשתף אתכם באחד מ"הרי הלמידה" המשמעותיים ביותר שחווייתי - היום שבו הבנתי שאני לא חלק מהעולם, אלא העולם הוא חלק ממני.

מנטור לומד את המוח, את הלב ואת הרוח

מרבית האנשים טועים בכך שהם תופסים את הקונספט של למידה ככזה הפועל ברמה המנטאלית בלבד. כל מנטור ממנו למדתי, הראה לי שבעולם הלמידה האינסופי, ההיבט המנטאלי (של השכל), הוא רק אחד מבין שלושה היבטים מרכזיים. בחמש השנים האחרונות, למדתי את המוח, למדתי את הלב ולמדתי את הרוח, ואני יכול להגיד לכם שלמרות היותי מנטור למתאמנים היקרים שלי, אני עדיין מרגיש כמו ילד בכיתה א': קטן (אל מול השפע שהעולם מציע), סקרן, עליז, שובב וצמא לעוד ידע.

מנטור לומד לעומק ולא לרוחב...

עוד דבר מעניין שגיליתי לגבי למידה, הוא העומק שלה, לעומת הרוחב שלה. בהיותי מנטור אני מאמין שאדם המודע לשלושה עקרונות משמעותיים בצורה העמוקה ביותר, הוא חכם יותר מזה המודע לעשרה עקרונות בצורה רדודה. לפעמים אותו עקרון שכבר נחשפת אליו בעבר, מאפשר לך לחוות הר נוסף של צמיחה כשאתה מבין אותו יותר לעומק. כדי להבין דברים לעומק, לעתים תצטרך לחוות חוויה מסוימת, קטנה כגדולה. היום שבו הבנתי שאני לא חלק מהעולם, אלא העולם הוא חלק ממני היה לנקודת ציון דרך משמעותית בתהליך הלמידה שלי, הן כמתאמן והן מנטור. יחד עם זאת, רק כעבור שנה מאותו היום, החיים החזירו אותי לאותו עקרון כדי לרדת לעומקו.

מנטור מספר על היום שבו האגם חייך אליו

האם אי פעם יצא לכם להסתכל על ההשתקפות של עצמכם על פניו של אגם. אם כן, נסו לשחזר מה קרה שם... ברגע שחייכתם, האגם חייך, ברגע שפניכם היו זעופות, האגם היה נראה כועס, ברגע שצחקתם, הוא צחק יחד אתכם. כך בדיוק עובד הקשר בינינו לבין העולם, או שאולי בכלל אין כל קשר, כי אין בכלל הפרדה. הגוף הפיזי שלנו מייצר לנו אשליה שאנחנו, בני האדם, נפרדים זה מזה, אך האמת החכמה היא שכולנו מחוברים.

כל מנטור טוב שאני מכיר, חוזר על דבריו שוב ושוב

מנטור טוב חוזר על עקרונות חשובים מספר פעמים כדי להעביר את המסר בצורה טובה יותר למתאמנים שלו, מאחר והוא יודע שהחזרה היא האמא של כל המיומנויות. ולכן, אני אחזור כאן על עקרון שאותו אמרתי ואמשיך להגיד שוב ושוב: אין שום דבר שקורה בחוץ, בחיים הנראים לעין, שאינו קשור למה שקורה בפנים.

מנטור נזכר במשל יפני אחד ומיוחד

במשל יפני אחד מסופר שלפני שנים רבות, בכפר קטן ומרוחק היה מקום שידוע בשם "הבית עם 1, 000 המראות". כלב קטן ומאושר למד על המקום הזה והחליט לבקר בו. כשהוא הגיע, הוא קיפץ לו בשמחה במעלה המדרגות אל פתח הבית, הוא הסתכל אל תוך הבית עם האוזניים ישרות ומחודדות בעוד שזנבו מקשקש במהירות גבוהה מתוך שמחה. להפתעתו הרבה, הוא מצא את עצמו בוהה ב - 1, 000 כלבים קטנים ושמחים שמקשקשים בזנבם בדיוק כמותו. הוא חייך חיוך גדול ונענה בחזרה ב - 1, 000 חיוכים חמים וידידותיים באותה מידה. בעודו עוזב את המקום, הוא אמר לעצמו: "זה מקום נהדר, אני אחזור לבקר כאן לעתים קרובות".

באותו הכפר, כלב קטן אחר שלא היה שמח ומאושר כמו הקודם, החליט גם הוא לבקר בבית הזה. הוא טיפס באיטיות במעלה המדרגות והביט בזהירות אל פתח הבית כשפניו זעופות ועצובות. כשראה 1, 000 כלבים קטנים מסתכלים עליו בפנים זעופות ולא ידידותיות, הוא נבח עליהם והזדעזע לראות 1, 000 כלבים נובחים עליו בחזרה. בעודו עוזב את הבית, הוא חשב לעצמו: "זהו מקום נוראי, לעולם לא אחזור לשם שוב".

המסקנה של מנטור

כל הפנים בעולם שלנו הן מראות. אילו השתקפויות אתה רואה בפניהם של האנשים אותם אתה פוגש? הגוף שלנו נותן לנו תחושה שאנו נפרדים זה מזה ומהעולם, שאנחנו חלק קטן מתוך העולם הגדול, שאנחנו בורג קטן במערכת שאינו יכול לעשות הבדל משמעותי בעולם. אך מסקנתו של מנטור היא שההיפך הוא הנכון: העולם שלנו נמצא בתוכנו, הוא חלק מאיתנו, כולנו מחוברים זה לזה על ידי הנשמה, הלב והמחשבה. הכל פתוח, אין הפרדה...