אנשים בעולם חושבים שאם הם ישיגו דבר כזה או אחר זה יעשה אותם למאושרים.

אנשים לא מבינים שהאושר שלהם תלוי אך ורק בעצמם ולא בשום גורם חיצוני.

אנשים לא מבינים שהאושר לא נובע מדבר כזה או אחר, הוא נובע אך ורק מדבר בודד, הוא נובע מכמה אתה רוצה את מה שיש לך וכמה יש לך את מה שאתה רוצה.

דבר שתלוי אך ורק בתפיסה שלך את המציאות שלך ולא בשום דבר אחר.

למה הדבר דומה, לאדם אחד שרץ בתוך חבורת ילדים עם כף יד סגורה שאף אחד לא יודע מה יש בתוכה.

אותו אדם מרמה את הילדים ושואל כל אחד מהם, מה יש בידי? וכל אחד מהילדים חושב שבידו של אותו אדם יש בדיוק את מה שהוא רוצה.

כל הילדים רצים אחרי אותו אדם, כי כל אחד חושב שיש אצלו בדיוק את מה שהוא רוצה.

ולבסוף כמובן אותו אדם פותח את ידו ואין בה כלום ואז כולם מתאכזבים.

ככה בדיוק אנשים, הם חושבים בכל פעם שאם הם ישיגו את X או Y הם יהיו מאושרים יותר.

וכל אחד חושב שאם הוא ישיג רק X ורק Y אז הכל יסתדר.

ואז אחרי שהוא משיג את אותו הדבר פתאום יש X ו Y אחרים שרק אם הוא ישיג אותם.

וכך חוזר חלילה, עד הרגע שבו אדם מזדקן ואז מתברר לו שהכל היה בלוף, כי הוא יכול היה להיות מאושר כבר מהרגע הראשון אילו הוא רצה, כי אושרו של האדם תלוי רק בעצמו כנ"ל.

לתלות את האושר שלך בדבר X או Y, זה כמו לנסות לתפוס קרן אור שנכנסת הביתה דרך החלון, למרות שנראה לך שיש בה ממשות, בפועל אין דרך לתפוש אותה.

ככה בדיוק המרדף של אנשים אחרי האושר המדומה.